העמק שאלה/לב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כגון עיבורא. הוא תבואה. תרגום אונקלוס של בר עבור. וכן הוא במ"ר בפרשה זו. והיינו בברייתא בגמרא אין עוצרין פירות דברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות. היינו עיבורא חמרא ומישחא. ורבינו הביא להלן ברייתא זו בלשון תרגום כגון עיבורא חמרא ומישחא. ולמדנו דסלתות ל"ד וה"ה חטים וכדומה. אלא משום דתני יינות ושמנים תני סלתות כלשון משנה תמורה ד' ל' נתן לה יינות שמנים וסלתות הרי אלו אסורין. והתם דוקא כמו שקרב ע"ג המזבח. וה"ה זתים וענבים אסור לעצור כמו חיטים אלא דלא פסיקא לי' דיש זיתי כבש שאינן ראוין אלא לכבישה וכן ענבי עוללות אינן ראוין להוציא מהם יין. והרי הן כשאר פירות שאין בהן חיי נפש:

ב

לא הוי לי' מחילה לעולם. כדאי' ב"ב ד' פ"ח ב' גבי עונשין של מדות דקשין מעריות משום דהני אפשר בתשובה והני לא אפשר בתשובה דגזל רבים הוא. וה"נ עוצרי פירות וחד ביקתא נינהו עם מקטיני איפה:

עליהן הכ"א לאמר מתי יעבור וגו' נשבע ה' וגו' כצ"ל:

ג

אלא כי משכח רווחא דנקא מתבעי' לי' לזבוני. משמע דאסור לעצור כדי למכור בשעת היוקר אפי' ברווח שתות ולא יותר. אלא צריך למכור מיד. ושמואל דמשהי לפירי' ומזבין להו בתרעא אפלא כתרעא חרפא. הי' פירות שדהו כמש"כ רשב"ם. מיהו הוא ז"ל כ' דלעצור פירות השוק כיב"ז יצא שכרו בהפסדו אבל איסור ממש ליכא. וכ"כ בד"ה אוצרי פירות שקונין בשוק לאצרם למכור ביוקר ולמד מדמפרש הש"ס אוצרי פירות כגון מאן א"ר יוחנן כגון שבתאי אוצר פירי. ופי' רשב"ם כדי למכור לעניים ביוקר אבל כגון דאצר פירי בשעת הזול למכור בזול לעניים בשעת היוקר כדלקמן אע"פ שגורם יוקר השער מותר עכ"ל. אבל הפוסקים לא הביאו הא דאר"י כגון שבתאי אוצר פירי וס"ל דאיסור ממש הוא לעצור מן השוק כיון דגורם היזק לעניים. ואע"ג דהפסוק מיירי כגון אוצר פירי כדי למכור ביוקר להקטין איפה ולהגדיל השקל. מכ"מ דרך הפסוק לנקוט האיסור היותר חמור לפי גודל העונש שמיעד עליו. וחז"ל למדו לאסור מעין זה ג"כ. כמו בנדה ד' י"ג א' האוחז באמה ומשתין מביא מבול לעולם כו' עד וכל כך למה מפני שמוציא ש"ז לבטלה ואר"י כל המוציא ש"ז לבטלה חייב מיתה שנ' הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים וגו'. והרי קרא במוציא בכוון להנאת עצמו מיירי ומכ"מ הוסיפו חז"ל לאסור קרוב לזה דהיינו לאחוז באמה להשתין שאינו מכוין להתחמם. וכיב"ז בתענית ד' י"א א' אל ילך לביתו ויאמר שלום עליך נפשי כו' עליו הכ"א והנה ששון גו' הרוג בקר ושחוט צאן וגו'. והרי בזה שאינו משתתף בצער הצבור לא הגיע עדין לידי מידה זו. אלא מעין זה שכתב בתורה. וה"נ אסרו חז"ל כל עצרת פירי. והא דנקיט הגמרא כגון מאן אמר ר"י כגון שבתאי א"פ. הוא פי' הפסוק ועיקר האיסור וכיב"ז ביבמות ד' כ"א א' אסברא לך כגון כלתא דבי ברציתאי כו'. ר"ל דבהו איכא כמה כלות יש לגזור כלת בתו משום כלת בנו. ולא דבמקום אחר לא גזרו אלא מפרש עיקר הגזירה. דמשום כי הני גזרו בכ"מ כלת בתו אטו כלת בנו. וה"נ נקיט עיקר האיסור דמיירי קרא. ומש"ה גזרו ואסרו כל אוצרי פירות:

