תועפות ראם/תנא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) את כל קרבנות בת"כ ובגמרא דמנחות שם הגי' את הלבונה ומשכ"ש אחר את הלבונה ת"ל על כל קרבנך תקריב מלח כ' בביאור תוס' העזרה להת"כ שם דל"ג ליה הכא עד לבסוף עיי"ש בעזרת כהנים אות ט"ו ובנדפס ד' זאלקווא נלקה כאן בחסר.
(ב) פי' מעט כו' כפי'. רבינו כ"כ הערוך ערך בן הב' וז"ל יכול יתן בו טעם תבונה כלומר כל דהוא מלח עד כדי להבין שיש בו טעם מלח וכ"כ הסמ"ג לאוין קל"ז ע"ש ר"ת וז"ל ומפרש ר"ת מעט מלח רק להסיר טעם התפל כבינה המיישרת את האדם שנכנסה מעט מעט בגוף ת"ל תמלח שצריך מליחה מרובה וכ"כ האו"ז ח"א הל' בשר בחלב סי' תס"ט וז"ל ואמרינן מאי תביננו אמר רב אשי ה"ק יכול יתן בו טעם כבינה ומפרש ר"ת שימלחם מעט לאיברים כדי שיהיו האברים נאכלין מחמת מולחן כמו שהבינה מיישבת את האדם לדרכי חיים ת"ל תמלח שימלחם יפה יפה והיינו דאין נאכלין מחמת מולחן כו' וכ"כ הרא"ש פ"ח דחולין סי' ל"ג במלח יכול תביננו פי' מעט להסיר טעם הטפל כבינה המיישרת את האדם ת"ל במלח תמלח הרבה הרבה שיהא רוב המלח מקלקל הטעם כו' וכ"כ המרדכי פ' כל הבשר סי' תשי"ט ע"ש ר"ת ודלא כהר"ר יצחק ב"ר אברהם שכ' הסמ"ג שם שפי' הך דמנחות יכול יתן טעם כבינה שנותנת טעם גדול באדם ת"ל תמלח שדי במליחה מועטת כדמסיק מביא את האבר ונותן עליו מלח וכו' וגרסינן וכן לצלי די במליחה זו אבל לקדירה אין די במליחה זו כו' וגי' רבינו הרא"ם ואמר אביי וכן לקדירה עיין לעיל סי' מ"ח ומש"כ רבינו פי' רבא בהקומץ רבה יכול כו' יותר הול"ל פי' רב אשי דרב אשי הוא דקאמר יכול כו' ואולי דלפני רבינו לא הי' כתוב אמר רב אשי.
(ג) תמלח יכול כו' ת"ל במלח בנדפס כתוב להיפך וז"ל שם יכול במי מלח ת"ל תמלח אולם כפי מש"כ רבינו כאן כ"כ בת"כ ובגמרא לפנינו.
(ד) סקנדרית, בת"כ שלפנינו הגירסא סלקונדרית ועיין בע"ז ל"ט ב' מאי מלח סלקונדרית אר"י א"ש מלח שכל סלקונדרי רומי אוכלין אותה פרש"י סלקונדרי רומי נחתומין שברומי ובר"ן החשובין שברומי ובערוך ערך סלקנדית כ' שכל סלוקתי רומי אוכלין בה בפי' רבינו גרשום כתיב כל שלקי רומי פי' כל מה ששולקין ברומי אוכלין באותו מלח, ובגמרא הגי' אסתרוקנית. ומ"ש רבינו ת"ל תקריב ריבה נראה דמלת תקריב יתירא קדריש כמש"כ הק"א וכן משמע מלשון הגמרא דמנחות כ"א א' שאמרו שם ת"ל תקריב תקריב כל שהוא תקריב מ"מ ופרש"י מכל שהוא. בין סדומית בין איסתרוקנית. מ"מ ואפי' מחו"ל עכ"ל אבל בתוספתא פ"ט דמנחות הגי' ת"ל מלח מלח ריבה וכן בת"כ איתא ת"ל תקריב מלח ריבה וכן בסוף הפרשה אמרו בת"כ שם תקריב אף בשבת תקריב אף בטומאה תקריב מלח כל שהוא תקריב מלח מכ"מ ע"כ הנראה משם דאף בשבת וטומאה ילפינן ממלת תקריב וכל שהוא ומ"מ ילפינן ממלת מלח וכ"כ בביאור תוס' העזרה שם ובדברי רבינו נשמט תקריב כל שהוא תקריב מ"מ הכתוב בת"כ והנה לפרש"י דכל שהוא היינו בין סדומית בין איסתרוקנית א"כ הביא רבינו ד"ז אלא שחסר בדברי רבינו תקריב מ"מ ולפי' הרמב"ם שכ' הכ"מ בפ"ה מהל' איסורי מזבח הי"א שמפרש כל שהוא דהיינו שאם מלח כל שהוא כשר ולפי"ז צ"ל דתקריב מ"מ היינו בין סדומית בין איסתרוקנית א"כ הביא רבינו תקריב מ"מ אלא שחסר בדברי רבינו תקריב כל שהוא. ודע דהכ"מ שם כ' וז"ל ובת"כ ובתוספתא דמנחות ספ"ט משמע כפי' רבינו עכ"ל וכ' ע"ז הגאון רמ"י זצ"ל בספרו הר המריה בזה"ל עיינתי שם ולא מצאתי שום משמעות ולא ידעתי מה יש שם יותר ממאי דאיתא בש"ס עכ"ל ולדעתי פשוט דכוונת הכ"מ דממה שאמרו בת"כ ובתוספתא בלשון ת"ל תקריב מלח ריבה וזה הלשון דומה למ"ש תקריב מ"מ דמ"מ היינו ריבה והיינו כפי' הרמב"ם דכל שהוא פי' אם מלח כל שהוא אפילו בגרגיר מלח אחד כשר וממילא דתקריב מ"מ היינו אפי' מלח איסתרוקנית משא"כ לפרש"י דכל שהוא היינו בין מלח סדומית בין מלח אסתרוקנית לא א"ש מאי דקרי ליה מעיקרא בת"כ תקריב ריבה ואח"כ בלשון כל שהוא וק"ל.
(ה) דלא שנה עליו הכתוב לעכב. דעת רבינו בפי' המשנה כרב יוסף אליבא דרב מנחות כ' א' דלא מלח כלל כשר וכ"כ הסמ"ג לאוין ש"ך אבל בעשין קע"ט כ' הסמ"ג אמנם בברייתא תנא דמליחה מעכבת ומשמע שהאמוראין סוברין שהברייתא עיקר כו' והרב הגאון מהרש"ך שליט"א בהגהותיו חשק שלמה למס' מנחות י"ח א' כ' ע"ד הסמ"ג לאוין ש"ך לתמוה דהא לקמן ד"כ מסקינן דגם רב מודה דמליחה מעכב משום כיון דכתיב ביה ברית כמאן דתנא ביה קרא דמי וצ"ע עכ"ל ולא זכר שר התורה דברי הסמ"ג עשין קע"ט שכ' בעצמו כן גם מש"כ שם ע"ד החת"ס ח"ו סי' כ' שדחק שם ליישב דברי הרמב"ן בפיה"ת בהא דכתב שם דאם מלת זר כשר ע"ש וז"ל ותמיהני דהלא גם הרמב"ם בפיה"מ כ' כן כו' יעויין בספר שם עולם ביאור ס' ויקרא שכ' שם דברים נכוחים וז"ל ואע"פ שהרמב"ם ז"ל בפיה"מ שם מפרש מתניתין בלא מלח כהן אלא זר מ"מ זהו דוקא בדיעבד כגון שעבר הזר ומלחו למטה כמו שביאר הלח"מ (שם הי"ב) אבל לד' הרמב"ן ז"ל שמאמר וכל קרבן מנחתך במלח תמלח יחזור אל מביא המנחה א"כ תמלח הוא צווי נוכח הזר, והתורה תצוה שיהיה זר קרב לגבי מזבח וימלח בראשו של מזבח וזהו וכי תעלה על דעתך ועיי"ש בשם עולם שכ' ליישב ד' הרמב"ן דס"ל שמליחת המנחה בראשו של מזבח אינו מן התורה כ"א מדבריהם והרמב"ן ז"ל בא לפרש פסוק בתורה ומה"ת לדעתו המליחה אינה בראשו של מזבח דוקא לכן בצדק מפרש צווי תמלח יחזור אל מביא המנחה כי המליחה כשירה לכתחילה בזר לפי דין התורה. ומש"כ עוד שם בחשק שלמה ע"ד הרמב"ם שחילק בין קומץ המנחה לשאר הקרבנות דהדבר פשוט דטעמו משום דמצות מליחה אינו אלא באימורין ואם לא מלח לא גרע מאם לא הקטיר האימורין כלל דג"כ כשר הקרבן דהקטרת אימורין אינו מעכב וא"כ לדבריו המלח בקרבן מעכב כמו במנחה לענין דאם אין מלח לא יקטיר אף שיפסלו בלינה אבל דעת הכ"מ והלח"מ אינו כן אלא בקרבן המלח אינו מעכב כמו בקומץ המנחה ואם אין מלח כלל אפ"ה יקטיר האימורין ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |