אלשיך/תהילים/קו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־11:33, 15 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
רד"ק


אלשיך
מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png תהילים TriangleArrow-Left.png קו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א

הללויה הודו וכו' הנה ידוע מאמרם ז"ל על פסוק כי ביה ה' צור עולמים כי בשתי אותיות ברא הקב"ה שתי העולמות העולם הזה בה"א והעולם הבא ביו"ד והנה הצד השוה שבשניהם הוא כי על מציאות הבריאה אנו חייבים להללו על שניהם אך להמשך קיומם לא תשתוה ההודאה כי העולם הבא מאליו מתקיימים אך העולם הזה לולא חסדו יתברך לא היה מתקיים כי יצר לב האדם רע גורם איבודו ובחסד אל מתקיים וזה יתכן יהיה מאמר הכתוב הללו את שם יה שהוא על בריאת ב' העולמות שבשם יה וזהו הללויה אך לענין חסדו יתברך המקיימו אינו על ב' העולמות כי אם הודו לה' כי טוב שהוא על שמטיב כי לעולם כלומר בשביל עולם אחד הוא חסדו כי השני אינו צריך חסד והוא מאמר הכתוב עולם חסד יבנה שהוא על עולם אחד של בנין. או יאמר הללויה כלומר הללו כללות שתי העולמות הנכללים בשם יה את השם ולא תפרטו טובותיו ונפלאותיו או תואריו כי אם סתם הודו לה' כי טוב שמשמעו שהוא מטיב סתם כי בזה נכללות כל טובות עד אין מספר ולא בפרטות כי אין להם קץ כאשר יבאר ועוד שנית והיא כי תאמרו לו שעשה מה שאליו נקראות גבורות כי אם כי לעולם חסדו כי בבחינת עצמו אין דבר מתייחס לגבורה כי הכל נקל בעיניו כי אם נאמר שהוא חסד שעושה כי אין מתייחסת לגבורה רק בערכנו:

ב

ולתת טעם אל שני הדברים אמר על הא' דסליק מיניה מי ימלל כו' לומר מה שאמרתי כי לעולם חסדו ולא גבורותיו הוא כי מי ימלל ויאמר גבורות ה' כי אינם גבורות בערך ה' ועל מאי דפתח ביה ואמר הודו לה' כי טוב בלי פרטות מעשה טובותיו הוא כי מי ישמיע כל תהלתו והוא ענין ר' יוחנן שאמר לאשר הרבה לפניו בתאריו יתברך סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך וזהו ישמיע כל תהלתו כי מי יוכל להשמיע כל תהלחו כמדובר. או יאמר הודו לה' כי טוב סתם ולא על זמן שמטיב לנו כי אם לעולם גם בעת יסורין הוא טוב וזהו כי לעולם חסדו כלומר בין בזמן הטובה בין בזמן הפורענות כי הלא הוא לנכות עון:

ג

אשרי שמרי כו' במשפט אמר לשון רבים ובצדקה לשון יחיד אפשר על כי המשפט כולל דיינים ובעלי דינים והצדקה נעשית ע"י אחד ומה גם היותר משובחת שהוא ע"י א' בחשאי והנה אם הם ב' דברים בלתי מקושרים היה ראוי יאמר ועושה וכן איך תהיה צדקה בכל עת. ויתכן אמר שומרי כד"א שמר את הדבר ויהיה ענין רבי אלעזר בר' שמעון שהיה חמיד מייחל היסורין ואומר בואו אחי והוא כי אשרי שומרי משפט הם היסורין שהם משפט אל עליון אך לא כלם יחשבו מאושרים כי אם שומרי משפט על עבירות שבידם למרק חובם אין להחזיק להם טובה בעצם כי. אם אשר באותו משפט שהוא עושה צדקה בכל עת שהוא בהיות יסורין של אהבה שהוא מגין על הדור שחלים הוא נשא ומכאובם הוא סבלם נמצא עושה צדקה עם כל ישראל תמיד ואפשר יכלול גם עת שהוא מייחל שיבואו הוא מקבל שכר ומכש"כ בעת שהן עליו והנה מדה זו היתה בדוד כמאמרנו על פסוק צרות לבבי הרחיבו אך לא אקוץ בתוכחות כי אם אדרבה אשאל שממצוקותי הם מצוקות לבי הבא לקוץ בצרות הוציאני שתתן ותשפיע בי רצון טוב לקבלם בלי מצוקות והעדר חפץ ועל כן אחר אומרו מדה זו שהיתה בו שהוא עושה צדקה בכל עת עם ישראל ע"י סובלו יסורין בעדם

ד

אמר עכ"ז לא אבטח בזכותי שתזכרני לבדי בשום דבר שאצטרך פן יבוקר פנקסי כמ"ש ז"ל לעולם יצרף אדם עצמו עם הצבור וכענין בתוך עמי אנכי יושבת שלא רצתה שיזכירנה לפני המלך הקדוש או שר צבא עליון להליץ בעדם בפני עצמה פן יבוקר פנקסה כי טוב לה להיות נכללת תוך עמה כי בשלומם יהיה לה שלום משותפת עם הרבים וזה יאמר פה דוד עם היותי סובל יסורין שנראה כי העם צריכין זכותי עכ"ז לא אבטח בי שיעמוד זכותי אפילו לעצמי ועל כן לא תזכירני רק ברצון עמך בעת היותם ברצון עמך שייטיב לי בעבורם כענין בתוך עמי אנכי יושבת וגם תפקדני בעת ישועתך שאתה עושה הישועה למענך כלומר ולא שתנכה מזכיותי. והנה במדרש ארז"ל זכרני ה' וכו' אמר דוד רבש"ע כשתעשה ישועות ע"י מרדכי זכרני א"ל הקב"ה חייך אנא מדכר לך קדמיה איש יהודי שהיה משבט יהודה ואח"כ ושמו מרדכי כו' עכ"ל. וראוי לשים לב איזה יחס היה לדוד עם מרדכי. ועוד כי איש יהודי נאמר על מרדכי ולא על דוד. אך הנה במדרש חזית על קושית מה שקרא למרדכי יהודי שיורה היותו מיהודה וקרי ליה ימיני יאמרו כי להיות שמרדכי לא בא לעולם אלא ע"י דוד על כן קראו יהודי על שם דוד שמיהודה והוא כי צפה דוד ברוח הקדש שהיה עתיד שמעי להוליד את מי שמרדכי יצא ממנו להציל את ישראל על כן האריך לו כשקללו קללה נמרצת עד בוא אותה הולדה אל הפועל ובזה יצדק שאלתו זכרני ה' וכו' שיזכר שם שתחשב הגאולה ההיא על זכותו. ובזה נבא אל ענין הכתובים בדרך שני והוא כי הנה דוד היה עושה משפט וצדקה לכל עמו שהם שני דברים שכל הטוב העתיד תלוי בהם כנודע ומפורסם ברז"ל והנה אמר דוד הנה על דבר המשפט רבים יש זולתי ועל כלם אני אומר בלשון רבים אשרי שומרי משפט אך היחיד הידוע עושה צדקה בכל עת המשפט שהוא על עצמו שבזה נתייחד הוא לבדו עם כל זה אני אומר על עצמי עם ששתפתי צדקה בכל עת עם המשפט שהם המביאים הגאולה ובנין בית המקדש כד"א ציון במשפט תפדה כו' כי בגאולת מרדכי שעל ידה נבנה בית שני כנודע איני שואל תפקדני לבא אל העולם הזה להמצא בגאולה ההיא רק זכרני בלבד ברצון עמך שהוא ענין איש יהודי אמנם בבנין הבית הג' אשר אז היא ישועתך שהשכינה נושעת מהגלות כביכול אז פקדני והביאני אל העולם והוא כי אז הוא מלך המשיח כנודע וזהו פקדני בישועתך:

ה

והטעם כי זולת ישועתך אז אזכה לראות בטובת בחיריך הם האבות שיתקיים אז לך ולזרעך נתתי ואומר על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם שהוא לאבות ממש וכן לשמוח בשמחת גויך כי אם אבא בבנין בית שני שעדיין יצר הרע בעולם לא אשמח בשמחת כל הגוי אך אז אשמח בשמחת גויך שיהיו לך או לשמוח בשמחת כל גויך ולא כבנין בית שני שמהם היו שמחים וכל הזקנים בוכים בזכרם הבית הראשון אך בשלישי העולה על כלם אראה בשמחת גויך וגם אז בג' אתהלל עם נחלתך שאתהלל אני בהיותי בנחלת ארצך והיא תתהלל בנו כמו שכתוב אצלנו ע"פ כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים וכו' מה שאין כן בבית שני שלא יכלה להתהלל נחלתנו אתנו כי שבה ליחרב כאשר בחרבן ראשון באופן שלא היה הלולנו עמה כאשר לעתיד שנתהלל בה שהוא בהלול שתתהלל גם היא עמנו. או כפשוטו כי לעתיד אשמח בשמחת גויך שלא יהיה עוד עצבון גלות ולהתהלל בנחלתך שעוד לא תעזב ממנו:

ו

חטאנו עם אבותינו כו' ראוי לשים לב איך חטאו עם אבותם כי הלא כאשר חטאו הבנים אבותיהם אינם וגם אומרו העוינו אחר אומרו עם אבותינו ולא אמר חטאנו ועוינו והרשענו עם אבותינו. ועוד שהיה ראוי לומר והרשענו בוי"ו. ועוד כי גם אומרו העוינו הוא רשע והראוי יאמר העוינו ופשענו. אך לבא אל הענין נשית לב אל סדר הוודוי אשר סדרו לנו קדמונינו לאמר אבל אנחנו ואבותינו חטאנו כי הלא כמו זר נחשב מה לנו לגלגל עצמות אבותינו ולומר שהמה חטאו שיראה כמלמדים עליהם קטגוריא להזכיר עונם להתפש. אמנם בפנת יקרת אמונת הגלגול כרשב"י יתיישב הדבר והוא כי לא יבצר כי בני דורנו זה היינו בקדמונינו ועל כן באמור אנחנו ואבותינו נכוון אל אבותינו אשר היינו בהם נמצינו מתודים על עצמנו. והנה ענין זה יבא יותר בפשיטות בפ' זה שאנו בו שז"ש חטאנו עם אבותינו שאנחנו אלה פה שבגלות החיל הזה לא עתה בלבד חטאנו כי אם בהיותנו עמהם חטאנו עמהם ועל כן לא יפלא מה שאנו חוזרים להעוות כי עוינו עתה מה שמאז הרשענו כי נשאר כתם עוננו בנפשנו ואותה עבירה גוררת עבירות אחרות כיוצא בהן גם עתה. ושעור הכתובים כי אחר תפלת דוד יפקדנו הוא יתברך בישועתו שהוא בגאולה העתידה כמדובר בא עתה ואמר כמדבר על כל ישראל הגולים ואומר כאלו כלנו מדברים ואומרים אל נא תכבד משא אשמותינו לפמך לבלתי מהר לגאלנו כי הלא מה שעתה חטאנו לא היינו חוטאים אם לא שאנו מורגלים מאז כי חטאנו עם אבותינו כו' ונשארו בנו כתמי החטאים מאז ועל כן שבנו לחטוא בהם כי העוינו מה שכבר מאז הרשענו:

ז

ואבינו ראה גם ראה כי גדולות מאשמותינו עתה עשו אבותינו מלפנים ולא הבטת אל מעלליהם ותושיעם למען שמך ולמה לא תעשה לנו כן גם עתה כי הנה אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך עם היות במצרים ונעשו לעיניהם כלומר מה שאין כן אנו שאנו משכילים אותם עם שלא ראינו בעינינו ולא זכרו את רוב חסדיך שנצרת חסד האבות לבניהם ותחת החזיק לך טובה הגמול אשר שלמו לך היה כי וימרו על ים ויאמרו המבלי אין קברים וכו' וגם המרו בים סוף בפנים באמרם ית מיא נגב וית טינא לא נגב כדברי המתרגם:

ח

ועם כל זה ויושיעם למען שמו ולא הביט און מעשיהם שהוא מאמר הכתוב ולמען תספר כו' וידעתם כי אני ה' שהוא כי על ידי סיפור גבורתו יתברך יודע בישראל שמו וזהו ויושעם עם שלא השכילו כו' וימרו כו' עשה למען שמו להודיע את גבורתו שבזה יודע שמו כמאמר הכתוב הנזכר ובפסוק וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו' וזהו שלא נאמר ולהודיע בוי"ו והכונה לומר כי אנו בגלותנו בעלי אמנה מהם ויושיענו למען שמו כמאז:

ט

ושמא תאמר הלא אחרי כן נאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו ובזכות האמנה ההיא הושיעם ה' הנה אין להחזיק להם טובה בדבר כי הלא לא האמינו עד ראו עין בעין והוא כי המה מרו ועצבו באמרם כי ית טינא לא נגב אז מה עשה הוא יתברך ויגער בים סוף שמלבד יבשת המים החריב הים עצמו הוא הקרקע הנקרא ים כמה ד"א כמים לים מכסים באופן שויוליכם בתהומות כמדבר היבש אשר אין קצה לנגיבותו הרי סילק מה שהמרו בים סוף שהוא שטינא לא נגב:

י

ועל מה שהמרו על ים באמרם המבלי אין קברים כו' בראותם את פרעה רודף ואת השר נוסע אחריהם כמו שאמרו ז"ל נוסעים לא נאמר אלא נוסע שהוא את השר על כן ויושיעם מיד שונא הוא השר והוא מאמר הכתוב ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת שהוא השר כי מתים לא נאמר אלא מת כו' ואחר כך ויגאלם מיד אויב הוא פרעה שעליו נאמר אמר אויב ארדוף כו':

יא

ועוד הוסיף לעשות כי ויכסו מים צריהם אחד מהם כלומר מצריהם לא נותר כלומר אך מהשונא והאויב הנז' אחד מהם נותר הוא פרעה האויב והוא מאמרם ז"ל לא נשאר מהם עד אחד הא אחד נשאר והוא פרעה:

יב

אז ויאמינו בדבריו כו' והוא כי הנה היה להם מקום לטעות ולומר אולי מה שהוא יתברך מלקה את פרעה הוא מכעס אומרו מי ה' אשר אשמע בקולו על דבר כבוד שמו אך לא על ישראל עמו ומה שהיה יתברך אומר שלח עמי כו' ואם אינך משלח כו' תואנה היה מבקש אך בראותם שאחד מהם לא נותר כ"א פרעה אז ויאמינו בדבריו אשר היה אומר שלח עמי כו' ואם מאן אתה הנני מביא כו' כי לא היתה תואנה והעיקר היה על אשר נגע כבוד ישראל שאם לא כן פרעה היה ראוי יהיה הראשון כי הוא אמר מי ה' כו' ועל כן ישירו תהלתו כי אמרו אשירה לה' כו' ויהי לי לישועה כי כל כונתו יתברך לא היתה רק להושיעני והענין לומר כי אבותינו לא השכילו ושכחו מעשיו וימרו כו' ועם כל זה רחמתם ותושיעם על כל חטאתם ועם שהיות שלא האמינו עד שראו חמשה דברים עצומים הנאמרים כי החריב הטיט וכי הושיעם מהשונא וגם גאלם מהאויב ד' שכסה מים צריהם ה' שאחד מהם לא נותר כי אם פרעה כמדובר כלומר ומכל שכן שראוי שתושיענו גם אנו בגלות המר הלזה ועוד כוון באמרו ויאמינו בדבריו כו' לומר כי אפילו במה שהאמינו נתת להם שכר טוב זולת התשועה והוא ישירו תהלתו כי השפעת בהם רוח הקדש שישירו יחד תהלתו שהיה כל תיבה ותיבה באה בפי כל אחד כאחת בלי שינוי ותמורה בשכר האמנה:

יג

ולא עוד אלא שהאמנתם לא היתה שלמה כי הלא אחר שויאמינו כו' וישירו תהלתו מהרו שכחו מעשיו כי התלוננו על הלחם ויאמרו מי יתן מותנו כו' ועל המים ברפידים ואחר כך לא חכו לעצתו להמתין ארבעים יום כי ראו כי בושש משה וטרם השלים הארבעים עשו את העגל וגם ויתאוו כו' כאשר יבא בסייעתא דשמיא:

יד

ויתאוו תאוה כו' הם שני תאות במדבר מקום משולל טוב בקשו תאות כפולות עריות ובשר עם היות להם מן מה שאנו (כאשר יאמר בסוף)

לא נבקש רק הושיענו מן הגוים ולא נבקש רק להודות לשם קדשך כאשר יבא בס"ד. וינסו אל לומר היוכל אל לערוך שלחן כו':

טו

ויתן להם שאלתם אחד מב' תאותם לא נתן רק אותה ששאלו בפה היא בשר לאכול ולא עריות שלא גלו אותה לשאל בפיהם וישלח אחר אכלם הבשר רזון בנפשם בל תעצור כח לכלכל החומר והיתה נפשם יוצאת הפך אמרם שעל ידי המן היתה נפשם יבשה והבשר יחזיקנה בגוף ותהי להפך ולא שתו לב מה שלא היינו עושים עתה:

טז

ויקנאו למשה כו' ועוד גדולה מזו עשו כי על הקודם היה מקום לומר כי יצרם התאוה תאוה וחומריי המה אך חטאו במה שאינו מסוג זה והוא אם היתה קנאה לקרח מי הכניס את כל העדה שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה וזה אמר ויקנאו למשה במחנה שהוא כל מחנה העדה בשביל אהרן קדוש ה' מה שאינו נוגע אליהם כי ישראלים המה:

יז

לולא ה' ריחמם שתפתח ארץ כו' ולא את כל ישראל שנקהלו עליו:

יח

וכן ותבער אש וכו' ותהי חסדו יתברך למו כי להבה תלהט רשעים ולא את יתר ישראל הנקהלים:

יט

והגמול היו משלמים למשה בקנאם אותו על אשר הצילם מכליה כי הלא יעשו עגל בחורב כלומר האם היה מקום יעשו עגל בחורב במקום ראותם השכינה כ"י ודבר ה' אליהם פנים בפנים כו' ויאמר להשמידם לולי משה כו' והגמול ששלמו לו היה שקנאוהו במחנה כמדובר ועל ידי כן לא יקשה היות מאוחר ענין העגל שקדם ולהתכת הכתובים יאמר הנה בעגל לא היה בו איכות רק מציאות הזהב אשר בו או תמונת צורתו אם על המתכת היתכן יעשו עגל בחורב מקום אשר נבדלו מכל הטועים ויראם הוא יתברך את אשו הגדולה יעשו עגל ומי יתן וחזרו בהם אחר העשותו באמור הלא כל. רוח אין בקרבו רק הזהב ולא שתו לב רק וישתחוו למסכה הוא המתכת:

כ

ואם בעבור הצורה היתכן ימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב והמה מאוכלי המן שיתרונם גדול מאד על עבודתם:

כא

ואם תאמר נא שלא כוונו על עצמו רק מזל שור או פני שור אשר ראו במרכבה כמו שאמרו ז"ל ולא ישתחוו לזה רק להיותו תבנית המזל או המלאך למען יהיה אמצעי וסרסור בינו יתברך וביניהם האם שכחו אל מושיעם עושה גדולות והוא במצרים כד"א ועבר ה' לנגוף את מצרים כמפורש אצלנו במה שלבני ישראל לא חרץ כלב לשונו אם כן מה צורך להם לאמצעי הלא בלי אמצעי עשה אפילו במצרים מלאה טומאה כמשל רז"ל לכהן שתרומתו בבית הקברות וכו':

כב

ואם נאמר שחששו פן על ידי חכמת כישוף עשה משה ולא מאתו יתברך חלילה. אי אפשר כי הלא נפלאות ודאי היו כי הלא היה בארץ חם כי שם ט' חלקי כישוף שבעולם והמה אמרו אצבע אלהים היא כי לא יוכלו עשות כן גם המה ואם גם על אלה יתאנו תואנה הנה נוראות על ים סוף שראו גם את שרו של מצרים מת כו' זולת גדולת הנס שאפילו כומרים לע"א הכירו בו את גדולתו ית'

כג

וע"כ היו מחוייבים מן הדין ויאמר להשמידם וכו' וראוי לדעת שהוי ליה למימר ויואל להשמידם לולי משה וכו' אך משה לא עיכב האמירה כי הלא אמר ואכלם וכן אומרו לפניו מיותר. אך הנה ידענו כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין מה שאין כן בעשותו יתברך על ידו ואמר הנה היה אומר לזולת לאחד מן המשחיתים באופן יכלו תם ורשע לולי משה בחירו עמד וכו' והוא כי אחר אומרו לך רד איך נתעכב ולא ירד מיד אכן מצא פתח והוא אומרו יתברך הניחה לי וכו' כמו שאמרו ז"ל וכי תופס הייתי בך אלא שפתח לו פתח שיחזיק ויתפלל וזהו עמד ולא ירד מיד רק עמד לפניו יתברך היה בפרץ שמצא לעמוד בו לפניו ולא לירד מלפניו מיד כדי להשיב חמתו הוא אחד משלוחיו יתברך המשחיתים שלא יבחינו ויעשו כלה והוא מאמרנו בספר תורת משה שהוא יתברך אמר ויחר אפי שהוא הניחה לי שלא אעשה בעצמי הפקידה ויחר אפי הוא אף א' מן המשחיתים ועל ידו ואכלם על כן השיב משה ואמר למה תסתלק ויחרה אפך הבלתי מבחין עם היות שמסיבה זו היה אשר העלית בעצמך כו' ונשאר הדבר אליו יתברך ואמר וביום פקדי ופקדתי וכן ויגוף ה' ועל ידי נגפו בעצמו לא היה רק לאשר עשו את העגל בלבד ולא לזולתם כי הוא יתברך מבחין כמדובר באופן שהיה להם להחזיק טובה למשה על ככה ואדרבה ויקנאו כדלעיל:

(טז) או שיעור הכתובים כי בא ללמדנו ענין מז"ל בבראשית רבה כי יותר חס הקב"ה על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו כי בכבוד אברהם אמר ומקללך אאור שהוא בקום עשה ובכבוד עצמו הוא אומר ובוזי יקלו שהוא מעצמם וכן למדו זה מספר הזוהר ממה שהיה ירבעם מזבח לע"א ולא יבשה ידו ועל שעודנו מזבח שלח ידו אל הנביא ייבש הוא יתברך את ידו וענין זה יאמר במה שאחר אומרו ויקנאו למשה כו' חזר אל הקודם ממעשה העגל והוא לומר ויקנאו למשה שהיה צדיק וקנא הוא יתברך על צרת הצדיק ותפתח ארץ כו' ותבער אש כו' ועל מה שעשו עגל כו' וימירו כו' אשר שכחו אל מושיעם עם כל זה הספיק משה לבטל כעסו ולהשיבו ממאמרו אשר אמר בפירוש להשמידם:

(יט) ועל אומרו יעשו ולא אמר עשו בדרך הקודם אמרנו שהוא כמתמיה האם יאות יעשו עגל בחורב מקום אשר שם נגלה להם האלהים. ועוד אפשר רמז מרז"ל על ראה ראיתי את עני עמי שאמר הקב"ה למשה אתה רואה ראיה אחת מהגלות ואני רואה ב' ראיות כי הם עתידים לעשות עגל בחורב ועל כן דקדק לומר יעשו כי מאז צפה יתברך שיעשוהו כמדובר:

כד

וימאסו בארץ כו' מאשר לא הכירו חמדת מרע"ה בחצרות נמשך שאחרי כן גם לא הכירו חמדת הארץ והנה אלו לא עשו רק מאוסם בארץ חמדה עדיין לא גדלה חטאתם הרבה כי לא היה גדר רעתם רק שלא האמינו לדברו של משה הנזכר אשר דבר ארץ זבת חלב כו':

כה

אך במה שנמשך שוירגנו באהליהם כמו שאמרו ז"ל שהיה בלילה ההוא כל אחד מעשרה מרגלים גונח ומתאנח ובוכה ומתאבל ואומר אוי לי עליך אשתי איך יבעלוך כנענים ואוי לי על בתולותי בנותי איך יתעללו בהם גוים ואוי לי על בני איך יהרגום אויבים באופן שכל אהלי עשרה מרגלים שהיו אחד בכל שבט היו גועים בבכיה וימשכו לעשות כהם שכניהם אשר סביבותיהם בכל שבט עד שגעו בלילה ההוא כל השבטים קול א' בבכיה גדולה בלילה ההוא ליל תשעה באב והנה זה גדול מהקודם כי גדר הקודם היה לא האמינו לדברו הבא אליהם על ידי זולתו אך מה שוירגנו שהורו כי חס ושלום מבלתי יכולת למושיען של ישראל יפלו ביד גוים חלילה בזה גדל עונם כי בזה לא שמעו בקול ה' אשר השמיעם מן השמים באמור אליהם אנכי כו' אשר הוצאתיך כו' כי לו שמעו בקולי ההוא לא היתה נופלת חתת הגוים עליהם

כו

אז וישא את ידו להם על עצמם שבמדבר ההוא יפלו פגריהם

כז

ולדורות להפיל זרעם והוא ב' חרבנות והוא מאמרם ז"ל על ויבכו העם בלילה ההוא שאמר הקב"ה חייכם שאני קובע לכם בכיה לדורות ויהי כן בלילי תשעה באב וידקדקו זה מיתור אומרו ויבכו העם בלילה ההוא וכן אמרו רז"ל שאמר הקב"ה שתי פעמים אמרתי בשבילכם עד אנה שהוא עד אנה ינאצוני ועד אנה לא יאמינו בי חייכם שארבעה פעמים תאמרו עד אנה כד"א עד אנה ה' תשכחני כו' שהם שתי חרבנות ב"ה ועל הא' אמר ולהפיל זרעם בגוים ועל השנית ולזרותם בארצות:

כח

ויצמדו לבעל פעור כו' ממאוסם בארץ חמדה בארץ הקדושה נמשכו לידבק בטומאה והנה תחלה נצמדו בלבד שעם היותם עם ה' קנו התחברות מה לבעל פעור ומה גם למאמרם ז"ל על ויצמד ישראל כו' שכשישראל כשרים דבקים בה' דבקות ממש כמד"א ואתם הדבקים בה' אך בלכתם אחרי הע"א הם רפויים כצמידים על ידי האשה שהם רפויים בל ידחקו הבשר כן יאמר ראשונה ויצמדו ועודם ברפיון אך אחר ששקצו את נפשותיהם ויאכלו זבחי מתים

כט

מיד עשו להכעיס את ה' חלילה ולהתרחק ממנו וזהו ויכעיסוהו במעלליהם והוא מעשה זמרי והנה טרם מעשה זמרי היתה מגפה אך קלה ויאמר משה הרגו איש אנשיו כו' וישוב חרון אף ה' מישראל אך במעשה זמרי חזרה מגפה להפליג לעשות כלה חס ושלום וזהו ויכעיסו כו' ותפרץ כו' ברבוי:

ל

אז ויעמוד פינחס כו' ויהיה ויפלל כמו ונתן בפלילים שהורה בפני משה רבו שבועל ארמית קנאים פוגעים בו כי משה רפו ידיו ושכח וגם הורה הוראה שבמקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב ועל ידי כן ותעצר המגפה לומר שעם שלפי האמת לולא י"ב נסים שנעשו לו מן הקב"ה לא היה הוא עושה כלום נמצא כי הוא עשה הכל עם כל זה במה שדן וקינא בלבד הספיק שותעצר כו':

לא

והיה מקום לומר הלא מתחייב היה בנפשו שהורה בפני רבו ויקרנו כשמואל על וישחטו את הפר ויביאו את הנער כו' אך זה אדרבא ותחשב לו לצדקה מה צדקה תציל ממות כן נוצל ממנה כי נתנו לו חיים נצחיים הוא אליהו כמו שאמרו ז"ל על בריתי שלום כמה ד"א בריתי היתה אתו החיים והשלום ותחלה היתה לדור ודור שחיה כמה דורות עד שאחר כך בעלותו בסערה היה עד עולם וזהו לדר ודר עד עולם. הנה שעם עבדם ע"א וג"ע לא די שהספיק קנאת פנחס להצילם כי אם שגם על ידו ניצולו הרבה להיטיב לו ולזרעו ואם כן גם אנו בגלותנו תרצנו ותגאלנו. או הורה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה כי מעת שויעמוד פנחס ודן טרם עשותו הפעולה מיד מן השמים ותעצר המגפה:

לב

ויקציפו על מי מריבה כו' מוסיפים בני הגלות ואומרים אל נא תמנע מלאהבה אותנו ולמהר לגאלנו כי הלא אז עם שויקציפו על מי מריבה עם כל זה מרוב אהבתו יתברך אותם הרע למשה בעבורם והוא מאמרם ז"ל כי לא נגזר עליו שלא יבא אל הארץ כי אם למען בזכותו יבאו עמו לעתיד לבא כל דור המדבר שמתו שמה ואין זה כי אם מאהבתו יתברך אותם גם בהקציפם אותו:

לג

ושמא תאמר הלא הוא לא קיים מאמרו יתברך ויך את הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים עם כל זה לא היה חטאו כדאי לזה כי הלא המרו את רוחו ויבטא כו' והוא ענין מאמרנו על ביאור הפרשה כמבואר אצלנו יפה כי הנה לא נעלם ממשה כי על ידי דבור יתן הסלע מימיו כי אם ראה והנה אם מקבלי השפע יחטאו לה' לא יעצר כח משה לתת להם מים על ידי דבורו כענין הבת קול יש ביניכם מי שראוי שתשרה בו שכינה כמשה אלא שאין הדור ראוי לכך וכאלה אין מספר והנה ארז"ל כי בלכת משה לדבר אל הסלע נעשו ישראל כתין כתין כל כת על א' מסלעי המדבר וכל כת אומרת למשה אם האמת אתך שע"י הדבור בהשגחה יוציא הסלע מים תוציא מסלע זה וכן כל כת וכת היו מורים באצבע כל כת על סלע שלפניו אומרים לו תוציא מזה והיו אומרים מאשר בוחר סלע מיוחד אין זה כי אם שבהיותו רועה את צאן יתרו חותנו ידע סלע מיוחד למים וממנו יעשה כאלו מוציא מים בהשגחה על כן בראות משה כך אמר עתה שחטאתם בזה ושמתם פקפוק ברוח קדשי לומר שיודע אני מקום מים וכל אחד מורה באצבע סלע אחד להוציא ממנו עתה לא יספיק זכותי להוציא מים לכם אשר אינכם כדאים לקבל שפע זה שקלקלתם הכנתכם לשאספיק זה לעשות בזכותי לבדי על כן לקח מטה האלהים וזה אצלי מפורש בכתוב באמרו שמעו נא המורים לומר אתם המורים באצבע כל אחד סלע שלפניו שהוא שומכם פקפוק ברוח קדשי כאלו מלבי אני בודה שהוא עון גדול מעין עון קרח על כן היתכן שמן הסלע הזה צור החלמיש נוציא אנו משה ואהרן לכם כלומר לכם שאינכם כדאים מים לא יתכן על כן ויך כו' בכח אלהי במטה האלהים ולא עשה בעצמו פן יתעכבו המים על העדר בחינתם והכנתם ויתלו במשה נמצא הענין מפורש בדברי משה עצמו באופן כי קטן היה חטאו מאד ולא נתעבר ה' בו כי אם לטובת מתי מדבר ישובו לעתיד עמו כמדובר והן אלה דברי דוד פה ברוח קדשו הלא אמרתי כי לא היה כדאי חטא משה לעכבו מלבא אל הארץ כי אם שוירע למשה בעבורם מהטעם האמור ושמא תאמרו הלא חטא כי הכה את הסלע הלא הענין הוא כי המרו את רוחו של משה הנזכר שנגעו ברוח קדשו באמרם שלא ברוח הקדש היה הענין שלו כי אם שידע מקום מים מהיותו רועה את צאן יתרו חותנו שאם לא כן כל סלע מוכן לכך וכל אחד היה מראה לו סלע באצבעו כלומר ובזה מצא מקום משה להכות את הסלע כמדומה לו שאחר פעולתם זו זה היה רצונו ית' וזהו כי המרו את רוחו וטעם זה היו דברי משה בשפתיו וזהו ויבטא בשפתיו שפירש אותו בשפתיו באמרו שמעו נא המורים כו' לומר גם שהייתם ראויים לכך עתה שהייתם מורים איש סלעו נא אי אפשר כי המן הסלע הזה נוציא אנחנו שיספיק זכותנו לבדו להוציא לכם אשר חטאתם מים באופן שהיטבתי אשר אמרתי וירע למשה בעבורם כי לא היה משה כדאי לעונש ההוא אם לא בעבור ישראל מאהבתו יתברך אותם אחר שהקציפו למען יביאם עמו לעתיד כמדובר:

או יחזור ויבטא בשפתיו אל אומרו וירע למשה בעבורם כי מה שלא היה אשם בדבר בעצם הוא כי המרו את רוחו באופן שהם היו האשמים ואז מה שהרע לו שהיה לו בעבורם הוא מה שבטה בשפתיו והוא אומרו ויתעבר ה' בי למענכם שהוא למען הביאכם לעתיד. ואפשר רמז בסמיכות פסוק לא השמידו כו' לומר דעו אפוא כי לא היה אשם בעצם משה כי על מה שלא נכנס משה לארץ שהוא מה שהרע למשה על כן היה שלא השמידו את העמים שאם היה נכנס בזכותו לא היה להם פליטה והוא דבר נודע מרבותינו ז"ל כי אם היה נכנס לא נפסק טובם:

לד

לא השמידו כו' מוסיפים ואומרים בני הגלות לפניו יתברך הלא עוד עשו ראשונים ולא עזבתם כי הנה לא השמידו את העמים אשר אמר ה' להשמידם לא תחיה כל נשמה אז אשר אמר ה' להם והיה אשר תותירו מהם לשכים וכו'

לה

ומבלתי השמידם נמשך שויתערבו כו' ואחר כך וילמדו מעשיהם ומדותיהם הרעים

לו

ומזה ויעבדו את עצביהם ובראותם כי ויהיו עצבי הגוים להם למוקש לישראל אמרו בלבם הלא העובדים אותם הם הגוים אינם להם למוקש רק לנו אין זה כי אם שהם עובדים אותם ביותר:

לז

על כן מה לעשות עשו עבודה יתירה לעצבים על עבודת הגוים זבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים אשר את עצבי הגוים

לח

ומע"א נמשך למו גם שפיכות דמים כי וישפכו דם נקי כי לבל יגדלו בני בניהם ויקומו על אבות אבותם על שזבחו את אבותם לשדים ויהרגו את זקניהם מה היו עושים הזובחים את בניהם לשדים הורגים את הילדים בני בניהם טרם יקומו בגדלם על זובחי אביהם וזהו אומרו וישפכו דם נקי דם בניהם של אותם אשר זבחו לעצבי כנען באופן שנוסף על הע"א ותחנף הארץ גם בשפיכות דמים:

לט

ואחר כך ויטמאו גם בגלוי עריות עם מעשיהם הראשונים הם ע"א וש"ד ואחר כך ויזנו גם בכל מעלליהם היו מכוונים לזנות מאחרי ה'. או ויטמאו במעשיהם הנזכרים ואחר כך ויזנו בזמה:

או יאמר המה חשבו כי להיות הגוים ההם בשלוה ולא הם אשר החלו לעבדם היה על כי הם לא היו עובדים אותם כל כך כגוים ועל כן ויזבחו כו' ולא ידעו כי ישראל היו מטמאים עצמם במעשיהם של גוים מה שאין כן הגוים כי הם מין במינו וגם ויזנו ישראל במעלליהם של גוים שבזה הם זונים מאחרי ה' מה שאין כן הגוים כי אינם מתייחסים לזונים מאחרי ה' כי לא ממנו ית' המה רק להולכים אחרי ההבל בלבד ועל כן אינם לוקים רק ישראל בלבד:

מ

אז ויחר אף ה' בעמו ביחוד והנה האף הוא אחד משלוחי משחית על שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע היו לוקים על ידי האף גם צדיקים הנקראים נחלת ה' וזהו ויחר אף הוא שליח משחית ויתעב גם הנקרא נחלתו.

או יאמר ויחר אף ה' בעמו בעצמם אך בראות כי ויתעב נחלתו בגלוליהם

מא

על כן ויתנם הוא יתברך ביד גוים שגלות יכפר וזה היה בחרבן שגלו לארצות גוים וימשלו בהם שונאיהם:

מב

וילחצו כו' ואז ויכנעו תחת ידם מה שלא היו עושים בארצם ושמא תאמר למה עשה כן לגרשם מארצו ולא הניחם בה וייסרם שם פן יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכמאמר הנביא באמרו מי יתנני כו' ואעזבה את עמי ואלכה מאתם שהיה טוב לעוזבם במקומם ולהסתלק הוא יתברך מאתם ולא לישאר שם כי לא זזה שכינה מכותל מערבי:

מג

ע"כ אומרת פה רוח הקדש הנה כך היה ראוי לעשות ליסרם והמה על אדמתם אך הנה כבר נסה בזה כמה פעמים כי הנה פעמים רבות יצילם עודם בארצם אך והמה ימרו בעצתם הרע כי היו מתגאים בראות עצמם בנחלותיהם עד שוימכו נעשו מכים ודלים מן המצות עודם בעונם שעליהם אם כן מי יגן עליהם ואם היה מניחם שם ומכה בם כדי רשעתם לא היה נשאר מהם מאומה ח"ו ע"כ הוצרך גלות לכפר עון:

מד

ושמא תאמר אם כן למה המתין כל כך עד גדר זה שלא היה להם תקומה אם לא בהוציא אותם ולקות ארצם במקומם ויתעב נחלתו מלאה גילולי ע"א כי ז' בתי דינין עבדו ע"א קודם החרבן הלא הוא כי וירא שהשגיח וריחם כד"א וירא את ענינו בצר להם כל עוד שהי' שומע את תורתם היא רנתם כד"א לשמוע אל הרנה ואל התפלה ואמרו רבותינו ז"ל רנה זו תורה כו' כנודע כל עוד שהיה שומע יתברך שהיו עוסקים בתורה האריך וריחם עד עזבם את תורתו ויגעל בם כי ויתר על ע"א כו' ולא ויתר על ביטול תורה כי על ידי התורה ראה בצר להם

מה

ויזכור להם בריתו וינחם מאשר ויחר אף ה' בעמו כרוב חסדיו שלא תמו כאשר תמה זכות אבות:

מו

ואחר כך שהיו כל אשמותם על עצמותם שלא נפקדו על התורה שהיו לומדים מה עשה ויתן אותם בשביל רחמים לפני כל שוביהם כי זה היה להם לרחמים כי גלות מכפרת עון וגם הארץ לקתה במקומם וגם שותרץ את שבתותיה שהיתה מקטרגת עליהם:

(מה) או שיעור הכתוב ויזכור להם בריתו שלא יכלו בגוים שהוא ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים כו' להפר בריתי אתם באופן שאין פחד שיכלו בגלות ואז וינחם כרוב חסדיו מאשר חרה אפו בעמו להמיתם:

(מו) ויתן אותם בשביל רחמים בגלות כי זה טוב להם כבקודם:

מז

הושיענו ה' אלהינו כו' אנו גולת ישראל אומרים לפני הקב"ה הנה פעמים רבות הצלת את עמך ושבו לקלקל והנה היית מציל על ידי מושיע ב"ו ושנית היית מניחם בקרב הגוים וקרוב ללמוד מעשיהם אך הושיענו ה' אלהינו בעצמך כאשר עתיד כד"א חשף ה' את זרוע קדשו וראו כו' וכן הוא אומרו ונגלה כבוד ה' כו' וגם וקבצנו מן הגוים פן נלמוד ממעשיהם ואז אחר שנכנענו כל כך בגליות לא נבקש גדולות ויעודים רבים כי אחריך נרוצה כאריה ישאג ולא נבקש רק להודות את שמך בלבד כי גם שאין אנו משובחים וכדאים נחפוץ בזה להשתבח לקנות אנו שבח בתהלתך כי הלא בהיותנו בין הגוים באמור איש ממנו או יחד רבים ברוך ה' אלהי ישראל היו הגוים אשר אתנו שוברים ראשינו ומלעיגים עלינו באמרם איה אלהיך והיו מרפים ידינו ומה גם במאמרם ז"ל שכל אחד מהאומות אומרים כמוץ וקש בשבילי נזרעה השדה וישראל כחטה הטמונה תוך השבולת ויראים לומר בשבילנו נברא העולם לפני הגוים אך אז בהיותנו מקובצים כל ישראל יחד מבין הגוים נשתבח בתהלתך

מח

אשר היא אמור ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם כי מאז ברא העולם היה בשביל ישראל וכמו שאמרו ז"ל בב"ר כי אלפים שנה קודם שנברא העולם היה כתיב בה צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל ועד הע"ה שהוא בשבילם אז שנהיה מקובצים יחד לא יחרץ גוי את לשונו לנגדנו כי אם ואמר כל העם אמן קול אחד ולא נירא מאויבינו שיקומו עלינו בהשמיע את קולנו יחד קול רם ולרמוז כי הוא יתברך אלהינו מן העולם ועד עולם שהם ב' העולמות על כן הללויה הללו את שם יה שבב' אותיות אלו נבראו ב' העולמות. או יהיה שמשיבה רוח הקדש עלינו ואומר תהללויה כי בשם של שתי אותיות אלה נשבע כי יד על כס יה ובו תבטחו כי לא ישנה כי אם ישלים שמו במהרה בימינו.

או במה שכתבנו על פסוק והיה ה' לי לאלהים עם פסוק ויקרא לו אל כו' כי כינה הוא יתברך את שמו על יעקב גם בחייו ומה גם לאחר מותו יאמר ברוך ה' שהוא השם שלם כי נבטח שישתלם בגאולה מה שעתה הוא שם י"ה בלתי דבק עם אותיות ו"ה והנה נבטח כי הנה מאז נקרא השם שלם על ישראל אבינו וזהו ברוך ה' אלהי ישראל ובזה נבטח שיהי כן מן העולם ועד העולם שיהיה שלם ואמר כל העם אמן ובין כך ובין כך הללויה שהוא עדיין חצי השם כי אינו שלם עד לעתיד לבא במהרה בימינו כי הוא בטחון לנו כי נגילה ונשמחה בישועתו:

תם ונשלם ספר רביעי. בעזרת אלהי ישעי


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.