אבל יתירין לי' מן פירי דנפשי' כו' עד דקיימי' כו' כצ"ל. וכן הלשון להלן ברם צריך בזמן דאיכא בצורתא כו' עד דקיימן לדמי' כו'. וכן הוא בדפוס ווינציא:

ד

אלא מתבעי לי' למינטר כי היכי דלצטער כו'. לשון למינטר צריך באור. והכי מיבעי לרבינו למימר מיתבעי לי' למצטער בהדי כ"ע כו' אבל ראוי לדעת שיש נ"מ לדינא בין שני בצורת לשני רעב ר"ל דשני בצורת היינו שהוקר השער וכמה ב"א רעבין וכדתנן באבות פ"ה רעב של בצורת בא מקצתן רעבין מקצתן שבעין. ובמדרש רות פ"א רעב שהי' בימי אליהו רעב של בצורת הי' שנה עבדת שנה לא עבדת פי' ומחמת זה השער מתייקר. אבל תבואה אינו כלה כ"כ. אבל שני רעבון ר"ל שאינו עושה כמה שנים זא"ז ונמצא רעב של מהומה וכולן רעבון או מסבה אחרת כולן רעבין וכדתני' בת"כ בחקתי פ"ז ה"ב אקח בו תמרים אולי אוכל ואשבע. אעפ"כ אוכל ונא שבע שנא' ואכלתם ולא תשבעו ד"א ואכלתם ולא תשבעו זה רעב של מהומה. והיינו דכתיב ביחזקאל ה' ט"ז בשלחי את חצי הרעב וגו'. ורעב אוסיף עליכם. ואינו מובן. אבל הפי' חצי הרעב היינו ניכרות לכל מיעוט תבואה וכדומה. ואמר עוד ורעב היינו מכת רעבון בלא סבה ניכרת אלא אוכלין ולא שבעין אוסף עליכם. וחגי הנביא אמר אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה וגו'. והנה ברעב של בצורת לא אסרו לשמש המיטה שהרי רק ארוסין ונשואין אסרו בימי תענית של גשמים. ולא כל השנה גם לא תשה"מ אלא ביום הצום של ג' וז' אחרונות. ודוחק לומר דמשום חשוכי בנים שנינו. ואסורין בתה"מ וממעטין בארוסין ונשואין. ולא חייבי להשתתף בצערם אלא במה שיועיל להכלל. כמו להתענות ולהתפלל עמהם. ואינו דומה תפלת עשרה לתפלת מאה. וכן הא שהביא הש"ס בתענית שם ממשה שישב ע"ג האבן. היינו משום צום ותפלה. אבל לאכול כדי שביעה אינו אסור אלא משום דבעי למנטר פירי אולי יוצרך ח"ו לפ"נ. כמו שחש רבי שלא להאכיל לע"ה אולי יחסר לת"ח כמבואר בש"ע יו"ד סי' רנ"א סי"ג לפרש עובדא דרבי ב"ב ד' ח' א'. והיינו דדייק רבינו מתבעי לי' למינטר כי היכי דלצטער כו'. והוא להשתתף בצרתם במה שאפשר להקל צערם בזה. ובברייתא ג"כ מסיים אל יאמר אלך ואשתה ושלום עליך נפשי ר"ל איני צריך לחוש שמא יחסר לחמי. אבל צריך בשביל הצבור לחוש על העתיד אבל מה שאינו מועיל לציבור בענויו לא מצינו. ומש"ה שרי תשה"מ ובישעי' נ"ח כתב והשביע בצחצחות נפשך. ות"י ישבע בשני בצורתא נפשך. אלמא דשרי למשבע אלא כדרגיל לפזר במאכלים אסור כדי למנטר לעתיד. אבל בשני רעבון של מהומה אסור אפי' תשה"מ. וכן ברעב של יוסף במצרים הי' רעב של מהומה דכתיב ותרעב כל ארץ מצרים. והרעב הי' על פני כל הארץ. ודרשו במ"ר היינו עשירים שבהם. משא"כ בא"י הי' רעב של בצורת שהרי בשנה העברה עבדת ארעה. ואלו הי' בא"י רעב של מהומה כמו במצרים כבר היו מתים ברעב כולם. אלא של בצורת הי'. ובזה מיושב שפיר קושית התו' תענית שם ד"ה אסור. מהא דלוי שמש מיטתו. ותירוצם אינו מובן כ"כ דודאי לוי הי' מתנהג בחסידות כיוסף. ותו דר"ל אסור קאמר. וברמב"ם פ"ג מה"ת הביאו לדין פשוט [וע"ש מש"כ הר"ן בזה והב"י א"ח סי' תקע"ד] אלא כמש"כ דיוסף הי' במצרים ונאסר בתה"מ לפי צער מדינתו. ולוי לא הוצרך לחוש אלא לפי מדינה שהוא שרוי בה וע' מש"כ סי' קס"ג אות א' בס"ד. על הא דאי' בנוסחת רבינו וברי"ף בזמן שהצבור שרוי בצער. ובגמרא אי' בזמן שישראל שרוין בצער כו':

ה

א"נ שאר פירי כגון רמוני וחרובי דלאו חיי דברייתא אינון. דעת רבינו דחרובין אינן חיי הנפש. וא"כ שפיר למד מהא דתני' והביא רבינו בסמוך ובשני בצורת אפי' קב חרובין אסור. תרי מילי דאפי' בשלו. ואפי' מילי דלאו חיי דברייתא. וכמו שכ' רבינו בסוף הענין ובשני בצורת אסור למיעצר אפי' שאר פירי דלא חיי נפש אינון. והרמב"ם ה' מכירה פי"ד הביא הברייתא כהוויתה וכוון ג"כ דתרוויהו שמעינן מינה. אבל הטור וש"ע ח"מ סי' רל"א כתבו בזה"ל אין עוצרין פירות שיש בהם ח"נ כו' בד"א בלוקח מן השוק אבל לעצור הגדל בשלו מותר. ובשנת בצורת לא יאצר יותר מכדי פרנסת ביתו לשנה ולא פירשו אפי' קב חרובין משמע דגם בשנת בצורת אינו אסור אלא דבר שיש בהן חיי נפש. והא דתניא אפי' קב חרובין קמ"ל אפי' אין בהם חיי נפש בשני השובע ובירו' מעשרות פ"ג ה"א אי' חרובין מאכל בהמה. ומזה הטעם אי' ברה"ש ד' ט"ו דמעשר חרובין דרבנן. ולשיטת הרמב"ם מעשר פירות מה"ת ורק מ"ח דרבנן. מיהו היינו בשני השובע. אבל בשני בצורת יש בהן משום חיי נפש. כדאי' בתענית ד' כ"ד חנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. ובשבת ד' ל"ג בעובדא דרשב"י ובנו דאיברי להו חרובא למזוני. וביקרא רבא פי"ג ופל"ה צריך יהודאי לחרובא עבדי תתובא. וכיב"ז בתמרי כדאי' בת"כ והבאתי לעיל באות הקודם דבשני בצורת אוכלין לשובעה ובתענית שם אי' א"ל אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן אמר ש"מ כפנא בעלמא. הרי דדרך לקבוע סעודה בש"ב על התמרים. וכן במדרש בראשית פ' מ"ב את כל אכלם רנ"א אלו הכותבות. והיינו דאי' בברכות ד' י"ב תמרי נמי מיזן זייני. ומש"ה אם בירך שלש ברכות יצא. וע"כ אין הפי' כמשמעו וכהא דאי' ריש פ' כיצד מברכין משחא זיין דא"כ מאי אריא תמרי הא כל מילי זייני אלא ה"פ תמרי קבעי למיזן במקום שאין פת. והא דלא קאמר הכי בחרובין משום שאינו מז' המינים ולא תיקנו בהו אפי' מעין שלש. דלא עדיפי מאורז [והתר"י ורא"ש הוכיחו בשם רבני צרפת דכמ"כ יוצאים בג' ברכות על היין מהא דמסיק הש"ס בריש פ' כ"מ חמרא מסעד סעיד. ומדמקשה א"ה לברוך עלה ג"ב. ולא מקשה מתמרי ש"מ דיותר מסתבר לברך ג' על יין. משמע דמפרשי תמרא מיזן זייני דמסעדי. ולא נראה הכי אלא ה"פ דקבעי סעודתייהו עלה. משא"כ בחמרא כדמסיק הש"ס שם דלא קבעי אינשי סעודתייהו עלה. והא דלא מקשה הש"ס מתמרי היינו משום דכל הסוגי' הולך על סברא קמייתא דלהכי קבעי ברכה בפ"ע על היין משום דחשיבא ואשתני לעלויא. תדע דמר זוטר' משני חמרא זיין משחא לא זיין. ולמאי הזכיר משחא כלל. ולימא אלא ה"ט דחמרא משום דזיין. וכן במסקנא משום דסעיד אלא פשיטא דסברא דאשתני לעלויא במקומה. ואדרבה מהא גופא ראי' למש"כ. דלכאורה למאי נצרכנו לסברא דאשתני לעלויא כלל. אלא משום דתמרי וחרובי דמסעדי ביותר ולא קבעי ברכה לעצמן אלא משום דבעינן אשתני לעלויא. ומש"ה לא מקשה הש"ס על תמרי דלכתחילה לברך עלייהו ג"ב. אבל בדיעבד ודאי יצא. משא"כ יין דלא קבעי סעודתייהו עלייהו. ולא שייך בהו ברכת הזן אה"ע כלל. ודין של הרא"ש המובא בש"ע סי' ר"ח סי"ז צע"ג. ויות' תמוה דברי הב"ח ע"ש שפי' תמרי זיין כמשמעו וא"כ כל פירות נמי] וסובר הטו' וש"ע שלא אסרו בש"ב אלא אפי' בשלו. מכ"מ דווקא דברים שיש בהן חיי נפש לפי השעה והמדינה. אבל רבינו לא ס"ל הכי אלא כ"ד אסור. והכי נוטה דעת הרמב"ם אלא שלא ביאר כוונתו ז"ל:

ו

אין עוצרין פירות בא"י. הכי אי' בתוספתא ע"ז רפ"ה וברי"ף ב"ב. אבל בגמרא ליתא בא"י והרמב"ם וש"ע שם כתבו דה"ה בעיר שרובה ישראל בחו"ל אסור וכ"כ רשב"ם ד"ה אוצרי פירות כו' ונראה לי דבעיר שרובה ישראל מיירי עכ"ל. ור"ל בחו"ל שהרי לא נזכר א"י. וע' סמ"ע שם ס"ק מ"ב שכתב לחלק בין שני הדינים הא דשני בצורת אפי' בחו"ל אסור. והא דאין משתכרין בדברים שיש בהן ח"נ כגון יינות כו' רק בא"י אסור. אבל בתוספתא שם לא נזכר בברייתא דאין משתכרין א"י כלל. ואפשר דסמך אדלעיל בריש הפרק דקתני אין עוצרין בא"י דברים שיש בהן ח"נ כו' הא מיהא נראה דאפי' רבינו דגריס בהא דאין עוצרין בא"י. מכ"מ מודה דאפי' בחו"ל אסור. שהרי בריש השאילתא לא נזכר א"י כלל. וגם ידוע דרבינו סתמא בחו"ל מיירי. אלא ע"כ סברא הוא דבכ"מ הגורם היזק לישראל אסור. מיהו בחו"ל במקום שאין רובן ישראל. נגררין בפרנסתם אחר הגוים שהן בעלי הארץ. משא"כ בא"י ישראל במקומו הוא העיקר. והן שוממין בה כדכתיב ושממו עליה אויביכם וגו' ע' פי' הרמב"ן ז"ל ובת"כ בחוקותי פ"ו ה"ה. וכן הא דאי' בש"ע ח"מ סי' ת"ט לעניין בהמה דקה והאידנא שאין מצוי שיהי' לישראל בא"י שדות נראה דשרי ורוצה לומר שאין להם שדות כלל. אבל אי הוי מעט ודאי אסור ובזה חמור א"י מבבל ומחו"ל משום ישוב א"י והא דפרש"י בב"ק ד' ע"ט ב' ד"ה אין מגדלין כו' וכל שדות א"י דישראל תמוה וראיתי בס' כפתור ופרח שהביא הנוסח ברש"י בזה"ל וכל שדות א"י דישראל הן פי' שייך לישראל ואיכא משום ישוב א"י וע' בפאת השולחן סי' א':

ז

מיהא שמעינן הלוקח מן השוק למכור. אבל לפרנסת ביתו שרי אפי' לעצור מן השוק. וכ"כ רשב"ם ד"ה את קבו כו' ומיהו לפרנסת ביתו יכול לקנות אם אין לו משדותיו עכ"ל:

ח

ל"ש דברים שיש בהן חיי נפש ל"ש שאין בהם ח"נ. קאי על בבא שני' שכ' ול"ש בשני רעבון. אבל שלא בשני רעבון מותר דברים שאין בהם ח"נ. ובס' כו"פ העתיק לשון רבינו ל"ש בשני רעבון ול"ש שלא בשני רעבון ל"ש דברים שיש בהם ח"נ ול"ש דברים שאין בהם ח"נ וזה ודאי טה"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף