אקדמות (ביאור רבי אהרן מלשקביץ)/הקדמה

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אקדמות מלין.

קורא יקר ונכבד, הנה אנכי נותן לפניך היום את באורי אשר בארתי את דברי השירה הזאת אשר כל בית ישראל קדשוה והעריצוה ובכל מקומותם למושבותם יקראוה ביום הנקדש והנערץ, הוא היום אשר בו הוד כבוד ה׳ הופיע על הר סיני ללמד לעמו הורה ומצות ומימינו נתן אש דת לבחיריו.

והנה להביע ולספר בשבח השירה הזאת הלא לא לאיש כמוני להללה ולשבחה ולספר הודה, כי מי אשר עיניו כהות הכי הוא ירהיב עז בנפשו להלל ולרומם את קרני השמש. אכן גם השפל וחדל אישים לו אם ימים רבים ישים בה את מעיניו להגות בדבריה להבין ולהשכיל בנעם מליצותיה הלא גם לפניו תגלה חדשות ונצורות אשר לפנים לא ידעום ועיניו תפקחנה לראות אור בהיר באלה הדברים הדמים והנשאים אשר היו לפניו כספר החתום. השירה הזאת בדבריה החוצבים להבות אש תמלא את לבב ההוגה בה ברשפי אש שלהבתיה לאהוב באהבה עזה ונאמנה את צור מחוללו ובהגיוניה הרמים והנשגבים היא תרומם את רוחו אל על לחשוב מחשבות בחקר אלוה ועזוזו ונפלאותיו ובהבטחותיה אשר היא תבטיח ליראי ה׳ החרדים על דברו חיי עולם ונעימות נצח, היא תדבר על לבבו כי כל ימי צבאו יהיה שלו ושאנן, לא ידאג על מחסוריו ולא יתאונן. על הרעות אשר תקרינה לו יען כי כלן תהיינה אך כצל עובר ובענן כלה ויתנחם באלה הימים אשר יהיו טובים מאלה אשר בהמה יהיה יושב בסתר עליון ובצל שדי יתלונן לחזות בנעמו ולבקר בהיכלו ולשבוע בשובע שמחות מהוד פניו ובנעימות אשר בימינו נצח. והנך הראה כי זה האיש הקרוש ברב ענותנותו. לא נעלמה ממנו גדולתו ובי גם הוא ירע אשר דבריו יהיו רמים ונעלים וזה יהיה לנו לעד כי קראם בשם שירה, כי באחרית דבריו יאמר: זכאין כד שמעתון שבח דא ש י ר ת א ואשר בשם שירה יקראו אך דברים רמים ונשגבים כאשר נבאר. בתורה בנביאים ובכתובים ראינו כי הקדושים אשר שאר רוח למו בעת אור אלהים הופיע עליהם ורוח ממרום יערה על נפשותיהם להביע את רוממות אל בגרונם הנה הדברים אשר נדברו ברוח ה׳ אשר דבר בם ובמלתו אשר על לשונם קראום בשם שיר או שירה כמו שירת הים שירת דבורה שירי דוד שיר שלטה בנו ועוד רבים כמוהם. והנה לא בלבד בעת שרו על תשועת ישראל קראו את דבריהם בשם שיר כי גם בעת ההיא אשר נפשם בם תתעטף יען בעיניהם ראו את לחץ בני עטם אשר אויביהם לחצו אותם ואפס עצור ויעזוב ורוח קדשם העיר אותם לזעק זעקת שור ושבר על ענים ומרודם ולהעיר תאניה ואניה על מצוקותיהם גם אז קראו את דבריהם בשם שיר, כי בתהלים במזמור פ״ג אלהים אל דמי לך ובמזמור פ״ח למנצח משכיר לענות אשר שני המזמורים מלאים קינים והגה והי רכל זאת קראום בשם שיר. . והנה למען כי לא תהיה נפלאת בעיניך קורא יקר ונכבד כי חכמי התלמוד על מזמור ג׳ אשר שם יסופר בברחו מפני אבשלום בנו וכן על מזמור ע״ט אשר בו נאמר אלהים באו גוים בנחלתך המה ישאלו ויתמהו על השם מזמור ויאמרו כי תחת לזמר • היה היה נטל על המשורר הקרוש לעורר תאניה ואניה ומדוע על המזמורים פ״ג וגם פ״ח אשר בשניהם נאמר מזמור וגם שיר ואלה חכמי לב החשו ולא שאלו עליהם. אכן כתר לי זעיר ידידי עד כי אגבי אבאר את ההבדל אשר בין שיר לשידה ואשר מבאורי יתבאר לפניך גודל מעלת השיר ודברי יהיו לתשובה על שאלתך. והגה להבין ולהשכיל מדוע אנשי הרוח קראו את דברי שירתם בשמות מתחלפים לפעמים בשם שיר ולפעמים בשם שירה עלינו לשום לב על עדי אהד אשר שמו צמיד ואשר האשה נושאת אותו על זרועה וכאשר היטב נתבונן את מלאכתו לכל מעשהו הגה הוא יורה אותנו למה המשוררים הקדושים קראו את דברי שיריהם בשמות מתחלפים בשם שיר ובשם שירה. הצמיד אשר גם הוא נקרא בשם שיד כמו שנאמר במסכת קדושין (דף מ״ח) עשה לי שירים ואקדש אני לך ואשר שירים הם צמידים כי בראשית כ״ד מתרגם התרגום על שני צמידים על ידיה והדין שירין על ידהא הנה מלאכתו נעשית מחוליות רבות אשר מהן הוא נעשה כשרשרת, ואם הוא געשה בעגול שלם אזי למען יהיה נקל על האשה לשום אותו על זרועה וכן למען תוכל להסיר אותו חיש מהד מעליה הגה הוא יעשה משני חצאים אשר כל אחד מהם געשה ביצי עגול כקשת ובתוך מחברים את שגי החצאים יחדו במנעל, פרוזינא בלעז, אשר על ירו הצמיד הוא חיש מהר יפתח ויסגר. ואחרי כי שני חצאים לו אשר על ידי המנעל יחדו יתחברו לכן יקרא כשם צמיר כי שגי דברים נפרדים אשר יחדו יהיו משלבים על ידי רבד שלישי אשר הוא מחברם יקראו בשם זה כמו צמיר פתיל צמד בקד, ולשונך תצמיד מרמה. ויען כי מלאכתו נעשית מחוליות רבות כשרשרת לכן יקרא גם כן בשם שיר אשר כשם הזה נקרא כל דבר אשר נתחבר מהרבה חלקים קטנים ועגולים. במסכת שבת (דף נ״א) נאמד וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר ומבאר התפארת ישראל כי זה השיר הוא שרשרת אשר נתחברה מחוליות רבות ומשימין אותה על צואר בעלי חיים לתכשיט. ובמסכת בבא מציעא (דף כ״ה) נאמר בעי ד׳ ירמיה אם המטבעות מונחות כשיר מהו, ומפרש רבינו חננאל כי שאלתו אם הן מונחות בעגול כצמיד, והנה בכל מקום דרך התלמוד לקרא את הדבר אשר הוא מוקף סביב בשם עגול אכן כאן • יען ההיקף נעשה ממטבעות לכן יקראהו בשם שיר בגלל כי גם הוא כשרשרת אשר הקיפו איננו מדבר אחד כי אם ממטבעות רבות . והנה אם משני חצאים אשר על ידי מנעל יחדו נתחברו נעשה הצמיד ויהי להיקף ולעגול שלם אז בלשון יחיד הוא יקרא בשם שיר ובלשון רבים שירים אבל אם הוא נעשה אך מחצי עגול כקשת והאשה תקשדהו על זרועה בחוטים או בללאות אשר על שני קצותיו אז בלשון יהיר יקרא בשם נקבה שרה ובלשון רבים שרות כמה שנאמר בנביא ישעיה ג׳ ביום ההוא יסיר ה׳ מבנות ציון את השרות . והנה בגלל כן לא נאמר בנביא ישעיהו את השירים כי אם את השרות יען כי הנביא יאמר בשם ה׳ כי קצף גדול הוא קוצף על בנות ציון על דבר כי הערגה בעדי עדיים וכי מלבד כי השירים השלמים אשר בנות העשירים תשמנה אותם על זרועותיהן יסיר ה׳ אותם מהן כי גם השרות חצאי צמידים אשר אך בנות העניים תעדנה גם הן תסרנה. וכן מזה השם כלי שיר כי גם המה כשרשרת אשר חברו יחדו מחוליות כי כל אחד מנגן בכלי המיוחד לו ואשר הוא לבדו אך כמו חוליא אחת מהכלל כלו וגם בכלי שיד שיר שני חצאים נפרדים מתאחדים יחדו כי זד. מנגן בכלי אשר קולו דק ונעים ורעהו. מחזיק בידו כלי אשר קולו הוא עב וצריד, האחד מכה כידו בכח גדול על התוף ומשמיע קול רעם ורעש ולעמתו השני משמיע קול בכנור נעים, השלישי מחזיק בידו מצלתים ומצלצל בהם אשר בל השומע את קולם לברם תצלינה שתי אזניו ולעמתו הרביעי מחזיק בידו ינבל המשמיע קול דממה דקה החמישי מכה בחליל אשר המית קולו נשמע עד למרחק ולעמתו הששי מחזיק בידו עוגב אשר כאוב מארץ קולו ועוד כלי שיר כמוהם. והנה המנצח בנגינות הוא היה יהיה כמנעל בי בחכמתו הוא מאחר ומחבר את כל החוליות ובל מיטיבי נגן העומרים בעגול מסביב לו יהיו בידו לאחרים ומקבוצם מלבר כי ישמע קול אדיר וחזק הנה הוא גם נעים וערב על אזן שומעת לענג את נפשו בצלצלי שמע. והנה לוא אם בל המנגנים עם כליהם אספו לאספה אל המקום אשר המנצח בנגינות מיער לפניהם אז בלשון יחיד זמרתם יקרא בשם שיר ובלשון רבים בשם שירים אבן אם יחסרו ממספר המנגנים המשלימים את חקי הזמרה אז בלשון יחיד תקרא בשם שירה וברבות שירות. וכן זה ההבדל הוא בשריון אשר בשמואל א' י״ז ובישעיה נ״ט קורא אותו בשם שריון ובספר איוב מ״א קורא אותו בשם שריה בי גם השריון הוא נדמה בכל מעשיו לצמיד וכי גם הוא נעשה מחוליות למען בי ועבור בלבשו אותו יהיה בידו לעשות כרצונו לעמוד או לשוח וגם הוא יעשה משני חצאים אשר יתחברו יחדו על ידי חוטי ברזל אשר מקום התדבקותם יקרא בשם דבקים כמו שנאמר במלכים א' כ״ב ויך את מלך ישראל בין הדבקים. והנה לוא אם שני .חצאיו יתחברו יחדו ואז הוא בהיקף ובעגול שלם יקרא בלשון זכר בשם שריון אבל אם הגבור נושא עליו אך את החצי אשר מלפניו יקרא אז בשם נקבה שריה ודרך הגבורים לשאת עליהם שריון שלם אשר הוא מחובר יחדו משני חצאים יען בי יראים המה פן תהיה להם המלחמה מפנים ומאחור לבן בבל מקום יקרא בשם שריון. אבן באיוב מ״א אשר שם מדבר מגבורת הלויתן אשר מקומו בים, וה׳ אמר שם לאיוב הגידה נא לי מי הוא זה אשר יערב את לבבו להלחם עמו אשר הוא יחשב לתבן ברזל ולעץ רקבון נחושה, ויען כי זה הגבור אשר הרהיב עז בנפשו להלחם עמו לא היה ירא פן־ תהיה לו המלחמה גם מאחור ולא היה נושא עליו בי אם את החצי אשר מלפניו לבן שם בשם שריה יקרא • אחרי בארנו כי אם שני החצאים יתאחדו יחדו ויהיו בהיקף ועגול שלם אז יקרא בשם שיר ואם יהיה אך חצי עגול כקשת תקרא כשם שידה, הנה עתה הנקל לנו לדעת מדוע אנשי הרוח קראו את דברי שיריהם בשמות מתחלפים בשם שיר או בשם שירה.

בעת עם בני ישראל נושעו מאויביהם יען בי ה׳ ראה את מעשיהם הטובים ולכן נהם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו וחשף את זרוע עזו להושיע אותם מני צר, ובן בעת שפכו. לפניו את לבבם בבכי ובתחנונים וה' אשר הוא קרוב לשמוע הפלת נשברי לב היה הוא להם לתשועה וממעון קדשו שלח להם את עזרתו הנה אז השירה אשר שרו הקדושים על גאולתם ועל פרות נפשם קראו בשם שיר יען בי אז ה׳ הטוב עם עמו יחדו התאחדו ויהיו להיקף ולעגול שלם.

אבן לו אם בל מפעלות אלהים אשר עשה לעמיו להושיעם מאויביהם הוא אך למענו למענו עשה כאשר במצרים הראה את אותותיו ואת מופתיו למען לא יחלל את דברו אשר הבטיח לאבותיהם כמו שנאמר (שמות ב׳) וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו. . וכן הבטיח על ידי נביאו ישעיהו כי יחיש לעזרתם ומבבל יפדם אבל אך למענו יעש כי לא יחולל שמו בגוים, כי שם מ״ג יאמר אנכי אנכי הוא מחה פשעיך למעני, ושם מ״ח יאמר למעני למעני אעשה כי איך יחל, הנה אז אשר שרו ושבחו גאולים אל גואלם בשם שירה תקרא יען כי לא היה היקף שלם, כי אך כבוד ה׳ היה חופף עליהם להושיעם למענו אבל בית ישראל לא התאחדו עמו לא בצדקת מעשיהם ולא בתפלתם כי אם ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו ולהראות לעיני הגוים כי ימין ה' רוממה וכי היא עושה חיל. והנה להביא את כל המקומות אשר בהמה כתובים שיר או שירה למען הראותך קורא נכבד כי צדקתי בדברי אשר חלקתי והבדלתי ביניהם הלא הדבר הזה יכבד ממני וגם ממך לקרוא את כלם לכן משירה אביא לפניך אך שתי שירות שירת הים והשירה אשר שר משיח ה׳ בספר תהלים י״ח ומשיר אביא שלשה שירים שיר שלמה שיר חזקיה המלך ועמו והשיר אשר ישירו בני ישראל בעת ישיב ה׳ את שבותם ומארבע קצות הארץ יקבצם להשיב אותם אל ארץ אבותיהם במהרה בימינו. שירת הים. הנה בעת בני ישראל שרו את שירתם על שפת הים על י הישועה הגדולה אשר עשה ה' להם המה ידעו כי לא לטענם נלחם ה׳ באויביהם כי אם בעבור אשר זכר למו את בריתו אשר ברת עם אבותיהם לבן את אשר הודו ושבחו לשמו קראו בשם שירה. הנה בעת ראו את היד הגדולה לא נשכח אז מהם כי בעת ישבו בארץ חם עבדו לפסילי מצרים ולעצביהם כי ביחזקאל כ׳ אמר ה׳ אל נביאו ואמר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, וגם בצר להם לא שבו אל ה' אלהי אבותיהם לחלות אה פניו בתפלה ובתחנונים כי אם ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. וכן בעמדם על שפת הים יישאו בני ישראל את עיניהם ויראו והנה מצרים נוסע אחריהם ואז לא היה להם מנוס ומפלט ותחת אשר היה להם לשפך את נפשם לפני אלהי אבותיהם אשר בגללם שם את אותותיו ומופתיו בשדה צוען נמצאו ביניהם חזקי לב ועזי מצח אשר מלבד כי לא שעו אל קדוש ישראל עוד הרהיבו עוז בנפשם להתלונן על איש האלהים ולאמר אליו המבלי אין קברים במצרים. אכן אחרי כי אויביהם טבעו בים סוף ועיניהם ראו את היד הגדולה אשר עשה ה׳ כמצרים אז נפקחו עיניהם לראות שרשרת גדולה אשר לא היתד. בתמונת עגול שלם כי אם כתבנית חצי עגול כקשת כמו שנאמד בנביא חבקוק ג׳ עריה תעור קשתך. השרשרת היתה קשורה וצמודה מחוליות רבות, בקצה השרשרת אשר היתד, רחוקה מהם ראו את החוליא הראשונה את אשר כמחזה אמר ה׳ לאברהם אביהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם וגו' ואחרי כן יצאו כרכוש גדול , אל החוליא הזאת נצמדה חוליא שניה את אשר בני יעקב שנאו את יוסף אחיהם ומכרו אותו למצרים ואליה נצמדה חוליא שלישית את אשר אשת אדוניו נשאה את עיניה אליו ואחרי כי לא שעה אליה ולא שמע לקול דבריה שמו אותו בבית הבור, ואליה נצמדה הוליא חוליא רביעית את אשר חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם ואשר בגלל חטאתם שמו נם אותם בבית הבור אל מקום אשר יוסף אסור שם; ואליה נצמדה חוליא חמישית בי בלילה אחד חלמו שניהם חלומות ויוסף פתר להם ובאשר פתר בן היה, ואליה נצמדה חוליא ששית בי אחרי שנתים ימים דאה פרעה חלום ושר המשקים הללו ושבחו לפני פרעה בי הוא ישמע חלום לפתור אותו, ובה נקשרה חוליא לחוליא עד הניעו אל הקצה השנית ואל החוליא האחרונה אשר בני ישראל בעמדם על שפת הים ראו את אויביהם פגרים מתים ואשר בקצה השרשרת נגלת כבוד ה' במורא גדול אשר כמוהו לא היה לעולמים ובי גם מאפל ומחשך עיני עורים יכלו לראות את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. אז אמרו בני ישראל הנה אנכי בהתבונני ובהביטי על השרשרת משתי קצותיה הנה על הקצה הקרובה אלי אוכל לאמר זה אלי כי עין בעין אחזה עתה את גדלו ואת הדרת תפארתו אכן בהתבונני אל קצה השרשרת השנית המתחלת מאברהם אבי אז נוראות נפליתי ולא אוכל להבין ולהשכיל איכה אבי בטרם נגלה אליו כבוד ה׳ הכיר אותו בתחלה אך מדרכים טבעים ואיכה נסבות שונות הקשורות וצמודות יחדו הורוהו כי ה' אשר על השמים כבודו הנה הוא גם אלהי הארץ יקרא וממנו לא יפלא כל דבר. והנה בעת אחזה מרחוק את הוד כבוד אבי אזי כלמה תכסני כי רעמת הדרת גדלו ותפארתו אנכי אהיה שפל ונקלה, אבי מבשרו חזה את אלוה וקורות הימים אשד יום יום תקרינה למדוהו דעת כי יש אלהים שופטים בארץ ואנכי לא האמנתי בה' ובמשה עבדו אך אחרי הראני את היד הגדולה ועיני ראו את השרשרת עם חוליותיה ועלי יערה דוח ממרום להורגי דעת כי את כלן יד אלוה עשתה אותן ורוחו הוא קשרן אחת לאחת על זה אמרו אלהי אבי וארממנהו לדעת ולהכיר את הוד כבודו מדרכים טבעים כאשר אבי הכיר אותו מהם הוא רם ממגי כי לשון רם יאמר על דבר אשר הוא רחוק מבינת אדם כמו שנאמר רם על כל גוים ה׳. והנה דברי חכמי המדרש אשר אמרו על השירה הזאת שמות רבה פרשה כ״ג הנס גם כן מחזקים את דברינו אשר הבדלנו בין שיר לשירה כי כה אמרו כל השירות נאמרו כלן בלשון נקבה מלבד השיר אשר נאמר תהלים צ״ו שירו לה׳ שיר חדש הוא לבדו נאמר בלשון זכר יען כי הוא יסוב על גאולה העתידה אשר אחריה לא יגלו כני ישראל מארץ אבותיהם ולא יוסיפו לדאבה עוד. . והנה דבריהם הקדושים נפלאו בעיני רבים איך יאמרו כי כל השירות נאמדו בלשון נקבה הלא בספר תהלים ישנם שנים ושלשים מזמורים אשר משיח ה' והמשוררים הקדושים בני קרח אמרו את שיריהם בלשון זכר ואלו הם מזמור ל' ומזמורים מ״ה מ״ו מ״ח ס״ה ס״ו ס״ז ס״ח ע״ה ע״ו פ״ג פ״ז פ״ח צ״ב צ״ו צ״ח ק״ח ט״ו שירי המעלות ומזמור קמ״ט וכן בשופטים ה׳ נאמר עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר , ובנביא ישעיה נאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, וכן גם זאת נפלאת היא בעינינו מרוע משיח ה׳ את כל שירותיו אמר בשם שיר אך את השירה אשר שר במזמור י״ח אותת לבדה קרא בשם שירה. אכן בעת על המשוררים הקדושים נחה עליהם רוח ממרום והמה שרו את ההלת ה׳ ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה, וכן בעת שפכו את נפשם לפני ה' ובבכי ותחנונים בקשו אוהו כי ירחם על עמו וממצוקותיהם יוציאם אז קראו את שידיהם בשם שיר יען ידעו כי ה׳ הטוב אוהב הוא את עמו ישראל וכל איש אשר ישא בעדם רנה ותפלה הוא ישא חן וחסד בעיניו והוא מתחבר ומתדבק אליו לכן קראו את דברי שירתם בשם שיר יען כי שגי החצאים יחדו ידבקו ויהיו להיקף ולעגול שלם. אבל בעת שרו את שיריהם על תשועת ה׳ אשר עשה לעמו אז לא הרהיבו עז בנפשם לאמר כי הם אהובים ונחמדים בעיניו וכי למענם חשף את זרוע עזו לשלח להם את עזרתו מקדש כי אם אמרו בלבבם אולי בגלל הברית אשר כרת עם אבותיהם עשה להם את הגדולות ואת הנוראות האלה או יוכל להיות בי אך למענו למענו עשה למען לא יחלל שמו בגוים לכן בעת שרו על שפת הים וכן בעת שרו על התשועה הגדולה. אשר נעשתה להם בנחלי ארנון נאמר (במדבר כ״א) אז ישיר ישראל את השירה הזאת. וכן אדוננו משיח ה׳ בעת שד (תהלים י״ח) על דבר אשר הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ואשר הגדיל ישועות מלכו ועשה חסד למשיחו אם כי לא נפלאו ממנו צדקת מעשיו ותם דרכו באשר אמר בשירתו יגמלני ה׳ כצדקי ככור ידי ישיב לי כי שמרתי דרכי ה׳ ולא רשעתי מאלהי בכל זאת לא הרהיב בנפשו עז לאמר כי למענו עשה, כי בשמואל. ב׳ ז׳ אמד מי אנכי ומי ביתי כי הביאתני עד הלום, וכן בשירה הזאת אמר זאת אשר הגדלת את חסדך עמדי ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני הנה לא למעני עשית זאת כי אם וענותך תרבני. והנה עתה נפקחו עינינו לראות כי צדקו דברי חכמי המדרש אשר אמרו (שמות רבה פרשה כ״ג) כי כל השירות נאמרו בלשון נקבה ואם כי לא נפלאו מהחכמים האלה אשר בספר תחלים לבד נאמרו שהים ושלשים פעמים דברי שיר אכן דבריהם יסוכו על השירות אשר שרו המשוררים על גאולת ישראל ועל פרות נפשם כי אלו השירות לבדן נאמרות בלשון נקבה מלבד השירים אשר. ישירו בני ישראל על הגאולה העתידה אשר עליה שרו שני מזמורים צ״ו צ״ח ואשר בשניהם נאמר שירו לה׳ שיר חרש וכי המה יהיו שונים מכל השירות אשר עד כה שרו בני ישראל על גאולתן לכן נאמר בשניהם שיר חדש. והנה אלו השירים יהיו שונים מכל השידות אשר בני ישראל שרו עד כה על גאולתן כי בכל השירות אך העמים אשר ישבו בחבל הארץ ההיא אשר שם נושעו בית ישראל המה לבדם ראו אה כבוד ה׳ ואת גדלו ואת ידו החזקה אכן בגאולה העתידה הנה כל יושבי תבל ושוכני ארץ יראו את כבוד ה' ואת הדרה אלהינו לכן בשיר צ״ו נאמר הריעו לה׳ כל הארץ ובשיר צ״ח נאמד וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו, ובן בנביא ישעיה מ״ב נאמר שירו לה׳ שיר חדש אשר בגלל כן יאמר חדש יען כי שירו יסב על הגאולה העתידה אשר תהיינה בה חרשות כי יאמר שם תהלתו מקצה הארץ יורדי הים ומלאו איים ויושביהם ישאו מדבר ועריו וכו׳. וכן בדבר הזה תהיה הגאולה העתידה שונה מהגאולות אשר היו לפניה כי בכל הגאולות אף כי הנגאלים לא היו זכים וטהורים בכל זאת גאל ה׳ אותם למען שמו כי לא יחולל בגוים כמו בגאולת בבל נאמר בישעיה מ״ח למעני למעני אעשה כי איך יחל. אכן בגאולה העתירה לא יגאל ה׳ כי אם את שארית ישראל אשר יהיו קדושים לאלהיהם כמו שנאמר ישעיה ד׳ והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, ובירמיה ג׳ נאמר ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון, וביחזקאל כ׳ נאמר והעברתי אתכם תחת השבט וגו׳ וברותי מבס הטורדים והפושעים בי, ובצפניה ג׳ נאמד ביום ההוא אסיר מקרבך עליזי גאותך והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה׳ שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית, ובמלאכי ג׳ נאמר הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אשר לא יעזב להם שרש וענף וזרחה לכם יראי שטי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. וכן בתהלים פ״ה המשוררים בני קרח התמהו תמוה ושאלו מדוע שונים אנחנו מאבותינו ולמה לא ימהר ה׳ להחיש את גאולתנו ולהביא אותנו אל ארץ אחוות אבותינו ואם בגלל כי פשעינו אתנו ובעונותינו אנחנו נמקים הלא אבותינו בהיותם כמצרים עבדו את שקוציהם ואת גלוליהם וכן בהיותם בגלות בבל הרעו את מעלליהם כי בזמן שבעים שנה אשר ישבו שמה שכחו את התורה והמצוה, וגם מעלו מעל באלהיהם כי בשובם לארצם לקחו להם נשים נכריות בבל זאת בעת רצית ה׳ ארצך שבת שבית יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך, לכן שובנו גם אותנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו. אחרי כי המשוררים בקשו מאת ה׳ בי ישיבם על שאלתם ויען ה׳ ויאמר בי עתה לא ישיב את שבותם ולא יקבץ את נדחי ישראל אך בעת חסד ואמת יחדו בהם נפגשו אז צדק ושלום נשקו ואם אמת מארץ תצמח אזי צדק משמים נשקף, יען כי לא כימים הראשונים הימים האלה . בימים ההם בעת גאל ה׳ את עמו ממצרים ומבבל הגה אז החשך כסה ארץ וערפל לאמים וכל העמים ממזרח שמש עד מבואו עבדו לעצבים ולפסילים לא ידעו את ה' ואת דבריו הקדושים אשר דבר על ידי עבדיו הנביאים לבן בעתים האלה לוא אם דאו כי עטו בית ישראל יהיו נגשים ונענים היה בגלל כן מחלל שמו בין העמים ואז יכלו המשוררים הקדושים לבקש לא לנו ה׳ לא לנו בי אם לשמך תן כבוד. אכן עתה כי בכל הארצות אשר בני ישראל נפזרו נפקחו שם עיני העמים לרעת בי גדול ה׳ ומהולל מאד וכי אין מעצור לה׳ להושיע את עמו כי אם בעונם גלו בית ישראל, לכן כל עת אשר לא ישובו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש אשר כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה׳ וכל עוד אשר לא יקויים עליהם .המשא אשר חזה הנביא ישעיה ס׳ כי על שארית ישראל יאמר ועמך כלם צדיקים נצר מטעי מעשה ידי להתפאר הנה שם ה׳ לא יתחלל כי יאמרו הגוים בי עונותיהם מבדילים ביניהם לבין אלהיהם. אכן כאשר המצרף יטהר אותם ככסף וזקק אותם כזהב ויצרף כבר סגיהם ויסיר מהם כל בדיליהם ואם כי ישארו מעט מהרבה הנה מבטיח שם הנביא בשם ה׳ כי מתי מספר אלה יפרו וירבו ויעצמו במאד מאד אשר הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום ואני ה׳ בעתה אחישנה להפרות ולהרבות אותם כאשר הפריתי והרביתי אותם בארץ מצרים. ואחרי כי בגאולה העתידה ישארו. אך אלה אשר יתקדשו ויהיו לגוי קדוש, לכן יאמר במזמור צ״ח אשר שירו יסוב על הגאולה העתידה, הודיע ה' ישועתו לעיני הגוים גלה צדקתו זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל כי כל העטים יאמרו כי צדיק ה׳ אשר למען עם קדושו הוא חשף את זרוע עזו להראות את אותותיו ואת מופתיו ולעשותם לשם ולתהלה ולתפארת בבל עמי הארץ ואז בני ישראל ישירו את שירתם בשם שיר, יען כי בעת ההיא יהיה נגלה כבוד ה׳ ועמו יהיו דבקים עמו יחדו כצמיד בהיקף ובעגול שלם . שיר שלמה. בשיר הקדוש .הזה אדוננו .המלך שלמה ממשל את .שלמי אמוני ישראל אשר יקוו בכליון עינים על הגאולה העתידה לרעיה אשר תאהב את דודה באהבה עזה, וכי אהבתו תוקד תוקד בקרבה כרשפי אש וכשלהבתיה וכי נכספה וגם כלתה נפשה אליו כי ינשקנה מנשיקות פיהו וכל הימים אשר הסתר יסתיר את פניו ממנה נדדה שנתה מעיניה והיא לא תנוח ולא תשקט. והנה גם לפני בנות. ירושלים היא מספרת את חין ערכו ואת הדרת כבודו וכי בגלל הוד יפיו היא חולת אהבה כי הוא דגול מרבבה ועיניו כעיני יונים ושפתותיי כשושנים, לכן לעמת רעיה נאמנה כמוה יתעורר גם דודה להללה ולשבחה ולספר הודה ויאמר מה יפו דודיך רעיתי כי נפת תטפנה שפתותיך ודמתה לתמר קומתך וחכך כיין הטוב וכו׳ ואחרי כי מעז. אהבתם שני חצאי העגול יהיו משלבות יחדו לכן יקרא בשם שיר. בנביא ישעיה ל׳ נאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, הנביא מבטיח להם בשם ה׳ כי בליל חמשה עשר לחדש הראשון ישודרו ויזמרו על ישועת ה׳ אשר יעש עמהם להפליא כי ממעון קדשו ישלח מלאך להכרית ולהשמיד את כל צבא סנחריב מלך אשור אשר צרו בעת הה א על ירושלים. והנה בתשועה הזאת נאמר השיר בהיקף ובעגול שלם יען כי בעת ההיא מלך על ישראל חזקיהו .הצדיק אשר הוא העיר את בני עמו כי יהגו בתורת ה׳ יומם ולילה ובל בני עמו מגדולם ועד קטנם ידעו את כל חקי התורה ומשפטיה ולולי החטא גדם אזי בעבור גדלו והדרת כבודו בקש ה׳ לעשות אותו למשיח לכן יאמר הנביא כי צדיקים כמוהם יכולים להרהיב עז בנפשם לשורר על תשועתם בקול שיר אשר הוא יורה בי יהיו המים יחדו עם אלהיהם בהיקף ובעגול שלם. אחרי בארנו את ההבדל .אשר בין שיר לשירה כי שיר יאמר אך בעת ההיא אשר בני ישראל יתנוססו במעשיהם ויחדו יהיו תמים עם אלהיהם, והנה בזה מתרצים אנחנו את אשר רבים ישאלו, למה על מזמור ג׳ ועל ע״ט יתפלאו חכמי התלמוד הלא תחת לזמר היה נטל על המשוררים לעורר קינים והגה והי ועל שני המזמורים פ״ג וגם פ״ה אשד שניהם מלאים תאניה ואניה ובשניהם נאמר מזמור וגם שיר והתלמוד לא יתפלא עליהם. ■ אכן אחרי כי בשני המזמורים האלה נאמר גם שיר אשר זה לנו לאות כי בעת יערה על המשורר רוח ממרום הנה אז רוח ה׳ הורהו כי הוא מחבר ודבוק לה׳ בהיקף ובעגול שלם ואשרי האיש אשד זכה לעלות בהר ה׳ ולעמוד במקום קדשו אשר שם אין אבל ואין קינה כי עז וחדוה במקומו ולכן במזמורים האלה אשר בהמה נאמרים גם שיר לא ישאל התלמוד עליהם קינה מבעי ליה. ■ אחרי בארנו את דברי חכמי המדרש אשר אמרו שמות רבה פרשה כ״ג כי כל השירות נאמרו כלן בלשון נקבה הנה דבריהם יסבו אך על השירות אשר שרו המשוררים על תשועת ישראל לא תהיה קושיא על דברינו מהנביא ישעיה ל׳ אשר על התשועה אשר נושעו מסנחריב וחילו יאמר שם השיר יהיה לכם כליל התקדש חג כי לפי דברי חכמי התלמוד לא אמרו אז שירה כי במסכת סנהדרין (דף צ״ד) נאמר גנאי הוא לחזקיהו וסייעתו שלא אמרו שירה כי אם הנביא יאמר לוא אם אמרו שירה אזי צדיקים כמוהם יוכלו לשורר בשם שיר אשר הוא בהיקף ובעגול שלם. ■ אכן אי קשיא הא קשיא הלא על מפלת סיסרא וחילו שרה דבורה הנביאה ואמרה עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר, אכן מהנביאה הזאת לא קשיא מידי כי היא הגדילה מאד לעשות כי ימים רבים היו אשר אבדה האמונה ונכרתה מפי עמה כי בימי שמגר בן ענת ובימי יעל אשר שפטו את ישראל לפניה חדלו כל ארחות ה׳ אשר המה המה חסד ואמת וגם אלה אשר עוד הלכו בנתיבותיהם, אכן אחרי כי לא היה להם מורה לנחותם הדרך לכן הלכו ארחות עקלקלות. והנה זה הגוי קדוש אשר זה דרכם כי ידיהם תהיינה תמיד פתוחות ופרזות לעניים מרודים ולהושיע לקשי יום ולמרי נפש , אכן בימים ההם חדלו פ ר ז ו ן ואם כי גם בעת ההיא היתר, ירם פתוחה ולא חסו על כספם מתת על דברי הבלים אכן בישראל חדלו , כי זה הפרזון אשר הוא דרך לבית ישראל הוא לכדו נחדל עד שקמה דבורה להיות להם לאם רחמניה. וכן בטרם היא ישבה על כסא השופטים הנה בית ישראל בחרו למו אלהים חדשים וגם לא היה שלום ביניהם כי תמיד היתה מלחמה בשעריהם ונלחמו איש כאחיו ועיר בעיר, ואם בי בעת ההיא נשפלו עד שאול תחתית כי האויב הנורא לקח מאתם את כל כלי נשקם למען לא ירימו כנגדו את ראשם ולכן בארבעים אלף אנשי צבא ישראל אשר התנדבו להלחם עם סיסרא וחילו לא יראה מגן ורמח בכל זאת נגד בני עמם הרימו ראש לרמס ולטרף איש את אחיו ואת רעהו ולדרך עליו ברגל נאוה . . והנה למען לבער את בל השקועים והתועבות מבני עמה שמה הנביאה הקרושה את לבה לחוקקי בית ישראל המתנדבים בעם ולרוכבי אתונות צחרות היושבים על מרין ולאלה אנשים ישרים ההולכים על דרך הצדק והיושר כי המה ישיחו עם בית ישראל כי יסורו מדרכם הרעה. והנה הנביאה הקדושה הזאת בקשה ממחוקקי ישראל ומהיושבים על מדין כי יתנו לפני המשאבים אלו עשירי עם אשר ישאבו ממעיני הישועה ואשר ידם רב להם להושיע לאומללים את אנקת קול מחצצים אשר צרותיהם התגברו' וחצי שדי נחתו בם למען כי המשאבים יכמרו רחמם על המחצצים להיות להם לתשועה . . ולכן יקראו אלה אשר דרכם צלחה בשם משאבים ולא בשם שאבים יען כי האיש המאשר אשר כסף תועפות לו הנה מלבד כי לבו שמח על כי שמן חלקו, עוד לו גילת ורנן כי גם אשת חיקו תתענג ותאכל מטוב הארץ וגם מחמדי עיניו בניו ובנותיו ירויון מדשן ביתו ומנחל ערגיו ישקם. ' וכן האמללים יקראו בשם מחצצים ולא בשם מחצצים יען כי זה הקשה יום אשר המר שדי לו מאד אזי מלבד כי נפשו עליו תתעטף על עניו ומדודו הנה עוד לבו בקרבו יהמה כנהמת ים על כי חציו יעברו ממנו והלאה,על אשת נעוריו ועל בניו ובנותיו העטופים ברעב הנאנחים ונאנקים ממצוקותיהם יאשר נפשם ברעה תתמוגג מצרותיהם. ■ והנה אחרי כל הגדולות אשר פעלה ועשתה הנביאה בישראל הלא כצדק הרוח אשר נחה עליה היא שמה כפיה לאמר עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר בהיקף ובעגול שלם, אכן חכמי המדרש אשר אמרו כי כל השירות הנאמרות על תשועות ישראל כלן נאמרות בלשון נקבה לא שמו את לבם אשר הנביאה אמרה עורי עורי דברי שיר, יען כי היא לבדה התנוססה לשורר בשם שיד אכן כל בית ישראל נושעו אך בגלל בי שם ה׳ כגוים לא יתחלל . אחרי בארנו את שני השמות שיר ושירה אשר שניהם יורו על דברים רמים ונשגבים, שיר יאמר בעת בית ישראל יהיו דבקים יחדו עם ה׳ אלהיהם בהיקף ובעגול שלם, ושירה תאמר בעת כבוד ה׳ יהיה לעמו כמראה הקשת בענן ביום הגשם בתבנית הצי עגול, כי גם בעת בגי ישראל נזורו ממנו ולא יתחברו יחדו הנה מראה הקשת יזכור להם את הברית אשר כרת עם אבותיהם כמ״ש (ויקרא כ״ו) ואף נם זאת בהיותם בארץ בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וזכרתי להם ברית ראשונים וגו' • לכן אך לשקר קראו המשוררים אשר שרו שירי עגבים ושירי יין ועוד כמוהם כשם שיר, וחכמינו ז״ל כמסכת סנהדרין (דף צ׳) קראום בשם חיצונים כי לוא גם אם נכתבו בטוב טעם ודעת ובנועם מליצותם ימשכו בפלגי מים את לבות הקוראים אכן אחרי כי כיל ההוגה בהם הנם אינם מרוממים את רוחו אל על לבוא אל הקדש פנימה לכן כשם חיצונים יקראו. ובמסכת חולין (דף ם' ע״ב) נאמר אמר ריש לקיש הרכה מקראות ראויין להשרף כספרי מרום ״עיין ערוך ערך מרום״, ופליאה רעת ממני מדוע מכל ספרי ושירי עגכים אשר היו כימיו בחר האיש הקדוש הזה לשפך את זעמו ואת כל חרון אפו על המשורר הגדול האמער היוני אשר כשיריו היה לשם ולתהלה בכל הארץ. אכן רוח ה' דבר בו ולא לחנם קצף קצף גדול על המשורר האמער יען כי בשיריו הוא העיר את העם לחמם ושוד ולשפך דם נקי. המשורר הזה שר שירי גבורים ויעריצם ויקדישם את אחילל ואת אוליס ומרעיהם גבורי יון אשר צרו על עיר טראיא ואחרי כי לכדוה ערו אותה ער היסוד כה ואת יושביה הרגו טבחו ולא חמלו ובגלל הדבר הזה שם המשורר היוני את כסאותם בין צבא המרום במקום שרפי קדש לשבוע בשובע שמחות את ־ פני כבוד ה' ולהתענג בנעימות נצח. אכן מי יגלה עפר מעיניך אתה אביר המשוררים ואז ראית ונוכחת כי אחרי אלפי שנים קם חכם אחד מחכמי הרוסים להכזיב את דבריך ולשום לאל את שיריך. קום נא מקברך וקרא במכתב עתי ניווא ועיניך תחזינה כי זה כעשרים ושלש שנים כתב בו החכם הזה כי אחרי העביר כבני מרון את השערוריות הגדולות אשר המלחמות עושות כי את אשר ימים רבים עמלו בני האדם ביגיע כפם ובזעת אפם הנה המלחמה תחריב ותשם ביום אחד. אחרי כן יאמר החכם הנה כל הרעות אשר מהן דברתי עד כה אשר המלחמות עושות שמות בארץ ואשר על ידיהן תהפך ערי מושב גנות ופרדסים לשמה ושאיה הנה השערוריות האלה אך כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו לעומת הרעה הגדולה הזאת אשר היא תשקה את קבעת בום התרעלה לרבבות אנשים כי על כל הרוג מהרוגיה מר יבכיון קרוביו ואוהביו והוריו עד עולם מאנו להתנחם ועד נצח יעוררו תאניה ואניה על כי מחמדי עינם כדמי ימיו ירד שאולה. ובאחרית דבריו יאמר הנה ימים באים וכל יושבי תבל ושוכני ארץ עיניהם תפקחנה לראות כי המלחמה היא צרעת ממארת וכי הדורות מראש אך לשוא נתנו כבוד לגבוריהם וכשידיהם הללו ורוממו אותם וידמו אותם לצבא מרום ולאילי שחקים, בי תחת שם הכבוד גבורים יכנו אותם בניהם אשר יקומו אחריהם כשם אשר יהיה להם לחרפת עולם ולדראון נצח, כי אלה עריצי גוים אשר בחייהם שפכו נהרי נחלי דם הלא המה אלכסנדר המוקדוני ואספסינוס הרומי ונאפאליאן הראשון הצרפתי אשר לעיני השמש טבחו אנשים לאלפים ולרבבות, הכי כעבור אשר שפכו דמי נקיים יזורו הדורות אשר יקומו צרורות פרחים על קבריהם ושמם יהי ברוך בפיהם חלילה להם ללכת אחרי ההבל באשר הלכו אבותיהם אשר טח עיניהם לראות באור בהיר, ואחרי כי רואים אנחנו כי הדורות יצעדו על שלבי סלם החכמה בצעדי ענק והיה כאשר תשלח החכמה את קרניה להאיר לארץ ולדרים עליה באור שבעתים אז יתחלפו שמות עריצי גוים אלה מכבוד לחרפה ומתהלה לתהלה עכ״ל החכם. והנה והנה הכנסיה הקרושה אשר חברה ויסדה את תפלתנו גם היא רחש לבבה כי שם הכבוד גבור לא יסוב על זה אשר ברגל נאוה ידרך על הנחשלים ורפה כח כי אם השם הכבוד הזה יאות למי אשר הוא בכח ידו ובגבורתו הוא נותן עוז והעצמות לאין אונים ולהושיע לחלכאים ונדכאים כי במקום אשד יכנו את הוד הדרת כבוד ה׳ בשם גבור לא יאמרו כי לו העוז והגבורה לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס כי אם יאמרו אשר בגבורתו הוא מכלכל חיים ומחיה מתים וסומך נופלים ורופא חולים וכו'. לכן אדוננו משיח ה' קצף קצף גדול על האיש הבליעל דואג האדומי ואמר בתהלים נ״ב מה התהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום, הנך נבל למן היום אשר חשפת את זרועך וטבחת שמונים וחמשה איש מכהני ה׳ תכנה את עצמך בשם הכבוד בכור יען כי כל עבדי המלך שאול חלו ורגזו וייראו לשלוח אה ידם לפגוע בכהני ה׳ ואך אתה לבדך הראית כי לבך כלב הארי ולא תחת מפני כל אכן לך מרצח לדעת כי שם הכבוד גבור לא יאות לאיש מעול ומשחית כמוך כי בזה השם מכונה הוד אלהינו אשר בגבורתו דרכו לעשות חסד כל היום . והנה מהלל יהיה שם ה'. על דבר כי הגיענו לזמן הזה לראות בעת אור גדול האיר את שמי ארצנו וקרני אורו הופיעו על ארבע קצות הארץ כי קיסר אדיר ונאור בהיותו עודנו צעיר לימים הנה הוד הדרת כבוד גדלו שם על לבבו הטהור כי המלחמות ישימו שמות בארץ ונדיב נדיבות יעץ למלכי עמים כי ישלחו את ציריהם לאספה ויתיעצו יחדו איבה להשביתן ולמהות את זכרן מן הארץ. ואם אמנם בי כל יושבי תבל ושוכני ארץ בהוד הדרת כבוד גדלו יתימרו ובל ישרי לב מהללים ומשבחים ומפארים את שמו, אכן עלינו יושבי ממלכת רוסיא האדירה נטל ביתד שאת וביתר עוז להללו ולשבחו ולספר הודו ומקירות לבבנו עלינו להתפלל על כבוד הדר מלכותו בי עד עולם ינון שמו וזכרו הטוב לא יסוף בכל שני דור ודור, יען כי אנחנו עבדיו הנאמנים והוא אדוננו והוא מלבנו הקיסר האדיר והרחמן ניקאלאי אלכסנדראוויטש השני ירום הודו ותתנשא מלכותו. ומה מאד נואלו אלה האנשים אשר יביעו ויאמרו כי לולי המלחמות אז רבו ופרצו בני האדם על פני האדמה והארץ לא יבלה להכיל את כלם לכלכל אותם מפריה ולהשביעם מטובה לכן נתן ה' בלבותם בי. ינצו יחדו ונלחמו גוי עם גוי ממלכה בממלכה למען להמעיט את מספר יושבי תבל ואז לפני. הנשארים תהיה הארץ רחבת ידים לפניהם. לכן שמעו נא אנשים ואין לב חלילה לאל מרשע ולשדי מעול להפרות ולהרבות את בני האדם למען אחרי כן בשלח יעבורו ובמקום מערכות המלחמה ינועו ובעודנו באבם ימצאו קבר רחוק מהמקום אשר בו יגורו הוריהם קרוביהם ומאהביהם. אכן בעת ברא ה׳ ויסד את עולמו הנה כל הימים אשר יעד כי הארץ תעמד על עמדה אזי הוד כבודו ראה מראש להכינה כי היא לא תצר לפני יושביה ולוא אף אם יפרו וירבו יושבי תבל רבוא רבבות פעמים יותר מאשר הם נמצאים עתה, בכל זאת היא כאם רחמניה תניק אותם מחלב שדיה . אכן אך בזאת תאות להם לוא אם יאבו לשמוע אל עצת ה׳ אשר יעץ על ירי בחירו אדוננו המלך שלמה כי בדוח ה׳ אשר דבר בו ובמלתו אשר על לשונו הוא במשלי ח׳ קרא את כל המון כני האדם להסות תחת דגל החכמה להעמיק בה ולשקד יום יום על דלתותיה כי לא בחיל ולא בנשק ובלי משחית יושעו כי. אם עושר וכבוד אתה אתה וכי טוב פריה מחרוץ ומפז ואשרי לאלה אשר ישמרו את דרכיה כי מוצאיה ימצאו חיים ויפיקו רצון מה׳. הנה לוא חיו בני האדם בשלום ובמישור וכשבת אחים ישבו יחדו שלוים שקטים ושאננים והכסף אשר יפזרו כעת על חיל וצבא סוס ורכב אזי פזרו אותם לפתח בתי הכמה ולהרבות תלמידים אשר יעמיקו להבין ולהשכיל במסתורי חכמת הטבע, ותחת אשר עתה רבים יהיו בתבל ארצה אשר מיום ניחם מרחם חנן ה׳ אותם כלב מבין אכן בשכלם אשר יתנוססו המה יעמיקו לחשוב בתכסיסי הקרב ללמוד וללמד את אנשי הצבא איבה לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס. אכן אז כלם הלכו שלובי יד לגלות חדשות ונצורות במצפוני החכמה וה׳ החונן לאדם דעת ויהיב חכמה לחכימין היה פותח לפניהם את שעריה לפקח את עיניהם ולהשכילם איך להמציא מכונות חדשות אשר לפנים לא ידעום, ואשר בעזרתן היה לאל ירם להפך את המדבר לעדן ואת הערבה לגן ה׳, ואת הכסף הרב אשר יפזרו על כלי נשק אשר לא לעזר ולא להועיל יהיו לאשר בני האדם כי אם יהיו נכונים להשחית ולחבל הנה בכסף הזה יסדו את המכונות למען להחיות עם רב. . זכרו נא ימות עולם בינו שנות דור ודור ואז הראו ונוכחתם כי החכמה אשר צעדה בימינו בצעדי ענק היא היתר, רבת פעלים להצליח אה יושבי תבל להציל ממות נפשם ולהחיותם ברעב. הנה זה יותר משלשת אלפי שנים עברו למן העת אשר אבותינו גרו בארץ כנען ובימים ההם בשני חלקי חבל אירופא ואוסטראליא השתררו ,בהמה תהו ובהו כי אך בל חיתו גוי למיניהם שרצו ופרו ורבו בהם ואך זעיר שם זעיר שם נמצאו בהמה פראי אדם אשר מקום מגוריהם היו במערות ובמנהרות ובמחלות עפר. אכן בני האדם אשר לא השה ה׳ להם חכמה וחלק להם בבינה לבנות ערים וכפרים ולזרוע שדות ולנטוע כרמים הנה מקומותם למושבותם היה אזיא ומעט מהם ישבו באפריקא ואם כי אך חלק אחד מחלקי התבל אוו למושב למו בכל זאת לא היה המקום צר לפניהם, כי דברי אבינו אברהם אשר אמר לבן אחיו לוט הלא כל הארץ לפניך המה יעידו ויענו לפנינו כי בימים ההם היה ביד כל אחד לקחת חבל אדמה אשר עוד לא היה אדונים עליה והיתד, שממה לעשותה למקום מרעה או לנטוע ולזרוע אותה יען כי גודל חלק הארץ היה רב יתר מאד לעומת מספר האנשים אשר ישבו בתוכו, ובמר, נחשב מספר כל בני האדם אשר היו בימים ההם לעומת מספר יושבי תבל ושוכני ארץ אשר יהיו בימינו, אכן הכי בגלל כי הארץ היתד, רחבת ידים לפניהם האם היה הדבר הזה להם לעזר ולהועיל למלאות את אסמיהם בר ואת יקביהם תירוש ויצהר להכין למו אכל למכביר למען כי אף בימי רעבון ישבעו. הנה עדות תורת ה׳ נאמנה כי היא תענה ותאמר אף כי בימים ההם היו לכל אחד מהם אחוזות גדולות וידם היה רב להם לאסוף תבואה למכביר בכל זאת בעת קרא ה׳ לרעב אפסה מהם כל עצה ועליהם היה נטל לעזוב את ארץ מגוריהם וללכת לנוע אל ארץ אחרת. הצור אשר אנחנו ממנו חצבנו בבואו ארצה כנען ויהי רעב בארץ הלך הוא ואנשיו ארצה מצרים, וכן עשה יצחק בנו ויעקב נכדו כי גם המה עזבו את ארץ מגוריהם אשר גרו בה וילכו באשר התהלכו למען כי יהיה להם מנוס ומפלט מפני הרעב, וזה יענה לפנינו כי גם בעת יגרע מספר יושבי הארץ בכל זאת לא יהיו בטוחים כי לא ישאו חרפת רעב.

אכן החכמה אשר ה׳ קנה אותה ראשית דרכו היא הראתה לדעת כי גם בימים האלה אשר בני האדם פרצו לרוב על פני האדמה ומלאו את כל חמשת חלקי תבל בכל ואת לה עצה ותושיה איך יוכלו להנצל מהרעב הנורא. הנה בימים מקדם אם ה׳ צוה את ברכתו על גוי ועל ממלכה אשר אחרי כי גרנותיהם מלאו בר והשיקו יקביהם תירוש ויצהר לא מצאו האברים והכורמים עוד מקום אנה לאסוף את יבולם וייראו בלבבם פן תהפך להם הברכה לקללה בי על ידי אשר פרי תבואתם יהיו מונחים על פני השדה יפרו וישרצו עכברים לרוב והנה כזו העת אשר יושבי ממלכה אחת דאגו על כי אפם מקום לפניהם לאסף בו את ברכת ה׳ אז יושבי ממלכה אחרת ברעב גועו ועוללים שאלו לתם ופורש אין להם. אכן ה' אשר נתן חכמה לחכימין איך לשום בים דרך ובמים עזים נתיבה הוא נתן בלבם להודות לבני האדם איכה להרים את הגאיות ולהשפיל הרים וגבעות לשום את העקוב למישור והרכסים לבקעה ואת האד העולה מאש וממים אותו לקחו לעבד למו ועל הדרך הישרה אשר הבינו למענו הנה הוא בכחו ובגבורתו ישא על שבטו מגוי אל גוי וממלכה לממלכה משאות גדולות והנה עתה המרבה לא יעדיף ולהממעיט לא יחסר. וכן למען להקל את טורח ועמל בני האדם נתן ה' חכמה בלב חכמי לב איך לעשות מכונות לקצירה ולדישה למטוה ולאריגה ואת אשר לפנים עשו אלפי ידים תעשה עתה מכונה אחת, לכן אתם אבירי לב למה זה לכם להביט בעין רעה על בני האדם כי יפדו לרב ובגלל כי תפחדו ותרהו פן ירבו עד אפם מקום לכן תאמרו בלבבכם כי המלחמות והשערוריות תעשינה תושיה לגרוע ולהמעיט את מספרם פנו אל ה׳ והתפללו אליו כי הוא יתן בלב בני האדם אשר ישיתו את לבם לחכמה כי אך על ידה יושעו תשועה עולמים כי היא תורה אותם לשום את המדבר לעדן והערבה לגן ה׳ לזרוע שם שדות ולטעת כרמים ולשאת כרנה יאה אלמותיהם . יתן ה׳ כי הוד כבוד אדוננו ומלכנו הקיסר האדיר והרחמן ניקאלאי השני ירום הודו עיני כבודו יחזו את העת המאשרה אשר בה יתקיימו חזיונות נביאינו הקדושים אשר חזו כי הנה ימים באים אשר בהמה בל העמים יכתתו את תרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה וישבו איש איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד והארץ תמלא דעה את ה׳ כמים לים מכסים. בימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח ובא לציון גואל אמן.