אור שמח/תרומות/טו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־12:02, 15 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png תרומות TriangleArrow-Left.png טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב

משא"כ בתאינה שנפלה למאה כו' אחת מהן כו'.

פירוש אף אם תפול יותר מאחת לים הגדול דהא כיון דנפלה למאה הלא תרומה עולה במאה ואחד ולמאי צריך להיתר מסיבת הנפילה על כרחין כוונתו דאינו צריך להרים וההרמה הוא מפני גזל השבט לכן שפיר לא מועיל בתאינה דלא מינכר נפילתה אף אם יפלו שנים, ולא דמי לטבעת של עו"ג דשרי בנפלו שנים לים דהתם הוא נוגע רק לענין איסור ותלינן דאיסור נפל אבל בתרומה דזכות ממון דהרמה לכהן יעוין הלכות פקדון ברמ"א סימן רצ"ב סעיף י' בדבר שאינו מסויים אם נגנב לפי ערך המעות יעו"ש ובנתיבות, לכן לא מועיל מה שיפלו לים לומר דא"צ להרים, לכן בנפלו היכי שנתערב תאנה בפחות ממאה לא מהני והוי מדומע משא"כ בטבעת דהוי איסורא שפיר מועיל בשנפלו שנים, כן נראה סברת רבינו ויש להאריך בזה בדברי הגמ' לחלק בין חביות ואכ"מ. וא"ש דלא פליג רבה על הך דר"נ אמר רב גבי טבעת ודוק:

ו

שאור של תרומה כו' והגביהו כו' ה"ז מותרת.

נראה פירושו דהגביה אחד ממאה שבה לתרומה כדין מדומע במאה ואחד שצריך להרים וכבר הותר, לכן אם נתחמץ אחר כך כבר נתבטל ואינו חוזר וניעור, וטעמו דאילו היה כאן העיסה שהגביה כדין הלא אימור אז לא היה בהשאור לחמע העיסה ואינו ידוע אם היה בו לחמץ כל העיסה לכן מותרת. ולפ"ז א"ש גירסת כת"י אור הגנוז ודפוס צוקערמאנדיל בתוספתא שם שאור של שביעית שנפל לעיסה ידע בו ואח"כ נתחמץ אסורה, שאף שידע וכבר נתבטל בשביעית שאין צריך להרים מכל מקום כיון דנתחמץ אחר זה הרי חוזר וניעור דליכא טעמא דפרישית ואף אם נטל מהעיסה אימור דחוזר וניעור שהרי רואין אנו שמחמץ כיון שאינו צריך להרים ודוק. ואפשר היה לפרש שהגביה להשאור של תרומה ואפילו כן שרי כי נתחמץ אחר זה משום דאימור העיסה בעצמה הוחמצה ולא בא פעולת החימוץ מהשאור לבד, אך לפ"ז לא יתכן לחלק בין תרומה לשביעית ועוד דסוגיית הירושלמי פ"ב דערלה אינו מתחוור לפ"ז כיון דסלק להאיסור היינו השאור וע"כ דהגביה כדין שצריך להרים והשאור נשאר בעיסה, והפירוש כדבארתי לעיל שזה מקרי לא הוכר האיסור ויעוין פרי חדש סימן צ"ט והנ"ל כתבתי בס"ד:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.