משנה/חגיגה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל - ספריא)
 
(יצירה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל - ספריא)
שורה 4: שורה 4:
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}


{{עוגןמ|א}} הכל חייבין בראיה. חוץ מחרש. שוטה. וקטן. וטומטום. ואנדרוגינוס. ונשים. ועבדים שאינם משוחררים. החיגר. והסומא. והחולה. והזקן. ומי שאינו יכול לעלות ברגליו. איזהו קטן. כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו. ולעלות מירושלם להר הבית. דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית. שנאמר שלש רגלים:  
{{עוגןמ|א}} אין דורשין בעריות בשלשה. ולא במעשה בראשית בשנים. ולא במרכבה ביחיד. אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. כל המסתכל בארבעה דברים. ראוי לו כאילו לא בא לעולם. מה למעלה מה למטה. מה לפנים. ומה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו. ראוי לו שלא בא לעולם:  


{{עוגןמ|ב}} בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף. וחגיגה מעה כסף. ובית הלל אומרים. הראייה מעה כסף. וחגיגה שתי כסף:  
{{עוגןמ|ב}} יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך. יוסי בן יוחנן אומר לסמוך. יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך. ניתאי הארבלי אומר לסמוך. יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך. שמעון בן שטח אומר לסמוך. שמעיה אומר לסמוך. אבטליון אומר שלא לסמוך. הלל ומנחם לא נחלקו. יצא מנחם. נכנס שמאי. שמאי אומר שלא לסמוך. הלל אומר לסמוך. הראשונים היו נשיאים. ושניים להם אב בית דין:  


{{עוגןמ|ג}} עולות במועד באות מן החולין. והשלמים מן המעשר. יום טוב הראשון של פסח. בית שמאי אומרים מן החולין. ובית הלל אומרים מן המעשר:  
{{עוגןמ|ג}} בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהם. אבל לא עולות. ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם:  


{{עוגןמ|ד}} ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים. ונדבות. ובמעשר בהמה. והכהנים בחטאות. ואשמות. ובבכור. ובחזה ושוק. אבל לא בעופות. ולא במנחות:  
{{עוגןמ|ד}} עצרת שחל להיות בערב שבת. בית שמאי אומרים יום טבוח אחר השבת. ובית הלל אומרים אין יום טבוח אחר השבת. ומודים שאם חל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת. ואין כהן גדול מתלבש בכליו. ומותרין בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת:  


{{עוגןמ|ה}} מי שיש לו אוכלים מרובים. ונכסים מועטים. מביא שלמים מרובים. ועולות מועטות. נכסים מרובים. ואוכלין מועטין. מביא עולות מרובות. ושלמים מועטין. זה וזה מועט. על זה נאמר מעה כסף ושתי כסף. זה וזה מרובים. על זה נאמר {{ממ|דברים טז, יז}} איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך:  
{{עוגןמ|ה}} נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה. ולקודש מטבילין. ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו:  


{{עוגןמ|ו}} מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל. ויום טוב האחרון של חג. עבר הרגל ולא חג. אינו חייב באחריותו. על זה נאמר {{ממ|קהלת א, טו}} מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות:  
{{עוגןמ|ו}} הטובל לחולין והוחזק לחולין. אסור למעשר. טבל למעשר והוחזק למעשר. אסור לתרומה. טבל לתרומה והוחזק לתרומה. אסור לקדש. טבל לקודש והוחזק לקודש. אסור לחטאת. טבל לחמור מותר לקל. טבל ולא הוחזק. כאילו לא טבל:  


{{עוגןמ|ז}} רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שאינו יכול לתקון. זה הבא על הערוה. והוליד ממנה ממזר. אם תאמר בגונב וגוזל. יכול הוא להחזירו ויתקן. רבי שמעון בן יוחי אומר אין קורין מעוות. אלא למי שהיה מתוקן בתחלה. ונתעוות. ואיזה. זה תלמיד חכם הפורש מן התורה:
{{עוגןמ|ז}} בגדי עם הארץ מדרס לפרושין. בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. בגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה. והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו. והיתה מטפחתו מדרס לחטאת:
 
{{עוגןמ|ח}} היתר נדרים פורחין באויר. ואין להם על מה שיסמכו. הלכות שבת. חגיגות. והמעילות. הרי הם כהררים התלויין בשערה. שהן מקרא מועט והלכות מרובות. הדינין. והעבודות. הטהרות והטומאות. ועריות. יש להן על מי שיסמכו. הן הן גופי תורה:





גרסה מ־20:04, 23 באפריל 2018

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


משנהTriangleArrow-Left.png חגיגה TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
הון עשיר
יש סדר למשנה
רש"ש


דפים מקושרים

(א) אין דורשין בעריות בשלשה. ולא במעשה בראשית בשנים. ולא במרכבה ביחיד. אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. כל המסתכל בארבעה דברים. ראוי לו כאילו לא בא לעולם. מה למעלה מה למטה. מה לפנים. ומה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו. ראוי לו שלא בא לעולם:

(ב) יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך. יוסי בן יוחנן אומר לסמוך. יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך. ניתאי הארבלי אומר לסמוך. יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך. שמעון בן שטח אומר לסמוך. שמעיה אומר לסמוך. אבטליון אומר שלא לסמוך. הלל ומנחם לא נחלקו. יצא מנחם. נכנס שמאי. שמאי אומר שלא לסמוך. הלל אומר לסמוך. הראשונים היו נשיאים. ושניים להם אב בית דין:

(ג) בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהם. אבל לא עולות. ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם:

(ד) עצרת שחל להיות בערב שבת. בית שמאי אומרים יום טבוח אחר השבת. ובית הלל אומרים אין יום טבוח אחר השבת. ומודים שאם חל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת. ואין כהן גדול מתלבש בכליו. ומותרין בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת:

(ה) נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה. ולקודש מטבילין. ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו:

(ו) הטובל לחולין והוחזק לחולין. אסור למעשר. טבל למעשר והוחזק למעשר. אסור לתרומה. טבל לתרומה והוחזק לתרומה. אסור לקדש. טבל לקודש והוחזק לקודש. אסור לחטאת. טבל לחמור מותר לקל. טבל ולא הוחזק. כאילו לא טבל:

(ז) בגדי עם הארץ מדרס לפרושין. בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. בגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה. והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו. והיתה מטפחתו מדרס לחטאת:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.