גליוני הש"ס/בבא מציעא/קיח/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
קי"ח | {{מרכז|'''דף קי"ח ע"א'''}} | ||
'''{{עוגן1|הגיעוך}}.''' נ"ב פירש"י הם שלך, וכזה בערכין כ"ז א' במשנה הגעתיך ופירש"י הרי היא שלך וע"ע פסחים ל"א ב' ואם אמר לו הגעתיך כו' ע"ש: | |||
'''{{עוגן1|חיישינן}} שמא לא ימסרם יפה יפה.''' נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' נ': | |||
'''תוד"ה {{עוגן1|זמן}} ב"ד ל' יו"ם''' כ' '''ומכאן אנו למדים זמן ב"ד לפרוע חובו ולכמה דברים דהוי ל' יום.''' נ"ב נ' הטעם בפרעון חוב וכל כה"ג דאילו הי' הזמן פחות מל' יום הי' זה נחשב דחק ולחיצה שדוחקין אותו משא"כ אם יש לו זמן ל' יום ע' פסיקתא רבתי פיסקא דכי תשא דאמר היו מתחילים מראשו של אדר לגבות (השקלים) ותורמין בראשו של ניסן כדי שלא לדחוק את ישראל הי' מחזירין (גי' הגרא"ז מזהירין) את ישראל מר"ח אדר כו' והך דשקלים עצמו דמזהירין ל' יום קודם על נתינת השקל הוא עצמו ג"כ זה הדין דעלמא דזמן ב"ד ל' יום ולכן גם בשקלים נותנים זה הזמן ועמ"ש בגליון סנהדרין ו' א' ונ' דזה ג"כ טעם הך דמכות ג' ב' דסתם הלואה שלשים יום והטעם משום דעל פחות מזה הוי ההלואה עצמה לחיצה ודחיקה שדוחקו לשלם בפחות מל' דזה נקרא דחק וכפסיקתא הנ"ל ויש בה הלואה עצמה מש"ה עניין לאו דלא תהי' לו כנושה דהוא על הלחץ והדחיקה לפרוע כמבואר לעיל נ"ט ב' וע"כ מחזקי' דסתמא הית' כוונתו על ל' יום מלבד במפרש אבל בסתמא מחזקי' מפאת החזקת כשרות שלא רצה לדוחקו דהית' כוונתו על ל' יום ומצינו כזה בהלואה עצמה עניין לאו דלא תהי' לו כנושה לעיל שלהי איזה נשך דמלוה בריבית עובר על לא תהי' כו' והיינו דכיון דדחוק לשלם מפאת הריבית חשיבא ההלואה. עצמה לחץ ודחק ויש בה משום לא תהי' כו' וע"כ כעין זה הוא ג"כ בהלואה אפחות מל': | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> |
גרסה מ־14:56, 1 בספטמבר 2024
גליוני הש"ס בבא מציעא קיח א
הגיעוך. נ"ב פירש"י הם שלך, וכזה בערכין כ"ז א' במשנה הגעתיך ופירש"י הרי היא שלך וע"ע פסחים ל"א ב' ואם אמר לו הגעתיך כו' ע"ש:
חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה. נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' נ':
תוד"ה זמן ב"ד ל' יו"ם כ' ומכאן אנו למדים זמן ב"ד לפרוע חובו ולכמה דברים דהוי ל' יום. נ"ב נ' הטעם בפרעון חוב וכל כה"ג דאילו הי' הזמן פחות מל' יום הי' זה נחשב דחק ולחיצה שדוחקין אותו משא"כ אם יש לו זמן ל' יום ע' פסיקתא רבתי פיסקא דכי תשא דאמר היו מתחילים מראשו של אדר לגבות (השקלים) ותורמין בראשו של ניסן כדי שלא לדחוק את ישראל הי' מחזירין (גי' הגרא"ז מזהירין) את ישראל מר"ח אדר כו' והך דשקלים עצמו דמזהירין ל' יום קודם על נתינת השקל הוא עצמו ג"כ זה הדין דעלמא דזמן ב"ד ל' יום ולכן גם בשקלים נותנים זה הזמן ועמ"ש בגליון סנהדרין ו' א' ונ' דזה ג"כ טעם הך דמכות ג' ב' דסתם הלואה שלשים יום והטעם משום דעל פחות מזה הוי ההלואה עצמה לחיצה ודחיקה שדוחקו לשלם בפחות מל' דזה נקרא דחק וכפסיקתא הנ"ל ויש בה הלואה עצמה מש"ה עניין לאו דלא תהי' לו כנושה דהוא על הלחץ והדחיקה לפרוע כמבואר לעיל נ"ט ב' וע"כ מחזקי' דסתמא הית' כוונתו על ל' יום מלבד במפרש אבל בסתמא מחזקי' מפאת החזקת כשרות שלא רצה לדוחקו דהית' כוונתו על ל' יום ומצינו כזה בהלואה עצמה עניין לאו דלא תהי' לו כנושה לעיל שלהי איזה נשך דמלוה בריבית עובר על לא תהי' כו' והיינו דכיון דדחוק לשלם מפאת הריבית חשיבא ההלואה. עצמה לחץ ודחק ויש בה משום לא תהי' כו' וע"כ כעין זה הוא ג"כ בהלואה אפחות מל':
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |