פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/צ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה צ

א

מותר. עט"ז כל סעיף זה הוא לשון הר"מ ז"ל וקכ"ב בהג"ה ס"ב חולק בהרבה דינים וכמ"ש בש"ך אות א'. והנה דעת הר"מ דחלב שחוטה מדרבנן הוא וכי גזרו היכא שנפל חלב שחוטה בעין לקדירה של בשר משא"כ כשנפלט מכחל וחזר ונבלע בו לא גזרו הלכך אף הכחל מותר כל שאין שאר בשר בקדירה אבל כשיש בשר אחר בקדירה אפילו יש ס' הכחל קיבל טעם מבשר אחר הלכך אסור הכחל ולקמן אבאר עוד בזה. ובצליה אף בלא קריעה כלל שרי דיעבד כמ"ש הר"ב בסי"ב דכ"ז שלא פי' לא גזרו ביה ועמ"ש לקמן:

ב

עם. עט"ז הנה הר"מ פט"ו ממ"א הי"ז וי"ח סובר כל איסורי דרבנן בנ"ט והוא סגי והא דבג"ה בס' והוא (וע"כ בשומן דאין בהם בנ"ט ור"נ מסתמא כהלכתא אמרה) דג"ה בריה הוסיפו בשיעורו אף בשומן והר"מ לשיטתיה בתרתי א' באיסור דרבנן בנ"ט והוא סגי ב' דבריה צריך א' יותר משום היכרא הלכך בדאורייתא בעינן ס"א והוא כמו ביצה ובדרבנן בעינן ס' והוא. ומ"ש הט"ז הואיל וג"ה מ"ה החמירו בשומנו אין מוזכר בר"מ והוא טעמיה דנפשיה כמו שנתן הר"מ טעם דג"ה בריה הוסיפו בשומן דיליה ה"ה די"ל דג"ה מ"ה הוסיפו בשומנו אטו ג"ה (ויש לעיין בזה) והרשב"א בארוך צ"ה הקשה עליו דבדרבנן נמי ס' והוא (הכי קיי"ל) אלא הטעם דכחל בשר הוא ומצטרף. ויש לעיין דמ"מ הכחל אסורה מטעם דבשר אחר נ"ט בחלב הכחל וא"כ איך יצטרף וכ"ת דרשב"א סובר דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין א"כ חלב שבכחל אין איסור אלא מחמת הבלוע של בשר אחר וכחל עצמו שנאסר הוה כמו שאר איסורין דחלב שבכחל אין אוסרו לכחל כיון שלא פי' מ"מ להר"ב דחנ"נ הוצרך לומר דהוה איסור דרבנן וכדכתיבנא והקילו בו כיון שלא פי' אף בשאר איסורים דרבנן לא הקילו הכא הקילו טפי. ועכר"ו אות ג' כתב חלב הכחל כ"ז שלא יצא אין איסור ואח"כ מתבטל בשוה משא"כ דם שפירש ממקום למקום. ולא הבינותי חדא אף שבישל עם בשר מצטרף הכחל ועוד דם שפירש להרא"ש וטור אין איסור בפירש ממקום למקום כמבואר סימן ס"ט ואפ"ה כתב המחבר שם סי"א דבעינן ס' נגד החתיכה והיא אין מצטרפת. ועוף דאף בלא בשר כל שנבלע החלב אח"כ לכחל ויש שם עוד חלב חוזר וניער וכיון שיש טעם אסור ועמ"ש בפתיחה ומיהו בזה יש לעיין ועמ"ש בשער התערובת ומ"ש הט"ז דם שבישלו ומלחו הוה דרבנן השיב בנה"ך ובמ"י שם אות ה' דמ"מ קודם הבישול הוה ד"ת כמ"ש התוס' חולין ק"י משא"כ חלב שחוטה וכ"כ הפר"ח בסימן ס"ט סי"א בחתיכה שנתבשלה בלי מליחה. ומכאן תראה ממ"ש בת"ח דחתיכה שנתבשלה בלי מליחה אין החתיכה מצטרפת ובעינן ס' חוץ החתיכה ומכ"ש לדידן דחתיכה נשארה באיסורה דלא כפר"ח סימן ס"ט שצידד להצטרף גם החתיכה:

ודע דיש קצת חסרון בקצת דפוסי ש"ע בט"ז וכוונתו דלהרשב"א והר"ן אה"נ דחתיכה שנתבשל בלי מליחה דהיא גופא מצטרפת ואף שמרא"ש וט"ו סימן ס"ט סי"א לא משמע כן ואין מצטרפת צריך לומר דסוברים תי' הר"מ דבכחל הקילו. ור"ל לאו כר"מ ממש דבאיסור דרבנן כו' חדא דהא סוברים דבאיסור דרבנן נמי בעינן ס' ועוד דם נמי דרבנן לדעתם אלא כחל הקילו יותר משאר איסורי דרבנן כיון שלא נפלט החלב בעין:

והוה יש לחקור חתיכה שנתבשלה בדמה להמחבר שרי היא עצמה כשיש ס' ואמאי הא הדם שפי' ונתחלק בשוה ומעט נבלע בחתיכה ונהי שאין במעט ההוא לאסור דיש בחתיכה ס' מ"מ הדם שנשאר בה אף שלא פירש לחוץ בהצטרפו עם המעט שפירש לחוץ נותנין טעם בחתיכה וכל שנרגש הטעם לא ליבטול אף שאין באיסור לחוד כדי נ"ט אלא עם ההיתר וכבר חקרנו בזה בפתיחה לבב"ח ובסי' פ"ז ואולי משום הכי איפשר לדידן אסורה החתיכה שנתבשלה בדמה עסי' ס"ט וז"א דלהמחבר עכ"פ שרי ובשער התערובת אבאר זה ממשנה פ"ב דערלה משנה ט"ו וטעמא בעי כיון דחיך אוכל יטעם וצ"ע ואין להאריך כאן ושם יבואר בעז"ה  :

ג

ובין. עט"ז ור"ל דאף שהיה ס' אם נפל לקדירה אחרת אוסר הכחל הקדירה שניה והר"ן כ' הטעם משום מראית עין והרשב"א כתב הטעם דשמא לא נפלה כל החלב בפעם א' ובגמרא נמי הכי קאמר יע"ש:

ד

משערין. עט"ז דהר"ב לא פליג אהמחבר אלא באין בפעם א' ס' דאז נאסר הכחל מדינא שפי' החלב ונבלע אח"כ ומש"ה בעינן בקדירה שניה ס' והוא כמו בשאר איסורין דרבנן לדידן אבל ביש ס' בראשונה אף שהכחל אסורה הואיל ואין איסורה אלא משום מ"ע שפיר מצטרף הכחל גם בקדירה שניה. ואף כשיש בשר בקדירה א' אפ"ה מצטרף בשניה. ומ"ש שיש מחלוקת בין הר"מ והרשב"א כי תרווייהו סוברים אין חנ"נ בשאר איסורין אלא להר"מ אף בב"ח דרבנן אין חנ"נ ביה ומש"ה בשניה מצטרף אף שלא היה בראשונה ס' ולהרשב"א כל שלא היה ס' נ"נ עכ"פ מדרבנן בב"ח וצריך ס' והוא בשניה. ואף מ"ש דלדידן אף באיסור דרבנן שאין בב"ח נ"נ אין כ"כ הכרע די"ל בב"ח גזרו אטו דאורייתא משא"כ בשאר איסורין מ"מ או"ה בכלל כ"ד כ"כ הביאו הט"ז בסימן צ"ב אות י"א ואף דהוה גזירה לגזירה פעמים גזרו כו' דלא כמ"ש הט"ז לקמן בכבוש בכחל ושם אבאר. והפר"ח כאן אות ד' ובצ"ב אות י"ז כתב בדרבנן לא אמרינן חנ"נ ומביא דברי הר"מ פט"ו ממ"א הכ"ז דבשר עוף בחלב מרבה עליו ומבטלו אלמא בדרבנן אין חנ"נ ואין ראיה דהר"מ סובר כר"א ולא גזרו כלל אטו דאורייתא משא"כ לדידן אף בשאר איסורין חנ"נ אטו בב"ח כ"ש בשר עוף וה"ה שאר איסורין דרבנן. וכ"כ המ"י בסולת למנחה שאין דבריו נראים נגד כל הפוסקים והראה מקום לתוספות חולין ק"ח ב' ד"ה אמאי חלב נבילה. והכין הלכתא וחלילה להקל כלל וכ"מ מהר"ב בכמה דוכתי ומהא דע"ב לב דבוק נ"נ דם דרבנן ודוכתי טובא ואין לחלק בין דם כו' ועמ"ש לקמן:

אמנם כן מה שהכריח הט"ז מדכתב הר"מ בפ"ט ממ"א הי"ג ובין כך ובין כך דחנ"נ לא אמרינן בדרבנן אפילו בשר עוף בחלב לא ידענא דהא להר"מ כל איסורין דרבנן בנ"ט והוא סגי כמ"ש פט"ו ממ"א וא"כ אפילו נ"נ מדינא מצטרף כדכתיבנא. וסבור הייתי לומר דכחל בריה הוא כמ"ש הב"ח הביאו הש"ך אות ה' ואף שהש"ך תמה שם היינו לדידן אבל להר"מ דסובר ביצה שיש בה אפרוח הוה בריה אף דלא נאסר מתחלת ברייתו דכי גביל עפרא הוא עש"ך סימן ק' ומ"ש הר"מ בפט"ו ממ"א הי"ח דכחל מצטרף היינו כחל שעדיין היתר וכמ"ש בש"ך וא"כ שפיר קשיא ליה כיון שנאסר בראשונה בפחות מנ"ט והוא מיקרי בריה (כל שיחלוק אין שמו עליו ואף בדרבנן הוה ליה דין בריה כמ"ש בסימן ק') וא"כ היה ראוי להוסיף ס' והוא כמו בשומן ג"ה. אלא דהמחבר סובר בסימן ק' דביצת אפרוח הוה בריה ואפ"ה סובר דבעינן נוצר באיסורו. ואם נאמר כחל הוה חהר"ל וצריך להוסיף בשיעורו א' שלא יבואו לבטל היא גופא כמו בבריה הוה א"ש וכל זה אינו שוה לי ועמ"י בכלל מ' מ"ש שם ובש"ך אות ה' אבאר (ומיהו ממ"ש הר"מ פט"ו ממ"א בשר עוף נוער מזה מוכח וודאי אבל הט"ז כתב מכחל מוכח וצ"ע)  :

ה

ואם. עט"ז דאלו בלא בשר כל שקרעו ש"ו וטחו בכותל אף בלא ה"מ שרי הכחל כמ"ש הר"ב לקמן בהג"ה ועט"ז:

ו

אבל. עט"ז ומשמע לבדו בלא בשר כל שיש ס' אף הכחל מותר ודווקא עם בשר שאז בשר אחר נותן טעם לחלב שבכחל אסרוהו משא"כ לבדו ועת"ח כלל למ"ד ד"ג ובמ"י אות ח' דבש"ע השמיט הר"ב זה ולבדו כל שיש ס' אף כחל מותר אף שלא קרעו:

ז

ולקדירה. עט"ז וכפי הנראה מ"ש "ובלא קריעה הוא וי"ו הפירוד שמא עם בשר או בלא קריעה לבדה ואפשר הוא וי"ו החיבור דלבדה בלא קריעה יש ספק שמא הלכה כר"ת ועש"ך אות כ"א כתב שמא יבוא לבשל עם בשר ולא סיים ובלא קריעה. ומה שנרשם בהג"ה רש"י ופוסקים לרש"י לכל הפירושים שרי אלא לרש"י איכא למיגזר. ולענין המנהג הביא דעת רש"ל באות ח' עמ"ש שם:

ח

ובשלו. הט"ז הביא בשם רש"ל דאסור אף דיעבד אף קרעו ש"ו וט"ב וכבר כתבנו דכ"ז כשאין ששים אבל כשיש במים ששים אף הכחל שרי:

ט

וה"ה. עט"ז ופשוט הוא עס"י ע"ו דבלא"ה צריך ליבון משום דם:

י

דלאחר. כ' הט"ז בשם רש"ל דמ"מ אסור לבשל אחר הצליה אף קרעו ש"ו וט"ב משום גזירה אטו יבשלם עם בשר אחר כו' וסיים היינו לכתחלה אבל דיעבד אם קרעו ש"ו וט"ב וצלו ובישלו אחר כך שרי. ויש לעיין אם צלו בלי קריעה דשרי דיעבד מהו הדין אם בישלו אח"כ וכפי הנראה דיש לאסור ועמ"ש רמ"א ואם לא קרעוה יש לאסור לכתחלה ודיעבד שרי:

יא

גומות. עט"ז בשם או"ה דחלב שחוטה כ"ז שלא פי' לא גזרו ומיהו כל שלא נקרע הוה כפי' דכנוס הוא ויש הרבה חלב אסור מדרבנן:

יב

ולא. עט"ז ור"ל אף באות הקדום העתיק הט"ז דברי או"ה דכל שלא נקרע הוה כפי' מ"מ לא גזרו על הכבוש. ומ"ש הט"ז דהוה גזירה לגזירה כבר כתב בנה"כ ושאר אחרונים דלפעמים גזרינן גזירה לגזירה וכן הלכה ואף בשר עוף בחלב שחוטה ע"י כבישה אסור עס"י פ"ז בש"ך אות ז' מזה  :

יג

אבל. הט"ז הביא מעשה דמרדכי ומ"ש כשא"מ משום דם נקיט הלשון מגומגם וכוונתו דמשום חלב אף הניחו בכשא"מ נמי שרי אלא משום דם נקיט תחלה בכ"מ דאי כשא"מ אסור משום דם ועמ"י כלל למ"ד אות ל"ח. ומיהו אם שהה בכשא"מ כשיעור על האש ויש ציר אפשר דאסור דכבוש כמבושל והט"ז לשיטתיה דכבוש אין אוסר בחלב שחוטה משא"כ לדידן וודאי אסור דבלא שהה כתבו ז"ל אין טבע המלח להוציא החלב ועס"י ק"ה משא"כ בכבוש ועס"י ק"ה לענין דבר הבלוע ע"י מליחה ושם אבאר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.