אור שמח/תרומות/יד

אור שמח ‏ תרומות יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

והוא שיש בכל עיגול מהן יתר על ב' ליטרין כו'.

הוא מהירושלמי א"ר אבון וצריך שיהא בכל אחת שני ליטרין וכ"ש כדי שתבטל ברוב, ומה שיש לדבר בו תמצא בהלכות מאכלות אסורות פט"ו הט"ו עיי"ש. ושם בירושלמי על הך דתניא דר' יהושע אומר לא תעלה משום דהוי דבר שבמנין וכל הראוי למנות שנינו וכמו דאמר שם הד"א פומין עשו אותן כדבר שדרכו להמנות אמר הד"א דלעת אפילו אחד ממאה בה אוסר. ויפה פירש גיסי הרב ר' שמואל ליפשיץ שיחי' דהכוונה דדלעת היינו דהוי מז' דברים המקדשים לכן מפומין דעיקר החשיבות אינו מן הקציעות רק מן הפומין ובכל פום יש שני ליטרין וכ"ש שרוב התערובות הוא מן החולין אפ"ה סבר דלא בטל מצד דפום הוי דבר שבמנין, לכן כי העביר דלעת בעציץ נקוב בכרם והוסיפה אחד ממאה לא בטלה דהוי דבר שבמנין אף שהאיסור שבה בלא ההיתר אינו נמנה כלום רק הדלעת שהוא צ"ט היתר ואחד ממאה שבו איסור בכלל הוא חשוב ונמנה מקדש ולא הוי כאינו מינו דבנותן טעם דאם הטעם הוא מורגש מתערובות היתר ואיסור כמוש"כ ר"ן בפרק השוכר אה"פ בשם הירושלמי יעו"ש וכן ביו"ד סימן ק"א לענין ראוי' להתכבד, וזה נכון, ועיין בפירוש רבינו חננאל בריש ביצה:

יא

ירושלמי תרומות פ"ה ה"א על דעתיה דר' יוסי ניחא דאר"י בשם חזקיה ור' יונה בשם ר' ינאי ונתתם ממנו את תרומת ד' לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן בכהונתו, על דעתיה דכהנא דו אמר טול מן המקודש שבו ואמור אף הכא טול מן המקודש שבו אע"ג דכהנא אמר תמן טול מן המקודש שבו מודי ובלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן, פירושו, דלעיל ריש פ"ב אמר תרומע"ר לימדה על תרומה גדולה שלא תהא ניטלת מן הטהור על הטמא והיא ניטלת מן הטהור על הטמא מנין, פירוש שתרומ"ע ניטלת מן הטהור על הטמא ר' כו' ונתתם ממנו את תרומת ד' לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן בכהונתו. פירוש כשהוא טהור וראוי לעבודה לכן ע"כ תפריש מטהור דאילו טמאה לא חזיא ליה לבד מהסקה [וקרוב לזה מה שאמרו בתלמודין ריש חלק מה אהרן חבר אף בניו חברים יעו"ש] כהנא אמר מכל חלבו את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו, היינו מן הטהור שקדוש יותר שראויה לאכילה ואם יאכלנה טמא יתחייב מיתה, ולזה אמר כאן על משנתינו דתנן סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה כו' או למעשר ראשון כו' ירקבו הא במעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר מיירי וכמו דתנא בסיפא בטהורה אם למעשר ראשון נפלה יקרא שם לתרומת מעשר [וכמו דדייק מזה דטבל מעלה וכדתני ר' חייא] וא"כ אמאי לא תני ברישא דמפריש תרומ"ע ממקום אחר הא תרומת מעשר ניטלת מן הטהור על הטמא יפריש מן מעשר ראשון אחרינא על הנך המעורבין בתרומה טמאה, ולכן אמר דלר' ינאי דדייק מקרא דונתתם ממנו את תרומת כו' לאהרן הכהן א"ש דדוקא במע"ר טמא שהוא אוכל המעשר רק התרומה הוא שמצי למיתן לכהן ממנו גופא מהטמא ויהי' להסקה, לכן אמרה תורה שינתן לאהרן בכהונתו ותפריש מן הטהור על הטמא שיאכלנה בכהונתו, אבל כאן שאינו נותן לכהן כלל כיון דירקבו ולאיבוד אזלי לכן אינו מחוייב להפריש מן הטהור עליהן. ע"ד דכהנא דטול מן המקודש שבו ודייק מקרא דבהרימכם את חלבו א"כ מצוה להפריש מן המקודש היינו מן הטהור ויפריש כאן מן הטהור עליהן, ומשני מודה ובלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן אז מצוה להפריש מן המקודש, משא"כ כאן אם יפריש מן המעשר שנפלה לתוכה תרו"ט הלא לא זקוק ליתנו לכהן כיון דכולהו לאיבוד אזלי לכן לא צריך להפריש עליהן מן הטהור, וזה פשוט מאוד, ומש"כ רבינו אלא ידליק הכל פירוש דמע"ש והקדש יפדון ואח"כ ידליק דמע"ש אסור להדליק ופשוט:

טו

שתי קופות שנפלה סאה של תרומה כו'.

בתוספתא איתא עוד בבא בזה והגירסא שלפנינו משובשת, והעיקר כנוסחת הכת"י דפוס צוקערמאנדיל זה לשונה היו לפניו שתי קופות אחת של שעורים ואחת של חטים ולפניהן שני סאין אחת של שעורים ואחת של חטים ונפלה אחת מהן וא"י לאיזה מהן נפלה שתיהן מותרות. ופירושה שהיה יתר מששים ופחות ממאה סאים שאם נפל מין בשאינו מינו הוא בנותן טעם ואינו צריך להרים ואם נפל מין במינו מדמע וצריך להרים תלינן שחטים לתוך שעורים נפלו והוה"ד בנפלו שני הסאין תולין שזה של חטים בשעורים ושעורים בחטים ובטלים בנותן טעם היינו בששים ועל כרחין מיירי היכי דאי אפשר להכיר כמו קמח בקמח, וכן תניא בתוספתא שם חטים בשעורים יבור טחנן בנותן טעם הרי דקמח חטים בקמח שעורים בנותן טעם. והתוס' סוף הערל כתבו דקמח חטים בקמח שעורים לרבא דאזיל בתר שמא הוי מין במינו ובתוס' פסחים (דף מ"ג) כתבו דקמח חטים בקמח שעורים הוי מין בשאינו מינו תמן לאביי דפריך לרב דימי ואיהו אזיל בתר טעמא. אבל בתוספתא כאן תניא ר' יוסי אומר גריס של פול וגריס של עדשים הוא מין אחד הרי דאזיל בתר שמא ויש לחלק בזה. אולם נראה דגבי מדומע פליגי תנאי ואביי ורבא לא פליגי רק לענין טבל ויין נסך דגבי מדומע הקילו בכמה דברים. אמנם מדברי רבינו נראה דרק לענין יין נסך אזלינן בתר שמא ואולי טעמא דרבא משום דהא דיין נסך אוסר במשהו הוא משום חומרא דעו"ג ופירש דעיקר איסור עו"ג במשהו דולא ידבק בידך מאומה כתיב ואינה צריכה שיעור ויעוין הלכות עו"ג פ"ז ה"ט שביאר רבינו כן דכל מה שאתה מהיי' ה"ה כמוה ולכן לא חשיב ר"ש יין נסך בהך דאוסרין במשהו שהרגישו בתוס' זבחים (דף ע"ג) משום דכיון דעיקר איסורו אין לו שיעור ואע"ג דר' שמעון סבר כל שהוא למכות אבל עיקר איסור ומכש"כ בהנאה צריך שיעור משא"כ בעו"ג ותקרובות וחזינא דקפיד רחמנא באיסורי עו"ג על ואבדתם את שמם. לכן אזיל בתר שמא ומה שנאבד שמו אין מהיי' ממנו והדברים ארוכים בסוגיא דמביא אביי מהך דשנים וג' אסורים מצטרפים ואכמ"ל, וזה נראה ברור בשיטת רבינו ודוק, ולפ"ז הך חמירא דחיטי ודשערי לענין תקרובות עו"ג ודלא כפירוש רש"י דלענין תרומה מיירי ואכמ"ל. ויעוין ריטב"א בעו"ג שם שכתב בזה דלא כרש"י:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.