ערך/ממחק
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
ממחק
מקור הדין
מְלֶאכֶת הממחק היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת [שבת עג.], ומקורה במלאכת המשכן
גדר הדין
מגרר השיער שעל עור הצבי (רש"י שבת ע"ג א' ד"ה ממחקו).
מלאכת ממחק דאורייתא, הינה בהחלקת פני עורות בעלי חיים להכינם לשימוש, [רמב"ם שבת פי"א ה"ה ה"ו, ועי' שבת ע"ה:].
תנו רבנן, התולש את הכנף והקוטמו והמורטו, חייב שלש חטאות. וא"ר שמעון בן לקיש, תולש חייב משום גוזז, קוטם חייב משום מחתך, ממרט חייב משום ממחק (שבת ע"ד ב').
ממרח
איסור "ממרח" הוא תולדה של מלאכת ממחק [רמב"ם שם], והיינו כשממרח דבר אחר כמו רטיה (ע"ה עמוד ב'), שעוה, זפת, וכיוצא בהן מדברים המתמרחין עד שיחליק פניהם.
ממחק באוכלין
י"א שאמנם אין באוכלין ממחק דאורייתא כשם שאין "עיבוד באוכלין" מ"מ יש איסור ממחק מדרבנן,[מג"א סי' שכ"א ס"ק כ"ט, במש"ה מהסמ"ק בס' עמודי גולה סי' רפ"ב הגהה יח]. אמנם שיטת המרדכי [ריש פרק כלל גדול, והו' ברמ"א סי' שכ"א סי"ט] שמותר להחליק אוכל בשבת, ואין בזה משום ממחק, הואיל ואפשר לאכלו בלי זה, ומ"מ המחמיר במאכל של תפוחים וכדומה שדרכו בכך תבוא עליו ברכה.
מריחת תפוחים מבושלין לתוך פשטיד"א
גם להסוברים שמדרבנן אסור ממחק גם באוכלין, מ"מ מותר למרוח תפוחים מבושלים לתוך פשטיד"א, כי שמטרתו אינה ליישר שכבה אחידה, אלא למלא במקום שלא נמצא שם, [עי' מג"א סי' שכ"א ס"ק כ"ט, במש"ה מהסמ"ק בס' עמודי גולה סי' רפ"ב הגהה יח].