הרי בשמים/א/סב
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום א' לסדר זאת חוקת התורה תרל"ט לפ"ק סטריא.
- שלום וברכה. מאלקי המערכה. לכבוד ידיד ה' ויד"נ הרב המאוה"ג הישיש המופלג בתורה ובחסידות ירא וחרד לדבר ה' כש"ת מו"ה יהודא צבי נ"י אבד"ק סקאליע יצ"ו.
מכתבו הטהור הגיעני היום ולאשר ראיתי מתוכו כי הדבר נחוץ להלכה למעשה חשתי כיום ולא התמהמהתי להשיבו על אתר:
בדבר איש א' ר' מענדל ליפשיטץ שהי' מחזיק האורנדא בכפר טאכליע זה כמה שנים וזה ששה שנים אשר אחד שכר הפראפינאציע מהעיר ומכל הכפרים לטובת המחזיקים מכבר וכמעט בשליחותם ולאחר כלות השש שנים עמדו יהודים אחרים ושכרו העסק והכבידו עול על האורנדריס בהוספת שכירות אך לר' מענדל הנ"ל השכירו בסתם ולא התנו עמו לתת להם הוספה ועשה עמהם ת"כ ונתן להם ראטע וקאפציע ואחר כמה שבועות באו לכתוב קאנטראקט ורצו גם ממנו הוספה והתנצל לפניהם באמרו שלא יוכל ליתן להם הוספה ובתוך דברי התנצלותו אמר להם שיוכלו להשכיר האורנדא לכל מי שירצו והם נתפסו בדבריו ומשכו אותו בדברים עד שנטלו ממנו ת"כ ע"ז שיוכלו להשכיר למי שירצו ותיכף בא איש א' והשכירו לו האורנדא בפניו ושתק מתחלה בחשבו שהוא רק להפחידו וכאשר ראה כי אמת נכון הדבר שרוצה האיש הלז להשיג גבולו בעוד היו עסוקין עמו בענין השכירות התחיל לצעוק מר וחזר בו ועזב האיש ההוא את העסק ואח"כ חדשו עליו השוכרים החדשים פינקטין חדשים ועוד הוספה סך מה לשנה וכראותו כי כלתה אליו הרעה מאת השוכרים עשה מסירת מודעא כדינא ואח"כ עשה עמהם קאנטראקט כרצונם עכ"ש:
הנה לפענ"ד הדבר פשוט דכיון דמתחלה השכירו לר' מענדל בסתם ולא הזכירו לו מהוספה מסתמא על דמי השכירות הראשון השכירו לו כמבואר בח"מ סי' של"ג בש"ץ שהשכיר עצמו עם מנהיגי העיר לשנה בתנאי כו"כ ואח"כ השכיר עצמו לבני העיר הזאת עם מנהיגים שניים ולא התנה ודאי ע"ת הראשון השכיר עצמו ומצינו כסברא זו בכתובות צ' ע"א ובכ"ד [עיין לעיל סי' י"ג] וא"כ אף שאח"כ בשעה שרצו ממנו הוספה הגיד להם שהרשות בידם להשכיר למי שירצו ועשו עמו האנדשלאג ע"ז הנה כפי שמבואר במכתב כ"ת לא נהיגי באתרי' לקנות בהאנדשלאג א"כ לא הי' הקנאה ומטעם מחילה לא מהני כמבואר ברמ"א סי' קפ"ט בשם תה"ד וריב"ש דאם קנה בא' מהדרכים ומחל אח"כ ל"מ עד שיחזור ויקנה בא' מהקנינים וכ"כ בסמ"ע סי' שט"ו סק"ב בהג"ה וסיים ע"ז משא"כ בפועל כמ"ש בס"ס של"ג עכ"ל וכונתו הוא דברמ"א סוס"י של"ג מבואר דבפועל אם אמר לו בפני ב' לך מעמדי מהני והחילוק מבואר דבשלמא בפועל אין לו עליו אלא שעבוד בעלמא לכך מהני כשהבעה"ב מסלק א"ע ומוחל לו השעבוד שיש לו עליו משא"כ כשקנה איזה דבר מחבירו ונקנה לו הרי גוף הדבר קנוי לו ול"מ מחילה רק חזרת הקנאה. וגדולה מזו מצינו בהרא"ש פ' לולב הגדול שכ' דבמתנה על מנת להחזיר בעינן חזרת הקנאה אף שהתנה עמ"ל ומביא ראי' מהא דא' שם מ"ו ע"ב לא ליקני אינש לוליבא לינוקא ביומא טבא קמא דינוקא מקני קני אקנויי לא מקני ואם אינו צריך לחזור ולהקנות לו במתנה נהי דקטן לאו בר אקנויי הוא ליקני לי' עד שיצא בו ולחזור לו ממילא א"ו צריך לחזור ולהקנות לו וקטן לאו בר אקנויי הוא ע"ש וא"כ כיון דאפי' התנה בפירוש עמ"ל בעינן חזרת הקנאה מכ"ש בקנין עולמית כי חוזר בו ל"מ מחילה ובעי' חזרת הקנאה. [והא דס"ד בש"ס בכריתות כ"ד ריש ע"ב גבי מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו אי אפשי בה כו' מאי לאו דבריו קיימין דהדרא למרה אף דליכא חזרת הקנאה היינו דהתם הא ר"ל דכונתו כשקבלתי לאו לשם מתנה קיבלתי' והודאת בע"ד כק' עדים א"כ לא הי' חלות מתנה כלל אבל כשכבר נקנה לו בעינן חזרת הקנאה] וביותר יש להסביר החילוק בין פועל דמהני מחילה לבין שאר דבר הנקנה עפי"ד התוס' קידושין ט"ז ע"א ד"ה והרב שמחל על גרעונו וז"ל אבל אם לא הי' גופו קנוי היתה מחילה מועלת ויש לדקדק מכאן דמחילה ל"ב קנין ומיהו יש לדחות דכיון שהוא מוחזק בגופו אין לך קנין גדול מזה עכ"ל. ולפי"ז י"ל דבפועל כשהבעה"ב מסתלק משיעבודו שוב אין לו עליו כלום ולענין שיקנה הוא עצמו בחזרה מרשות הבעה"ב הא הוא מוחזק בגופו ואין לך קנין גדול מזה משא"כ בחפץ הנקנה להלוקח נהי דכי מסתלק שוב אין לו זכות אצלו הא לענין שיקנה המוכר בחזרה במאי קנה לי' לכך שפיר בעי קנין. וכעין זה חילקו התוס' בכתובות פ"ג ע"א ד"ה ואין דלכך גבי שדה ל"מ כי אמר אין לי עסק בה ובעבד מהני משום דעבד מוחזק בגופו ויכול לזכות בעצמו אבל שדה איך יזכה בעצמו ע"ש וע' בר"ן ר"פ אלו נערות מ"ש בשם הרמב"ן דדין מחילה וסילוק שוין הם וע' בב"ש סי' צ"ב סק"ד ולכאורה י"ל עוד דמטעם אחר לא אהניא בנ"ד המחילה כיון דמבואר בח"מ סי' ע"ג סי"ט ובסי' רמ"א ס"ב בהג"ה דבדבר בעין כגון פקדון לא מהני מחילה ע"ש ועיין במשנה למלך פ"ג מה' זכייה וא"כ הלא מבואר בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ס"ב דכיון שנתפשט המנהג במדינות אלו שכל מי שהוא מוחזק באיזו אורנדא אסור לשום בר ישראל לשוכרה להשיג גבול המוחזק בה א"כ כל חזקת אורנדי חשבינן לי' כממון גמור של המחזיק ע"ש וע' בתשו' אהלי יעקב להמהר"י קאשטרו סוס"י ג'. א"כ י"ל דל"מ בזה מחילה אולם באמת ל"ש לומר באותן חזקות שיהי' כדבר בעין דהרי באמת הוי דבר שא"ב ממש ע' בתשו' מהרמ"ע מפאנו סי' ס"ז ורק לענין שיהי' נתפס בה קנין היא תקנת גאוני קדמאי אבל לא שיהי' כדבר בעין והוי רק כעין זכות ט"ה ושויא ממון שמשלמין בעד חזקות האלה וע' במ"ל בפכ"ג מה' אישות שמביא בשם שו"ת רש"ל דחזקות דידן בדיבור בעלמא מסתלק ול"ד לבן המצר ע"ש והוי כחוב בעלמא דמהני בי' מחילה וגדולה מזו מצינו בתוס' קידושין י"ט ע"א ד"ה במלוה במקדש במלוה שיש עלי' משכון מקודשת במחילת המלוה ואעפ"י שהמשכון בידו אע"ג דב"ח קונה משכון קנין גמור ע' תוס' קידושין ח' ע"ב ול"א דהוי כדבר בעין אע"כ כיון דעיקר המחילה היא על המלוה ל"ה כדבר בעין ומכ"ש בחזקות דל"ה כדבר בעין והנה לכאורה יש להעיר מדברי הש"ס ב"ק ל"ה ע"ב על המשנה דא' גדול וא' קטן הניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק כו' ושם בגמ' לימא תהוי תיובתא דרבה בר נתן דאמר טענו חטים והודה לו בשעורין פטור וקשה הרי ע"כ פירכת הש"ס שם אזיל לר"ע דס"ל שם ל"ג יוחלט השור דאילו לר"י דאמר בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק בי' לא מצי למיפרך כיון דמבואר בש"ך סי' פ"ח ס"ק כ"ז דכל היכי דיכול לסלוקי בזוזי ל"ה טענו חטין והודה לו בשעורין דהוי הודאה ממין הטענה ע"ש וא"כ לר"ע דאמר יוחלט השור הא הוי תיכף השור של הניזק ואינו אצל המזיק רק כפקדון א"כ בפקדון הא ל"מ מחילה ולפירש"י ותוס' הא הוי טעמא דטענו חטין והודה לו בשעורין פטור משום מחילה והכא הא ל"מ מחילה ומ"פ הש"ס. אמנם י"ל דכיון דמעיקרא הי' השור של מזיק ועדיין לא נכנס לרשות הניזק נהי דהתורה החליטתו לניזק מ"מ מהני סילוק הניזק כשהוא מוחלו למזיק ומסתלק ממנו. [ברם הא איכ' לעיוני מדברי הפנ"י ב"ק ק"י ע"ב בתוס' ד"ה כסף מכפר כו' כאן נראה דכהן א"י למחול עכ"ל וכ' הפנ"י וז"ל וק"ק דהא בגזלן דאינש בעלמ' קיי"ל בפשיטות לעיל דיכול למחול אע"ג דהקרן מעכב כפרה ועכצ"ל דכיון שמוחל לו הו"ל כאלו נטלו ממנו וחזר ונתנו לו והו"ל כפרה בזה וא"כ בכהן נמי נימ' הכי ויש ליישב דבשלמ' כשהחפץ הי' שלו כבר א"כ אמרינן שפיר דהו"ל כאלו נתנו לו עכשיו במתנה אבל הכא שהכהן לא זכה בו כלל א"כ א"י ליתן לו במתנה כל שלא זכה בו עדיין וא"כ כ"ש דבמחילה גריד' לא הו"ל כפרה עכ"ל הרי דבכה"ג שלא בא עדיין לידו מעולם ל"מ מחילה וא"כ התם נמי שלא בא עדיין לידו ל"מ מחילה אך יל"ע לפי"ז מש"ס נדרים כ"ד ע"א האומר לחבירו קונם שאתה נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של חטין וב' חביות של יין כו' וחכ"א אף זה יכול להתיר את נדרו שלא עפ"י חכם שיכול לומר הרני כאלו התקבלתי ופי' הר"ן שיכול לומר הרני כאלו התקבלתי והחזרתיך דאפוכי מטרתא למה לי ע"ש הרי דבכה"ג שלא בא מעולם לידו יכול לומר הרני כאלו התקבלתי וחזרתי ונתתי לך. וע' בגיטין ע"ד ע"ב בעא מיני' ר"א מר"י הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר וא"ל מחולים לך מהו כו' ע"ש]. אמנם בלא"ה אינו מועיל כאן מחילה כמבואר בתשו' מבי"ט ח"ב סי' קי"ג ובתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' רל"ה ורע"ח בחזקות אלו כיון דיש להם דין קרקע ל"מ בהו מחילה וכ"כ בש"ך סי' רל"ה סק"ב דיש לחזקות הללו דין קרקע ואף שבב"ש סי' צ' ס"ק נ"א הביא מחלוקת הפוסקים בזה מ"מ בנ"ד כיון שר' מענדל הוא מוחזק בהעסק יוכל לטעון קים לי כהני פוסקים דס"ל דחזקות אלו דין קרקע יש להם והנה אפי' אי הוי אמרינן דמועיל מחילה בכה"ג מ"מ אלו הי' יודע ר' מענדל שעפ"י הדין יכול לכופו לבל יוסיף עליו דמי שכירות לא הי' מוחל לו א"כ הוי מחילה בטעות דומי' דמצינו ב"ב מ"א ע"א רב ענן שקל בידק' דארעי' כו' א"ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות היא כו' והכי אשכחן בגיטין י"ד ע"א בהנהו גינאי וע' בתוס' ב"מ סי' ע"ב ד"ה התם זביני כו' וכה"ג כ' הרא"ש בב"מ קי"ב ע"א לענין פשרה צריכה קנין וע' בב"י ח"מ סי' י"ב ובשו"ת מ"ב סי' ז'. וגם י"ל לפמ"ש ברמ"א סי' רל"ז דיש חר"ג שלא להשיג גבול בשכירות בתים מעכו"ם וע' בתשו' מהרשד"ם ח"מ סי' רכ"ד דכל כמה דלא מחזיר להראשון קאי בחרם ע"ש וא"כ הא קיי"ל ביו"ד סי' רכ"ח בנשבע לפרוע לחבירו אם מוחל לו לא נפקע ממנו איסור שבועה בהמחילה עד שיאמר הרני כאלו התקבלתי וה"נ כיון דהחרם הי' להחזיר להראשון א"כ במה שמחל לו לא נפקע ממנו איסור חר"ג. וא"כ כיון דלא היתה מועלת המחילה שמקודם ממילא ל"מ מה שעשה עמהם קאנטראקט מחדש כרצונם כיון שהי' אנוס בזה ומסר מודעה ויותר מזה נראה דאפי' מסירת מודעא לא הי' צריך למה שמבואר בח"מ סי' ר"ה ס"ח בגוזל שדה והוחזק בגזלן ואח"כ לקח השדה שגזל א"צ המוכר למסור מודעא ע"ש והה"נ ע"כ הדין ברור דר"מ עומד בחזקתו כמקדם וא"צ ליתן לו רק כדמי השכירות הראשון מכל הני טעמי דאמרן. ולאשר הנושא הלז אינו סובל אריכות וצר לי המקום הלז מהתהלך ברחבה בהויות דאביי ורבא. דברי מעטים. ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |