אלשיך/תהילים/פט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלשיך תהילים פט

א

משכיל לאיתן כו' הנה קבלו רז"ל כי איתן האזרחי הוא אברהם אבינו שהעירו יתברך ממזרח להעמיד על האמת כל יושבי תבל ושוכני ארץ כי הקריא שמו של הקב"ה בפי הכל כי בפיו ובשפתיו יסד יסוד אמונת מציאותו יתברך וחידוש העולם והשגחתו ושכר ועונש כמפורש ברז"ל והיה גומל חסדים לכל עובר ושב וטרם אכלם בפיהם היה משרישם בשרשי האמונה ואחרי כן היה גומל להם חסד כמפורש בבראשית רבה שאחר ערוך השולחן בפני האורחין היה אומר להם עד שלא תאכלו תנו כבוד לבעל הסעודה ואז היו מתחילים לכבדו והיה אומר להם איני בעל הסעודה כי אם יש אלהי אמת בורא כל ולו יתברך הכל ואחר השריש האמונה בלבם היה מאכילם וגומל להם חסד והוא כי על פי דרכו רצה אברהם לרמוז להם כי עולם חסד יבנה כי לא בראו יתברך לצורך עצמו רק גזרה חכמתו לעשות חסד עם ברואיו והיה זה להסיר מלבם אמונת קדמות אשר המחזיקים באמונה ההיא היה להם כן באמרם שאם לא כן למה בראו כי אין לו צורך בו. ונבא אל ענין הכתובים הנה אמרו רז"ל בגמרא מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו וכשמת תלאה בגלגל חמה ע"כ. וכוונתם בלי ספק היא כי עודנו אברהם חי היה מאיר לעולם כלו בגרונו שהיה קורא בגרון לכל העולם היות אדון ובורא כל ומנהיג העולם כלו אלהי השמים ואלהי הארץ ומסביר להם האמונה בהכרחיות מתקבלות לכל וזהו היא מרגלית טובה שבצוארו הוא גרונו וכשמת נשאר הדבר תלוי בגלגל חמה כי ממנו יראו ויאמינו בה' ובחידוש עולמו והוא מאמרם ז"ל כי תחלת האמנת אברהם באמונת האמת היה על ידי גלגל חמה כי בראותו אותו מאיר לארץ ולדרים עליה מלא כל הארץ אמר בלבו מי יודע אם השמש הזאת הוא אדון הכל אך בראותו ששקעה ושימשה ירח בלילה ואחר כך ראה שבקר היה וחזרה החמה והביט בשיעורי עתותיהם ואופני גלגוליהם על פי הסדר אמר בלבו אין ספק כי יש מנהיג עליהם המשליטם בעולם איש על משמרתו ונותן גבול מסודר להם שלא ישנו את תפקידם וזה מאמרם ז"ל כי במותו נשארה מרגלית אברהם תלויה בגלגל חמה כי מאשר העמידם על האמת על ידי הוראת גלגל חמה נשאר אחריו הדבר מסור ותלוי בגלגל חמה כי ממנו ראו ולמדו כל בני עולם מעשהו בראשיתו:

ב

וזה אחשוב יאמר פה שאמר אברהם לפניו יתברך הנה עודני חי חסדי ה' כו' לומר היות חסדי ה' מציאות העולם אשר לגמול חסדים בראת אותו אשירה ביני לבינך וגם לשני דורות שהם לבני דורי ולדור הבא אחרי שהם דור בנינו שהם בחורים בדורי לשני דורות אלו אודיע אמונתך בפי שהוא מרגלית טובה שהיתה תלויה בצוארו וזהו לדור ודור שהם הב' דורות אודיע בפי ובגרוני כי אמרתי לשני הדורות שלא ידחו אמונת מציאות הבורא וחידוש העולם באמרם מה צורך לבוראו:

ג

כי אמרתי דעו כי עולם חסד יבנה כי בראו יתברך בתורת חסד בלבד והנה זה היה בשני דורות שהיו בחיי אך אחרי כן מי יאמר במקומו אך הוא כי שמים שבהם גלגל חמה תכין אמונתך בהם על ידי מה שסדרת בגלגלי השמים סדר חמה ולבנה ותקופתם יוכלו להאמין אמונתך וזהו תכין אמונתך בהם וזהו וכשמת תלאה בגלגל חמה:

ד

כרתי ברית כו' אחרי אומרו כי עולם חסד יבנה שהוא לעשות חסד עם שוכני ארץ נברא העולם והלא יאמר אומר ואיה חסדיו יתברך כי הלא העולם נברא בשביל בנו בכורו ישראל והמה גולים מגוי אל גוי והעולם לקוי בששה דברים מאז חטא אדם כמ"ש ז"ל שלקו זיוו חייו וקומתו מאורות פירות הארץ פירות האילן שעל ששה דברים אלו שני תולדות שהם אלה תולדות השמים ואלה תולדות פרץ מלאים וכל שאר תולדות שבמקרא חסרים שהוא כי אז ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים היו הששה דברים הרמוזים בוי"ו במילואן וכן יהיו בבא בן פרץ שהוא מלך המשיח אך בינתים הם חסרים ואם כן איה החסד שנברא העולם בחסד ואדרבה הוא בקלקול ומי יודע אם יגרמו העונות וישאר העולם בקלקול לזה אומרת רוח הקדש בשמו יתברך הנה כרתי ברית לבחירי לומר כי כאשר כרתי ברית היה בשביל בחירי הוא מלך המשיח והברית היה כי נשבעתי לדוד עבדי הוא מלך המשיח לאמר כי

ה

עד עולם אכין זרעך שלא יהיה הפסק על ידי עונות מלבא הטוב העתיד כי עד עולם אכין זרעך ולא עוד כי אם גם בהפסק מלכות בית דוד מהגלות והלאה אבנה לדור ודור מציאות כסאך סלה ולא יסור שבט מיהודה כו' עד כי יבא שילה באופן שבטוח הוא בלי ספק חסדו יתברך בעולם לעתיד בימות המשיח כי מאז לא יפסק החסד ויבא אל הפועל חסד אל שהיה תכלית כונת הבריאה:

ו

ויודו שמים כו' לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל בספר הזוהר והוא כי שאל גוי אחד כתיב כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך וכי בחכמי ישראל יש כמוהו והשיב כי בכל חכמי האומות אין בהם מי שעל ידו נעשה פלא כאשר בחכמי ישראל כי מי מחכמי הגוים יאמר לשמש וידום או לחומץ וידליק כאשר בחכמי ישראל כי צדיק מושל בעולם לעשות כרצונו כי הוא יתברך מקים דבר עבדו. עוד הקדמה ידועה לכל יודעי דת ודין והוא כי אין בכל מלאכי עליון עושה פלא כאשר יעשה איש צדיק כי אם יאמר מלאך מבלי מלאכות ה' בשליחותו כי אס מעצמו לשמש וידום וכיוצא לא יקים דברו וישים לאל מלתו אך אם איש צדיק מחכמי ישראל הוא ככל היוצא מפיו יעשה באשר ה' אתו ויקים דבר עבדו ככל הנמצא כתוב בספרי תורתנו כל הנסים ונפלאות אשר נעשו בשמים ובארץ על ידי חכמי ישראל עד אין מספר. ונבא אל הענין והוא כי משיב לפניו יתברך ואומר הלא אמרתי כי אמונת אלהותך וחידוש העולם שהיתה מרגלית טובה תלויה בצוארו היא תלויה בגלגל חמה כי שמים תכין אמונתך בהם על ידי גלגל חמה וסדר תנועתו ותקופתו כמדובר ושנעשה העולם על ידי החסד שיתקיים לעתיד כמאמרך ה' כרתי ברית לבחירי כאמור עוד אני אומר כי עשה זאת אפוא אלהינו ותגלה ותראה אמונתך בארץ בקהל קדושים הם ישראל עם קדוש לה' והוא כי תגזור אומר שיודו שמים פלאך ה' כי בבא איש צדיק לגזור על השמים לשנות טבעם כענין העמדת השמש וכיוצא שלא יעכבו השמים מעשות הפלא ההוא כ"א שיודו לדבר להקים דבר עבדו יתברך ובזה אף תמצא אמונתך בקהל קדושים כי באמור יהושע שמש בגבעון דום אם השמש היה מעכב והיה לאל ידו לעכב לא היה נעשה הפלא ההוא כמ"ש ז"ל שהשמש התחיל לעכב באמרו אני נבראתי ברביעי ואתה בששי ולא שוה לו כי הקים ה' דבר עבדו ועשה לשמש שיודה בדבר וזה יאמר ויודו שמים פלאך ה' ועל ידי כן אף תהיה אמונתך מצויה בעולם בקהל קדושים כי כל הרואים יכירו אמונתך במציאותו יתברך אלהי ישראל ושהוא יוצר הכל כי המשנה טבע העולם על ידי עם קדושו הוא יתברך חידשו:

ז

והנה עדיין היה אפשר לומר כי הן אמת שעל ידי שלא יוכלו גלגל חמה וכל גלגלי מעלה לעכב ביד צדיק מחכמי ישראל לשנות טבעם תוכר אמונתך בעולם אך עדיין לא יוכר אמונתך שגם בראת עולם המלאכים ושהם שלך לזה אמר גם זה יודע ויוכר כי הלא מי בשחק בכל מלאכי עולם המלאכים יערוך לה' לעשות כמעשיו כמו שכתבנו כי אין לאל יד מלאך לעשות שינוי בעולם כמלא נימא מעצמו אם לא בשליחותו יתברך אך אמנם ימצא מי שידמה לה' בבני אלים הם בני אברהם יצחק ויעקב כנודע מרז"ל על הבו לה' בני אלים ואמר כי בני האבות יעשו מה שבו ידמו לה' שהוא אמור לשמש דום ולירח עמוד והוא מאמר שהזכרנו מספר הזוהר כי בחכמי הגוים אין כמוהו יתברך אבל בחכמי ישראל יש כמוהו שהוא על ידי עשותם פלא שידמו לה' אלא שבפסוק זה מוסיף כי גם במלאכי השרת אין כח כאשר בעם קדוש לה' ואם כן אפוא אמור מעתה כי גם עולם המלאכים מכ"ש כי לה' המה כי הלא אין כחם אפילו כאנשים עבדי ה' מה גם עתה שלא אלוהות המה כי אם יצוריו ית' ככל שאר העולמות:

(ו) או שעור הענין ויודו שמים שהוא גם מלאכי השרת אשר בשמים כבודם יודו וישבחו שני דברים א' פלאך ה' בעשותך פלא אף יודו בפלא שאתה עושה אמונתך בקהל קדושים שישבחו המלאכים כי אמונתך ניכרת בקהל קדושים אשר בארץ המה כי כל פלא אין נעשה רק למענם ועל ידם:

(ז) והוא באמרם המלאכי השרת כי מי מהם בשחק יערוך לה' אך יראו שיש ידמה לה' בבני אלים הם ישראל בני אברהם יצחק ויעקב כמדובר בקודם:

ח

ועוד ראיה כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת כי הנה אל נערץ כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בפרקי רבי אליעזר באמרם כי בבא כל מלאכי מרום יחד לומר לפניו יתברך שלש תיבות ק' ק' ק' יגדלו הרתת והזיע והחלחלה כי מזיעתם נהר די נור נגד ונפק כו'. ונבא אל הענין אמר אברהם הנה ראיה כי גדולים צדיקים ממלאכי השרת כי הנה בהיות אל נערץ בסוד קדושים רבה אז הוא יתברך נורא הוא על כל סביביו שתגדל רעידתם ומוראם עד להפליא כלומר מה שאין כן צדיקים שעם היותם מרכבה אל השכינה והיא דבקה בהם יותר מבמלאכים ועל כן בהתפללם או בהעריצם על ידי סדר קדושה לא תפול חתיתו יתברך עליהם ועד ממהר אברהם עצמו המדבר שהיה מרכבה אל השכינה והיה מדבר עמו יתברך ואמר לו אל נא תעבור מעל עבדך שהוא מהיותי מרכבה אליך וכן עשה יתברך שהי' שורה על עצמו והוא מתעסק עם האורחים והלך ללותם ושכינה עליו עד סוף תפלתו על סדום כי אז נאמר ויעל אלהים מעל אברהם ולא חל ולא זע בדברו אתו והיא עליו מה שאין כן מלאכי השרת שרעדה אחזתם בדברם לפניו יתברך אך אמור מעתה כי אין זה כי אם על כי נפשם חלק אלוה ממעל הוא מה שאין כן שרפי קדש שמעולם המלאכים ועל כן מצד נפשם הם כמין במינו ואדרבה יחליפו כח:

ט

ה' אלהי צבאות כו' אחרי אומרו מי מהם בשחק יערוך לה' אך יראו שיש לה' ידמה בבני אלים אחרי אומרו למעלה כי עולם חסד יבנה להמשיך מדת חסדו יתברך בעולם אמר עוד הנה עוד טעם אחר והוא כי הנה לפי הנראה היה יותר תפארתו יתברך היותו אלהי צבאות עליונים שרפי קדש רוחניים בעולם רוחני העליון ולא היות אלהי איש האדמה בארץ הלזו העכורה כי על כן ימלא לב האדם באדם להרהר ולומר היתכן מי שהוא אלהי השמים העליונים ברא הארץ הלזו העכורה ושיבחר בצאצאיה החומרים עם שלו כל פמליא של מעלה מלאכי צבאות על כן אמר הנה זאת אמת כי ה' אלהי צבאות עליונים ותחתונים ואין לתמוה על היות העולם גשמי לך רחוק רחוק מאיכותך ולהיות צבאות עם הארץ הלזו העכורה ב' הפכים מן הקצה אל הקצה על כן מלא לב האדם בהם לאמר אולי אלהי עולם העליון הוא בעצם אך השפל הוברי השמים ינהגהו על כן אמר זו היא גדולתך לשלוט על ב' הפכים כי מי כמוך חסין יה שהוא בב'עולמות שנבראו בשתי אותיות יה ומי יגיד אמונה זו לזה אמרואמונתך סביבותיך שהוא כי בעולם השפל אשר הוא חוצה סביב אל הרוחניות המתייחס אליך תוכר אמונתך זו:

י

והוא כי הנה אתה מושל בגאות הים הוא שרו של ים שעל כרחו ראה וינוס ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות שבעולם נבקעו ונתפרסם בכל העולם כי מעשה אלהים הוא שהכניע את השר ומזה הוכר בעולם כי גם בשוא גליו הוא בכל עת שגלי הים בזעף כנודע מרז"ל לשטוף את העולם והם נוחים בחול שעל שפת הים נודע על ידי מה שמשלת בשרו של ים כי גם בשוא גליו אתה הוא שתשבחם ותשקיטם כי המושל בשר הוא המושל גם בגליו והים הגשמי:

יא

וכן כאשר אתה דכאת כחלל רהב שרו של מצרים כי ראו ישראל את מצרים מת על שפת הים שהוא השר כמ"ש ז"ל מתים לא נאמר אלא מת מלמד ששרו של מצרים מצרים שמו וראוהו מת כחלל על שפת הים מזה הכירו כי בזרוע עזך פזרת אויביך הם דור הפלגה והוא כי אמרו רז"ל בפרקי רבי אליעזר כי על ידי שנתפלגו חלקם ה' לע' שרים שהוא ענין בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם על ידי מה ששרו של מצרים דינהו כחלל יראה שהוא יתברך אדוניו והוא מינה אותו בהפלגה ומי שמינה אותו מינה את כל האחרים שהוא פיזרם וחלק להם שריהם וזהו בזרוע עזך פזרת אויביך הרי מזה שאתה מושל בשמים שהכנעת שר הים ושר מצרים וגם מושל בארץ בין בחלק הים כי בשוא גליו אתה תשבחם ובקריעת הים וביבשה כלה כי בזרוע עזך פזרת כל גויי הארץ:

יב

ואם כן אחר שלך שמים אף לך ארץ אין צריך ראיה אל מה שביו השמים לארץ כי מן הסתם ודאי שתבל ומלואה אתה יסדתם:

יג

צפון וימין וכו' ראוי לשים לב כי הלא בכלל אומרו לך שמים אף לך ארץ ואמרו תבל ומלואה אתה יסדתם הוא כי צפון וימין הוא ית' בראם כי בכלל מאתים מנה ועוד כי גם מהראוי יזכיר גם מזרח ומערב ועוד מה ענין תבור וחרמון שבשמו ית' ירננו מכל יתר הרים והנה הראב"ע ז"ל פירש כי הזכיר ארבע רוחות העולם צפון וימין ותבור שהוא לפאת מערב וחרמון שהוא לפאת מזרח והלא כמו זר נחשב כי לו יונח כי כן הוא למה סיים תבור על צד מערב וחרמון על צד מזרח המבלי איו במערב זולת תבור ואין במזרח זולת חרמון הזכיר את אלו. ועוד כי טוב טוב היה לומר מזרח ומערב ויכלול הכל על דרך אומרו צפון וימין ולא יפרט פרטי הרים. ועוד למה בצפון וימין אמר בראתם ובתבור וחרמון אמר ירננו. ועוד כי לא כוון את הרוחות כי תבור באמצע ארץ ישראל הוא וחרמון הוא בעבר הירדן בארץ האמורי ואיך ייחס מזרחו של עולם אליו. אמנם הנה ידוע כי כאשר מדת רוגז מתוארת אל הצפון הד"א מצפון תפתח הרעה ומדת ימין אל החסד כך יש מקום בעולם שמתייחס אל מדת צפון משולל טוב כצפון העולם שאמרו רבותינו ז"ל שפאת צפון הוא תהו לומר שאם יאמר איש שהוא אלוה אומרים לו שיבננו ויצו בו את הברכה ולעומת זה יש מקום בעולם מתייחס אל הימין בשופע שובע ברכות אשר בו ועל היות שתי בחינות נגדיות על כן רבו המתפרצים אשר יצא עתק מפיהם לאמר שיש חלילה שתי רשויות א' פועל הטובות מתייחס אל הימין ואחד פועל הרעות ע"כ אמר הלא אמרתי כי תבל ומלואה אתה יסדתם ואם יחלוק בעל דין ויאמר הלא בקרב הארץ מקומות נגדיים ובנמשך מהם יש מתייחס אל הימין ושפע רב טוב יורק בו ויש אל צפון שמשם תפתח הרעה ואיך יתייחס תבל ומלואה אל רשות אחת ולא אל שתים ואחד מריק במקום א' מעין ענינו ואחד בשני את הפכו על כן אמר אברהם שקר ידברו כי הלא תבור וחרמון בשמך ירננו והוא כי הנה תבור הוא מושפע טובה בתבואות ואילנות וחרמון הוא שאין בו רק שלג בקיץ ובחורף כי האמורי יקראו לו שניר הוא טור תלגא האם תאמר כי תבור וחרמון עם היותם קרובים א' הוא לה' וא' לרשות אחר ולאלהים הוא אי אפשר כי הלא זה וזה לשמך ה' ירננו כי תבור בהרים אשר שם הפיל ה' את יבין ואת סיסרא אז שוררה דבורה את שמך ה' באמור אנכי לה' אנכי אשירה כי מגן אם יראה ורומח במ' אלף בישראל רק הולכים על דרך שחים תורה ותפלה מזכירים את ה' וה' עשה את המלחמה כאומר ויתן ה' את סיסרא כו' כי ה' עשה המלחמה עם היותו רחמים וכן בחרמון שהיה מהאמורי ונלקח לישראל על ידי שם ה' כי היו האמורים נחבאים במערות צורים בעבר א' לצאת על ישראל בעברם בגיא למטה ועל ידי הארון שהתחיל לעבור סמך ה' את ההר שמהעבר מזה ויכנסו שני הסלעים מהר זה אל המערות ומיעכו את האמורים שבהם וזה היה מעשה ה' כמאמר ישראל על כן יאמר בספר מלחמות ה' כי ראוי לאמר כי על ידי ספר התורה בלי חרב וחנית ובני אדם הם מלחמות ה' עם היותו מדת רחמים ובשמו ירננו על זה כי אז ישיר ישראל שירה לה' שעל ידו כבשו מנחל ארנון עד הר חרמון וזהו תבור וחרמון בשמך ירננו באופן שאין לומר כי תבור רשות אחד וחרמון רשות אחר כי הכל היה בשם אחד ואם ח"ו היה כך ינגד לישראל אדון המקום שהוא כנגדם:

יד

כי אפילו לא היה שאנשים לוחמים וה' הוא האלהים עוזרם כי אם הכל עשה ה' בב' המקומות וזהו לך זרוע עם גבורה לומר הנה דרך העולם שהמלך מחזיק ידי חילו בתת להם גבורה והם בזרועם עושים המלחמה אך אתה אינך צריך זרוע אומה להפיל זולתה על ידי תתך גבורה בנוצחת רק לך זרוע עם גבורה שמבלי זרועות ישראל אתה לוחם מלחמתם כי לך זרוע עם גבורה ולא שהם הזרוע ואתה נותן הגבורה כאשר היה בתבור כי מגן אם יראה ורומח כו' והולכי על דרך שיחו נצחו וכן בחרמון נצחו את האמורי מארנון עד חרמון באשד הנחלים שמבלי ילחמו ישראל הכניס ה' הסלעים מזה אל פתחי שערי המערות המלאות אמוריים מהעבר הלז ויצאו נהרי נחלי דם אויבי ה' הנה כי לך זרוע הוא שמאל כנודע מלשון זרוע סתם שהוא צפון כח הדין והרוגז. ואם ח"ו היו ב' רשויות אחד בתבור ואחד בחרמון שמאל בא' וימין באחר במקום שתעוז ידך היה ראוי תרום ימינך והם עליו אך ודאי שהכל אחד וה' הוא האלהים ואם כן בטלה דעתן של חושבי און שתי רשויות חלילה כי אם שצפון וימין אתה בראתם.

או יאמר לך זרוע כו' הלא אמרתי כי אין ב' רשויות חלילה כי אם שה' הוא האלהים ואין לתמוה איך יהיה חיבור בנגדיות ואיך לא ינגד א' בפעולה הנגדיית אליו כי הענין הוא לך ה' אשר דובר בך זרוע שכל מדה כלולה מכולן באופן כי לך ה' בעל הרחמים זרוע היא בחינת דין ועל היות שאין מציאותך משולל דין על ידי שייכות זה אתה גם כן עם גבורה שהוא אשר הוא מדת גבורה כי ה' הוא האלהים בלי פירוד ובכן אין למדת רחמים נגדיות בפעולת דין שאינו אלא שכאשר תעוז ידך שתגבר לפעול דין תרום ותסתלק בחינת ימינך כי הכל רצון אחד.

או יאמר ראיה כי ה' הוא האלהים כי הלא ראינו כי כאשר תעוז ידך שתפעול רוגז תתרומם בעולם ימינך שעל ידי מכות מצרים ידעו כי אתה ה' ומה גם בים שנאמר וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי וכו'.

טו

וראיה אחרת כי צדק ומשפט שעל ידי עשות צדק ומשפט שהוא בחינת אלהים נעשה האדם כסאך כי צדק ומשפט מכינים לעושם להיות כסא ולעושי חסד ואמת יעדיפו כי יקדמו אותו פניך ה' הרי כי ב' המדות לך הם:

או יאמר לך זרוע כו' לומר הנה בנצוח ישראל את אויביהם בפועל ידם במה שאתה נותן בידם גבורה אתה בפועל שתי הפכים והוא כי זרוע איש ישראל המכה באויביהם הזרוע עצמה עם הגבורה שאתה נותן בה לך היא וזהו לך זרוע עם גבורה ואם כן כאשר תעוז ידך היא יד האיש המכה כי שלך הוא היד בעוז שאתה נותן ביד ההיא אתה מרים ימינך והוא היד שהאדם מכה בה ימינו היא כי בימין מכה ואתה מרים אותה להכות באויב והיא שלך וזה שפע חסד הוא והוא להכות את האויב והפילו ארצה שהוא רוגז נמצא כי ב' הדברים אתה עושה בתתך כח ביד איש ישראל המכה את אויביו דין ורחמים:

צדק ומשפט כו' זולת הקודם יאמר כי הנה ידוע מאמרם ז"ל כי בשתים יתחתן בנו הוא יתברך משלנו ושתים משלו משל למלך שנושא אשה והיא מביאה לו שני תכשיטין והוא מביא שנים אחרים כך הקב"ה מתחתן בנו וישראל הנמשלים לכלה נותנת שני תכשיטין שהם צדקה ומשפט כמה דא כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' לעשות צדקה ומשפט והקב"ה מביא ב' תכשיטין על שלנו שהם חסד ורחמים כמה ד"א וארשתיך לי בצדק ובמשפט שהוא משלנו ומוסיף לה מדיליה חסד ורחמים וזהו ובחסד וברחמים אלא שהוא יתברך אינו נותן לנו את שלו אם לא בתתנו את שלנו אך בהעדר ממנו צדקה ומשפט מיד הוא אומר אספתי את שלומי כו' ואת החסד ואת הרחמים ולא עוד אלא שרוצה שנקדים אנחנו את שלנו ואחר כך יתן את שלו כד"א וארשתיך לי בצדק ובמשפט ואחר כך ובחסד וברחמים ובזה יתכן כי אמר אברהם הוא איתן האזרחי לפניו יתברך הנה ידעתי כי ידעתני למען אשר אצוה את בני לעשות צדקה ומשפט שהם שני תכשיטי הכלה שעל שתי מדותם אלה יוכנו להיות כסא ומרכבה אליך באופן שע"י שתי אלה תבא ותשרה עליהם בחסד וברחמים אך אוחילה לפניך שאל נא תמנע מהם החסד ורחמים עד עשותם צדקה ומשפט כ"א שעם היות כי צדק ומשפט הוא מכון כסאך שבהם יוכנו ישראל להיות כסאך ומרכבה אליך שהיא חתונתך אתם ואחר כך תשרה ותבא אליהם בחסד וברחמים אך שאלתי ובקשתי היא כי חסד ואמת שהם חסד ורחמים כנודע כי רחמים ואמת אחת הם יקדמו פניך טרם עשותם הצדק ומשפט כי טרם בואך אליהם ע"י עשותם מכון הכסא יקדמו את ביאת פניך החסד ואמת שהם תכשיטין ולא תאחרם עד בוא פניך ע"י צדק ומשפט המביאים פניך על הכסא שיכינו:

טז

ועם היות כי לפי הראוי אני מקשה לשאול כי לישראל יאתה להכין הכסא תחלה בצדק ובמשפט להכין עצמם להשרות עליהם שכינה ואחרי כן יבא חתן לקראת כלה ישב על כסא רם ונשא אשר הוכן לו ועם כל זה אני אומר כי עם כי אשרי העם יודעי תרועה שיחסר להם תחלה שפע רב טוב חסד ורחמים כ"א תרועה והכנעה שעי"כ יקיימו התורה מעוני בצדק ובמשפט ובהעדר שפע חסד ורחמים ויוכנו לקיים את התורה אחרי כן מעושר שע"י החסד וכמאמרנו על משנת ר' יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני כו' שהוא כי העוני טוב לגבר בראשיתו כי כל המקיים את התורה מעוני יהיה בטוח כי גם אם יעשיר לא ישמן ויבעט כי העוני הכינו להיות נכנע בעבודת ה' משא"כ אשר יעשיר בתחלה שאם העושר יעשה את שלו ויבטל את התורה מעושר סופו שגם כי יעני אחרי כן יבטל את התורה מעוני כי הוללות העושר לא תוסר ממנו באופן שאשרי העם יודעי תרועה ועם כל זה שאלתי שחסד ואמת יקדמו פניך והוא כי ע"י הסתר פנים אפשר ירפו ידי בני האדם מהתהלך אל מהלך מיוחד לעם ה' הוא לע"ה כמד"א כי הולך האדם אל בית עולמו כנודע כי כל ענין העולם הזה הוא מהלך ודרך אל העולם הבא ואמר כי אשר להם הסתר פנים בעוה"ז יהרהר ויתרפה מלהלוך בדרך המיוחד לו אך עתה ע"י אור פניך בחסד ואמת יהיה להם התהלכות כי ינשאו ידיו ורגליו להלוך בדרך אל מחוז חפצו שהוא לעוה"ב וזהו ה' שהוא רחמים עם אור פניך שממדת חסד יהלכון:

אשרי העם כו' זולת הכתוב למעלה בפ' זה יאמר נמשך אל מה שאחריו והוא כי אחר אומרו איתן הוא אברהם כי עולם חסד יבנה אך החסד לא נתקיים עד ימות המשיח כמפורש למעלה ועל כן מצא את לבו להתפלל לפניו יתברך על מלכות דוד הוא מלך המשיח כמפורש בסמוך בכתובים הבאים וירא טרם ידבר והנה נגד פניו מאמר שמואל הנביא כי אחר שאלהי ישראל מלכנו למה לא נכנע תחתיו בעול מלכותו לעבוד עבודתו ולא נבקש מלך ב"ו ימלוך עלינו להדריכנו וליסרנו על כן הקדים ואמר אשרי העם כו' לומר הן אמת ידעתי כי אשרי העם יודעי תרועה להתרועע והכנע תחת מלכנו שבשמים מעצמם מבלי מלך ב"ו כי אז טוב למו כי ה' באור פניך יהלכון ויתנהגו וגם כפשוטו יתכן כי בהיותם יודעי תרועה נכנעים תחת עבודתו יתברך ישיגו מעין יציאת מצרים שהיה מאיר להם ללכת יומם ולילה באור פניו יתברך כי וה' הולך כו' להאיר להם כו'. או כאשר אמרנו על ענין ההנהגה כי לא היו צריכים מלך להנהיגם ולנחותם דרך ישרה כי באור פניך יהלכון:

יז

וגם יש יחפצו מלך לשמוח ולהתכבד בו אם מלך גדול הוא כי ישישו בשמחת הקרא שם מלך גדול עליהם אמר הנה גם זה לא יחסר ואדרבא בשמך שיקרא עליהם יגילון כל היום וגם יש דבר שלישי והוא כי המלך יתן להם מתנות ויעשירם כענין המלבישכם שני עם עדנים והנה גם זה בהיות ה' מלכם לבדו היה אז יותר כי אין צריך לומר אם ישפיע שופע טובה כ"א אפי' מעט מידו בתורת צדקה בלבד גדול מכל רב טוב שיתן המלך לעמו כי הנה ובצדקתך ירומו.

יח

וגם יש טעם רביעי לבקש מלך ב"ו והוא כי דרך המלך אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר ילחם מלחמותיהם באופן שהמלך עוז לעמו יתן והנה גם על טעם זה הוא בלתי ראוי והוא כי הלא המלך אשר ימלוך על ישראל שהוא עוזמו של העם תפארתו של המלך הוא אתה ה' כי בך יתפאר תהיה לו למעוז ביום צרה וללחום מלחמותיו ולא יבטח בעצמו וזהו כי תפארת עזמו אתה כלומר ואכ אפוא למה נעוז במעוז מלך מבני אדם אשר תפארת מעוזו אתה הוא ולא נעוז במעוזך ממך ואלינו מבלי אמצעי בינותינו והן אלה טענות שעליהם היה ראוי לא תרצה להקים עלינו מלך מבני אדם כ"א מלכותך בלבד עלינו אך עם כל זה וברצונך יהיה שתרום קרננו הוא מלכות ישראל עלינו:

יט

כי הלא לא מבלתי עשותנו עיקר ממך אנו חפצים במלך כ"א אדרבא להיותו צדיק ודבק בך שיהיה לעם מול האלהים נחפוץ בו כי הנה אשר הוא לה' שהוא איש שלך צדיק וישר דבק בך הוא מגננו וזהו כי לה' מגננו ואשר הוא לקדוש ישראל דבק בך ית' הוא מלכנו באופן שעיקר המלך עלינו אתה הוא מעולם ואשר נמליך מלך עלינו הוא להיותו שלך ואדרבא למה שעל ידו יהיה לנו קשר אמיץ עמך והנהגתו אותנו כהנהגתך כי על פיך ישק להנהיגנו ולפי זה יתכן אמר מגננו על דוד ומלכנו על מלך המשיח:

כ

אז דברת בחזון כו' אחר אומרו איתן האזרחי הוא אברהם ירום הוא יתברך קרננו שהוא על מלכות דוד כמדובר כי על ידו יתקיים עולם חסד יבנה ככל הכתוב למעלה אמר עתה איני שואל מאתך דבר אשר אינו רצונך כ"א שאדרבה אתה בעצמך חפצת ומיהרת לעשותו בעוד שאול בעולם במלכותו שעם שאין מלכות נוגעת בחברתה עכ"ז משחתו למלך בעוד שאול מולך על ישראל כי הנה אז דברת בחזון לחסידך שמואל ותאמר לו בשלחך אותו להמליך את שאול הנה שויתי עזר על גבור הוא שאול שהיה גבור וגבוה מכל העם משכמו ומעלה שויתי עליו עזר ושפע להיות ראוי למלוך כמאמר שמואל אליו וצלחה עליך רוח ה' כו' ונהפכת לאיש אחר וכן הרימותי בחור מעם כמאמרו יתברך אל שמואל ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב:

כא

ועם כל אושרו הטוב אשר היה לשאול עכ"ז אמרת לשמואל הנה מצאתי דוד עבדי כלומר שעם היות שאול צדיק עם כל זה את דוד מצאתי עבד לי ממנו כי לא מצאתי את שאול שיתואר בתואר היות עבדי כ"א את דוד וע"כ בשמן קדשי משחתיו והוא מאמרם ז"ל במסכת כריתות כי את שאול משחו בשמן אפרסמון ולא בשמן המשחה הקדוש וזה יאמר בשמן קדשי משחתיו. ושיעור הכתוב כי בעוד שהרימותי בחור מעם שעדיין היה שאול ברוממות מלכותו מצאתי דוד עבדי כמ"ש ז"ל שנסהו בדרך שהיה רועה את צאן אביו שהיה מנהיגם ברחמים בסדר רעייתם ואז מצאו מוכן לרעות את ישראל עמו ולא יחלתי עד תום מלכות שאול כ"א מיד שמצאתי בשמן קדשי משחתיו ולא עוד אלא בשמן הקדש משחתיו שהוא סימן שתמשך מלכותו מעין אשר עשה יתברך בהיות ע"י קרן ולא בפך השמן כרז"ל:

כב

אשר ידי כו' הנה ידוע כי יד ה' כל ישעה וכל חפץ הוא להריק ברכה ושפע וע"י הצדיקים מתמלאת שפע להריק לא כן הרשעים כי מתישין כח חלילה כמאמר הכתוב צור ילדך תשי אך צדיקים כביכול מוסיפין כח כד"א ואנכי מלאתי כח את רוח ה' והוא כי המדה המריקה למטה ע"י הגורמים שיורק שפע על הארץ הם סיבה שתתמלא המדה מלמעלה הימנה כמשל שדים כי יינק הולד וימלאו הדדים חלב ואם יונק אין יעצר החלב ולא ימלאו הדדים כי אין מריק וזה יאמר הוא יתברך על דוד איש אשר ידי המריקה ונותנת שפע בעולם תכון ותתמלא עמו בסבתו במה שגורם להריק הנה ראוי הוא כי אין צריך לומר מדת רחמים כ"א שאף זרועי היא מדת הדין תאמצנו:

כג

לא ישיא אויב כו' הנה ידוע כי אשר אין לו עון אשר חטא לא יירא מרבבות עם כי אין ערוד ממית אלא חטא ממית גם ידענו כי כל צרה ויגון ויסורין הבאים על האדם העון עצמו אשר עשה הוא המדכאו ומענהו כד"א ותמוגנו ביד עונינו. ונבוא אל הענין והוא כי אחרי אומרו יתברך כי אף זרועו הוא מדת הדין תאמצנו את דוד אמר עתה הלא תאמר איך תאמצנו מדת הדין ואדרבה מביא עליו יסורין לז"א גם זה אומץ לו שכדי שיהיה נקי מכל עון אשמה כשיהיה הוא מלך המשיח על כן עתה בדוד לא ישיא אויב בו שהוא לא אניח את השטן יהיה נושה בו כא שיפרע מיד ביסורין ממרקין באופן שלא יהיה לשטן חוב עליו וזהו האויב שהוא אויב בו בקרבו הוא שטן הוא יצר הרע ועי"כ ובן עולה הכח טומאה הנעשה ע"י העון המענה את עושהו שהוא בנו של העולה עצמה לא יעננו כי ניכה חובו ועי"כ בהיותו מלך המשיח יהיה זך ונקי עד גדר שוכתותי מפניו כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד. או מעין זה ענין עבירה גוררת עבירה כמבואר אצלנו בביאור התורה כי אותו משחית הנעשה בעבירה הוא הגורר עבירה כיוצא בה ומענהו בעל כרחו כי יש לו אחיזה וע"כ טוב לגבר שיפרעו ממנו כל אשר הוא חוטא דבר יום ביומו בל תשאר בידו עבירה שיענהו לגרור לו אחרת וזה יאמר כי טוב הוא לא ישיא אויב בו הוא יצה"ר אויב שהוא בו לא יהיה נושה שום חוב באדם כ"א שיפרע יום יום ובזה בן העולה הוא בן הנולד ונעשה מהעולה הוא המשחית וכמו שביארנו יפה בעתו כי המשחית הוא הגורר אחרת כי הוא העבירה עצמה לא יעננו לגרור לו אחרת שהוא ענין עבירה גוררת עבירה כמדובר:

כד

וכתותי מפניו כו' אמר הוא יתברך שתים אעשה לו על אויביו האחד באמצעותו והב' אני לבדי והוא כי יש בהם שני מינים אחד שפועל האיבה בידים שבא אצלו וילחם בו וזה נקרא צר כי מצר הוא בפועל והשני הוא ששונא בלב ולא בפועל על הא' אמר וכתותי מפניו צריו והוא כי ברוב צדקו וקדושת צלם אלהים שעל פניו המטיל מורא מעין ומוראכם כו' כי מזיו פניו אכתת צריו הבאים בפניו להלחם בו וזהו וכתותי מפניו צריו כי תפול עליהם אימתה ופחד מאור שאתן בפניו וזהו לצר הרואה פני המלך הבאים לפניו להלחם בו שהם צריו אך משנאיו ששנאתם בלב ואינן באים לפניו אגוף אני לבדי כי לא לפניו יבא.

כה

ובכל זאת לא אנכה מזכיותיו כ"א אמונתי שאמרתי לו ומדת חסדי שהוא בתורת חסד בלי נכוי שכר עמו ולא להיותי אני המכתת צריו ונוגף אויביו ימעט גדר רוממות מלכותו על כי לא לו מתייחס הנצחון כי אדרבא ובשמי תרום קרנו כי שמי נקרא עליו והוא מאמר רבי שמואל בר נחמני כי משיח הוא משלשה שנקראו בשמו של הקב"ה שנאמר זה שמו אשר יקראו ה' צדקנו שעי"כ אני דבק בו ומרוממו עד בלי די:

(כד) או יאמר ענין מאמרם ז"ל על פסוק וירד העיט על הפגרים כו' כי דוד שנקרא עיט במלכו רצה לכלות כל המלכיות אלא שלא הניחו אברהם וזהו וישב אותם אברם ויהיה כמבואר אצלנו כי אברהם בירר לנו את המלכיות במקום גיהנם ואיך נשתעבד למלכיות אם היה הרגם דוד אך אם לא נתקיים לו בזמן מלכותו יתקיים לעתיד לבא וזה יאמר הנה וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף כי בשני סוגים אלו נכללו כל המלכיות:

(כה) אך לא יחוש כעת כי הנה אמונתי שאהיה נאמן במאמרי על העתיד וחסדי עמו כ"א לא עשיתי לו בזמן הזה אעשה לעתיד כי בשמי תרום קרנו שהוא כאשר יהיה שמי שלם בד' אותיות שהוא בהנקם מעמלק כנודע על פסוק כי יד על כס יה אז תרום קרנו של דוד הוא מלך המשיח:

כו

ואז יתקיים כי ושמתי בים ידו השמאלית לנקום נקם הוא אומה המתיחס אל הים כמ"ש ז"ל כי כשלקח שלמה את בת פרעה נעץ גבריאל קנה בים הגדול ועלה שרטון ועליו נעשה כרך גדול וכו' ועיקר ידו עליו תהיה ועל פי דרכו בשלשה הקודמים כי כל ארבעתם יפלו יחד כנזכר במפלת מלכות הרביעי של הצלם הוא מלכותא דפרזלא והדקת שארית השלשה שקדמו כי במחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא הדקת נחשא כספא ודהבא ששלשתם על נהרות כי בבל ומדי הם על נהרות וכן אנטוכיא של יון על נהר גדול היא כאשר ראינו בעינינו אמר על שלשתן ועל נהרות ימינו שלא יצטרך להם רוגז המתיחס אל השמאל כי כבר נפלו בזממהם:

כז

הוא יקראני כו' הנה כתבנו כי איתן האזרחי בקש רחמים על דוד ומלך המשיח שאחד המה וסיפר כל מה שאמר יתברך לשמואל כמדובר משיב הוא יתברך על פי רוח הקדש ואומר הוא יקראני אבי אתה שאלמלא אתה הייתי נפל ואיני מבקש כא תהיה אלי וצור ישועתי בל יוכלו עלי אויבי כי אם שאהיה נושע מהם:

כח

אך ואני לא בלבד אחשיבנו לבן כ"א גם לבן בכור וזהו אף אני בכור אתנהו ועל אומרו שאינו חפץ גדולות כ"א שאהיה לו לאלוה ולצור ישועתו שלא יהיה משועבד לגוים גם אתנהו עליון למלכי ארץ:

(כז) או יאמר הענין שכתבנו כי רצה דוד לכלות כל האומות ולירש אותם שהוא וירד העיט על הפגרים אלא שאברהם לא הניחו במה שבירר לבניו את המלכיות והנה כתבנו שזה מאמרו יתברך באמרו וכתותי מפניו צריו כו' אך לא עתה כ"א לעתיד כי אמונתי עמו כו' שמורים לעתיד כאשר ושמתי בים ידו כו' אך לא סיפר איך היתה שאלת דוד לכלות כל האומות ולירש אותם ועתה פירש הוא יתברך הדבר ואמר לאברהם הנה הוא יקראני במלכו אבי אתה כלומר אתה ה' בורא כל העולם אבי אתה כמד"א ה' אמר אלי בני אתה כלומר ועל כן להיותי בנך ראוי הוא יהיה כל העולם שהם כעבדים שלי שאכלה את כל האומות ואירשם ואם איני כדאי הנה אתה אלי על צד החסד כמדובר וצור ישועתי המחזיקני להושע:

(כח) ואומר הוא יתברך אף אני כעת בזמן הזה גם שלא אוריש לו את הכל בכור אתנהו ליקח פי שנים כפלים על כל אחד ממלכי הארץ ושיהיה עליון מכלם וזהו עליון למלכי ארץ:

כט

אך החסד אשר שאל לירש הכל להיותי אלהי החסד כן אעשה אך לא עתה כ"א לעולם אשמר לו חסדי שהוא לעתיד לבא אניח לו שמור חסד זה ובריתי נאמנת לו כלומר לו בעצמו בריתי נאמנת וקיימת בלי תנאי כי ושמתי לעד זרעו וכו' אך לזרעו צריך תנאי שהוא אם יעזבו בניו כו' כי אז ופקדתי כו' משא"כ לעצמו כי וחסדי לא אפיר מעמו אפילו אם יחטאו הבנים כאשר יתבאר בס"ד:

(כז) או יאמר הוא יקראני אבי אתה בהיותי אדם יציר כפיך אלי בזמן מלכותי שהייתי עתיד להיות נפל והפלגת חסדך לי בחיים ומלכות. צור ישועתי בהיותי משיח נושע ומושל על הכל:

(כח) ואני הוספתי על שאלתו כי לא בלבד החשבתיו לבן כ"א גם בכור אשר מהיותו בכור ליה חזי בכרותא כהונתא ומלכותא כמאמר המתרגם על בכורי אתה יתר וכו' ועל הבכורה אמר בכור אתנהו נוטל חלק על כל השבטים ועל מלכותא אמר עליון על מלכי ארץ.

(כט) ועל כהונתא המתיחסת לחסד אמר לעולם אשמר לו חסדי ועוד אוסיף לו להשלים לו גם כתר שלישי והיא כתר תורה כי ובריתי הוא תורה כד"א אם לא בריתי יומם ולילה תהיה נאמנת לו תמיד להכתירו וכל זה מדבר על זמן מלכות דוד שקראו אלי על החסד שעשה עמו ואמר ולא עוד כ"א שאז ושמתי לעד זרעו וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

ל

ושמתי לעד כו' ראוי לשים לב מה ענין ימי שמים האם יש ימים לשמים שאינו לארץ. ועוד כי בכלל אומרו אם יעזבו בניו תורתי הוא אם חקותי יחללו ולמה הפרידם. ועוד אומרו אם חקותי כי לא יצדק אומרו אם והראוי יאמר ואם חקותי יחללו. אך יאמר ושמתי לעד כו' וכסאו כימי שמים למעלה שהם ימים אשר אין בין יום ליום חשך משא"כ לימי הארץ שחשך יחשיך בינתים והוא כי לא יהיה כבנין הבית הראשון שיחשיך ויחרב הבית ויחזור ויבנה כי אם כימי שמים שהכל אור והוא כאשר לעתיד כי שני דברים יעשה. אחד שישים לעד זרעו שלא יפסק. ב' שכסא מלכות זרעו הנזכר התלוי בבית המקדש יתמיד כימי שמים כמדובר. וזה יהיה אף אם יעזבו בניו תורתי בשב ואל תעשה ובמשפטי לא ילכון אך אם יכוונו לחלל ממש שהוא אם חקותי יחללו כו' אז ופקדתי בשבט פשעם כו' ומכל שכן שלא ימשך כסא זרעו וגם שאקצוף על זרעו לא על רשעים אפיר חסדי מעם דוד כי וחסדי לא אפיר מעמו והוא כי ג' דברים הם אחד שלא יפסק מציאות זרעו לעולם. ב' כי גם שיפסק מלכותו יחזור לימות המשיח. ג' היות מלכותו נמשך ממנו עד עולם והנה אם לא יהיה עון אמר כי זאת השלישית הכוללת כלם תהיה לו והוא אומרו ושמתי לעד זרעו וכסא של זרעו כימי שמים:

לא

וזה יהיה אם יעזבו בניו כו' שבשב ואל תעשה יתרפו מן התורה וגם במשפטי למה שהם משפטי לא ילכון כי אם מצות אנשים מלומדה עם כל זה יתקיים האמור:

לב

אך אם חקותי יחללו שהוא להכעיס בכוונת חילול ומצותי לא ישמורו שהוא כי יעברום כי שמירה היא מצות לא תעשה:

לג

אז ופקדתי בשבט אויב פשעם כי תבטל מלכותו ויהיה שבט מושלים עליהם ובנגעים עונם הנה כי תתבטל השלישית:

לד

אך הב' הראשונות בעמדם יעמודו כי חסדי שהוא שלא יפסק זרעו לא אפיר מעמו וגם לא אשקר באמונתי שהוא במה שנשאר באמונה לעתיד:

לה

וגם שהיה אפשר להתיר השבועה לא אעשה כן כי אם לא אחלל בריתי וגם לא אשנהו בצד מה:

לו

ועתה בא ופירש כל האמור ואמר אחת נשבעתי בקדשי כו' לומר גם שהזכרתי ג' חלוקות אחת היא שנשבעתי בקדשי הכוללת שתים כי הנה היתה אם לדוד אכזב:

לז

וזו כללה שתים אחד כי זרעו לעולם יהיה ולא יפסק מן העולם. שני כי כסאו של עצמו כשמש נגדי שהוא כי כאשר השמש נשקע מבני אדם בערב יום ואין העדרו רק מבני אדם ולא מנגדי כי זורח הוא תמיד למעלה כך כסאו גם שנשקע מבני אדם למטה הוא נגדי להאיר גם למטה לעתיד כשמש שבלילה לפני ה' וחוזר ומאיר למטה לעולם ביום:

לח

ומה שיהיה כסאו מכונן העולם למטה טרם ישקע לא יבצר מהיות כ"ט דורות כירח שיום כ"ט נסתר מבני אדם וזהו כירח יכון עולם והוא כנודע כי מאברהם עד צדקיהו כ"ט דורות ומסיים אברהם הוא איתן האזרחי כל מאמרו יתברך וקנצי למליו אמר ועד בשחק נאמן סלה לומר כי לכל הדברים האלה לא יש שני עדים לומר כי על פי שני עדים יקום דבר אך על כל זה הוא יתברך כאלף אלפי עדים דמי וזהו ועד בשחק כו' לומר כי עד אשר הוא בשחק נאמן סלה משא"כ בעדים אשר בארץ המה כי אינם סלה:

לט

ואתה זנחת כו' כהתימו אברהם את כל דברי אלהים חיים אשר דבר טוב על דוד ועל זרעו ועל טוב העתיד בימות המשיח בא במר נפשו כמתאונן על צרת בניו בגלות להיות מצטער על כי מידו היתה זאת להם שהוא בירר לנו את המלכיות ואמר ואתה זנחת כו' והנה הראב"ע כתב שרבים תמהו על פסוק זה שנראה כאומר לו יתברך חלילה שלא קיים שבועתו אך איני רואה קושי כי מה שנאמר בתורה לא מאסתים היינו לכלותם אך לא מציאות מאיסה ועם כל זה לא יחוייב שיהיה בניחותא אלא שאומר ואתה לו יונח שזנחת ותמאס האם התעברת עם משיחך דוד שאתה מאריך הגלות החיל הזה כלומר והיה לך למהר את הקץ להביא את אשר דברת עליו לעתיד בימות המשיח. ולהתכת התיבות שכופל ואומר זנחת ותמאס יאמר ואתה זנחת ונתרחקת ממנו והיה די הסתלקך כי נעדר כל טוב ונתעתדנו לצרות גם ותמאס באריכות הסילוק והגלות האם התעברת עם משיחך כבקודם:

מ

ועוד יש לתמוה ולומר האם נארת חלילה ברית עבדך והוא מאמרם ז"ל על פסוק הן אראלם כו' שהיו בוכים מלאכי השרת בחרבן בית המקדש ואומרים נשמו מסילות שבת עובר אורח של עוברי דרכים לגמילות חסד של אברהם הפר ברית האם הפרת ברית שכרת לאברהם וזה יאמר נארת ברית עבדך אברהם בתמיהה האם חללת לארץ נזרו הוא יעקב נזרו של אברהם כמאמרם ז"ל בבראשית רבה על פסוק עטרת זקנים בני בנים כי יעקב היה עטרת לאברהם וזה יאמר חללת לארץ נזרו והוא כי השליך משמים ארץ תפארת ישראל הוא זיו איקונין של יעקב כמ"ש זל וזהו חללת לארץ נזרו:

מא

ואם תאמר נא ה' כי חטא ישראל והמה גרמו לעצמם הנה הטלת כעסך בציון ובית המקדש וירושלים כמה ד"א כלה ה' את חמתו כו' ויצא אש בציון וזהו פרצת כל גדרותיו שמת מבצריו מחתה שאפי' כל העוברים היו חתים ותמהים ואומרים בראות מכת הארץ ההיא ואת תחלואיה גפרית כו' כל ארצה מה חרי האף הגדול הזה כמפורש במקומו שעל מכות הארץ היתה תמיהתם וזהו שמת מבצריו מחתה:

מב

ומי יתן והיה חרבן הבנינים מנכה צרות העם כ"א גם שסוהו כל עוברי דרך וכל כך נמאס מהשבי ובזה והרג ורעב ויתר צרות כי לא היו אחרי כן שוסים אותם אלא עוברי דרך כי שכניו לא שסוהו יען היה חרפה להם שכל כך היו מאוסים בעיניהם שלא שמו לב לשסותם גם הם והוא כי הכירום ברוב גדולה ותפארת על כל גוים ועתה ראו הקצה האחר נמאסו בעיניהם:

מג

הרימות ימין צריו כו' עוד אתלונן כי אמרת לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידנו רמה וכו' והנה הרימות ימין צריו ולא שמת לבך אל הדבר ההוא. ועוד תלונה שנית והיא כי הלא נודע כי השמח לאיד אויב שב האף מעל סובל הצרה ובא אל השמח לאידו כמד"א בנפול אויבך כו' והשיב מעליו אפו והנה השמחת כל אויביו:

מד

ומהראוי שאף שהוא אפו האמור בכתוב ההוא תשיב אותו מעל ישראל עליהם ושיהיה האף צור חרבו של ישראל לנקום ואדרבה ולא הקמותו במלחמה:

מה

השבת מטהרו כו' הנה למעלה אמר כי אור מלכות בית דוד היה כירח יכון עולם שהיה לנו כאור הלבנה הולך ואור עד ט"ו לחדש וחוזר והולך ומתמעט עד כ"ט שאז אורה נסתר כן מאברהם עד דוד היו י"ד ושלמה היה ט"ו מילוי הירח והלך ומתמעט עד צדקיה שהיה כ"ט ששם חשך אורו ונחרב הבית והגלה המלך ולא קם עוד מלך עד כי יבא שילה כמדובר למעלה ובזה יאמר מאז השבת מטהרו שהוא אורו שהוא בדור כ"ט מאז כסאו לארץ מגרתה:

מו

ומי יתן ולא הקצרת ימי עלומיו והוא כי כאשר מעשרים שנה עד חצי ימיו של אדם הולך בעילוי ונקראים ימי עלומיו וחוזר ומתמעט מל"ה שנים ואילך כן עד שלמה שהוא גמר המילוי יקראו ימי עלומיו של כסא המלכות ויאמר הן לו היה עילוי המלכות נמשך ט"ו דורות החרשתי שהיו ימי עלומיו ארוכים אך לא היו רק ב' כי הט"ו נמנים מאברהם נמצאו נמנים י"ג בלי מלכות הנה שהקצרת ימי עלומיו של כסאו הנזכר והבושה של הגרעון והחרבן העטית סלה:

מז

עד מה ה' כו' הנה יראה כי יש גבול ובאמרו לנצח יראה שלילת גבול אך יאמר הנה אמרת בתורה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וכו' עד סוף הפסוק אשר המה דברים רבים וגדולים ואמר אם עד מה ה' שהוא עד ישתלמו ישראל בכל מה שבפסוק מה ה' וכו' א"כ אפוא ימשך כי תסתר לנצח כי מי יוכל לקיים כל האמור שם ויש סכנה בדבר כי ביני וביני בראות חמתך הוא אחד ממלאכים רעים הסתר פניך ימצא מקום להצר ותבער כמו אש חמתך:

מח

והנה זכר אני אברהם המדבר מה חלד שהוא כי חסד יבנה באופן שעל ידי עשות חסד יספיק להתקיים אך אם הוא על מה שהוא על קיום מה ה' שואל ממך וכו' אם כן שוא בחנם בראת כל בני אדם כי מי ומי יוכל לקיים כל מה שבכתוב ההוא כי הלא הבלי העולם יהוללום:

מט

ואם ימצא איש אחד מני אלף מהביל העולם אינו כ"א בזכור תמיד יום המות כלומר ואין עושה כן כי הנה מי גבר יחיה ולא יראה וישקיף המות תמיד נגד עיניו מעודו חי להתעורר לשוב שימלט נפשו משאול ושיהיה סלה שלא יצטרך להיות זמן מה בגיהנם כו' כי הלא בלעדי זה לא ימלט אדם נפשו סלה ואנה ימצא זוכר תמיד רואה ומביט יום המות כמאמרם ז"ל יזכור לו יום המיתה:

(מח) או יאמר בשום לב שהל"ל זוכר אני ולא זכר אך ארז"ל על פסוק כחסדך זכר לי אתה שאמר דוד אתה צפנת רוב טוב ליראיך ואם תבקש גדולי השלמות יאבד כל הטוב כי בני עליה מועטים לכן זכור לי שאני בינוני וכיוצא בי למען טובך שלא יאבד וזה יתכן אמר אברהם זכור אני בעולם הבא יען כי איני עושה ממש מהעולם הזה רק אומר מה חלד כלומר כי הבל הוא כי המהביל העולם הוא הריצוי לפניך והוא השלם ושבשבילו נברא העולם ועליו מתקיים כמ"ש ז"ל תולהארץ על בלימה אין העולם מתקיים אלא על מי שחושב עצמו כמי שאינו וזהו אומרו מה שאמרתי שתזכרני על כי אני מהביל העוה"ז הוא על כי מה שוא שאומר על עצמו מה שוא אני בראת כל בני אדם שהוא שלפניו תמיד יום המות כי זה ודאי לא ישקוט כי אם כלה תשובה ומע"ט ויתנהג בחסידות:

(מט) כי בני עליה כאלה מעט מזער ימצאו כי מי גבר יחיה בעוה"ז ולא יראה מות שימלט נפשו סלה מראות גיהנם כלומר ואיננו כי אם ע"צ הפלא כמפורש בקודם. או יאמר מאמר רז"ל מה יעשה אדם ויחיה ימות וזהו מי גבר יחיה בעולם הבא ולא יראה מות דסורין פה שיוכל למלט נפשו מדינה של גיהנם תמידי וזהו ימלט נפשו מיד שאול סלה:

נ

איה חסדיך כו' יאמר איה חסדיך הראשונים בחשק עלינו כי הלא מרוב חשקך להיטיב נשבעת לדוד עם אמונתך שלא תמיש ודאי מבלי שתשבע ועל כל זה מרוב חשקך לעשות חסד נשבעת לו ואיה נא כדבר ההוא להצילנו:

נא

ועוד אמר אברהם הנה נשאתי בחיקי כל רבים עמים שמתברכים בזכותי כד"א ונברכו בך כל וכו' וגם לולא אברהם היה דוד מכלה אותם כמאמרם ז"ל על פסוק וירד העיט כו' שבקש דוד לכלות כל הגוים לולא שאברהם לא הניחם וזהו וישב אותם אברם והיה למען יגלו ישראל בידם כי אברהם בירר לנו המלכיות והייטב ששאתים בחיקי להרע כ"כ את בני ואמר זכור ה' חרפת עבדיך הגולים למהר להצילם והושיעם כי עליה היתה שאתי בחיקי כו':

נב

אמנם אשר חרפו אויביך ה' ונגעו בכבודך לא על כן נשאתים בחיקי והאריכות םיבב החירוף כי אשר חרפו הוא בזמן עקבות משיחך שהוא בשלהי הגלות שיחרפו על איחור משיחך ולא חלילה שחירופם חשוב בעיניך לעשות רושם ח"ו וגם לא ימשך מהאריכות חלילה לישראל פקפוק באמונת הגאולה כי על דבר חירופם אינו עושה בך רושם כי הלא ברוך ה' לעולם אמן ועל אמונתנו אדרבא אנו כופלים האמנה וזהו ואמן:

(נא) או יאמר זכור ה' חרפת עבדיך ומה היא חרפתם שאתי בחיקי כל רבים עמים שמתקיימים בזכותי ואת בני לא אוכל להושיע כי תמה זכות אבות ואין חרפה גדולה מזו שאבותם נושא וסובל מי שמצר את בניו ואת בניו לא יושיע:

(נב) ושמא תאמר למה אזכור חרפת העם ואנה עזבת חרפה אשר חרפו כלפי מעלה זה אינו מתדבק בך כי אשר חרפו אויביך ה' בין בחרבן ראשון בין בחרבן שני הם עקבות ופסיעות משיחך כאלו בכל פעם הוא פוסע ומתקרב קצת פסיעות למהר את הקץ:

נג

אך בך אין עושים רושם חלילה כי ברוך ה' לעולם בין בזמן הראשון בין בשני והוא כי לעומתם תתרבה הברכה שיגדל כח ה' שימלא כח רוח ה' לםריק על הארץ אמן על הא' ואמן על הב' שיחיש לגאלנו ויתרומם שמו יתברך בעולם ובזה ישמחו.

ה שמים

ו תגל

ה ארץ:

תם ונשלם ספר שלישי בשם ה':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.