אלשיך/תהילים/צ

אלשיך תהילים צ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בסייעתא דשמיא נתחיל ספר רביעי:

תפלה למשה כו' הנה ארז"ל על פסוק ויהי נועם ה' כו' שאמרו משה כשהוקם המשכן בר"ח ניסן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ועל פי הדברים האלה אחשוב שגם כל המזמור נאמר אז תפלה לה' שישרה שכינתו במשכן בראותו כי בז' ימי המילואים לא שרתה שכינה התפלל ושיתף עמו את ישראל כאלו כלם מתפללים וכונת התפלה לומר לא על צדקת עמך אנו מבקשים שתשרה שכינה עלינו כי אם על רוב חסדיך כי מעולם המה. ולבא אל הענין נזכירה מאמרם על פסוק בשגם הוא בשר שאמרו בשגם זה משה שגמטריא שלו עולה כמספר משה וכוונת הענין כי מאז חס הקב"ה על עולמו על שהיה עתיד משה לבא ולקבל תורה לישראל וזהו לא ידון רוחי באדם לעולם לעשות דין החלטי שלא יהיה עד עולם על ידי רוחי הוא רוח אלהים הוא מדת הדין וזה בזכות משה שהוא בשגם כמדובר וכן בדור הפלגה לא כלה יתברך את העולם בשביל ישראל כנדרש על פסוק בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. ונבא אל הענין והוא כי אומר משה בשם כל ישראל עמו שמכללם הוא חוסה ה' כחסדך מאז כי הנה מעון ומחסה היית לנו כלומר בשבילנו כמה ד"א לא לנו ה' לא לנו שהוא בשבילנו וזה הוא בדור ודור הם שני דורות הנז' שהיה ראוי בהם לבא קץ כל בשר להיות כליון חרוץ שוטף העולם כלו ועם כל זה מעון ומחסה היית לתת לעולם שארית לנו בשבילנו ולא עוד כי אם בטרם הרים יולדו שהוא מטרם היות מציאות עולם והוא כי אמרו רז"ל על פסוק בצקת עפר למוצק כו' מלמד שנטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד והשליך תוך המים וכן אמרו כי מן הצרורות נעשו הרים ושאר העפר מישור וזהו בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו. כלל הדברים כי היו ההרים תוך המים כעצמים תוך בטן המלאה ועל כן כאשר גזרה חכמתו יתברך ואמר יקוו המים כו' ותראה היבשה יתייחסו ההרים לעוברים הנולדים בצאתם מרחם אמם ועל זה אמר בטרם הרים ילדו אשר היו קשים גם תוך המים וממשיים וגם ותחולל ארץ ותבל שהיו רכים בצאתם מתוך המים והיית אז כבורא אותם ויאמר ארץ על א"י ותבל על ח"ל והוא כמו שאמרו ז"ל כי תחלה ברא יתברך ארץ ישראל בלבד ואחר כך חוץ לארץ שהיה התפשטות מחודש שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות הנה מטרם הרים יולדו ומאז תחולל כו' וגם כל ימי משך העולם שהוא מעולם עד עולם העתיד אתה אל כי בחסד אל אתה מתנהג בחסידות המתייחס אל שם זה וכל זה הוא הקדמה אל מה שעתיד לומר שגם עתה יהי מושך חסד להשרות שכינה בישראל כמדובר. או יאמר הנה אדני מעון אתה לכל העולם שאתה מעונו של עולם כי בך מתקיימים כנודע כי על ידי שם זה נשתלשל השפע ונברא העולם הלזה ובו חסים ומתקיימים כי הוא כבוד ה' הממלא את העולם ועל כל זה היית לנו ביחוד בדור ודור עמנו ומגן לנו והוא ב' דורות היה עיקר גלות מצרים כנודע מרז"ל כי אחרי מות לוי שהאריך יותר מכל השבטים החל הגלות שהם מסוף חיי קהת עד שנת מ' למשה כי היתה שכינה עמהם בגלות כ"י ומגן בעדם וזהו היית לנו בדור ודור:

ב

ועם היותך מדת דין בטרם הרים יולדו וכו' כמפרש בקודם ומעולם וכו' אתה מתנהג בחסד אל כלומר וגם עתה לא תמנע חסדך עלינו:

ג

תשב אנוש עד דכא כו' הלא אמרתי כי מעולם עד עולם אתה אל מתנהג בחסד אל והלא על זה ימצא פתחון פה בעל דין לחלוק ולומר הלא נגד עינינו כמה בני אדם מתייסרין ביסורין קשים ואיה החסד שמתנהג בו לזה אמר גם זה מפאת חסד הוא כי הנה תשב אנוש עד דכא ביסורין ולא בלבד תכוין להיטיב לו שיתן אל לבו לשוב בתשובה כי אם גם ותאמר שובו בני אדם כי כל רואיו יקבלו מוסר וישובו עד ה' וזהו תשב כו' ותאמר כו'.

או יאמר בשום לב אל שינוי התארים שנכנס באנוש ויצא באדם. אך הוא כי הנה תואר אנוש יצדק בכל סוג יהודי אוי גוי אך אדם אינו כי אם בישראל כנודע מרז"ל באמור אתם קרויים אדם כו' דהי הענין כי הנה אחד מריסדי הנהגותיו עמנו הוא כי יתן אדם תחתינו טרם ישלח ידו בנו למען נראה ונקח מוסר כמד"א הכרתי גדם נשמו פנותם החרבתי חוצותם כו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר כו' וזה יאמר תשב אנוש עד דכא הוא הגוי אשר יצדק בו תואר זה כדי שעל ידי כן יראו ויקחו מוסר ישראל וזה ותאמר שובו בני אדם שהוא כאשר עשה במצרים ונאמר למען תספר כו' וידעתם כי אני ה':

ד

כי אלף שנים כו' עוד חסד גדול עשית בראשונה עם אדם הראשון מה שאין כן בשאר דורות והוא כי הנה אלף שנים בעיניך כו' שהארכת לו אלף שנים תחת יום אחד שלנו כי יום אחד שהיה לו לחיות נתת לו אלף שנים כנודע כי השבעים הנותרים נתנם לדוד או למ"ד לכל דורות עולם כי ימי שנותם שבעים שנה מה שאין דרך חסד זה נמצא בדורות עולם להאריך כמה שנים תחת יום אחד כ"א זרמתם שנה יהיו כו' כלומר ולכן ראוי תשוב תרחם ולא תדקדק עמהם כאשר יבא ביאור הכתובים בס"ד. ולבאר הכתוב והתכת תיבותיו ראוי לשום לב אל אומרו כיום אתמול כי יעבור כו' כי אם הכונה הוא כי אלף שנים בעיניו יתברך כיום אחד שלנו בעינינו מי נתן יום אתמול בדבר והראוי יאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אחד בעינינו. ועוד אומרו כי יעבור כי הנה כי עבר מבעי ליה. ועוד כי גם שנאמר שהוא עתיד במקום עבר מי לא ידע שאתמול עבר. ועוד אומרו ואשמורה בלילה מה ענין אשמורת הלילה בזה. אמנם יאמר ראה נא ה' כמה הטבת חסדם עם אדם הראשון כי הנה כאשר גזרת עליו ביום אכלך ממנו מות תמות והוא כי יחיה יום משלנו והחלפת אותו ביום שלך אלף שנים ותקטן בעיניך החליף יום לאלף שנה כי אם את היום שלנו החלפת והגדלת והוספת עד יהי מקצתו כיום תמים והוא כי הנה אדם מעת חטאו היתה לו מדת חייו ח' שעות כי הלא בשעה א' מהיום הוצבר עפרו בב' גבלו בג' עשאו גולם בד'נפח בו נשמה בתחלת ה' סרח נמצא היה חייו מהחמישית והלאה הם ח' שעות שהוא שליש היום כי כ"ד שעות שהוא יום תמים שלישו ח' ואם כן גם כי יחליפו לו יום שלנו ביומו יתברך הלא יהיה שליש יום שלנו בשליש יומו יתברך שהוא שליש האלף אך השני השלישים יפלו אך מה עשית לו להשלים האלף העלית כאלו יום אתמול שהוא י"ב שעות כאלו לא עבר כי אם שעדיין היה עתיד לעבור והוא על כי בקר אור יום חמישי נאמר תוצא הארץ נפש חיה ואמרו רז"ל זו נפשו של אדם הראשון שהיא נפש החיונית ואחשוב למדו מג"ש נפש חיה מפסוק ויהי האדם לנפש חיה על כן מנה הוא יתברך י"ב שעות של חמישי שבו באה נפשו לעולם עם הח' שעות הנותרות וזהו כיום אתמול כי יעבור הרי כ' שעות ועדיין חסרים ד' על כן הוהפת עוד ד' שעות שהם שיעור אשמורה של לילה שהם ד' שעות כי ג' אשמורות הוי הלילה וזהו אשמורה בלילה שאשמורה א' של הלילה שעבר עשה כאלו עדיין היתה עתידה לעבור והוא כי הנה זה היה על צד החסד והרחמים ולא היתה בשתי אשמורות ראשונות הכנה להריק שפע חסד ורחמים שהן חמור נוער וכלבים צועקים כאשר בשלישית שהיא תינוק יונק כו' כי בה יש שדים כי יינק שפע חסד ורחמים כנודע וזהו ואשמורה א' בלילה שהיא המיוחדת כמדובר. וכונת הענין לומר לפניו יתברך זכור רחמיך הראשונים אשר עשית לאדם כי הארכת ימיו למען יתקן בהם את אשר עוות וחוסה וחמל על אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז וזה אמר זרמתם כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

ה

זרמתם שנה יהיו וכו' הנה אחר כל החסד אשר הארכת ימי אדם למען יספיק ליתקן הנה לדורות עולם לא עשית כן כי אם זרמתם ותשטוף ימיהם שהוא כי לא נשאר רק שבעים שנה כאשר יזכיר בסמוך והן אמת כי לטובה היתה הכונה שהוא כי למען אימות מות הקרובה לבא אליהם כל החי יתן אל לבו לשוב מרשעו וימות צדיק באופן שגם במותו יקרא חי ולא תתייחס פרידתו אל מות כי אם אל שינה כמאמרם ז"ל כי הצדיקים בסלוקם מראים להם מתן שכרן וששים ושמחים ונפשם שבעה והם ישנים וזה יאמר זרמתם והקצרת ימיהם למען שעל ידי כן שנה יהיו ולא מיתה כי בהביט אל המות יתקנו מעשיהם עד היותם במיתתם כישנים שינה ולא מיתה שיקראו ישני עפר וזה על ידי שבבקר שהוא זמן הבחרות מהרה כחציר יחלוף יפריח ויחדש מעשים טובים או שיחלוף וימיר מעשה הילדות אל הפכו הוא מעשים טובים בראות כי זורמו ימי חלדו ומות תבואנו על כן מאז הבקר יחדש טובו:

ו

אך מה נעשה כי יצר לב האדם רע כי אם שכונתר כך היא בני אדם לא יעשו כן כי אם בבקר יציץ הפרחת מעשים טובים כי לא יבצר מליתן אל לבו פן ימות בנוער אך הבחרות יבטלנו והמר ימיר טוב ברע וזהו וחלף כי בני האדם לא ישכילו האמת כי אם הן אמת כי מאימות מות לא יבצר יתעורר לפעמים ויצץ ציץ איזו תשובה בבחרות מאימת מות פן ימות בנוער או התחלת מעשים טובים כאילן שיציץ ציץ אך לא יתמיד כי אם וחלף שמחליף וממיר הטוב ההוא ולערב שהוא לעת זקנה במקום שהיה לו להשליך העולם הזה אחרי גוו ולדבק בקונו אדרבה במה שמאריך ימים שוכח המות וימולל הציץ שהפריח בבחרות ויבש טוב מעשיו.

או יאמר ימולל לחותו השרשי ולא לאט מעט מעט כי אם כדבר שהולך ונכרת וזהו ימולל ובזה תחת הפריחו תורה מצות אדרבה מה שהוציא ציץ בבקר הוא מתייבש בערב הוא בזקנה כי אז בימי הרעם מתרפה מעבוד את קונו באופן כי לא יתקנו מעשיהם:

ז

ותחת מה שעשית כדי ששינה יהיו שגם מיתתם אל שינה תתייחס ולא למיתה שהוא במותם על ידי שכינה או כח קדושה נהפוך הוא כי אדרבא כלינו באפך כי עת הסילוק שאנו כלים בו על ידי כח קדושה הוא כי אם באף הוא אחד מן המשחיתים שנקרא אף כי הוא להם מלאך המות בזעף אף ובחמתך שאם אין כח המשחית הנוטל הנפש מתייחס לאף הקשה מחמה ככתוב אצלנו במקומות רבים כי אם במתייחס לחמה לא יבצר שגם בה נבהלנו כי נפיש בעתותא דמלאך המות כמ"ש ר' יוחנן ורבא על עת שראוהו בסילוקן ומתים בבהלה הפך הצדיקים המתים מתוך שמחה כמד"א ותשחק ליום אחרון:

ח

ושמא תאמר מה תשתוחח על המות ואדרבא אז ינוח להם כי אין סילוק בלי הראות שכינה כנודע ואז הנפש תצא אליה לז"א שתה עונותינו וכו' והוא כי הן אמת כי אין איש מת מבלי הראות שם שכינה אך מה יסכון לבלתי צדיק כי אחר התיצב נגדו שכינה ותשאף הנפש לצאת הלא כל עונותינו אשר נעשו כחות טומאה חיצונים הלא מתיצבים לעומת השכינה ואז בצאת הנפש החוטאת כל אותם הכחות אשר עשתה בהעוותה ידבקו בה ותסתלק השכינה ואותם הכחות יאחזו בה כאריות שואגים ויקלעוה בתוך כף הקלע וזהו שתה עונותינו וכו' לומר מה בצע בהתיצבות שכינה אם שתה עונותינו לנגדך הוא נגד השכינה לידבק בנפש אשר חטאה ועשאתם וגם אשר אין לו עונות מזיד כי אם שגגות גם הוא לא ישמח בשכינה כי הלא גם שלא יעמדו העונות נגד השכינה לסלקה לגמרי לפחות לא יבצר שיספיקו להפסיק למעט אור פניך כי יתיצבו נגדך וזהו עלומינו הם אשמות העלם שהם השגגות לא יבצר שיושמו למאור פניך שגם שלא תסתלק לגמרי יעמדו מנגד לבל יאיר לנו אור פניך הנה כי לא שוה לנו מה שזרמת את ימינו וקצרת חיינו למען שעל ידי היות המותה נגד עינינו נתקן מעשינו ונישן במות ולא נמות כי אדרבא לא נתקן מעשינו ונכלה בהבל ימינו ונמות לשחת ולא יתהפך לשינה:

ט

ואם תאמר נא ה' הלא בזה אשמתכם רבה כי לא הספיק מה שקצרתי ימיכם להכשירכם הלא לעומת זה ראה נא ה' כי כל ימינו פנו בעברתך והוא כי אפילו ריקנים שבנו מלאים מצות אלא שהצרות מאבדין אותם כענין הגליות ועניות אשר לא יניחו מדה טובה לישראל וזהו כי כל ימינו כו' והוא במה שידענו מספר הזוהר על פסוק דקרבו ימי ישראל למות כי ימי הצדיק אשר בהם פעל ועשה מצות ה' קנו הויה וקיום רוחני והן הם המתקרבים ובאים לעת מצוא זו מיתה להתיצב ולהאיר לפניו להראות פני אלהים וישישו בשמחה אמר הנה לא יבצר כי ימים רבים קנינו ועשינו אותם ימים שלנו במעשים הטובים שבהם פעלנו טובה ונעשו הויה וקיום רוחני להתקרב לפני ה' בסילוק אך מה נעשה כי כל ימינו שהיו לנו קיימים קיום עצמיי פנו ממקום הוית רוחניותם בעברתך הידועה שהיא בזעת אפיך תאכל לחם כי עניות לא הניח מדה טובה לישראל ועל פת לחם יפשע גבר. או אחר שעל דורות עולם ידבר אפשר יאמר בעברתך על עברת הגליות באופן שתחת היות שנינו חיים וקיימים כלינו שנינו כמו הגה שלא נשאר מהנעשה בהם כי אם כמו הגה וספור בעלמא שאדם מספר מה שכבר היה בהם של מה לך ושל מה בכך בלי תועלת מה שאין כן העושה בם תורה ומצות שמקנה בשנים קיום רוחני והוא כי בצרותינו לא נמשכנו אחר מעשים הטובים שבהם עשינו ימינו הנאמרים ונהפך השיטה עד בטלנו העמדתם וקיומם:

י

ועוד טענה שמת לתת התנצלות מה על מה שלא נכלה ימינו ושנותינו בעבוד את ה' והוא כי הנה ימי שנותינו כו' והוא בשום לב אל מלת חיש שהוא שם המהירות ומהראוי היה יאמר כי גז מהרה וכיוצא בו אך נבא אל הענין בהזכיר מאמרם זל במדרש חזית על רבי בון שנפטר בבחרות שאמרו כי ראה הקב"ה שמיהר לעשות מעשים טובים בזמן מועט וסלקו מהר פן יחטא ויקלקל או שמדקדק עם חסידיו כחוט השערה. ונבא אל הענין אמר הנה יש דבר המחטיא את האדם אשר עיני בשר לו ומוליכו דרך לא טוב והוא כי יראה ימי שנותינו שניתנו לדורות והם אשר חסרו מהאלף של אדם שהע' שנה אלה נמצאים בהם בבני האדם ואם בגבורות ימצאו גם שמונים שנה ויראו כי ורהבם של החיים הארוכים האלה הם חיי עמל ואון שהוא לבלתי צדיקים ולעומת זה נראה כי גז חיש והוא הצדיק המת בקיצור ימים על שמיהר להשלים נפשו בימים מועטים שאותו המהירות הכריתו וזהו כי גז חיש שגז אותו החיש הוא המהירות שמיהר להשתלם הכריתו שהוא הצדיק שמיהר לעשות כל מה שהיה ראוי לעשות בשנים רבות ועל ידי כן ונעופה שנחשיך עצמנו בסברת הרהור זה והוא כפירוש השני שפירש הראב"ע ונעופה כד"א ארץ עיפתה כו' והוא כי לעיני בשר לנו יפלא כי נראה בעלי עמל ואון יאריכו ימים וצדיקים יגוזו מהרה והיא שאלת רשע וטוב לו צדיק ורע לו אשר כמה נחלו על שבר שאלה זו:

יא

ושמא תאמר נא ה' כי הלא החי יתן אל לבו כי כל רעת הרשעים שמורה להם ומשלם לשונאיו בעולם הזה מעשה איזה דבר טוב נמצא בו וההפך בצדיק או שמקדק עם חסידיו כי אין מיתה בלא חטא ולמה יתנו לב להרהר ברע הלא הוא כי עיני בשר למו והאדם יראה לעינים כי מי יודע עז אפך לומר כי מה שאתה מאריך ימים לרשע אשר מאסת לא ידעו בני האדם כי עז אפך הוא כ"כ גדול שמתאפק לסבול האריכות ההוא מבלי יפקוד עליו פשעיו וידמו היו תהיה כמלך מבני אדם שלא יעצר כח להאריך למכעיסיו שבעים או שמונים שנה ולהיטיב לו בינתים על איזה טוב אשר עשה בין הכעסותיו העצומות והרבות כי חמת אדם תפקוד מיד וזהו מי יודע כו' לומר מה שיהרהרו על שמאריך ימים לרשע הוא כי מי מבני אדם יודע עז אפך להתאפק מלפעול עד יאכלו שבעים שנה איזה מעשה טוב אשר עשו כי גם גדולים וטובים נתמהו על ראות הוא יתברך גוים מרקדים בהיכלו ושותק ולפי האמת הן הן גבורותיו ועזו לסבול עד מלאת סאתם וכן מה שגז חיש שהוא הצדיק שיתקצרו ימיו גם על זה יהרהרו כי גם מי יודע שכיראתך עברתך שכפי גודל יראת אדם ממך כן תרבה עברתך שתדקדק עם חסידיך ועל כן ימצא איש את לבו להרהר כי גז חיש הצדיק כמדובר:

(ט) או יאמר על דרך הנזכר הנה כל ימינו של הכולל פנו בעברתך שהוא בראות עברתך שאתה מתנהג שעל ידי כן נהרהר וכלינו שנינו שלא בדבר קיום שהיא עבודתך הנותנת קיום בימים כמה דאת אמר ויקרבו ימי ישראל כי אם בהבלי העולם שלא נשאר מהם כי אם כמו הגה וסיפור מעשה שהיה בהם והם אינם:

(י) ופירש מה היא עברתך שעליה באים להרהר הלא היא אשר הם צדיקים כי ימי שנותינו בהם כי ימים של השנים יש בהם בימים בלבד שיעור ע' שנה בימים שבקרב השנים כענין מאמרם ז"ל על ר' בון שמת בקצרות שנים אמרו עליו קנה ר' בשנים מועטות מה שהיה אחר עושה בע' שנה וכענין זה יאמר כי יש אשר ימי שנותינו בהם בקצת השנים יש ע' שנה ואם בגבורות גבר על יצרו יש בהם שיעור פ' שנה וראית ה' כי ורהבם שאם היית מאריך לו הרבה שהוא רובם הנשארים לע' היה עושה בהם עמל ואון על כן טרם יפסד תאספנו ובראותנו איש כזה כי גז חיש מן העולם ונעופה כל הרואים נעוף בהרהור מן העולם והוא פירוש אומרו כי כל ימינו פנו בעברתך שבראות עברתך על צדיק שנכרת בזה נמנעים מעבוד את ה' חלילה והם פונים ימיהם כמעופפים מהעולם:

(יא) וזה לנו על כי מי יודע עוז אפך שמא להגן על עוז אפך סילקת אותו או אולי וכיראתך עברתך שלפי יראת חטאו דקדק עמו כלומר על כן לך יאתה להרים מכשול מבני אדם ולרחם על נפשם בל יאבדו:

(ט) או יאמר כי כל ימינו פנו בעברתך כמדובר למעלה כי על עברת בזעת אפיך תאכל לחם אנו מוציאים כל ימינו לקבץ ללחם ביתנו ולא עוד אלא שכלינו שנינו בדברי רוח כמו הגה שאדם הוגה ואומר:

(י) ימי שנותינו כו' וכיוצא בו ופירש ההגה ואמר שהוא שדרך איש להיות הוגה ואומר בבחרותו הנה ימי שנותינו בהם בבני אדם ע' שנה ואם בגבורות פ' שנה כלומר ולפי זה עוד לנו זמן לעבוד את ה' ועתה נוציא זמנינו ובהנאותינו עד שעל ידי כן ורהבם עמל ואון שמוציא רובם בעמל ואחרי כן בראות כי גז ונכרת קודם מלאת ע' שנה אומר מה זאת הנה חיש ונעופה והוא מאז"ל כי פי' ימיו כצל עובר אינו כצל כותל או אילן כי אם כצל עוף בשעה שהוא עף וז"א חיש ונעופה שאומר חיש הוא מה שונעופה שהוא כעוף הפורח נמצא שעל ידי הגה חשבונות של הבל כלינו שמנו באמור ימי שנותינו כו' ודומה לזה. ואומרו ורהבם ולא אמר ורובם אפשר לרמוז כי לא על צדיקים ידבר כי אם על רהבים ושטי כזב או ירמוז בה"א כי שנות עמל ואון הם חמשה חלקים משבעים שנה הנזכר שהוא להוציא מע' שנה עשרים שאינן בני עונשים לשמים:

(יא) מי יודע כו' ועוד טענה אחרת לשלא יתן האדם אל לבו את אשר יהיה אחר מותו הלא הוא כי הרשעים לא ישיגו בדעתם עוז גיהנם כי לא יראוהו בעין כי מי יודע עז אפך והצדיקים יבטחו בצדקתם ולא ישימו לב כי לפי יראתם את ה' יגדל ענשם כי מדקדק עם חסידיו וזהו וכיראתך כו' חוזר אל האמור כי גם מי יודע כי וכיראתך שיראים אותך תהיה עברתך:

יב

למנות ימינו כו' אחרי אומרו כי גם שהוא יתברך קיצר ימי בני האדם למען החי יתן אל לבו כי עתיד למות ויירא מן החטא ויתקן מעשיו אך עם היות שאדם ילוד אשה קצר ימים על כל זה הוא שבע רוגז ועל כן לבו בל עמו להתיצב בדעתו לתקן את אשר עותו וגם יבהלהו להרהר אחר מדותיו יתברך ולבלתי התמיד במעשה הטוב כי יראה רשע יאריך ימים ושנות צדיק קצרי יד אמר עתה הנה משתי הטענות האלה תקן נא אלהינו הא' ואנו נתחכמה על השנית והוא כי כל רעת האדם הוא שישכח המות כי מי יתן והיה מעלה על רוחו אחרי יודעו כי ימי שנות אדם ע' שנה שיתן אל לבו להיות מונה והולד ונותן אל לבו קרבת מיתתו כי בהגיעו לארבעים יתן אל לבו כי לא נשאר לו כי אם שלשים וישקיף כי חלף הרוב ובהגיעו לחמשים ידאג כי לא נשארו רק עשרים ויפשפש במעשיו ועד"ז שנה שנה יהיה הולך וזוכר ושב ומתקן וז"א למנות ימינו כן שהוא להיות מונה שהוא כן כשיעור הנ"ל הוא שבעים שנה הודע לבני אדם שתשפיע בו ידיעה למנות כך גם שלא ידע כי בכל יום הוא מעותד למות זה יספיק כי על ידי כן ונביא אנחנו מעצמנו לבב חכמה כי נביא על ידי כן גם את היצר הרע המכניס בנו רוח שטות אל חכמה ודעת עם היצר הטוב וז"א לבב שהם הב' יצרים שיהיו אחדים ביראת ה' היא חכמה כמ"ש ז"ל על אברהם שאפילו היצר הרע שלו היה נאמן לה' שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך שהוא על ידי היות המות תמיד נגד עינינו שעל ידי כן לא נטפל רק להשכיל להיטיב ולבלתי הרהר בצדיק ורע לו ורשע וטוב לו כי הרהור קרבת המיתה ויראת הדין וחשבון לא תניחנו להתרחק מן ה' ולהרהר אחר מדותיו כי נחוש על הדין כי קרוב הוא. או יאמר כי קו לקו על ידי מה שלמנות ימינו תודיענו כמפורש ימשך קו לקו כי ונביא מעצמנו לבב חכמה להשכיל כי גם בכל יום מעותד למות כמאמרם ז"ל על משנת שוב יום אחד לפני מיתתך שהקשו וכי יודע האדם מתי ימות אלא ישוב בכל יום שמא ימות למחר:

יג

שובה ה' כו' הנה כתבנו שכל ישעו וכל חפץ בתפלה זו הוא שתשוב השכינה ותשרה בעולם השפל אחר העשות המשכן מאשר נסתלקה על דבר העגל ועד כה הקדים ואמר כי אין לתמוה על אשר יחטאו בני אדם ככל הכתוב למעלה למען הקל מאשמת העם בל תהיה אשמתם מעכבת מבוקשו ועתה גלה כונתו שהוא להחזיר שכינתו למשכן אחר שנסתלקה על דבר העגל ואמר שובה ה' אחר סילוקך כי הלא גם שתאחר הלא עתיד אתה לשוב ולכן עד מתי ומה גם במה שידענו שעל ידי צדיקים שבעה היתה עתידה שכינה לחזור הם אברהם יצחק ויעקב כו' תחת עלותה על ידי שבעה שחטא אדם ועלתה לרקיע ראשון ועל ידי אנוש לשני כו' ואברהם הורידה משביעי לששי ויצחק מששי לחמישי ויעקב לרביעי ולוי לשלישי וקהת לשני ועמרם לראשון ומשה לארץ על כן אמר אחר שעל ידי אתה עתיד לשוב לארץ עד מתי תתאחר. ושמא תאמר הרבה עשיתי שנחמתי על הרעה אין זה יתרון שתתנחם בהיותך מעוכב על השמים רק והנחם בהיותך על עבדיך בארץ שנהיה מרכבה אליך. או יאמר כי הלא כל מאמרו הוא עם שם אדנות כאומרו אדני מעון אתה כו' וידוע שהוא מדת הדין אמר שובה ה' כלומר התהפך מדין לרחמים כאלו תשוב תהיה ה' הוא הויה על דרך מאמרנו על פסוק וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני שאני אלהים נהפכתי מדין לרחמים וזהו אני ה' ואם חטאנו לך והנחם על עבדיך הם האבות. או יאמר אם תמאן להנחם על עון העגל ועל כן לא תשוב למטה אחר שנסתלקת מעל הארץ על עון זה הנחם על עבדיך הם הו' שהורידו שכינה עד הרקיע השביעי כי הכל היתה הכנה להשרות שכינה גם בארץ וימצא כל מה שעשית בשבילם בלתי מועיל. או יאמר אם חטאו מישראל בעגל הנחם על אשר היו עבדיך ולא המירוך כי מה פשעו הצדיקים שילקו באשמת הרשעים. או יאמר אתה על ידי מה שעשה עמלק אמרת כי יד על כס יה שלא יהיה השם שלם עד נקמת עמלק שובה ה' כאשר היה שלם ואם אין זכות בישראל הנחם והתחרט מפירוד שמך על זכות עבדיך. או יאמר הנה בנוח הארון אני אומר שובה ה' רבבות ישראל אמר אמור שובה ה' עד מתי אומר כך כלומר עשה זה בבת אחת לעולם ולא אצטרך לאמרו תמיד ואם אין זכות הנחם על עבדיך:

יד

שבענו בבקר כו' אמר הנה עוד יש טענה אחרת שעליה ראוי תשוב שכינתך אלינו ותפליא חסדך עמנו והוא כי הנה עתה סמוך ליציאת מצרים הוא כעת בקר והתחלת יום והננו עתידים לגליות ולצרות כי לא נעלם זה ממשה ע"ה ואם עתה אינך משביענו חסד לא נוכל לסבול בימים הבאים באמור כי מעולם לא ראינו טובה אך שבענו עתה בבקר חסדך ובזה ונרננה ונשמחה בכל ימינו תמיד כי תהיה לנו תקוה לאחרית שלום כי נזכור מה שהשבעתנו בבקר חסדך. או יאמר ענין מאמרם ז"ל בב"ר כי בסילוק הצדיקים הב"ה מראה להם מתן שכרם ונפשם שבעה והם ישנים שהוא כי מאור האושר ההוא תשבע הנפש כמאמרם שעל כן נאמר באברהם זקן ושבע וגם הגוף על ידי המות יתייחס לישן מהעריבות ההוא. ונבא אל הענין אמר הנה אם נשאל רב טוב בעולם הזה אפשר נשמן ונבעט לכן שבענו בבקר וכו' לומר למה תניח שביעתנו עד הערב הוא עת הסילוק שבענו בבקר חסדך הוא שתראנו אור דבקות השכינה מעין מה שאתה משביענו בערב שאינו השראת שכינה בעלמא כי אם עד גדר שביעה מאורך העתיד לידבק בצדיקים שהוא גדר שעין לא ראתה באופן שע"י כן לא נחטא כי אם שנגילה ונשמחה בכל ימינו כי נהיה דבקים בך ומוציאין כל ימינו בתורה ומצות וע"י כן כאשר בסילוק הצדיק שש ושמח בימים עצמם שעשה בהם מצות כי הן הם המתקרבים בסילוקן כמ"ש בספר הזוהר על ויקרבו ימי ישראל למות כי קונים ע"י המצות הוית קדושה אלא שלא כל הימים שש אדם בהם רק אשר עשה בהם מצות אמר שבענו כו' וע"י כן בכל הימים נעשה מצות וימצא כי נשמחה בכל ימינו שבימים עצמם שפעלנו מצות בהם נשתעשע. או יאמר במה שידענו כי בית ראשון נבנה בזכות חסד לאברהם ולהיותו אב לישמעאל נעשה הר ועל כן אברהם קראו הר והב' בזכות יצחק ועל עשו שהיה איש שדה על כן שדה נחרש וע"כ קראו שדה ואין שובה ונחת לשכינה עד הבית הג' שבזכות יעקב ע"כ קראו בית ויתכן שאמר משה מעתה שובה ה' מלשון בשובה ונחת ה' בל תהיה מטלטלת שכינה בגליות כי מעתה יהיה כעתיד והנחם והתחרט על עבדיך אברהם ויצחק שגזרת מקדש ראשון וב' בזכותם כי מעתה תבנה השלישי ופירש איך יהיה שהוא שבמקום הבנות הא' בבקר בראשונה שהוא בזכות חסד לאברהם אשר בו כדי שביעה בשלישי שבענו מעתה בבקר חסדך שלך ולא בחסד אברהם ולא יקפידו עבדיך כי תבטל שלהם כי טוב להם שנרננה ונשמחה בכל ימינו מעתה ולא יפסיקו חרבנות בינתים:

טו

שמחנו בימות כו' אמר אל יקשה בעיניך לשמחנו בהשראת שכינה במשכן באמור כי אבל חטאנו אחרי צאתנו ממצרים ובעטנו בטובה כי הלא ראה והביטה כי כל כך הרגשנו צרה אחרי צאתנו ממצרים במדבר עתה כאשר עניתנו במצרים ולא תתפשנו על צערנו כי הלא יותר נכנענו פה אחר צאתנו ממצרים מבהיותנו שם כי הלא כימות ולא שנים נחשבו מה שעניתנו במצרים וכשנות נחשבו לגודל הצרה מה שראינו רעה נגד פנינו אחרי צאתנו ממצרים עד עתה במדבר והוא כוכב המורה דם שעליו אמר פרעה ראו כי רעה נגד פניכם ותמיד אנו בדאגה על הדבר כאלו היה שנות רבות מרוב הדאגה שגדלה מהענוי של מצרים. ושעור הענין שמחנו כי כימות יחשבו מה שעניתנו במצרים ושנות יחשבו מה שאחרי כן ראינו רעה עם היות בהפך כי במצרים היו שנות ובראיית רעה היו ימות. או יאמר שמחנו כי רב עצבוננו כאלו ימות עניתנו היו שנות ראינו רעה ולא ימים כי יחשבו כיום לשנה. או יאמר אם אין אנו כדאים לקבל טוב עתה שמחנו מבלי היותנו ראויים כימות עניתנו שהיה העינוי גם כן בלי היותנו ראויים אליו כי שבעים נפש צדיקים גמורים ירדו מצרימה והוא שנות ראינו רעה והוא כי ב' זמנים היו במצרים אחד טרם הכביד הגלות רק היו רואים הרעה ממשמשת ובאה והיה זה עד תום כל הדור ההוא שבאו מצרימה כי אז היו צדיקים אך אחרי כן שנטמעו וילמדו מעשיהם אז היה כובד העול שלא היתה ראיית רעה לבדה כי אם גם פועל וזהו שמחנו עם שאין אנו כדאים כימות עניתנו עם שלא היינו ראויים לענוי ובאלו אמרתי שנות ראינו רעה שאז עדיין לא היינו ראויים לעינוי:

טז

יראה אל עבדיך כו' ארז"ל במדבר רבה כי כשהוקם המשכן למטה הוקם המשכן למעלה הוא משכן הנער כו' אשר הוא רוחני מעשה אלהים וכמו שכתוב אצלנו שהוא מקרא שכתוב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן העליון ואת תבנית כל כליו וכן תעשו דוגמתם למטה ובזה יאמר יראה אל עבדיך הם האבות פעלך למעלה הוא משכן העליון והדרך על בניהם בתחתון שיתהדרו שיודע לכל איך שבת לסכך בשכינתך עלינו ומה גם למ"ש ז"ל שנעשה המשכן למען ידעו כל הגוים ששב הוא יתברך עם ישראל.

או יאמר הלא אמרתי זכור לאברהם כו' יראה פעלך שמחלת במה שיהיה הדרך הוא שכינתך על בניהם ממש שהם יהיו היכל ה' מרכבה אליך ולא המשכן כי הם העיקר והוא כי ויהי נועם ה' וכו' כאשר יבא בס"ד:

יז

ויהי נועם אדני כו' אמרו רז"ל שאמר מרע"ה זה כשהוקם המשכן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם כו' ויאמר לפי זה הנה השראת שכינה על הקרשים ויריעות לא יתכן. אמנם העיקר הוא באנשים וזה ככתוב אצלנו בביאור התורה כי ב' דברים צריך א' שיהיו צדיקים שתשרה שכינה בעצמנו שנית כי המשכן בעצמו שהוא בכל פרטיו מעין המשכן הרוחני העליון על ידי היות עושיו מכוונים אל מה שהוא דוגמא למעלה אל כל דבר שעושים ממנו למטה קונה כל פרט מהתחתון איכות קדושה מעין מה שהוא דוגמתו למעלה. ועל ידי שני הדברים האלה אחד השראת שכינה בעצם וראשונה באנשים כי היכל ה' המה וגם על ידי מה שעולה ומתכונן איכות המשכן בכל חלקיו כמגשמיות אל איכות רוחני על ידי שתי אלה מתפשטת קדושת שכינה שבאנשים גם אל המשכן ודומה לפניו יתברך כאלו הוא שורה בעליון ממש כי איכות העליון בו וזה יאמר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ממש שיהיה בנו השראת השפע וממנו ימשך שגם ומעשה ידינו הוא משכן כוננה עלינו שתתן בו שפע למה שהוא דוגמא אל דברים עליונים שעל ידי כן אתה משרה שכינתך בו כאלו תשרה למעלה כי כל חלקי המשכן על פי כונת עושיו עולים באיכות כאלו אינם גשמיים וזהו כוננה עלינו שתכונן אותו למעלה מאיכות גויותינו כי גשמיים אנחנו עם היות גוף המשכן גשמי ואל יחשב כמו זר לפניך כונן מעשה ידינו על עשותנו העגל כי הלא העגל לא היה מעשה כי אם יצא מאליו וגם היה בעצם מידי הערב רב אך זה הוא מעשה ידינו של זרע ישראל ועל כן למה שזה מעשה ידינו כוננהו. או יאמר במ"ש ז"ל בגמרא גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב ידי יסדה ארץ כו' ובמעשה הצדיקים כתיב מקדש ה' כוננו ידיך ובזה יאמר ויהי נועם ושפע ה' אלהינו עלינו על עצמנו שהוא גדר הצדיקים ששופע עליהם דבקותו יתברך ועל ידי כן שתחשיבנו לצדיקים גם ומעשה ידינו כוננה עלינו כי דרכך לכונן בעצם מעשה צדיקים כמה ד"א כוננו ידיך גם יכוננו ידיך מעשה ידינו וגם כי שם נאמר על בהמ"ק שהוא מכוון כנגד ב"ה של מעלה שהוא שער השמים מה שאין כן במשכן עם כל זה זאת היא שאלתי ובקשתי שעם שאין בו רק מעשה ידינו בלבד ואינו כהר המוריה כנגד שער השמים עם כל זה כוננהו בקשרך אותו עם העולם העליון בכל רמזי חלקיו שעל ידי כן תשרה בו שכינה וזה כוון משה ללמד דעת את העם בל יהיה להם כמו זר שבתו יתברך באהל ובמשכן. שנית בל יעלה על לבם כי להציל את ישראל צריך יהיה דר עמהם ובראשון החל כאשר נבאר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.