שו"ת רדב"ז/א'תרב
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושש מאות ושניים - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן רלט]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(רלט) שאלת ממני על מה שכתב הרב בפ' ששי אכל מצה בלא כוונה כגון שאנסוהו עכו"ם או לסטים לאכול יצא ידי חובתו ע"כ. משמע דס"ל מצות אין צריכות כוונה ובהלכות שופר כתב דבעינן כוונת שומע ומשמיע משמע דס"ל מצות צריכות כוונה:
תשובה כבר דברו הראשונים בזה עד שיש מי שכתב דגרסינן בדברי הרב בההיא דמצה לא יצא ידי חובתו ודעתי הוא שאין טעות בספרים ודעת הרב מצות צריכות כוונה כדמשמע פשטא דהך דהלכות שופר וגבי כפאוהו פרסיים כוונה יש לו שהרי יודע שזו מצה ושהיום פסח אלא שהוא אנום וכיון שקיים המצוה ונהנה גרונו ממצה יצא ידי חובתו ומה שכתב ז"ל בלא כוונה היינו בלא רצון אלא באונס אבל לעולם יודע הוא שבאכילת מצה זו קיים המצוה ומש"ה יצא ידי חובתו אבל אם אכל מצה כמתעסק בעלמא אעפ"י שהוא יודע שזו מצה ושהלילה פסח לא יצא כיון שלא נתכוון לאכילת מצה של מצוה אבל כפאוהו פרסיים מתכוון הוא אלא שהוא אנוס וזה נראה לי ברור בכוונת רבינו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |