חידושי מהרי"א/פרשת בשלח
|
< הקודם · הבא > |
מדרש ויסב אלוקים את העם דרך המדבר מכאן שאפילו עני שבישראל צריך הסבה והמדרש תמוה מאוד ונ"ל דלכאורה ק' וכי יעלה על לב ישראל לשוב מצרימה להיות משועבדים שם ואינם רוצים לילך אל ארץ זבת חלב ודבש אבל י"ל דישראל קדושים הם ואינם רודפים אחר ממון ועשירות אלא שיהיו להם רק כדי צרכם וא"כ שפיר יעלה בדעת לשוב מצרימה כי זה לנו טרחא גדולה לילך לא"י הלא גם במצרים טוב לנו ואנו שמחים בחלקינו ובזה הענין יש לפרש הפסוק וישמן ישורין[1] ויבעט דלכאורה קשה הלא האומות העולם גם כן יש להם ממון הרבה ואעפ"כ לא בעטו ולהנ"ל א"ש דהעכו"ם אע"פ שיש להם ממון הרבה מ"מ לא יספיק להם כי זה הוא מעט בעיניהם ומיגעים עצמם לאסוף אוצרות וא"כ אינם קרוים עשירים אבל ישראל מספיקים אם יש להם רק כדי צרכם ושפיר אמר וישמן ישורין[1] ויבעט ולפי"ז אפילו עני שבישראל הוא עשיר מפני ששומח בחלקו וזה כונת המדרש ויסב אלוקים דרך המדבר וכו' פן ישוב העם וק' אמאי רצו לשוב הא הקב"ה מוליכם אל ארץ זבת חלב ודבש ובמצרים לא יהיה להם כלום א"ו שהם מספיקים עצמם במעט רק שיהא כדי צרכם וא"כ מוכח שאף העני צריך להסב וא"ש המד' מכאן שאפי' עני בישראל צריך להסב מפני ששומח בחלקו נקרא עשיר.
ויהפך לבב פרעה ולבב עבדיו ויאמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדינו פירש"י בשביל ממונם שהשאילום וק' מנא ליה לרש"י הא מן הפסוק ונ"ל דאיתא בגמ' אלכסנדר המוקדם[2] היה מבקש מבנ"י שיתנו לו הכסף והזהב אשר לקחו עמם ממצרים והשיבו לו אם יתן הוא להם שכר פעולה של ששים רבוי אנשים מרד"ו שנים אשר עבדו במצרים חנם יתנו גם הם הכסף והזהב אבל ק' הא אם שליח יוצאו[3] תוך זמנו פטור רבו מליתן לו כלום וא"כ ישראל יצא תוך זמנן ופטורין המצרים מלשלם להם כלום ונ"ל דאיתא בש"ע שאם העבד יוצא בתוך הזמן מעצמו אז אין הרב צריך לשלם לו כלום אבל אם הרב שולח את העבד תוך הזמן אז צריך לשלם לו שכר כל הזמן והנה ישראל לא יוצאו[4] מעצמם אלא המצרים שלחום מאתם וא"כ צריכין לשלם להם שכר הפעולה וא"ש מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו ר"ל יען אשר שלחנו את בנ"י א"כ למה הכסף וזהב ושפיר פירש"י בשביל ממונם שהשאילום וגם א"ש פסוק בס' תהילים[5] דכתיב ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם ולפי הקדמה הנ"ל א"ש ויוציאם בכסף וזהב וק' הא גזל נכרי אסור ולמה לא החזרוהו וע"ז אמר ואין בשבטיו כושל שלא חטאו בזה משום ששמח מצרים בצאתם ר"ל שהם שלחו בע"כ וא"כ ראוי' לנו כסף וזהב משום שכר פעולה.
מדרש אז ישיר משה מאי אז אז כשראה את הנס וי"ל אמאי דוקא עכשיו ולא מקודם וי"ל דהנה גבי נח כתיב[6] נח איש צדיק תמים היה בדורותיו פירש"י יש שדורשין אותו לשבח ויש שדורשין אותו לגנאי ולקמן[7] כתיב ברש"י צהר תעשה לתיבה י"א צוהר ממש וי"א אבן טוב וי"ל דהני תרתי פלוגתי' תליא בהדדי דהנה ע"ב[8] אופנים אדם ניצל משונאיו א' בזכות עצמו וב' בזכות אבותיו והחילוק בין הב' טעמים הוא אם ניצל בזכות אבותיו אינו רואה במפלת שונאיו ואם ניצל בזכות עצמו אז יוכל לראות גם מפלת שונאיו כמש"א דהע"ה בתהילים[9] ה' לי בעוזרי ר"ל אם הקב"ה עוזר לי בזכות עצמי אז ואני אראה בשונאי פי' במפלת שונאי והנה גבי נח י"ל ג"כ דמ"ד דסובר אבן טוב היה בתיבה וא"כ לא יוכל לראות במפלת שונאיו סובר דלאו צדיק גמור היה ומ"ד צהר ממש דהיינו חלון ובזה היה יכול לראות מפלת שונאיו סובר צדיק גמור היה והנה עוד יש נ"מ שאם א' ניצל בזכות אחרים אז שמח רק בלבו שה' הציל אותו מכף אויביו אבל אם אחד ניצל בזכותו זה שמח בלבו ובפועל לפי שבזכותו ניצל וזש"א דהמע"ה[10] ואני בחסדך בטחתי ר"ל שאם תעשה לי רק חסד שתציל אותי בזכות אחרים אז יגל לבי רק בישועתך אבל אשירה לה' כי גמל עלי ר"ל אם הציל אותי בזכותי אז אשמח גם בפועל שאשיר וא"ש גם המד' דמשה היה מסופק אם הצילם ה' בזכות עצמם או בזכות אבותם אבל עכשיו כשראה את הנס דהיינו שטבעו בים וא"כ ע"כ נצלו בצלו בזכות עצמם דאי לאו הכי לא היו יכולין לראות מפלת שונאיהם מיד אז ישיר משה ובני ישראל דהיינו ששמחו בפועל.