גליוני הש"ס/קידושין/מ/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
מ' א' | {{מרכז|'''דף מ' ע"א'''}} | ||
'''{{עוגן1|אמר}} רבא ר' אידי אסברה לי.''' נ"ב כזה נדרים ה' ב': | |||
'''{{עוגן1|מחשבה}} טובה מצרפה למעשה.''' נ"ב עוד בבחרותי אמרתי הכוונה דאם הי' לאדם מחשבה טובה אלא שנאנס בעשיית המעשה ואחר עשה אותה מעשה המצוה בלי מחשבה טובה כגון שעשאה שלא לשמה ועכ"פ הרי עשה מעשה מצוה אז הקב"ה מצרף ומחבר מחשבה ההוא אל המעשה ההוא ונעשה מהם מצוה שלימה במחשבה ובמעשה וכעת ראיתי ברוקח סי' רי"ז וז"ל ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו אלא השם בוחן לבבות החיים והמתים אם אותו המת בחיים הי' נותן צדקה ואם הי' עני אותו המת, אך לבו בטוב והי' נותן אם הי' לו אז תועיל לו קצת כו' עכ"ל ולהנ"ל י"ל כי אולי הי' מחשבת נתינה להמת והי' אנוס במעשה הנתינה ולכן נותנין עתה צדקה עבורו והכוונה לכשתצטרף ותשתתף מחשבתו באותה המעשה הנעשית עתה ויהי' משיתוף וחיבור שניהם מצות נתינת צדקה שלימה במחשבה ובמעשה ולכן הוא תועלת למת כי בהשתלם מחשבתו הטובה שהית' לו להעשות חלק מגוף מצוה שלימה בפועל אגמ"ל שפעל במחשבתו דבר גדול יותר והוא מתעלה ביותר עי"ז וכמובן: | |||
'''{{עוגן1|מעלה}} עליו הכתוב כו'.''' נ"ב בשו"ת מהר"י ברונא סי' ע"ז משמע דדווקא אם כבר התחיל בעשיית המצוה ונאנס ולא גמרה הוא דמעלה כו' לא במחשבה בלבד עש"ה וכבר תמהתי עליו בגליון כתובות קי"א א': | |||
'''{{עוגן1|ההוא}} בע"ז היא דכתי'.''' נ"ב בס' יריאים סי' ס"ד ואבן משכית לא תתנו בארצכם תני' בארצכם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על רצפת אבנים שבמקדש למדנו שעל רצפת אבנים אסור להשתחוות ולמדנו כי משעה שנתן לבו להשתחוות עובר משום נתינה דהכי אמרי' במס' קידושין מחשבת ע"ז מצרפה למעשה עכ"ל ומה שהביא גמ' קידושין אחרי הביאו קרא דלא תתנו אינו מובן וצ"ל כוונתו לומר דהא דאמרי' כן בקידושין וילפי' לי' מלמען תפוש יש לו עוד לימוד מואבן משכית לא תתנו ולפי דבריו יש על כל מחשבת ע"ז לאו דלא תתנו הנ"ל ולפי"ז הא דאמרי' כאן דרק בע"ז היא דמצטרפת המחשבה למעשה צ"ל דבעלמא אפי' היכא דאיכא לאו על המחשבה מ"מ אין מצטרפת כו' וזה דלא כמ"ש לעיל ל"ט ב' בגליון אולם גוף דברי היריאים הנ"ל צע"ק דהאי לא תתנו יש לפרשו על מעשה הנתינה שאם נתן האבנים על הקרקע היינו שעשה רצפה במחשבה כדי להשתחוות עלי' אז עובר משעת נתינה וה"ז מעשה לא מחשבה גרידא והרי גם בעשיית פסל עובר משעת עשי' לכמ"ש היריאים בעצמו שם וזה לאו חומר בע"ז היא דאשכחן לי' גם בעלמא ע' ב"מ ס"א ב' במשקלות לעבור עליו משעת עשי' אולם לפמ"ש בב"ב פ"ח ב' בגליון דגם מחשבת גזל מצטרפת למעשה אין ראי' מהך דב"מ ועמ"ש בגליון כתובות ק"ה א' בשם החות יאיר: | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־14:00, 28 באוגוסט 2024
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל פני יהושע ספר המקנה רש"ש אילת השחר |
אמר רבא ר' אידי אסברה לי. נ"ב כזה נדרים ה' ב':
מחשבה טובה מצרפה למעשה. נ"ב עוד בבחרותי אמרתי הכוונה דאם הי' לאדם מחשבה טובה אלא שנאנס בעשיית המעשה ואחר עשה אותה מעשה המצוה בלי מחשבה טובה כגון שעשאה שלא לשמה ועכ"פ הרי עשה מעשה מצוה אז הקב"ה מצרף ומחבר מחשבה ההוא אל המעשה ההוא ונעשה מהם מצוה שלימה במחשבה ובמעשה וכעת ראיתי ברוקח סי' רי"ז וז"ל ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו אלא השם בוחן לבבות החיים והמתים אם אותו המת בחיים הי' נותן צדקה ואם הי' עני אותו המת, אך לבו בטוב והי' נותן אם הי' לו אז תועיל לו קצת כו' עכ"ל ולהנ"ל י"ל כי אולי הי' מחשבת נתינה להמת והי' אנוס במעשה הנתינה ולכן נותנין עתה צדקה עבורו והכוונה לכשתצטרף ותשתתף מחשבתו באותה המעשה הנעשית עתה ויהי' משיתוף וחיבור שניהם מצות נתינת צדקה שלימה במחשבה ובמעשה ולכן הוא תועלת למת כי בהשתלם מחשבתו הטובה שהית' לו להעשות חלק מגוף מצוה שלימה בפועל אגמ"ל שפעל במחשבתו דבר גדול יותר והוא מתעלה ביותר עי"ז וכמובן:
מעלה עליו הכתוב כו'. נ"ב בשו"ת מהר"י ברונא סי' ע"ז משמע דדווקא אם כבר התחיל בעשיית המצוה ונאנס ולא גמרה הוא דמעלה כו' לא במחשבה בלבד עש"ה וכבר תמהתי עליו בגליון כתובות קי"א א':
ההוא בע"ז היא דכתי'. נ"ב בס' יריאים סי' ס"ד ואבן משכית לא תתנו בארצכם תני' בארצכם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על רצפת אבנים שבמקדש למדנו שעל רצפת אבנים אסור להשתחוות ולמדנו כי משעה שנתן לבו להשתחוות עובר משום נתינה דהכי אמרי' במס' קידושין מחשבת ע"ז מצרפה למעשה עכ"ל ומה שהביא גמ' קידושין אחרי הביאו קרא דלא תתנו אינו מובן וצ"ל כוונתו לומר דהא דאמרי' כן בקידושין וילפי' לי' מלמען תפוש יש לו עוד לימוד מואבן משכית לא תתנו ולפי דבריו יש על כל מחשבת ע"ז לאו דלא תתנו הנ"ל ולפי"ז הא דאמרי' כאן דרק בע"ז היא דמצטרפת המחשבה למעשה צ"ל דבעלמא אפי' היכא דאיכא לאו על המחשבה מ"מ אין מצטרפת כו' וזה דלא כמ"ש לעיל ל"ט ב' בגליון אולם גוף דברי היריאים הנ"ל צע"ק דהאי לא תתנו יש לפרשו על מעשה הנתינה שאם נתן האבנים על הקרקע היינו שעשה רצפה במחשבה כדי להשתחוות עלי' אז עובר משעת נתינה וה"ז מעשה לא מחשבה גרידא והרי גם בעשיית פסל עובר משעת עשי' לכמ"ש היריאים בעצמו שם וזה לאו חומר בע"ז היא דאשכחן לי' גם בעלמא ע' ב"מ ס"א ב' במשקלות לעבור עליו משעת עשי' אולם לפמ"ש בב"ב פ"ח ב' בגליון דגם מחשבת גזל מצטרפת למעשה אין ראי' מהך דב"מ ועמ"ש בגליון כתובות ק"ה א' בשם החות יאיר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |