אמרי משה/כב

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

אמרי משה - סימן כב

עבדים הקנוים לעכו"ם ע"י כיבוש מלחמה אם יכולים להתגייר בלי דעת רבן ובקנוים לישראל אי יש אסור עבדות בגיותן ואם יכולים להתגייר ע"י הסכמת רבן לחוד או צריך גט שחרור:

א) גרסינן ביבמות (מה: - מו.) הלוקח עבד מן העכו"ם וקדם וטבל לשם בן חורין, קנה עצמו בן חורין, מ"ט עכו"ם גופו ל"ק מה דקני הוא דמקני לישראל, וכיון דטבל לב"ח אפקי' לשעבודא, אמר ר"ש ל"ש, אלא בלוקח מעכו"ם אבל עכו"ם גופא קני כו', וכתב בריטב"א ובנמוקי יוסף על הא דעכו"ם גופא קני צריך גט או כסף ולא סגי במחילה גם אינו רשאי לטבול אלא כדין עבד ישראל מדעתו וה"ה אם לקחו מעכו"ם שלקחו במלחמה כה"ג עכו"ם קונה אפילו ישראל וכ"ש לעכו"ם ולפ"ז עבדים ישמעאלים שלנו אינם יכולים להתגייר אלא מדעת רבן, ואם נתגיירו שלא מדעתם אין טבילתם טבילה עכ"ל ודבריהם צ"ע לכאורה במה דמתבאר דרק בישראל שלקח מהעכו"ם אבל כשהם תחת ידי העכו"ם יכולים להתגייר גם שלא מדעתם אף שכבשו במלחמה דיש להם קנין הגוף, ואינו מובן הטעם. והנלע"ד דיש לתמוה במה דמתבאר בסוגיא דקה"ג דיש לישראל בעבדים מעכב שאינם יכולים להתגייר ואטו משום אסור גזל שגוזל א"ע מבעלים יעכב עליו שלא יוכל להתגייר ולקבל עליו יהדות, ובשלמא בעבד אחר הטבילה אינו יכול להתגייר בלי שחרור משום איסורא דעבדות שיש עליו דגזה"כ דצריך גט שחרור להפקיע האסור אבל קודם הטבילה מדוע לא יוכל להתגייר ומה מעכב על הגירות, ונראה מזה ראיה דגם קודם מילה וטבילה יש איסורא דעבדות ועוד יתבאר להלן דנראה דהרמב"ן נסתפק בזה אי צריך גט שחרור לשמה קודם טבילה ואפשר שיהיה עליו גם אסור דל"י קדש על הישראל וכמש"ל, ואי נימא כן א"ש הא דבגופו קני לא יוכל להתגייר משום קנין האסור וכמו בכ"ד שצריך ג"ש.

ב) ועפ"ז יתיישב הרמב"ם בפ"ט מעבדים ה"ה, עכו"ם שקנה עכו"ם לעבדות ל"ק אלא למע"י ואעפ"כ אם מכרו לישראל גופו קנוי לישראל, וכבר תמהו דזה נגד הסוגיא דאמרינן מה דקני הוא דמקני, ולהנ"ל יש לפרש דהרמב"ם קאי על מה שכתוב מקודם דבכיבוש מלחמה קונה גם עכו"ם קה"ג, והנה זה ודאי דאף בכיבוש דיש לו קה"ג אבל קנין אסור ודאי דל"ש בעכו"ם וע"כ בעכו"ם מצי לטבול לשם ב"ח גם כשקנה בכיבוש, כיון דלפמש"ל העיקר שמעכב הגירות הוא רק איסורא דעבדות אבל לא הממון והנה בכה"ג דקנה בכיבוש כשמכרו אח"כ לישראל שוב א"י להתגייר דל"ש מה דקני מקני דהרי באמת גם העכו"ם היה לו קה"ג ורק דאצלו ל"ש קנין האסור, אבל כשבא לרשות ישראל חל עליו איסורא דעבדות ושוב א"י להתגייר בלי שחרור, וזה מוכרח מהא דפריך ר"ח מבלוריא הגיורת דלפניה אין ואחריה לא, וע"כ דכונת קושיתו להוכיח מזה דגם לעכו"ם יש קה"ג דא"א לומר דפליג על הסברא דמה דקני מקני דזה פשוט דא"א לקנות יותר ממה שיש להמוכר, וע"כ דהוכיח דיש לעכו"ם קה"ג, וא"כ קשה לדידיה, מה החילוק בין לפניה לאחריה, וע"כ דהיינו כמ"ש דלעכו"ם אף שיש קה"ג מ"מ אין מעכב להגירות קנין הממון ורק לאתר שטבלו דהם ברשות ישראל שוב חל עליהם אסור דעבדות וע"כ ל"מ מה שטבלו לאחריה (ואף דרש"י פי' לפניה אין משום דעכו"ם ל"ק ישראל לגופו הרי בל"ז יש להבין מ"ש דל"ק ישראל, דהרי אנו דנין אם נעשה ישראל והול"ל דל"ק עכו"ם לגופו וע"כ דכונתו ג"כ כהנ"ל דבעכו"ם אף דקנה קה"ג אבל אין מעכב זה להגירות, וע"כ נעשה ישראל, ומ"ש דל"ק ישראל לגופו היינו דליכא עליו אסור עבדות, משא"כ כשנכנס לרשות ישראל דיש לישראל קנין אסור וע"כ גם קודם שטבלו מעכב האסור שלא יחול עליו הגירות), וזה כונת הרמב"ם בהלכה הקודמת דעבד הנלקח בדינים אלו הרי הוא כעבד לכ"ד, היינו כשבא לרשות ישראל מעכו"ם שכבשו במלחמה, וע"ז קאי הרמב"ם בהלכה ה', דאף שאצל העכו"ם הקנין הוא רק למע"י היינו קה"ג למע"י, וע"כ אם מכרו לישראל גופו קנו לישראל והיינו דחל עליו קנין אסור שלא יוכל להתגייר. והא דאמרינן מה דקני מקני, היינו, בקנה העכו"ם בכסף דא"ל רק מע"י, וגם להישראל א"ל רק מע"י ובזה ליכא איסורא דעבדות, וע"כ קנה עצמו בן חורין, וניחא בזה גם הנמוקי יוסף הנ"ל דעבדים ישמעאלים הקנוים מעכו"ם שכבש במלחמה אינם יכולים להתגייר בלא דעת רבן, דמשמע דכשהם אצל העכו"ם מצי להתגייר והיינו כנ"ל. דכיון דאצל העכו"ם ליכא קנין אסור, אין קנין הגוף דממון מעכב לגירות.

ג) ואך עדיין קשה הנמוקי יוסף הנ"ל שכתב שאין יכולים להתגייר בלא דעת רבן, דמתבאר מדבריו דמדעתם מהני, והא להנתבאר דצריך ג"ש גם קודם הטבילה ל"מ הגירות גם מדעתם בלא ג"ש כמו בלאחר הטבילה ושו"ר במחנה אפרים הלכות עבדים שעמד ג"כ על המחקר אי צריך ג"ש קודם טבילה. והרגיש מדברי הנמוקי יוסף אלו דע"כ ס"ל דא"צ ג"ש, דאל"כ גם מדעתם ל"מ בלא ג"ש יע"ש. אבל לדבריו יתעורר תמיהתנו הנ"ל דגם בלא דעתם יהני הגירות, ואטו קנין הממון יעכב הגירות. גם תמוה מה שהביא שם מהפני משה ראיה דצריך ג"ש בנכריותם מהא דאמרינן שם הני דיהבי זוזי אכרגא כי נפקי צריכי גיטא או לא. וכתבו התוס' לענין אם יתגיירו אם מותרין ממת ישראל ע"ש וברא"ש, וחזינן דאע"ג דכבר נפקי מרשותם בעודם עכו"ם, אפ"ה כי מגיירו אח"כ, צריך גט שחרור ויע"ש, והנה מפרש דהא דצריך ג"ש היינו אחר הגירות להתיר האסור דעבדות, והוצרך לפרש כן דל"ל דהג"ש בעודם עכו"ם, דל"ש עכו"ם לג"ש. ולענ"ד הדבר תמוה דיהני הגירות מקודם הג"ש דכיון דס"ל דצריך ג"ש ובלא השחרור יש בו אסור עבדות ואיך שייך אחר הגירות, כשהוא כבר ישראל, אסור עבדות, וגם איך מהני הגירות כשהוא עדיין באסור עבדות אחר הטבילה דלפמש"ל העיקר מה דלא מהני כשיש לו קה"ג מה שטבל לשם ב"ח, הוא רק משום קנין האסור וא"כ איך מהני הגירות קודם הג"ש וע"כ צריך לפרש דהא דקאמר כי נפקי צריכי גיטא דחירותא היינו קום הגירות, ומ"ש דל"ש ג"ש בעכו"ם, כבר עמד בזה הרמב"ן וז"ל ומספ"ל מילתא כיון דעכו"ם ליתא כלל בתורת גטין היכא אית ליה יד, בשלמא עבד שטבל איתא במצוות וגמרי לה מאשה וגו"י בכ"א לשחרור, אלא עכו"ם היכא מקבלי ועוד מנ"ל שטר בעכו"ם מלה לה מאשה גמרינן, וגבי האי דליכא כלל במצוות, ליכא ג"ש. ואיכא למימר כיון דקנוי הוא קה"ג כעבד דמי שצריך שטר וקונה עצמו בשטר ע"י אחרים דקי"ל זכות לעבד שיצא לחירות ואע"ג דליתא בתורת שליחות כלל הך זכיה לאו מדין שליחות נתרבה, וכ"מ בקדושין (דף כ"ג) ואכתי לא שמיע לי דהא עכו"ם ל"ק נשטר וכל קנינו בכסף כדאיתא בקדושין. א"נ שיוצא בכסף ע"י אחרים שקבלת רבו גרמה לו ויוצא הוא אפילו שלא לדעתו.

ד) והנראה כונתו דמספ"ל אי צריך ג"ש לשמה, וע"ז הקשה דכיון דהוא עכו"ם ל"ש גיטו וידו בכ"א דבכל עבדים ילפינן לה לה מאשה אלא עכו"ם מנ"ל (נראה דס"ל דגו"י בכ"א אינו מסברא רק דגמרינן מאשה וצ"ע דבאמת באשה מסקינן דלא קניא ידה לבעל וגם חצרה רק מדרבנן הוא שאוכל הפירות) ואח"ז הקשה מנ"ל שטר בעכו"ם היינו מנ"ל דבעינן ג"ש לשמה כיון דא"א לגמור מאשה, וע"ז תירץ דכיון דקנוי קה"ג צריך שטר היינו שטר קנין אף שלא לשמה וקונה א"ע בשטר ע"י אחרים דע"י עצמו א"א דל"א גו"י בכ"א דבשטר קנין ודאי ל"ש גו"י בכ"א כמ"ש הקצות בסי' ר' דכיון דצריך קנין ולא רק נתינה ע"ש ובא"ש פירש דדעת הרמב"ן בפשיטות דצריך ג"ש לשמה גם בעכו"ם. ולא אדע איך יפרש לפ"ז מה שכתב הרמב"ן, דקונה בשטר ע"י אחרים. דאם נימא דקושיתו היה איך שייך ג"ש בעכו"ם מה נפ"מ אם השחרור ע"י עצמו או ע"י אחרים, וע"כ צ"ל כמ"ש, דמ"ש. דא"ל כיון דקנה קה"ג כעבד דמי שצריך שטר היינו שטר קנין ולא ג"ש לשמה וע"כ כתב דדוקא ע"י אחרים ומשום דל"ש גו"י בכ"א כנ"ל, (ואולם צל"ע מש"כ הרמב"ן דיוצא בכסף ע"י אחרים אף שלא מדעתו דלכאורה הא דמהני בכסף בע"כ היינו דבשחרור הדין דיוכל לשחררו בע"כ ורק בשטר ע"י אחרים ל"ש בע"כ אבל בכסף מהני מה"ט דקבלת רבו גרמה לו. והוא דין שחרור. אבל הכא דקיימינן בעכו"ם דלא מדין שחרור הוא רק בתורת קנין, וא"כ איך שייך קנין בע"כ ואולי כיון דהכא בעכו"ם דמהני גם הפקר לחוד וע"כ מהני גם בע"כ וכעין דאמרינן בבבא בתרא (דף נ"ד) עכו"ם מכי מטי לידיה מסתלק וחזינן דשייך קנין להפקיע דבר מהבעלים אף שאין נקנה להקונה ואף דהכא בהרמב"ן משמע דלא הוי כהפקר שאחרים יכולים לזכות בו ואך הוא קנין להפקיע רשות אדון לחוד, וצ"ע מירושלמי קדושין פ"ק הילך כסף שתצא שדך להפקר לא יצאת ע"ש וי"ל).

ה) והנה בספר קהלת יעקב תמה מאד על הסוברים דליכא איסור עבדות בעודן עכו"ם מהא דיליף שמואל מכל עבד איש דכל שאין רשות רבו עליו, אין קרוי עבד, והא קרא איירי במקנת כסף שמילתו מעכבת בפסח וכיון שעדיין לא מל והוא עכו"ם ולכן שפיר יצא לחירות ע"י הפקר לחוד כיון דאין עליו איסור עבדות, ואיך יליף שמואל מזה למפקיר עבד שכבר טבל ויש עליו איסור עבדות שיוצא ג"כ בהפקר ע"ש. ואנכי לא אדע מה כל הרעש דהא ביליד בית שכבר טבלה אמו והבן הוא מחויב במצוות גם טרם מילה ודאי דמשכחת הך קרא שתעכב מילתו בפסח, ואך צ"ל דעיקר קושיתו דבקרא כתיב מקנת כסף, ואך לפי"מ דמשמע בשבת (דף קל"ד) דגם בקנה יליד בית מישראל אחר, מקרי אצל הקונה מקנת כסף ע"ש, וא"כ כבר חל עליו דין עבדות גם טרם המילה ושפיר יליף שמואל מזה, מפקיר א"צ ג"ש, ועיין ריטב"א קדושין (דף כ"ב) דהחידוש ביפת תאר הוא משום דבמלחמה דהוא פרהסיא קנאין פוגעין בו, דבצנעה ליכא איסור מה"ת ע"ש. ואי נימא דגם בעודו עכו"ם איכא איסור עבדות, א"כ כיון שלקחה במלחמה הרי יש עליה איסור דל"י קדש מה"ת לרוב הפוסקים לבד מהרמב"ם. ולכאורה אפ"ל דהיפ"ת אינה לוקחה מתחלה לקנותה לעבדות רק לכונסה והיינו הא דאמרינן וראית בשביה בשעת שביה היינו שלוקחה בתחלה לשם יפת תאר, ואך מהא דאמרינן ביבמות (דף מ"ז) כופה ומטבילה לשם שפחות משמע דקונה אותה לעבדות ומזה מוכרח דליכא איסור עבדות בגיותם.

ו) ושמעתי מאדמו"ר שליט"א שעמד ג"כ במה שהקשינו דלמה יעכב הגירות במה שגופו קנוי, ותירץ בטוב טעם לפי מה דנתבאר לקמן דטבילת עבדים היא בע"כ וכדאמרינן ביפת תאר דכופה ומטבילה לשם שפחות, וגם רבנן מודים לרשב"א בזה ורק פליגי בטבילת השחרור וע"ש ברא"ש. וע"כ כשטובל לשם ב"ח לגירות והוא מקבל עליו מצוות נעשה ממילא טבילתו לעבדות משום הזכות שיש להאדון להטבילו בע"כ לעבדות. דנהי דאם הטבילה לא היה לשם ב"ח ל"ש להעשות עבד, ומשום דטבילת עבדים צריך קבלת גירות ומצוות, אבל כיון שטובל לב"ח ומקבל עליו מצוות שוב נעשה בע"כ טבילתו לעבדות, והא דבקנה העכו"ם יכול לטבול לב"ח אף דגם בזה יוכל להטבילו בע"כ היינו משום דשם א"ל רק מע"י והוא רק שעבוד שיש לו להרב שעבוד על העבד שמחויב לטבול ולהיות עבדו לכ"ד, ומשום זה השעבוד יכול הוא להטבילו בע"כ, והוא כגובה השעבוד וע"כ כשקדם וטבל לשם ב"ח ל"א דהטבילה נעשה בע"כ לעבדות דאדרבה אמרינן להיפך דהגירות מפקיע השעבוד והחיוב שמוטל על העבד לטבול לעבדות ונעשה ב"ח, וממילא פקע השעבוד אבל בקנה עכו"ם גופו שיש לו קה"ג לגמרי ורק דכן הדין דקנין האיסור לא חל עליו רק ע"י הטבילה, אבל ל"ש ע"ז דהגירות יפקיע הקנין. ואך דלא נימא נהי דל"ש להפקיע אבל במה מעכב הקנין להגירות, ע"ז שפיר אמרינן משום דטבילתו לב"ח ממילא נעשה טבילה לעבדות כיון דאין זה שעבוד, ול"ש לומר להיפך דהגירות יפקיע וע"כ נעשה עבד בע"כ. ע"כ שמעתי. ועפ"ז מיושב שפיר מה שהקשינו על הנמוקי יוסף, מדוע מהני דעת רבן לחוד כשנותנין רשות להתגייר, וא"צ לג"ש וגם להפקיר א"צ והיינו משום דהממון לחוד אין מעכב כלל להגירות ורק משום דבע"כ נעשה טבילתו לעבדות וכ"ז כשהרב אין רוצה שיתגייר אבל כשהרב נותן לו רשות שפיר מהני גירותו, ומה שיש לו קה"ג אין מעכב הגירות וגם לפ"ז האי דביש לו קה"ג אין יכול להתגייר. היינו, רק בישראל, אבל בעכו"ם כשיש לו קה"ג כמו בכיבוש, זה אין מעכב להגירות, דבעכו"ם ל"ש הא דטבילת עבדות בע"כ, ומיושב ג"כ הרמב"ם דפ"ט מעבדים הנ"ל כפי האופן שנתבאר לעיל.

ז) ואולם ק"ל על תירוץ הנ"ל ממה דאמר שמואל וצריך לתוקפו במים, וע"ש ברש"י דאפילו יאמר לשם ב"ח אני טובל לא מועיל. והנה משמע דמועיל בתוקפו במים בע"כ אף שהעבד צועק אז בעת הטבילה שאיני רוצה וטובל לשם ב"ח וכדמשמע מפרש"י, ועכצ"ל הטעם משום דהדין הוא דיוכל להטבילו בע"כ לעבדות וע"כ אין מועיל מחאתו. ומוכח מזה דגם כשהעבד טובל לב"ח אינו מועיל בשעה שטובלו לעבדות ול"א להיפך דיפקיע משעבוד ויהיה ב"ח, וא"כ אי נימא דגם כשטובל בעצמו לב"ח גם בלא רבו נעשה ממילא בע"כ טבילתו לעבדות ומשום זה לא מהני הגירות בקנה עכו"ם גופו כנ"ל וא"כ גם בקנה מעכו"ם אמאי מהני טבילתו לב"ח, ונימא ג"כ דטבילתו נעשה בע"כ לעבדות וממילא לא יהני ומה שטבל לב"ח כמו דחזינן דל"מ מחאתו שטובל לב"ח שכתוקפו הרב במים, ול"א דמפקיע משעבוד ואולי י"ל דבשעה שהרב איתא כאן ותוקפו להטבילו לעבדות וזה הוא גבית השעבוד ל"ש אז שיטבול לב"ח ויפקיע השעבוד דאז כבר גבה, אבל כשקדם בעצמו וטבל לב"ח לא יוכל לעשות מטבילתו לב"ח שיהי' בע"כ טבילה לעבדות, דאז לא הוי רק שעבוד והגירות מפקיע השעבוד ואולי נפרש דהך דתוקפו במים איירי, דבשעה שטובלו נתרצה העבד שיטבילו לעבדות וכן הך במנימין עבדיה דר"א דצמצמו לו שלא יקדים לומר לשם ב"ח אני טובל ג"כ איירי שנתרצה העבד אך חשש כ"א דלמא יחזור מרצונו בעודו בנהר ויאמר לשם ב"ח אני טובל יע"ש צמצמו לו להקדים טבילתו לעבדות טרם שיחזור מרצונו ויאמר לשם ב"ח אני טובל, וכצ"ל לשיטת הרי"ף דס"ל דא"א להטביל בע"כ לעבדות ובכ"ז הביא הך דשמואל דתוקפו במים וזה ודאי דוחק דרק לענין קבלת מצוות שיהיה כישראל ל"מ בע"כ אבל ע"ז יהני בע"כ שיקנה קה"ג של"י לטבול לב"ח ועיין בספר הזכות דמתבאר מלשונו דהתקיפה הוא שלא יאמר העבד אח"כ שטבל לב"ח אבל לא שיהני בע"כ.

ח) ואמנם אם נפרש הך דתוקפו במים דלא אתינן עלה מטעם שיוכל להטבילו בע"כ היה אפ"ל דבקנה מעכו"ם דא"ל רק מע"י, לא מצי כלל להטבילו בע"כ, ומיפ"ת אין ראיה דשם ע"י כיבוש מלחמה קונה קה"ג וכן מסתבר דאי אפשר שיהיה עבד בטבילתו ויחול עליו קנין איסור כשאין לו רק מע"י, ואם נימא דע"י הטבילה הוא דקונה קה"ג וכן משמע בכסף משנה בפ"ט מעבדים ה"ה ע"ש ובטור סי' רס"ז, אבל תמוה הדבר היכן מצינו שהטבילה יעשה קנין, וע"כ הי' אפ"ל דבאמת בקנה מעכו"ם לא יוכל להטבילו בע"כ כיון דמחוסר (קנין) קה"ג, ורק בקנה עכו"ם גופו שיש לו קה"ג מהני טבילתו בע"כ שיחול עליו איסורא דעבדות ולענין מצוות ולפ"ז היה ניחא בפשיטות הא דבקנה מעכו"ם מהני מה שקדם וטבל לב"ח ומשום דל"ש בקנה מעכו"ם שהטבילה יהיה בע"כ לעבדות דהרי א"י להטבילו בע"כ ומשא"כ בקנה עכו"ם גופו נעשה הטבילה בע"כ לעבדות כנ"ל.

ט) ואולם מהראשונים משמע דגם נקנה מעכו"ם וא"ל רק למע"י, מ"מ יכול להטבילו בע"כ. עיין בחידושי הרמב"ן שהביא ראיה להרי"ף ורבנן פליגי ארשב"א וס"ל דא"י להטבילו בע"כ מהא דאמרינן הלוקח עבד מעכו"ם ולא רצה למול מגלגל עמו יב"ח ואמאי ימהלנו בע"כ וחזינן דגם הלוקח מעכו"ם דא"ל רק מע"י לרשב"א יכול להטבילו בע"כ, וכן ממה שהביא מהרמב"ם וס"ל ג"כ כהרי"ף ממ"ש הגמ' הנ"ל ואם לא רצה חוזר ומוכרו לעכו"ם ומוכרח כנ"ל וכן מוכרח ממה שהקשו התוס' {{ממ|דף מ"ח) ד"ה אלא וע"ש, ובאמת משמע כן להדיא בסוגיא דפריך שם מני, אי רשב"א האמר לוקח מעכו"ם ג"כ א"צ לקבל ולפי פירוש הרמב"ן דהא דאמרינן אימר דשמעת לרבנן ביפ"ת דל"ש במצוות היינו דהיה הטבילה בע"כ ואין טבילתה כלום לעבדות (והיינו להרי"ף דס"ל דרבנן פליגי גם אטבילת עבדות דליתא בע"כ) וע"כ צריך לקבל אבל עבד דשייך במצוות היינו דכבר קיבל יהדות בטבילתו מדעתו וע"כ א"צ לקבל בשחרור. ולפ"ז ע"כ צ"ל הא דפליגי רבנן בלוקח עבד מעכו"ם שצריך לקבל היינו ג"כ כשלא טבל מדעתו דאי טבל מדעתו מדוע צריך לקבל בשעת שחרור, ומוכח מזה דלרשב"א דבלוקח מעכו"ם א"צ לקבל היינו שיכול להטבילו בע"כ לעבדות ואח"כ יטבילו לשחרור ומתבאר דגם בלוקח מעכו"ם מטביל בע"כ ודוחק, דהכונה בלוקח מעכו"ם עצמו, וכן מבואר להדיא ברמב"ן (דף מ"ו) בהך דבעי בהני דיהבי זוזי אכרגא אי צריך ג"ש ופי' דהיינו שהטבילם בע"כ ומבעי אי הוי כקונה עבד מהעכו"ם ומטבילו אפילו בע"כ ע"ש, ולפ"ז קשה דגם בקנה מעכו"ם נימא דהטבילה לב"ח יהיה בע"כ טבילה לעבדות.

י) והנלע"ד דהנה כבר כתבנו דקשה מאוד מה דמשמע מהטור דהטבילה עושה קה"ג והרי לא מצינו כלל דהטבילה יהיה קנין וכן צריך להבין הא דמנימין דמנחי לו אריסא בצוארו וצמצמו לו ולמה להו כ"ז. וברמב"ם. ולפיכך צריך לתוקפו במים עד שיעלה והוא תחת שעבודו, מה השעבוד בזה, וע"כ נראה דבאמת הטבילה לחוד אין עושה קנין ורק דצריך קנין בשעת הטבילה והיינו הך דתוקפו במים ומה דרמו עליו אריסא דהיינו קנין חזקה דעבד שיעשה מלאכת רבו. וזה כונת הרמב"ם שיעלה והוא תחת שעבודו, ואף דצריך להבין דלמה הוצרך לעשות החזקה דוקא בשעת הטבילה וזה קשה גם בל"ז דלמה פחד ר"א ואמר להו חזו דמנייכו קבעית דלמא יקדים לטבול לב"ח היה לו לעשות בהעבד חזקה ולקנותו קה"ג, דהא אמרינן ל"ש אלא בלוקח מהעכו"ם אבל עכו"ם גופיה קני וא"כ היה לו לר"א לקנות הקה"ג מעצמו של עבד ושוב לא יוכל לטבול לב"ח. והנראה דהיינו משום דהעבד לא נתרצה כלל בעבדותו ולא היה רוצה להקנות א"ע לקה"ג וכדחזינן דפחד ר"א שמא יטבול לב"ח, ובע"כ של עבד א"א לקנות, וע"כ אמר להו דבשעת טבילה יעשו עמו קנין החזקה, ואז מהני גם בע"כ והיינו דכיון דילפינן מקרא דעבד איש דמלין עבד בע"כ וכן הטבילה בע"כ ומשמע להו דגם בקונה עבד מעכו"ם דא"ל רק מע"י, מ"מ יוכל להטבילו בע"כ וכמשנ"ל. וכיון דלהיות עבד לכ"ד א"א בלא קה"ג, והטבילה אין עושה קנין א"כ ע"כ דהקרא גלי דגם הקנין יוכל לעשות אז בעת הטבילה בע"כ וע"כ א"ש הא דצריך לתוקפו (דהיינו החזקה) במים דוקא וכן במנימין עבדי' דר"א דדוקא בשעת הטבילה אמר להו שיעשו עמו קנין החזקה, דאז מהני הקנין אף בע"כ ומשום דאז ע"י הטבילה נעשה ג"כ ישראל במקצת. וע"כ גלי קרא דמהני בע"כ אבל שלא בשעת טבילה ודאי לא מהני מה דמחזיק בו בע"כ, ועפ"ז מיושב היטב מה שהקשינו וגם בקונה מעכו"ם נימא דלא תהני טבילתו לב"ח משום דבע"כ נעשה טבילה לשם עבדות ומשום דכיון דצריך קנין וכשקדם וטבל לב"ח ולא עשה בשעת הטבילה קנין, א"א לחול עליו עבדות בע"כ, כיון דאין קנוי רק למע"י אבל כשקנה גופו דלא מחסר קנין אז א"א לטבול לב"ח, ומשום דנעשה הטבילה לעבדות, ואף אי נפרש הך דתוקפו במים גם בלא קנין חזקה, וע"י הטבילה לחוד נקנה ג"כ, מ"מ עכ"פ בעינן שהבעלים יהיה בעת הטבילה, ויכוונו לקנות ככל קנינים דבעינן כונה לקנות, וע"כ כשקנה מעכו"ם, וטבל לב"ח ל"ש לומר דהטבילה יהיה לעבדות בע"כ, כיון דאין הבעלים מכוונים אז לקנות וכיון דא"א לקנות ל"ש לחול עליו עבדות וע"כ שפיר מהני טבילתו לב"ח ומשא"כ בקנה עכו"ם גופו דלא מחסר קנין, חל עליו איסורי עבדות ממילא ע"י הטבילה, דע"ז לא בעי כונה.

יא) וחוץ לדרכנו י"ל בהא דהקשינו מדוע לא עשה חזקה קודם הטבילה משום דל"ש לקנות הגוף לבד כשכבר קנוי לו למע"י משום דהוי כדבר שאין בו ממש ורק בעת הטבילה שחל אז קנין איסור קונה אז קה"ג בחזקה. ועוד י"ל לפמ"ש התוס' בבכורות (דף מ"ג) דבעכו"ם ליכא קנין חזקה וקנינו רק בכסף והא דאמרינן דעבד כנעני נקנה גם בשטר ובחזקה היינו בקונה עבד מישראל, וע"כ לא מהני החזקה רק כשתוקפו המים ומשום דאז בטבילתו נעשה ישראל. ואולם בשו"ע וברשב"א קדושין (דף ג') מבואר דגם בקונה עכו"ם גופו קונה בחזקה, וכן מתבאר מרש"י בגיטין (דף ל"ח) ד"ה בחזקה נהי דישראל קנה לעכו"ם בחזקה דאיתקש עבדים לקרקעות אבל עכו"ם ל"ק קרקע בחזקה כישראל אלא כל קנינו בכסף. ומבואר וגם בתחלת קנינו שקונה מגוף העכו"ם קונה בחזקה (והנה לפ"מ דיליף שם מעמון ומואב דטהרו בסיחון משמע לכאורה דגם קרקע קונה עכו"ם בחזקה אבל מלשון רש"י הנ"ל משמע דזה פשיטא גם להמסקנא דעכו"ם ל"ק קרקע בחזקה וע"כ דחזקת מלחמה שאני ובשבאי ג"כ דין כיבוש יש לו והא דצריך יאוש לרש"י היינו כמ"ש הריטב"א המובא בסי' שאח"ז דע"י היאוש נגמר הקנין) עוד י"ל במה דהקשינו מדוע לא עשה חזקה קודם הטבילה משום דל"ש קנין לקנות הגוף לבד כשכבר קנוי לו למע"י ורק בעת הטבילה שחל אז קנין איסור קונה אז קה"ג בחזקה:

יב) והנה ז"ל התוס' רי"ד בגיטין {{ממ|דף ל"ח) ואי קשה מאי קסבר רבא דאמר ישתעבד לרבו שני אע"פ שהוא לאחר יאוש והא כיון דייאש מיניה מריה ה"ל כאילו הפקירו ואי קסבר המפקיר עבדו יוצא לחירות וא"צ ג"ש, א"כ משעה שנתייאש נשתחרר והרי הוא ב"ח והיאך רשאי השני לשעבדו ואי אמרינן דקסבר דצריך ג"ש א"כ כיון שרבו ראשון אדוק בו, היאך יכול רבו שני לשעבדו והרי רבו ראשון יכול לכתוב לו ג"ש להפקיע מידו. תשובה: בודאי המפקיר עבדו ואינו עומד חת שום אדם יצא לחירות אבל זה שעומד ביד השבאי שקנאו בחזקה אין כח בידינו לשחררו ולא תיבעיא בהפקר בלחוד אלא אע"ג דכתב ליה גיטא דחירותא אינו יכול להוציאו מתחת רשות אחרים ונהי שהועילו הפקירו ושחרורו שאם יברח מיד השבאי שאין רבו הראשון יכול להחזיק בו אלא הרי הוא משוחרר, אבל אם מכרו השבאי לישראל קנאו מיד השבאי למע"י ואין כח לרבו הראשון להפקיעו מתח"י לא בהפקר ולא בשחרור וה"ה אם מכר ראובן עבדו לשמעון למע"י שלא מכר לו אלא קנין הדמים וקנין האיסור שייך לעצמו אינו יכול ראובן לשחררו ולהפקיעו מתחת רשותו של שמעון, והילכך ישתעבד לרבו שני, ומיהו אע"ג דאמר רבא ישתעבד לרבו שני, אין רבו שני יכול לשחררו ולהתירו בב"י עד שיחפוץ רבו ראשון, שהרי השנאי לא קנאו אלא למע"י שהוא קנין דמים, אבל קה"ג שהוא קנין האיסור שצריך ג"ש נשאר אצל רבו ראשון ומה שיש לשבאי מכר לישראל ולא יכול למכור לו כ"א קנין הדמים אבל קה"א אצל רבו ראשון נשאר הלכך אין כח לרבו שני לשחררו ולהתירו בב"י כ"א רבו ראשון, ורבו ראשון נמי בלא רבו שני אינו מועיל שהרי קנין דמים אינו שלו אלא משחרר ראשון, ושני אם רוצה מתיאש ממנו ומפקירו וחותם בב"י, וכן נמי המוכר עבדו לכנעני וחזר הכנעני ומכרו לישראל קנין האיסור אצל רבו ראשון נשאר, שהכנעני לא קנה האיסור כ"א דמים, ומה שקנה יוכל להקנות לישראל ולא יותר והלכך רבו ראשון צריך לשחררו ולהתירו בב"י ולא רבו שני. ורבו שני מתיאש ממע"י, וכן נמי אם מכרו רבו ראשון לישראל למע"י שקנין איסור נשאר אצלו שחרור ראשון מתירו בב"י ולא שחרור השני אלא משחרר ראשון ומפקיר שני ואז הוא ב"ח גמור עכ"ל, ולכאורה תמוה, דהא כיון דהשבאי ל"ק רק למע"י, א"כ אמאי ל"מ שחרור דראשון כשהוא תח"י ישראל שלקח מהשבאי דהא אמרינן ביבמות מאי דקנה הוא דמקנה, וכיון דכשהוא תח"י השבאי עצמו סובר דמצי הבעלים לשחררו א"כ גם כשמכרו השבאי לישראל למה א"א לשחררו דהא א"ל להישראל רק קנין למע"י כמו השבאי והשחרור מפקיע ואי נימא דס"ל דהשבאי קונה ע"י הכיבוש גם קה"ג א"כ גם כשהוא אצל השבאי למה מצי לשחררו:

יג) ולכאורה אפ"ל כמו שהערנו קצת חכ"א דהישראל זוכה בעצמו קה"ג ע"י יאוש הבעלים אבל השבאי עצמו א"א לזכות קה"ג, גם ע"י כיבוש דעכו"ם א"ל רק מע"י, וע"כ אצל השבאי השחרור מפקיע משעבוד אבל הישראל שזוכה מעצמו בהעבד גם בקה"ג א"א להפקיע. ואולם לדעתי אי אפשר לומר כן דהא הראשונים הקשו למה אין זוכה העבד בעצמו ע"י היאוש ולמה זוכה השבאי, ותירצו, דכיון שהוא תח"י השבאי שגזלו ויש לו קנין גזילה וע"כ זכה בו למע"י משעה ראשונה וע"כ ל"מ לזכות בעצמו, ע"ש ברשב"א וכיון דהעכו"ם א"ל רק קנין למע"י א"כ כשנתיאש זכה העבד בעצמו את קה"ג בשעת היאוש כיון דע"ז הקה"ג לא היה רשות השבאי שולט ושוב א"א להישראל שקנה מהשבאי לזכות הקה"ג וגם ל"ל כמשכ"ל על הריטב"א דאצל העכו"ם הוא רק קנין ממון דאין מעכב להגירות וכשבא ליד ישראל הוי אצלו קנין איסור, דהרי הכא מיירי בעבד שקנין האיסור נשאר אצל הראשון ואין להלוקח מהשבאי רק קנין ממון, ובכ"ז ס"ל דמעכב להשחרור וא"כ מ"ט מהני כשהוא תח"י השבאי: