ביאור הגר"א/חושן משפט/צ
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
(א) ולא היה לו כו' וכשיוצא. כ"ה ל' הרי"ף ורמב"ם ולכן לא כ' ומשכנו דא"צ למסקנ' דגמ' כיון שראוהו שהיו כלים כו':
(ב) ראוהו שהיו כו' ואינם יודעים. לשון ראשון שברא"ש וכפרש"י ד"ה בטוענו:
(ג) בין כו'. ל' הרמב"ם הוא בבא מציעתא ברישא וכן הוא בקצת נוסח' בטור והבבא ראשונה שכופר העדים בלא תקנת נגזל נשבע כיון שהעדים מכחישים וכמ"ש בההוא רעיא להפוסקים שסוברים דבמ"מ כה"ג שאומר איני יודע כמה ה"ל דבר שבמדה וחייב שבועה וא"כ ה"ה בעדים כמ"ש שלא תהא הודאת פיו כו' וע' בס"י ושני הבבות ראשונות הוא מילת' דת"ק דמתני' ועמש"ל בס"ב אלא שכאן אינו חשוד כמש"ל. והבבא השנייה שאומר שלי הוא נלמד מנסכא דר' אבא דמ' שם דאלו היה שנים ה"ל כגזלן וצריך להחזיר הידוע הבבא הג' הוא מילתיה דר"י כמ"ש בשערים דרי"ף:
(ד) אפי' העדים. ל' שני שברא"ש וכפי' תוס' ד"ה בטוענו ואמר אפי' דאיכא הוכחה שראו אלו ולא ראו יותר כמ"ש בטור:
(ה) נשבע בנק"ח. ירושלמי כנ"ל בסי' פ"ט:
(ו) ויהיו. מדקאמר בטוענו וכלים כו' ול"ק בכלים כו':
(ז) וי"א דבעינן. כמ"ש בס"פ הכונס ס"ב א' שעשו תקנת נגזל שם ואיבעי' לרב אשי שם דקא טעין מרגניתא כו' וכפי' הרשב"א שם דלא כפי' תוס' שם ד"ה מי כמו שהקשה עליהם הרשב"א מדקאמר הכי והכי ה"ל בגווה מ' דאיהו קא טעין ואנן לא ידעינן ופשיט ליה ממתני' דעשו תקנת נגזל וא"ל רב אשי דהא לא מספק' ליה אלא מספק' מי מנחי כו' דכל דלא עבידי פשיטא לי דלא מהימנינן ליה אבל תוס' לא מפרש כן ועבסי' שפ"ח ס"א בהג"ה וי"א דאפי' כו' שהוא כדעת תוס' אבל דברי הרמב"ם וש"ע שם כדעת הרשב"א שדוקא בלא עדים וכמ"ש הרשב"א דבעדים אפי' דבר שאין דרכו חייב דא"ל מאי אית לך גבאי דאפסדתיה כמ"ש שם בגמ' ול"ד למדליק בשל חבירו דלא אדליק גדיש בידים ועתוס' שם זו ע"ש אלא שהרמב"ם מפרש דהבעיא שם אפי' בדבר שידוע שאין דרכו ליתן שם ולא כדעת הרשב"א משום דלא מחזקינן שהיה בו מרג' אלא דלא עשו תקנת נגזל בדבר שאין דרך ליתן שפשע בדבר שנתן שם וז"ש שפשע כו' אינו נאמן כו' ול"ג שם מי מנחי כו' אלא הכא דקא טעין מרגנית' מאי ותו לא וידוע שמרגנית' אין דרך ליתן שם אלא דמספק' ליה אם עשו תקנת נגזל ליתן לו נאמנות או לא אבל לשלם בעדים חייב כדעת הרשב"א ודברי רמ"ה כאן הם כדעת הרשב"א אבל לדעת הרמב"ם כאן אין שייך שהוא פשע וז"ש אינו נאמן ואם תפס כו' שהוא ספיק' דדינא ואמר אינו נאמן מ' הא ידוע בעדים חייב:
(ח) יש כו' ויש מי כו'. כיון שהוא גזלן ותקנת' לתקנת' כו' כמ"ש בשבועות ובריש ב"מ וס' ראשונה ס"ל דלא הוי חשוד דלא משתמע לאינשי דהוי איסור' כמ"ש בפ"ק דב"מ ה' לא תחמוד לאינשי כו' וכן כאן כיון שמשכנו בשביל חובו ועתוס' דב"מ שם ד"ה בלא ואע"ג כו':
(ט) ראוהו עדים כו'. גמ' שם ודלמא לא משננו כו':
(י) אפי' כו' וי"א כיון כו'. כמ"ש בפ"ג דב"ב והרמב"ם ס"ל כל מלתא כו' כמ"ש בשבועות מ"א ב' והרמב"ם אזיל לשיטתו שמפ' מילת' דת"ק דמתני' שאומר לא נכנסתי או נכנסתי ופריך בגמ' על שניהם ואימא לא משכנו אבל הי"א ס"ל כפי' הרי"ף בשעריים שם בשער הראשון שמפ' כפשט' דמתני' שאומר לא נטלתי כלום אבל הרמב"ם לא רצה לפרש כן דא"כ אמאי פליג ר"י את"ק הא ג"כ במילתיה דת"ק עדים מכחישין על מקצתו ולא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים כו' אלא דמתני' תרתי קתני כנ"ל וא"א לומר חדא מינייהו דהל"ל במתני' לא נכנסתי או שלי נטלתי אלא שאומר לשון שכולל שניהם:
(יא) היה ע"א כו'. עסמ"ע ס"ק י"ג דל"ד האי לנסכ' דר"א כו' וכנ"ל סי' פ"ט ס"ג בהג"ה וי"א כו' וראיה ממ"ש ששכרו בעדים דוקא ב' עדים וכן כאן אמר ראוהו ומתני' איירי בב' בבות הנ"ל ומ"מ צריך שבועה דאוריית' כמ"ש שם ע"ש:
(יב) אבל שכירו כו' עבה"ג בשם מ"מ וצ"ע שהרי בפ"ז מה' חובל וש"ע בסי' שפ"ח ס"א כ' ואם תפס כו' ושם עשו תקנת נגזל:
(יג) כשנכנס כו' כן דייק ל' דמתני' הוא אומר דוקא שתובעו ודאי:
(יד) מפני שהוא חשוד כמ"ש הרי"ף בשערים ולמה אין נשבע כו':
(טו) אלא מחרימים. כתקנת' על כל טענת ספק כמ"ש הרי"ף בס"פ כל הנשבעין:
(טז) ואפי' אם הודה כו' שהרי אין בע"ה כו'. עתוס' דב"מ צ"ז ב' ד"ה ה"נ כו' מ"מ במציעתא ששוכר כו':
(יז) העידו כו'. כמ"ש בנחבל שם ל"ש אלא במקום כו' וכמ"ש שם ל"ג ב' ריהג"א כו' בעדות המתקיימת בידיעה כו' וע"ל סי' ל' סי"ד וע' טור כאן בסוף הסי':
(יח) מדליק כו'. עבה"ג ועתוס' שם ד"ה לר' יהודה כו':
(יט) כל מה שהוא כו'. שם א"ל רב יימר כו':
(כ) מי שיש. שם בעי אמימר כו' וכפיר"ת שם בתוס' ד"ה עשו ושם כ' רב אלפס כו' וכל תיקו כו':
(כא) המזיק. שם ההוא גברא דבטש כו':
(כב) והוא שיטעון כו'. שם וכנ"ל:
(כג) הפקיד כו'. ירושלמי שם הביאו הרי"ף שם והרא"ש והירושלמי שם על ההוא דעשו תקנת נגזל באשו כהדא חד ב"נ אפקיד גבי חבריה חד שק צרור ואירעו אונס אהן אמר סיגין הוה ואהן אמר מטקסין הוה מלא אתא עובדא קומי ר' אמי ואמר ה"ז נשבע ונוטל וכ' הר"י מיגש דא"א לומר דהנפקד טוען בריא דא"כ הל"ל דהנתבע נשבע ומפטר כדין טענו בחטים והודה לו בשעורים דנשבע היסת ונפטר אלא באומר שמא סיגין ואע"ג שאם היה אומר יודע אני שהיה בו זהב ואיני יודע כמה היה משוילו"מ כמ"ש בירושלמי ס"פ הדיינים את לית ידע אהין ידע כאן משום דטענו בחטין והודה בשעורין ואין כלל עסק שבועה ביניהם וכמ"ד בס"פ המניח אי נימא דקאמ' כו' וא"ל דלישתבע היסת דאינו יודע ה"מ במקוה דליכא דררא דממונא אבל כאן דאיכא דררא דממונא דמודה ליה דיהיב ליה מידי ומחייב לשלומי מיהו לא ידע מאי ניהו וכמו שחילקו במתני' דסוף ב"ק בין אומר א"י אם לויתי דליכא דררא דממונא ובין א"י אם פרעתיך דבכה"ג בריא ושמא בריא עדיף ואינו דומה בכולו לשם אלא שעשו תקנת נגזל בפקדון וכמו במבעיר שא"י כמה הפסיד וזהו כמ"ש תוס' בשם ר"י במסור שם ד"ה עשו וערא"ש שם וסה"ת של"ט ח"ב:
(כד) והוא שיטעון. כמו בנגזל ובמדליק שבועו' שם וב"ק שם דלא כירושלמי שם שאמר שם על השק צרור ר' יוחנן בעא מהו שיטעננו דברים שאין ראוים לו נשמעיניה מן הדא דאריסיה דבר זיזא אפקיד גבי חד ב"נ ליטרא דדהבא כו' דאית ב"נ דלא מפרסמא נפשיה כו' והביאו הרי"ף שם לית הלכתא כירושלמי דפליג אגמ' דידן ועמ"ש הרי"ף בסוף עירובין ואע"ג שהרא"ש שם רוצה לתרץ ומחלק בין עובדא דבר זיזא ששם לאוקמי ממונא בחזקת המפקיד משא"כ בגמ' שלנו לאפוקי ממונא מן המזיק בירושלמי לא מ' כדבריו שהרי שואל שם מהו שיטעננו כו' נשמעיניה מן הדא כו' וכן בירושלמי פ' כל הנשבעין הל' ב' הנגזל כיצד כו' מהו מטעניניה מילין מפלגן ייבא כדא"ר יוחנן ב"נ עתיר גו שוקא ומסכן גו ביתא עתיר גו ביתא ומשכן גו שוקא יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב ר' בא משתעי עובדא הוה באריסיה דבר זיזא דאפקיד כו' כנ"ל וכן הקשה שם בהג"א ע"ש ונראה שרא"ש אומר שבעובדא דבר זיזא ל"פ הגמ' שלנו ולכן הביא הרי"ף שם עובדא דב"ז וכן משמע בפ' הכותב פ"ה ב' כמ"ש תוס' שם דוקא בב' טעמי משום דיהיב סימנא וכן הוכיח ברא"ש שם ע"ש:
(כה) וי"א שנשבע כו'. שהראב"ד הקשה עליו דהא תבעו בשק ומטקסין והודה לו בא' מהן חייב כמ"ש בפ' הדיינין וכמש"ל בסי' פ"ח וה"ל משוילו"מ אלא דא"א משוילו"מ אלא בדבר שה"ל לו לידע והתובע אומר בריא לי שאתה יודע ואיערומי קא מערים אבל בדבר שלא ה"ל לידע משתבע שא"י ומפטר ואפי' באומר יודע אני שהיה בו זהב וא"י כמה וקאי אכל הבבות הנ"ל לכאורה אבל ליתא דצ"ל דנשבע ונוטל וכ"פ בסי' שפ"ח ס"א בהג"ה וי"א דנשבע כו' וכן שם ס"ז ויש מי שאומר כו' והוא דעת ר"ת בתוס' ב"ק שם ד"ה עשו ועמש"ל בסי' פ"ז ס"ו ובליקו' סי' ע"ה הי"ז דס' ראשונה בסי' שפ"ח ס"ז לא נחלק על ר"ת ואף ר"י לא נחלק על ר"ת שם אלא משום דס"ל שהבעיא שם קאי על ספק ג"כ וספיקא לקולא ור"ת ס"ל דבכה"ג ודאי עשו תקנה אלא מספק' לי' בטענת בריא אבל הרמב"ם וש"ע שם ס"א כ' ואם ידע המזיק כו' ע"ש וס"ל להראב"ד דבין הנפקד אומר שמא סיגין ובין אומר יודע אני שהיה בו זהב ואיני יודע כמה נשבע התובע כמ"ש בהשגות בפ"ה מה' שאלה ופקדון ד"ה נמצא כו' ורבותי כו' דהתם ה"ל לידע כו' וה"ט דשק צרור דאמרי' עליה ישבע זה ויטול ולא אמרו יטול זה בלא שבועה ואע"ג דטענתו השני' שכ' משום דלא הוי דבר שבמנין כבר דחוהו מירו' דס"פ הדיינין כנ"ל מ"מ לטענתו הראשונה משום דלא ה"ל לידע הסכימו וכ"כ בהשגות שם ס"פ מה' חובל ומזיק ד"ה ידע כו' אלא ה"ז כאותו מעשה של שק צרור שהוא מביא לשם שנשבע ונוטל וההפרש שהוא כותב שם בענין זה לענין שק צרור אינו כלום כו' ובין הכא ובין התם ישבע ויטול כמעשה דשק צרור וכ"כ הרא"ש בס"פ הכונס וכ"כ הטור כאן בשמו ובנפקד כ' רב אלפס שעשו בו תקנת נגזל שישבע המפקיד ויטול וכ' ח"א הרא"ש ז"ל כו' ואין לזוז מדבריהם ויראה מדבריו שאינו מסכים לדברי הגאונים אלא כשהנפקד טוען שמא כו' והירושלמי כו' שק צרור נמי איירי בטענת שמא היה מלא סיגין וכ' הרמב"ם שאם הנפקד יודע שהיה בו זהב כו' וא"א הרא"ש ז"ל כ' דלא קרינן ביה משוילו"מ שלא ה"ל לידע כו' ור"ל שישבע המפקיד שאף בטענת שמא סיגין ס"ל דישבע ויטול ודבריו כדברי הראב"ד וכ"כ הטור בסי' רצ"ח כ' הרמב"ם כו' וא"א הרא"ש כו' לעולם מפקיד נשבע ונוטל וכ"כ הראב"ד בהשגות עכ"ל ע"ש וכ"כ בסי' שפ"ח ס"א בהג"ה ובש"ע ס"ז והי"א ס"ל דבכל הב' בבות נשבע המפקיד ונוטל והסברא וחילוק שבין ה"ל לידע כ' הרא"ש שם ותוס' בב"ק מ"ו ממ"ש בפ' כל הנשבעין מ"ז שבועות ה' כו' ה"ד כו' וע"כ צ"ל טעם למה באב חייב וביורשים פטור דבלא טעם א"כ מאי קאמר שם ה"ד כו' מה לי הוא כו' ובזה תירצו שם דניזק אומר בריא ומזיק שמא דלא ה"ל משוילו"מ. וראיית ס' ראשונה ממ"ש בב"מ קטז ב' כגון שיש עסק שבועה כו' אע"ג דלא ה"ל לידע ובב"ב קל"ד זאת אומרת מנה כו' ואם איתא מאי ראיה הא בכה"ג אף בשיש עסק שבועה דלכ"ע חייב אפ"ה פטור בכה"ג ועתוס' שם שדחו ראיות הנ"ל ול"ק על הרמב"ם מסוגיא דב"ק שם דס"ל משום דצ"ל אתה יודע כמש"ל סי' ת' ס"א וגם מההיא דפ' כל הנשבעין נראה להיפך מדאימעוט גבי יורשין מ' דבאבוה אף בכה"ג חייב ומ"ש שם מ"ל הוא כו' כ' הרי"ף דסוגיא כראב"י והרמב"ן הקשה על שמחלק לעיל כיון דהפקיד ה"ל דררא דממונא ואף במנה לי בידך והלה אומר א"י חייב והלא במתני' דשאלה ושכורה בפ' השואל ג"כ דררא דממונא בכה"ג ואפ"ה אמרי' שם ש"מ מנה לי בידך כו' וצ"ל דוקא שיש עסק שבועה כו' והרשב"א תי' בסוגיא דקטן דשם שאומר שכורה ליכא שום חיוב אבל כאן אפי' סיגין מ"מ חייב דמי הסיגין ועבר"ן פ' הדיינין:
(כו) ונשבע בע"ה היסת כו' כו' ויחזירו כו'. צ"ל בהיפך ועש"ך:
(כז) מדברים העשוים כו' לעולם. כסברתו דס"ל דתחלת עשייתם להשאיל ולהשכיר ודייק לשון עשויים ועסי' ע"ב סי"ט:
(כח) וי"א שאפי' כו'. ממ"ש ובכולה נמי לא אמרן כו' דמ' דקאי אכולהו אף אטוען גנובים דאל"כ יאמר תחלה ועבה"ג.
(כט) וי"א שלא כו'. דכיון דטוען גנובים איתרע חזקה דעשוין להשאיל ולהשכיר וא"ל דמשום מגו כמ"ש אחזוקי אינשי כו' והוי כמגו במקום עדים וכ"כ בהג"ה בסי' שנ"ז וי"א דכיון אבל דבריו תמוהים דלא אמרו אלא אם לא יצא שם גניבה וכמ"ש תוס' והרא"ש בשבועו' שם שכ' דספרים ה"ל מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר והקשו ממתני' דמכיר כו' ע"ש וכ"כ טוש"ע בסי' קל"ג ס"ו בד"א כו' אא"כ כו' ולא השיג על הרמב"ם בסי' שנ"ז אלא בלא יצא כו':
(ל) ואם הוחזק. דל"ל כאן טעמא דאחזוקי כו' ונאמן במגו:
(לא) הא דבדברים כו'. דאומן בדבר שהוא אומן עליו הוי כמו דברים הלו"ל ואפ"ה בעינן עדים וראה כמ"ש בב"ב מ"ה ומ"ו וע"ש תוס' ד"ה אי דאיכא כו' ונראה כו' וגם ביש עדים מיירי כמ"ש בתוספתא ועסי' קל"ד:
(לב) הא דאמרי' כו'. כמ"ש שם אי דאיכא עדים אחר כו'. וע"ש תוס' מ"ה א' ד"ה אבל. וי"ל כגון כו':
(לג) כ"ז לא כו'. מדאמרי' שם ל"ו א' הגודרות אין להן חזקה ושם הנהי עיזי כו' והאר"ל הגודרות כו' ואם איתא שהתופס בפני עדים ואמר לקוח הוא נאמן השתא בודאי תפס נאמן כ"ש בספק ושם ל"ג ב' אם טען ואמר כו' לאו מי אר"י האי מאן כו' ומדצריך להאי טעמא כו' ועתוס' שם ד"ה ואי כו' פי' כו' וא"ת כו' ועבהג"מ פ"ט מה' טוען ונטען סי' ה' וריצב"א אמר דל"ק כלל כו' ונראה ראיה לדבריו מנסכא דר"א דאי הוי עדים שחטף כו' ע"ש וז"ש כאן:
(לד) וכן אם חטף כו' וה"ה לע"א שדינו כמו בנסכא דר"א שאם היה ב' עדים היה צריך להחזיר כנ"ל:
(לה) כגון שהיתה. דל"ד נשיכה. ועפ"ר:
(לו) ואפי' יש כו'. עפ"ב דב"מ כ"ו ב' א"ד אמר רבא כו' וכ' הרמב"ם פי"ד מה' גזילה ואבידה ואע"פ שאין בו שו"פ לכ"א כו' ומ' דאפי' אין בו שתי פרוטות וכ' מ"מ שם אפשר שרבינו ז"ל אינו סובר ההיא דר"ן וכ"כ הרי"ף שם בהדיא ורבא פליג עליה כו' ואפי' דלית ביה ש"פ לכל חד כו' ומ' דאף ב' פרוטות א"צ וכ' וחד מיניהו אחולי כו' וא"כ היה צריך ב' פרוטות וצ"ל כקושית תוס' שם ד"ה לא. וא"ת וניחוש כו' אלמא דבכה"ג חשיב טענת בריא ואף לדברי תוס' וש"ע לקמן סי' רס"ב ס"ב שחולקים על הרמב"ם הוא כמ"ש תוס' שם וי"ל דודאי כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |