הרי בשמים/ב/קל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב קל

סימן קל

בעזה"י יום ב' ז"ך סיון תרנ"ו לפ"ק סטרי

רב שלום וברכה. ברביי' והמשכה לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה וביראה כש"מ פישל פעלדמאן נ"י מו"ץ דק"ק ביטשקוף יצ"ו במדינת אונגארן

מכתבו הגיעני עד"ש שנשאל באשה א' שבבואה מבית הטבילה ראתה באצבע אגודל שלה שנחתך מהצפורן לתוך העור ונפרד מקצת מהעור בעומק עד סמוך לבשר והעור הנפרד הי' תלוי ועומד והסירתו בידי' ועלה ונסתפק כ"ת אם צריכה טבילה שנית והספק שלו הוא מכח ד' הט"ז בסי' קצ"ח ס"ק כ"ב שכתב בטעמא דצפורן המדולדלת שפירשה רובה אינה חוצצת משום דאין חציצה במה שנדבק עדיין כי לא הי' מגולה שם אלא משום החלק הנפרש להכי אם רובו קיים ומיעוטו נסדק נמצא דמקום הסדק צר הוא ואין המים יכולין לבא באותו הסדק משא"כ כשנפרץ רובו נמצא שנתרחב מקום הסדק ויכולין מים לבא שם וכיון דבנ"ד הי' רחב המקום שנפרש העור והמים יכולין לבא שם אין האשה הזאת צריכה טבילה שנית או איפשר דדמי להך דסעיף כ"ב דאבר ובשר המדולדלים חוצצים זת"ש:

הנה לטעם הראשון שכ' הב"י דאבר ובשר המדולדלים חוצצים משום דאינם יונקים מן הגוף אינם חשובים מן הגוף וחשובים כקטועים והו"ל כאלו נתגלה מקום חבורם וכשזו באה לטבול נמצאו אבר ובשר זה חופים על מקום חיבורם ומונעים אותו מלבא במים והו"ל כבית הסתרים שאם יש עליהם דבר חוצץ מעכב בטבילה דרק גבי כלים כ' הרא"ש בידות הכלים שהן ארוכין דאין פוסל בהם חציצה דביה"ס אבל באדם פוסל ע"ש וא"כ זה שייך רק באבר ובשר מדולדל שנפרד רובו ככולו ומחובר כ"ש שכיון שאין לו חיבור גמור עם הגוף אינו יונק עוד מהגוף והו"ל כקטוע והוי מקום החבור חציצה משא"כ עור האצבע שנחתך בסכין בתוך העור הא העור של האצבע כולו עדיין מחובר עם הגוף ויונק ממנו אף שאותו מעט אינו יונק מ"מ מיעוטו בתר רובו גריר וכמ"ש הב"י אח"כ בהפירוש השני שפירש התוספתא דאבר ובשר המדולדלים לענין אם נמצא עליו דבר חוצץ בצפורן שפירשה רובה דכיון שהרוב אינו נחשב מהגוף לא איכפת לן אפי' נמצא דבר חוצץ במיעוט המחובר דמיעוטא בתר רובא גריר ע"ש וה"ה הכא להיפוך:

אמנם כן לכאורה צריך להבין דברי הב"י דלמה צריך לומר משום שאינו יונק מהגוף הרי גם אי יונק מן הגוף מה בכך עכ"פ הבשר שנפרש עומד לחתוך וכחתוך דמי דומיא דידות הכלים שהן ארוכין אף דלע"ע הוי כולו גוש אחד אפ"ה אמרינן דכחתוך דמי משום דעתיד לקוצצו ואמאי לא נימא גם כאן דכחתוך דמי אמנם הדבר נכון דהרי באמת גם אי כחתוך דמי לענין שיהי' חוצץ לגבי מקום החיבור הרי הו"ל בלוע ולא בית הסתרים כיון שמעולם ל"ה גלוי המקום הזה דהרי גם בקאלטיניש כ' המרדכי לחד תי' דהו"ל בלוע משום דמיהדקי השערות ומסובכין בהדדי אפס דשם באמת ל"ה בלוע כיון דקודם לזה היו השערות כ"א בפ"ע אבל אבר ובשר מדולדל הלא הוי בלוע ובבלוע הא ל"ב ראוי לביאת מים ואין חציצה פוסל ענובי"ק סי' ס"ד אפס דכיון דעומדים להחתך הו"ל כבלוע שסופו לצאת ואין עליו דין בלוע. אכן עדיין יש להתבונן דהרי כיון דאבר ובשר המדולדל צריך אומן לחתכן הא הו"ל כבלוע שסופו לצאת ע"י הדחק דקיי"ל בנדה ס"ב: גבי חרסון של זב כר' יוחנן דאמר התם אי הוסק אין אי לא לא דכיון שא"י לצאת רק ע"י הדחק הו"ל בלוע ואף דא' התם ביכול לצאת והקפיד עליו ד"ה טמא וא"כ אבר ובשר מדולדלין הא דרך בנ"א להקפיד עליהן לחתכן וא"כ הו"ל יכול לצאת והקפיד עליו דל"ה בלוע גם לר' יוחנן אמנם הלא קא' בגמ' התם ביכול לצאת ולא הקפיד לר"ל בטומאה דרבנן מודה דהוי עלי' דין בלוע וא"כ יכול לצאת והקפיד עליו לר"י הו"ל כמו אליבא דר"ל ביכול לצאת ולא הקפיד וא"כ לר"י בטומאה דרבנן גם ביכול לצאת והקפיד הו"ל בלוע. וא"כ מיעוט המקפיד דחוצץ הא ל"ה רק מדרבנן וא"כ הוי בזה לרי"י דקיי"ל כוותי' דין בלוע [וצל"ע בר"ש שילהי מקואות במש"ש בהא דקתני במתני' התם בחץ התחוב באדם שאם אינו נראה אינו חוצץ ובתוספתא קתני שאם קרם עליו עור אינו חוצץ דהוא מטעם בלוע ע"ש] וא"כ אף אי כחתוך דמי כיון דל"ה רק בלוע ל"ב ראוי לביאת מים ואינו פוסל חציצה ולהכי כ' הב"י שפיר דכיון דאינן יונקין עוד מהגוף הו"ל כאלו נתגלה מקום חיבורם ול"ה עליו תורת בלוע רק בית הסתרים ושפיר פוסל בהו חציצה ושעל כן כ' הרמ"א בסעיף כ' שאם נשאר צפורן שלא חתכה צריכה טבילה אחרת ומובא בש"ך שם ס"ק כ"ה בשם הראב"ד דכיון דהצפורן עומד ליקצץ חייץ ופוסק הש"ך שם דאפי' עברה לילה ולא מצאה עד למחר צריכה טבילה אחרת ע"ש והיינו דכיון דא"צ אומן לחתיכת הצפורן הו"ל כאלו עומד ליקצץ ממילא ולכ"ע ל"ה בלוע רק ביה"ס ולהכי חייץ וא"כ בנידן שלפנינו בעור שנפרש הא א"צ אומן לחתיכת העור והו"ל כסופו להתחתך ממילא ושפיר חוצץ כמו בדין ששכחה ליטול צפורן דצריכה טבילה שנית ורק כששמשה כבר עם בעלה אין להצריכה טבילה שנית כמ"ש בטו"ז שם ואפי' בעברה לילה א' ולא שמשה עדיין נהי דהש"ך מחמיר גם בזה בשכחה צפורן להצריכה טבילה שנית אפי' הי' הצפורן נקי בכ"ז בסד"ט שם כ' דאין לדחות דברי המהר"ם לובלין וטו"ז מהלכה כיון דרוה"פ ס"ל דצפורן עצמו אינו חוצץ. ולכך אף דאפשר לה לטבול שנית א"צ בעברה לילה א' ע"ש אבל כשבאה לשאול תיכף לאחר הטבילה בודאי יש להחמיר להצריכה טבילה שנית:

והנה עפ"י דברינו הנ"ל יתיישב מה שהובא קושיא בספרי שו"ת הרי בשמים מהדו"ק סי' ק"ג לשי' הרמב"ן שהובא בב"י יו"ד סי' רס"ח דגר שטבל קודם שמל מהני בדיעבד הרי המילה עומד לחתוך וכחתוך דמי והו"ל חציצה ולהאמור יתורץ ע"נ עפ"מ דא' ביבמות ע"ח. גבי הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה אמאי א"צ טבילה וכ"ת משום דר' יצחק דאר"י ד"ת רובו ומקפיד עליו חוצץ רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ ופירש"י וגבי גר אוקמ' אדאורייתא ע"ש וא"כ ממילא ל"ק הקושיא הנ"ל דנימא כל העומד לחתוך כו' כיון דבאמת הלא זה הוי בלוע רק דהו"ל בלוע שסופו לצאת ע"י הדחק היכי דמקפיד עליו וזה בודאי אינו רק דרבנן מדמודה בטומאה דרבנן וא"כ בגר אוקמ' אד"ת אמנם באמת אין אנו צריכין לזה דבלא"ה י"ל דהרמב"ן לש' שהובא בחי' הרשב"א והריטב"א בקידושין כ"ה. בשמו דהא דבעינין בביה"ס ראוי לב"מ ל"ה רק דרבנן ולהכי שפיר פוסק דגר שטבל קודם שמל עלתה לו הטבילה כיון דבגר אוקמ' אד"ת. וממילא אזדא נמי לפי"ז מה דקשה לכאורה מש"ס בכורות מ"ו: דקא"ר יוחנן דהא דפדחת פוטרת בכ"מ לאיתויי הא דת"ר גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה נכרית ואח"כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה וקשה לפ"מ דקיי"ל בנדה מ"ב: כרבא דאמר התם אותו מקום של האשה ביה"ס הוי ובנובי"ת חיו"ד סי' קל"ה כ' דבעינין במקום הזה ראוי לביאת מים וא"כ קשה הא כיון דביציאת פדחתו חשבינן לי' להולד כילוד א"כ ל"ש היינו רביתי' דא' בש"ס יבמות הנ"ל וא"כ איך משכחת שנתגיירה אז הא ל"ה יכולה לטבול כיון דמקום הנחת פדחתו של הולד באותו מקום הו"ל חציצה וא"כ אינה גיורת כלל ולהאמור נכון דגבי גר הא אוקמ' אד"ת ול"ה חציצה. ולשי' התוס' בסוכה ו': ובקידושין שם דמה"ת בעינין בביה"ס ראוי לב"מ וכן לשי' רש"י דס"ל בסוכה שם ובעירובין ד"ד. דבגוף אפי' מיעוט שאינו מקפיד חוצץ מה"ת איפשר לומר דאתיא הך ברייתא כריב"י שבתוספתא שהובאה בר"ש סוף מקואות דס"ל דבביה"ס ליכא חציצה כלל דהרי בלא"ה אתיא ההיא ברייתא דלא כהלכתא דקתני דאין נותנין לה ימי טהרה והקשו בתוס' נדה ל"ו. ללוי דאמר ב' מעינות הן אמאי אין לה ימי טהרה הלא מעין טמא סתום ותי' דלוי מוקי הך ברייתא כב"ש דאמר מעין אחד הוא וא"כ איפשר דב"ש ס"ל ג"כ דביה"ס ל"ב ראוי לב"מ כלל כריב"י ודו"ק:

והנה לפמ"ש בט"ז ס"ק כ"ב הנ"ל באבר ובשר מדולדל כיון דאין דרך להניחו תלוי ועומד דהוי כאב לה הרבה אלא מחזיקתו ומחברתו תמיד עם הגוף כפי יכלתה ע"כ אינו ראוי לביאת מים שם א"כ גם כשהעור נחתך בעומק שכואב לה כענין שמצינו בשבת צ"ד: ציצין שפירשו רובן ופירש"י כמין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפורן ביד מותר כו' והוא שפירשו כלפי מעלה ומצערות אותו ועתוס' כתובות ס'. ד"ה גונח דלא שרי בשבת שבות במקום צערא אלא צערא דחולי שהוא קרוב לסכנה ע"ש. וא"כ שייך גם בציצין שפירשו הטעם של הט"ז הנ"ל וא"כ הוי חציצה ויפה העיר כ"ת מדברי הפמ"ג א"ח במש"ז סי' שכ"ח ס"ק כ"ג שכ' בציצין שפירשו רובן דרוב זה הוא ממה שדרך לקלוף שם הרוב ממנו כתלוש דמי. אמנם באמת י"ל דל"ש זה רק כשהיתה יודעת מזה קודם טבילה דיש לומר דחיישינן שתחזיקנו ותחברנו עם הגוף ולא יהי' ראוי לב"מ משא"כ כשלא הרגישה בזה עד לאחר הטבילה הא ל"ש האי טעמא כיון דלא היתה יודעת שתחוש על זה וכיון שהי' פירוד רחב הא עיילי מיא שפיר:

והנה לכאורה יש להתבונן דהרי אפי' אי עיילי מיא הא ס"ל לרבותיו של רש"י ז"ל בשבת נ"ז. דהיכי דקפדי אפי' עיילי מיא הו"ל חציצה ופסקי כוותייהו בטור וב"י והובאו להלכה ברמ"א סי' קצ"ח ס"ד. אמנם מלבד שכ' הפרישה שם דבחוטין מוזהבות אין הטעם לדעת רבותיו של רש"י משום חציצה אלא משום דמירתתה שלא תטנפם ולא טבלה שפיר ופסקו כוותי' רבים מהאחרונים הנה גם לפירוש הב"י בשי' רבותיו של רש"י ל"ש זה רק בדבר שאינו מגופה אבל בדבר שהוא מגופה בודאי לא חייץ אלא אי לא עיילי בי' מיא וכמ"ש בלב"ש בח"ד ס"ק קצ"ו להוכיח כן מהך דב' שערות קשורות א"ח ע"ש ואבר המדולדל הא הו"ל דבר שמגופה כדא' בחולין ע"ג. ויש להוסיף עוד בטעם הדבר דהא דס"ל לרבותיו של רש"י דהיכי דקפדה אפי' כי עיילי' בי' מיא הוי חציצה היינו כשאותו הדבר אינו צריך טבילה אבל באבר ובשר המדולדל של האשה כיון דסלקא טבילה להך אבר בכלל כל הגוף סלקא נמי טבילה למקום החיבור שתחתיו דהו"ל כולה חדא טבילה וא"א לומר שיהי' חציצה מטעם קפידא כענין שמצינו בחגיגה כ"ב. לענין טבילת כלי בתוך כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד דאם הכלי החיצון טמא אמרינן מגו דסלקא טבילה לכולה גופי' דמנא סלקא טבילה נמי לכלי שבתוכה דכולה חדא טבילה הוא ועפי"ז יתיישב נמי הא דקיי"ל בביצה י"ח. נדה שאין לה בגדים מערמת וטובלת בבגדיה וכ' בש"ך סי' קצ"ח ס"ק נ"ו דאיירי בבגדים רחבים דעיילי מיא תותייהו. והקשה בסדרי טהרה לד' הרבותים של רש"י הנ"ל כיון דקפדי הי"ל לאסור אף דעיילי מיא ולהאמור נכון די"ל דמיירי בבגדים טמאים ואמרינן דהויא כולה חדא טבילה: איברא דיש להקשות לפי"ז לפמ"ש בתוס' ביצה שם גבי מדלין בדלי טמא והוא טהור דהיכי שהוא מלא מים ואיכא הוכחה דלאטבולי קא בעי אסור להטבילו ע"ש וכי"ב כ' במג"א סי' שכ"ג ס"ק י"ג בשת התשב"ץ גבי הא דכ' ברמ"א שם הרוצה לטבול כלי חדש בשבת ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה וכ' דלא יברך משום דאז מוכח שעושה לשם טבילה] ובאמת א' הכי בשבת קל"ט: דהערמה הניכרת אסור וא"כ הרי באמת קשה האיך קא' ב"ה במתני' דביצה שם ואדם בשבת וקא' בגמרא מפני שנראה כמיקר והרי ע"כ הכונה שיברך על הטבילה דאף דברכות אין מעכבות מ"מ א"א למימר להתיר לכתחלה שיטבול בלא ברכה דהרי מצינו בפ"א דתרומות חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום משום שאינו שומע הברכה הרי דמשום הברכה אמרו דלא יתרום ואיך נימא להתיר לאדם לטבול בלא ברכה לכתחלה וא"כ כיון שישמעו שמברך הרי ידעו שטובל א"ע מטומאתו ואתי להתיר תיקון כלי. וראיתי בספר שמחת יו"ט שם שכתב דכיון דעכ"פ צריך להקר אף אם יראוהו מברך לא אתו להתיר עי"ז תיקון כלי דיתלו שיורד להקר והטבילה עולה לו אגב וכיון שצריך לטבול בלא התיקון הא לא משום מתקן עביד לכתחלה ע"ש אמנם לפי"ז הדר קשיא איך היא טובלת בבגדי' הרי ע"כ ידעו שהיא מטבילה הבגדים מטומאתן מדישמעו הברכה וע"כ שהטבילה מטומאתה עולה לה אגב והא הבגדים חייצי דאף שהם בגדים רחבים הא כיון דקפדי חייצי אפי' בעיילי מיא וע"כ מגו דסלקא טבילה להבגדים כו' כנ"ל וא"כ ע"כ ידעו שמטבילה הבגדים וא"כ הו"ל הערמה הניכרת. אמנם באמת בלא"ה קשיא דהרי באמת הקשו התוס' בשבת קי"א: אהא דנדה מערמת וטובלת בבגדי' אמאי לא נגזר שמא יסחט ובשעה"מ פכ"ב מה' שבת ביאר דבריהם דאף דא' בביצה שם מתוך שלא הותרה לה אלא ע"י מלבוש זכורה היא בכ"ז הרי גם בכה"ג גזרינן בפ' אלו קשרים גבי הי' מהלך בשבת ופגע באמת המים כו' וכן ביומא פ' יה"כ גבי ההולך להקביל פני רבו כו' וע"ז תי' בתוס' שם דמצוה שאני כלומר דוקא היכי דאיכא מצוה התירו משום מתוך שלא הותרה לה אלא ע"י מלבוש הא אל"ה ל"ה שרינין ע"ש ולפי"ז הא כשיראו אותה טובלת בבגדי' הא ע"כ ידעו שלמצוה הוא דאל"ה הוי אסור שמא יסחוט וא"כ הו"ל הערמה דמוכחא וע"כ דבכזה ל"ה הערמה דמוכחא היכי שרק מכח הדין יהי' הוכחה שעושה לשם טבילה דלאו כ"ע דינא גמירי ולא אסרו רק היכי שבולט ומורגש לכל עין רואה שהוא לשם טבילה ול"ק ג"כ קושייתינו הנ"ל:

עכ"פ נהי דל"ש בנידן שאלתינו טעם הט"ז הנ"ל באבר ובשר המדולדל כיון דלא הרגישה מזה קודם טבילתה וכיון שהי' הפרש רחב עלו המים שם. בכ"ז כשבאה ושואלת תיכף לאחר הטבילה בודאי יש להחמיר להצריכה טבילה שנית משום חציצת מקום החיבור של העור הנפרש מטעם כל העומד לחתוך כחתוך דמי אבל בעברה הלילה ומכ"ש בשמש עם בעלה א"צ טבילה שנית. דברי ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף