שו"ת הרמ"א/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרמ"א ‏ יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בענין הנ"ל

גרסינן פרק תינוקת (דף ס"ח) שלח רבין באיגרתיה אשה לא תחוף בע"ש ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה הא בעינן תיכף לחפיפה טבילה וליכא וכו' והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה. והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר עכ"ל לשון הגמרא. וז"ל רש"י ותמה על עצמך כו' שהרי בקושי התירו להרחיק חפיפתה מטבילתה כל כך אלא משום דאי חפפה בליל טבילתה אימור לא חייפא שפיר משום דממהרת לטבילתה מתוך שמהומה לביתה. הא דאפשר לחוף ביום חופפת ביום. הא דלא אפשר לחוף ביום כגון מוצאי יום טוב לא תחוף אלא בלילה עכ"ל. וכתבו שם התוספות מ"מ לפירוש רש"י נראה דמותר לחוף בליל טבילה אלא שטוב לה יותר לחוף ביום מפני שמהומה לביתה, וכן משמע מדקאמר אשה חופפת ביום ולא קאמר אשה לא תחוף אלא ביום כדקאמר אשה לא תחוף אלא בלילה והביאו ראייה שם דאף בלא אונס מותרת לחוף בלילה אף לדברי רש"י. ובשאלתות דרב אחאי (פרשת אחרי מות) פירש אם אפשר לחוף בלילה כגון שטובלת בחול לא תרחיק החפיפה מן הטבילה ואם אי אפשר כגון שטבילתה בשבת או יום טוב חופפת ביום, מיהו לפי מנהג הנשים של עכשיו ששוהות במרחץ עד הלילה מותר לחוף ביום אף לפי השאלתות, ואינו אסור אלא לחוף מבעוד יום ולצאת מן המרחץ קודם הלילה אבל כששהתה שם עד הלילה חפיפה אריכתא היא שכל שעה עוסקת בחפיפת גופה ושערה ותע"ב ועוד מחמירות כו' עכ"ל התוס', וכן כתב הרא"ש. והרמב"ם פ"ב דמקואות פסק כדברי השאלתות וכן פסק הר"ן בשבועות דכן דעת הרי"ף, ומעתה נראה דהוא פשוט דלענין דינא הלכתא כדברי השאלתות וכן ראוי להורות דהרי אף רש"י מודה לדברי השאלתות דמותר לחוף בלילה אלא שיותר טוב לחוף ביום כדברי התוס' דלעיל. אבל השאלתות אינם מודים לדברי רש"י דמותר לחוף ביום דהרי אמרו אשה לא תחוף אלא בלילה דמשמע בלילה אבל לא ביום (ולדברי השאלתות ברייתא זו מיירי בדאפשר), ולכן אסור לחוף ביום לדברי השאלתות אלא בדלא אפשר. וא"כ יותר ראוי לעשות ככ"ע ולהורות למעשה לחוף בלילה מלהורות לחוף ביום שאז לדברי השאלתות עושין שלא כהוגן. אמנם אין אנו צריכים לזה מאחר שנהגו הנשים לילך ביום ולשהות שם עד הלילה כמו שכתבו התוספות, אך נראה דמנהג הנשים אינו עדיף מעיקר דינא, דהא לדברי השאלתות דאסור לחוף ביום מ"מ בדלא אפשר חופפת ביום כ"ש בדלא אפשר לקיים מנהג הנשים שמותר לעשות כדין ולחוף לכתחילה בלילה. ונראה לומר דלאו דוקא דלא אפשר משום שהוא שבת או יו"ט דה"ה שאר אונס. וכן פסק הרמב"ם (פ"ב דמקואות), ולכן בנדון דידן דלא אפשר ג"כ שבנות ישראל מתביישות ואין יכולות להצניע טבילתן כראוי להם כמו שכתב (הרוקח) מההיא דכיצד מעברין (דף נ"ה:) שאמרו שם על בנות יושבי צריפים ארור שוכב עם בהמה מפני שמרגישין בטבילתן וכמו שהאריך בזו האלוף הגאון החכם הכולל מוהר"ר יהודה בן הגאון מוהר"ם, זהו מיקרי לא אפשר, ומותר לבטל מנהג הנשים שנהגו להחמיר להתחיל לחוף ביום ולהעמיד אדינא לחוף בלילה דחמירא סכנתא לעמוד בסכנת ארור שוכב עם בהמה מאיסורא דחפיפה בלילה שאינו אלא חשש בעלמא שמא לא תחוף יפה. ועוד דחפיפה עצמה אינה אלא דרבנן כמו שאמרו פרק מרובה (דף פ"ב:) דאורייתא בעיונא בעלמא סגי וכ"ש לדברי השאלתות עיקר דינא הכי הוא וכדאי הם לסמוך עליהם שלא בשעת הדחק כ"ש בשעת הדחק, וראייה לדבר מהא דאיתא פרק תינוקת (דף ס"ז:) אמר ר' חייא בר אשי אמר רב נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה משום סרך בתה אתקין רב אידי בנרש למיטבל ביומא דתמינאה משום אריותא כו' עד רבא במחוזא משום אבולאי, ופירש שם רש"י בנינים של מערות היו בדרך בית הטבילה ואם תפול שם תסתכן. והשתא יש לדקדק מה טעמא אתקין להתיר איסורא היה לו להורות שתטבול בלילה כדינה ולהאיר אבוקות ונרות שע"י תנצל מן הפחתים כדאמרינן פרק הקורא עומד (דף כ"ד:) א"ר יוסי כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה והיית וגו' כאשר ימשש העור באפילה כו', ואין לומר דבכה"ג תקנת עשירים שהיה זה ביכלתן אבל לא לעניים שאין להם משרתים ועבדים מאירים כמאורות ברקיע השמים שהוא ביום, דזה אינו כלום דלשון אתקין משמע שעשה להם תקנה שלא יעשו בענין אחר דאל"כ התיר להם לטבול ביום היה לו לומר דהיה משמע הא אם רצו לעשות בלילה בענין המועיל הוה עדיף טפי אבל לשון אתקין משמע שעשה תיקון בעירו ושלא יעשו בענין אחר, וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה ולמה לא ילכו בנרות מי שאפשר להם אלא ודאי צריכין לומר דאז הוה עבדי איסורא והוה אוושא מילתא ולא היה בזה תקנת צנועות המצניעות טבילתן. והשתא נדון ק"ו ומה התם שהתיר איסורא משום תקנה זו כ"ש להתיר היתרא כגון לחוף בלילה שהוא מותר לכתחילה לכולי עלמא בדלא אפשר. ועוד יש לדקדק ממה שאמר התקין רבא במחוזא משום אבולאי מדקאמר התקין מכלל דבראשונה לא עשו כן וממילא נהגו כדברי רב דאמר אסור לטבול ביום משום סרך בתה, אם כן שמע מיניה שבטל מנהג משום תקנת הצנועות כדי שיכולין להסתיר טבילתן כהוגן, ואחר זה נאמר שכדין הורה הגאון מוהר"ר ר' יודא במה שהתקין (בוויניציא"ה) שהנשים יצאו לטבילתן בלילה ויחופו עצמן שעה אחת, שמאחר שמקום דחוק להם וכל ישראל אשר לשם יושבים בגורן עגולה (כאשר שמעתי) אי אפשר להנצל שבזמן שבנות ישראל יוצאות לטבילתן כל העינים צופות בהן ואין יכולות להצניע טבילתן. וגם איכא למיחש להרהורא דלאו כולי עלמא דינא גמירי כרב גידל במסכת ברכות (דף כ') דהוה יתיב אשערי טבילה דדמיין עליה כקאקי חיורי, א"כ מיקרי אי אפשר ומותר לחוף בלילה אף בלא צורך שעה וכ"ש כאשר הורה בצורך שעה (שאז אין לחוש שמהומה לביתה וכאשר הורו כבר החכמים הקדמונים מהר"י ומהר"מ מינץ ומהר"ם פדוואה ש"ן), ואין לפקפק בזו ולומר מאחר שכבר נהגו הנשים לילך ביום ולישב במרחץ א"כ אסור לבטל מנהגן שמנהג כשר הוא ואין לך ותיקין גדולים מאלו. וכבר כתב מהרי"ק בתשובותיו (שורש קמ"ד) דאם נמצא המנהג באיזו פוסק אמרינן אי תניא תניא ואין לבטלו. וכן אמרינן (פרק מקום שנהגו דף נ':) בני ביישן נהוג דלא הוו אזלי מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן א"ל אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן אמר להם כבר קבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך וגו', א"כ שמעינן אף בשעת הדחק אין לשנות מנהג, וכתב עוד מהרי"ק (שורש ט') דאפילו אם יש במנהג צד איסור אין לבטלו וראייה (מפרק הקומץ רבה דף ל"ב) אמר רב אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו לחלוץ בסנדל כו', והאריך שם להוכיח דאפילו במנהג מקום אחד אמרינן דאין לבטלו משום הלכה, אומר דכל זה אינו כלום דאל"כ תקשה לך הא (דלעיל דאמרו התקין רבא במחוזא כו') גם הא דתנן בפ"ד דר"ה (דף ל':) בראשונה היו מקבלים עדות החודש כל היום פעם אחת נשתהו העדים ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהיו מקבלין אלא עד המנחה משחרב בהמ"ק התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהיו מקבלין עדות החדש כל היום, וא"כ יש לדקדק היאך חזר ר' יוחנן והתקין דבר שהיה נגד התקנות ומנהג הראשונים אם אי אפשר לשנות מן המנהג הראשון בשום ענין, ואין לחלק בין דבר המסור לב"ד בלבד כמו קבלת העדים ובין דבר המסור לכל כמנהג בין אנשים ונשים (ובהדיא חלקו בזה פ"ק דביצה), דהא ליתא דהא פ"ק דביצה (דף ה':) אמר שם אמר רב יוסף אף מתקנת רבי יוחנן ואילך ביצה אסורה מ"ט הוי דבר שבמנין וכו' עד א"ל אביי אטו ביצה במנין הואי ביצה בעדות תליא מילתא אשתרי עדות כו' רב אדא ורב שלמון מבי כלוחית אמרי אף מתקנת ר' יוחנן ואילך ביצה אסורה, מ"ט מהרה יבנה בהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו ביצה ביו"ט שני השתא נמי ניכול ולא ידעי א"ה עדות נמי הכי השתא התם עדות מסורה לב"ד ביצה לכל מסורה עכ"ל הגמרא, שמעינן דלכ"ע אי לאו דאיכא למיחש שמא יבנה בהמ"ק ויאמרו אשתקד כו' לא חילקו בין מנהג דביצה למנהג דעדות אע"ג דביצה לכל מסורה ואפ"ה היה בכחם לבטל מנהג ואע"ג דאיסור ביצה לא היה בו איסור תחלה כלל כל שכן במנהג דיש בו קצת איסור דמותר לבטלו, ואמרינן פרק השולח (דף ל"ד ע"ב) הלל התקין פרוזבול ומביא התם טעמא מפני שראה את העם שנמנעו מלהלוות כו' ועכשיו היאך היה רשאי לתקן דבר נגד המנהג הראשון, אלא ע"כ צריכים אנו למימר דאם המנהג בדבר ממון בעלמא על זה אמרו בירושלמי ומייתי ליה הרי"ף פרק השוכר מנהג מבטל הלכה, וכן אם המנהג בדבר סייג וגדר וליכא למיחש לקלקלה יש לקיים המנהג ההוא כדאמרינן לעיל גבי בני ביישן דצוה להם ר' יוחנן לקיים מנהג אבותיהם בידיהם, וכן מנהג שנתפשט כההיא דחליצת סנדל ג"כ אין לשנותו מאחר שלא נתחדש דבר ממה שהיה בימי הראשונים (כההוא דסנדל גם הראשונים ידעו מהו סנדל ומנעל ומאחר דהסכימו בחליצה יש לילך אחריהם), אבל במקום שנתחדש דבר שלא ידעו הראשונים כגון דאיכא למיחש לקלקול או לאיסור שלא היה לו לחוש בימים הראשונים ודאי מותר לתקן דבר ככל תקנות האמורים בתלמוד משום דאיכא (למימר) אדעתא דהכי לא הנהיגו הראשונים, ועוד דהרי אמרו אם יבוא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו, ש"מ דלא אמרו דאין לשנות המנהג הראשון כלל אלא מותר להוסיף עליו ולתקן קלקולו, ולכן גם בנדון דידן שתיקן מהר"י הנזכר כדין תיקן כי האמת אתו כי בודאי הראשונים לא הנהיגו לילך ביום במקום שאין הצנועות יכולות להצניע טבילתן. ועוד דאף הוא לא אסר לילך ביום אלא שאמר שאף מותר לילך בלילה ומה יפו פעמיו בנעלים שאמרו ששומעין לאליהו:

ומעתה אומר שמאד נשתבש החולק עליו והוציא לעז באמרו שכל אשה ההולכת לטבול בלילה בניה ממזרים והיא לבעלה כנדה. והוסיף עוד הבל על הבליו להורות לנשים שהן צריכות לילך לטבילתן בעוד היום גדול קודם שיתחילו הקהל להתפלל ערבית, וכל אלו הדברים ישתקעו ולא יאמרו, חדא שכבר ביררנו שכדין הורה, ועוד דאף אם ח"ו שלא כדין הורה איך יוציא בשפתיו לאמר שבניהם ממזרים שהרי אף מנדה ודאית דאורייתא אין הולד ממזר אפילו מדרבנן כדאיתא פרק החולץ (דף מ"ט:) כ"ש בחפיפה שהיא דרבנן כ"ש בחששא זו שמהומה לביתה שמותר לכתחילה בדלא אפשר כ"ש שלדברי השאלתות דינא היא לכתחילה, ואיך ימלא לבו לומר שהוא ממזר (וכבר נתבאר טעות זה בתשובה במרדכי סוף פרק במה אשה) והשנית שמה שהורה שצריכות לילך קודם תפלת ערבית (משום שמדמים הדבר לספירת שבעה נקיים שהחמירו האחרונים שצריך להיות קודם תפלת ערבית) זה גדול מן הראשון, דלדבריו הלא לכ"ע מותר לילך לטבילה בלילה אלא שעדיף טפי לדברי רש"י לחוף ביום וספירת נקיים צריכה להפסיק בטהרה מבין השמשות כמבואר פרק בתרא דנדה (דף ס"ח) אלא ש"מ שאין ענין ספירת נקיים שהוא דאורייתא להלכות החפיפות שאינו אלא חומרא בעלמא, מלבד טעם הגאון שכתב מהר"י הנ"ל שהתם ביומא תליא מילתא, והוא פשוט לכל בר בי רב דחד יומא. ולכן בהא סליקנא דמהר"י כדין הורה וכל כי האי מילתא לימרון משמאי, כך דעתי נוטה. כי דברי מהר"י הן עץ הדעת. והחולק דעתו נגרעת. נאום

משה איסרלש מקראקא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.