תועפות ראם/שמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תועפות ראם שמא

(א) לשון בה"ג במנין הלאוין שלו "עורת או שבור לא תקריבו" ורבינו כ' "עורת או שבור וכל אשר בו מום לא תקריבו" ונראה שכן היה גירסתו בבה"ג ושני לאוין המה דכתיב בהם לא תקריבו. א) עורת או שבור וגו' לא תקריבו אלה לה' [ויקרא כ"ב כ"ב]. ב) כל אשר בו מום לא תקריבו [שם כ"ב כ']. וז"ש הבה"ג [לפי נוסחת רבינו] עורת או שבור וכל אשר בו מום לא תקריבו אולם רבינו הוסיף ע"ד הבה"ג בפנים הסימן לאו. ג) ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה' [שם כ"ב כ"ב] ופי' ג' לאוין אלו. א) על השחיטה. ב) על ההקדש. ג) להקרבה. וזש"ר בסמוך שלא להקריב. ושלא לשחוט. ואף לא להקדיש. ונמצא שתי אלו שחיטה והקדש כ' הבה"ג במנין שלו והשלישי והוא הקרבה הוסיף רבינו וזש"ר אח"כ להוסיף "ולהקריב" מנלן כו' והרמב"ם לאוין צ"ג כ' שהזהירנו מזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח והוא אמרו ית' לא תקריבו לה' [שם כ"ב כ"ד] וכ"כ הסמ"ג לאוין ש"י ורבינו לא כ' "ושלא לזרוק" ועיין שם בסמ"ג שכ' בזה"ל ובתורת כהנים דורש זריקת הדם מעל המזבח ובתמורה ד"ז מקשה לה ואומר כי על המזבח אורחיה דקרא הוא ולא בא לזריקת דמים עכ"ל ועיי"ש בתמורה ל"א ר"י בר"י אומר כו' וא"כ מש"ה לא כתב כאן לאו שלא לזרוק וכ' אח"כ ריש סי' שמ"ב מעוך וכתות ונתוק לא תקריבו ושם כתב בפי' לזריקה אתא, והנה החינוך ס"ס רפ"ו כ' ע"ד הרמב"ם וז"ל ועל מה שאמר הקדיש לוקה צ"ע וכ' שם הגרי"פ בהגהותיו בזה"ל עיין לקמן סי' פ' ובפ"ק דתמורה ד"ז עכ"ל וכ' בס"ס סדר המצות בהגהות ותיקונים לס' החינוך שהוא טעות בדברי הגרי"פ ותיקן "עיין לעיל סי' רפ"ה" ולי נראה שצ"ל בדברי הגרי"פ עיין לקמן סי' שנ"א וכוונת הגרי"פ דקושיית החינוך להרמב"ם תליא בהב' טעמים שכתב בסי' שנ"א במומר. א) שגזה"כ הוא אע"ג שאין בו מעשה במימר אפ"ה לקי. ב) דמימר מיקרי עביד מעשה בדיבורו. ולטעם הא' שפיר הקשה בהקדיש בעל מום מ"ט לוקה משא"כ לטעם הב' לק"מ דהקדיש בעל מום שוה למימר דבדיבור עביד מעשה ועיין שו"ת עמודי אור סי' ס"א אות ז' שתמה ע"ד הה"מ והוא ממש הצ"ע של החינוך להרמב"ם ועיין ס' אבי הנחל דרוש ה'. וא"כ לפי מה שבארתי דברי רבינו היראים נכללין בסי' זה ג' לאיין של הרמב"ם ואפשר דלענין מנין תרי"ג נחשב לאחד כדעת הרמב"ן סוף מל"ת שלו וז"ל אבל נאמר כי הקדש בע"מ למזבח ושחיטתן וזריקת דמן והקטרתם כולם מצוה אחת אע"פ שלוקין על כל אחת לפי שהכוונה בכולם למנוע עשיית הקרבן מבעלי המומין כו' עכ"ל ועיין מה שכתבתי לעיל ריש וי"ו החמישי אות א'.

(ב) להוסיף ולהקריב. בנדפס ליתא אלא להקריב מנלן כו' וכבר בארתי לעיל אות א' לשון הכת"י על נכון.

(ג) לא תקריבו מה ת"ל אי משום בל תקדישו הרי כבר אמור למעלה אי להקרבה הרי כבר אמור למטה פי' ואשה לא תתנו הא אינו אומר לא תקריבו אלא לא תשחטו. להקדיש מנלן דכתיב בההוא עניינא כל אשר בו מום לא תקריבו ותניא בת"כ ומייתינן לה בתמורה כל כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל.

(ד) כולו. כ"ה בנדפס ומשם הגהתי המוסגר ובת"כ איתא ובל תקטיר אח החלב.

(ה) תניא כו' כ"ה בת"כ והרמב"ן בסה"מ ל"ת צ"ה כתב וישנו בגמרא דתמורה ובסמ"ג לאוין ש"י כתב ובתמורה ת"ר כל אשר בו מום כו' מום עובר מנין כו' וכ' שם המגיה ונשמט זה מן הדפוסים ובספר מוגה מצאתיו ע"כ ועפי"ז א"ש מאי דאיתא לפנינו בתמורה ז' א' מתקיף לה ר"ל כו' בתם שנעשה בע"מ ועובר והבה"ז שם פי' ועובר ר"ל עובר על ה' לאוין ובהגהות הגר"א כ' ועובר ל"ג אבל לפי גי' הראשונים נראה שקודם מתקיף לה ר"ל הי' כתוב ת"ר כו' מום עובר מנין כו' וע"ז קאי תיבת ועובר ועפי"ז יהי' מדויק לשון מתקיף לה ר"ל והגר"א שם פי' מתקיף לה ר"ל לשון איבעיא עכ"ל ולפי הנ"ל יש לפרש גם בלשון קושיא ככל מתקיף שבש"ס והיינו דר"ל מקשה מנ"ל להברייתא לאתויי מדכתיב כל דהיינו מום עובר דילמא מרבה כל נולד ממעי אמו בע"מ וכדברי הספרי שופטים פ' קמ"ז שה"ר להלן סי' שע"ח וז"ל אין לי אלא שנולד תם ונעשה בע"מ נולד בע"מ ממעי אמו מנין ת"ל כל ע"כ ולעולם מום קבוע ולא מום עובר וז"ש ר"ל מדלא אמרו כן שמא לא שנינו אלא בתם שנעשה בע"מ ועובר דאי בע"מ מעיקרא דיקלא בעלמא הוא ומש"ה לא מרבינן מתיבת כל בע"מ מעיקרא ממעי אמו אלא מום עובר ותו לא. ומש"ש בספרי נולד בע"מ ממעי אמו מנין ת"ל כל ואילו מום עובר רבינן שם מדכתיב דבר רע התם לענין זביחה כדכתיב לא תזבח לה"א וגו' אבל לענין בל תקדיש לא וכפרש"י ומשני לי' ר"ח בר יוסף שרוע וקלוט כתיב בפרשה ופרש"י ועלייהו כתיב לא תקריבו ודרשינן לא תקדישו וא"כ הרי בבעל מום ממעי אמו מיירי הכתוב ואין צורך לרבוי כל זולת מום עובר. והנה לשון הספרי כתב הרמב"ן שם וז"ל ממעי אמו מנין ת"ל כל דבר רע. מנין בעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית ת"ל מום כל דבר רע, מנין לזקן ולחולה ומזוהם ת"ל שור או שה כל דבר רע עכ"ל ונראה מזה כי ממעי אמו מרבינן מהיתור מדכתיב כל ובעל גרב יבלת חזזית מתיבת מום וזקן חולה ומזוהם מדכתיב שור ושה וכמו שדרשו בת"כ אמור ושור ושה לרבות כל הפסולים שבשור ושבשה עיי"ש בהתו"ה סי' קי"ז ולפי"ז בודאי יש לפרש בעל גרב יבלת חזזית שבספרי היינו מום קבוע האמור בתורה והוא גרב יבש, יבלת שיש בה עצם. חזזית מצרית והוא ילפת, ושלשתן אמורים בתורה והוא מום הכתוב בפסוק לא תזבח לה"א וגו' שאמר הספרי וז"ש בס' לב שמח לסה"מ שם ולפי שאין הבישן למד הגדתי היום כי הוקשה לי מאד זה שכ' הרמב"ם וקבלו הרמב"ן שהתבאר בספרי דקרא דלא תזבח בבע"מ עובר הכ"מ ואני לא מצאתי זה בספרי עכ"ל והגאון בעל מעה"ח בספרו תפס אותו מהמבואר בספרי מנין בעל גרב בעל יבלת ובעל חזזית ת"ל כל דבר רע והכ"מ כ' בפ"א מהל' א"מ שגרב וילפת הוא מום עובר וכ"כ הסמ"ג מל"ת סי' ש"י עכ"ל ולא השגיח במחכ"ת דהסמ"ג [וכן היראים] כ' גרב וילפת מנין ת"ל כל דבר רע וא"כ עכצ"ל בפי' כמו ששנינו בבכורות מ"א א' ואלו שאין שוחטין עליהם כו' ובעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית והרמב"ם בפ"ב מהל' א"מ ה"ת כ' יבלת באותן שאין מקריבין את הבהמה בזה לפי שאינה מן המובחר והכתוב אומר מבחר נדריך ואם הקריבן יראה לי שהורצו עיי"ש ובדיוק כ' בספרי גרב וילפת ותל"מ אבל גי' הרמב"ן מבואר גרב יבלת חזזית ונפקא לי' מדכתיב מום כל דבר רע יפה הקשה הלב שמח ולא בוש בדבר.

(ו) בכל מקום. ט"ס וצ"ל מכל מום והוא הרבוי שבת"כ שכ' רבינו למעלה וגם בנדפס כתוב כאשר רבינו בעל מום והוא ג"כ ט"ס דצ"ל כאשר רבינו מכל מום:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.