חידושי מהרי"א/פרשת בשלח
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
מדרש ויסב אלוקים את העם דרך המדבר מכאן שאפילו עני שבישראל צריך הסבה והמדרש תמוה מאוד ונ"ל דלכאורה ק' וכי יעלה על לב ישראל לשוב מצרימה להיות משועבדים שם ואינם רוצים לילך אל ארץ זבת חלב ודבש אבל י"ל דישראל קדושים הם ואינם רודפים אחר ממון ועשירות אלא שיהיו להם רק כדי צרכם וא"כ שפיר יעלה בדעת לשוב מצרימה כי זה לנו טרחא גדולה לילך לא"י הלא גם במצרים טוב לנו ואנו שמחים בחלקינו ובזה הענין יש לפרש הפסוק וישמן ישורין[1] ויבעט דלכאורה קשה הלא האומות העולם גם כן יש להם ממון הרבה ואעפ"כ לא בעטו ולהנ"ל א"ש דהעכו"ם אע"פ שיש להם ממון הרבה מ"מ לא יספיק להם כי זה הוא מעט בעיניהם ומיגעים עצמם לאסוף אוצרות וא"כ אינם קרוים עשירים אבל ישראל מספיקים אם יש להם רק כדי צרכם ושפיר אמר וישמן ישורין[1] ויבעט ולפי"ז אפילו עני שבישראל הוא עשיר מפני ששומח בחלקו וזה כונת המדרש ויסב אלוקים דרך המדבר וכו' פן ישוב העם וק' אמאי רצו לשוב הא הקב"ה מוליכם אל ארץ זבת חלב ודבש ובמצרים לא יהיה להם כלום א"ו שהם מספיקים עצמם במעט רק שיהא כדי צרכם וא"כ מוכח שאף העני צריך להסב וא"ש המד' מכאן שאפי' עני בישראל צריך להסב מפני ששומח בחלקו נקרא עשיר.
ויהפך לבב פרעה ולבב עבדיו ויאמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדינו פירש"י בשביל ממונם שהשאילום וק' מנא ליה לרש"י הא מן הפסוק ונ"ל דאיתא בגמ' אלכסנדר המוקדם[2] היה מבקש מבנ"י שיתנו לו הכסף והזהב אשר לקחו עמם ממצרים והשיבו לו אם יתן הוא להם שכר פעולה של ששים רבוי אנשים מרד"ו שנים אשר עבדו במצרים חנם יתנו גם הם הכסף והזהב אבל ק' הא אם שליח יוצאו[3] תוך זמנו פטור רבו מליתן לו כלום וא"כ ישראל יצא תוך זמנן ופטורין המצרים מלשלם להם כלום ונ"ל דאיתא בש"ע שאם העבד יוצא בתוך הזמן מעצמו אז אין הרב צריך לשלם לו כלום אבל אם הרב שולח את העבד תוך הזמן אז צריך לשלם לו שכר כל הזמן והנה ישראל לא יוצאו[4] מעצמם אלא המצרים שלחום מאתם וא"כ צריכין לשלם להם שכר הפעולה וא"ש מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו ר"ל יען אשר שלחנו את בנ"י א"כ למה הכסף וזהב ושפיר פירש"י בשביל ממונם שהשאילום וגם א"ש פסוק בס' תהילים[5] דכתיב ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו