מנחת חינוך/שצו: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
שולי גליוני (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''שנצטוו הלוים להפריש מעשר מן המעשר וכו' ושיתנו אותו לכהנים וכו' ואל הלוי' וכו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר וכו'.''' דיני מצוה זו מבואר בר"מ פ"ג מהלכות תרומות ובטוש"ע יו"ד סי' של"א. והנה הר"מ אינו מחשב אותו רק למצוה אחת ואזיל לשיטתו דכל הדברים הטבולים נחשב לדעת הר"מ רק מצו' אחת הפרש' עם הנתינ' כגון ת"ג ומע"ר וכו' אם כן פשיט' ה"נ אך לדעת הרמב"ן דמחשב דברי' הטבולי' לשני מצות הפרשה לחוד והנתינ' לחוד אם כן אפשר כאן נמי ה"ל שני מצות הפרשה לחוד והנתינה לכהן לחוד. אך באמת הרמב"ן אינו חושב כאן רק מצוה אחת וצ"ע למה וכבר עמד בזה בעל ס' פר"ד בדרך מצותיך על הרמב"ן ותמה עליו בזה והניח בצ"ע ע"ש. והנה תרומת מעשר הוא קדוש לכל הדינים כתרומה גדולה אין שום הפרש ביניהם כמבואר בר"מ בהלכות תרומות ע"ש. ת"מ ומע"ר שמבואר במצוה הקודמת אין מפרישין מאומד אלא במדה או במנין או במשקל כיון דשיעור קצוב מן התורה כן מבואר בר"מ כאן לענין ת"מ ובפ"א מהלכות מעש' לענין מע"ר והוא פלוגתא בש"ס בין רבנן ובין אבא אלעזר בן גמלא ופוסק הר"מ כרבנן ע' בגיטין דף ל"א ובבכורים ועיין בתוס' שם שכתבו דרבנן מודו דבדיעבד הוי מאומד נמי ע"ש. ות"מ ומעשר ניטל במחשבה היינו אפילו לא הפריש כלל ולא דיבר רק נותן עיניו בצד זה ומחשב שהוא מעשר או ת"מ ואוכל מצד אחר וזה נמי מבוא' שם דאבא אלעזר בן גמלא סובר כן וע"ש בתוס' דכתבו דגם רבנן מודי' לזה וזה פירוש התוס' במחשבה כמ"ש היינו אם מחשב נעש' מעשר או ת"מ בלא הפרשה ובלא דברו רק מחשב שצד זה הוא תרומה או מעש' אבל הר"מ פ"ד מהלכות | '''שנצטוו הלוים להפריש מעשר מן המעשר וכו' ושיתנו אותו לכהנים וכו' ואל הלוי' וכו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר וכו'.''' דיני מצוה זו מבואר בר"מ פ"ג מהלכות תרומות ובטוש"ע יו"ד סי' של"א. והנה הר"מ אינו מחשב אותו רק למצוה אחת ואזיל לשיטתו דכל הדברים הטבולים נחשב לדעת הר"מ רק מצו' אחת הפרש' עם הנתינ' כגון ת"ג ומע"ר וכו' אם כן פשיט' ה"נ אך לדעת הרמב"ן דמחשב דברי' הטבולי' לשני מצות הפרשה לחוד והנתינ' לחוד אם כן אפשר כאן נמי ה"ל שני מצות הפרשה לחוד והנתינה לכהן לחוד. אך באמת הרמב"ן אינו חושב כאן רק מצוה אחת וצ"ע למה וכבר עמד בזה בעל ס' פר"ד בדרך מצותיך על הרמב"ן ותמה עליו בזה והניח בצ"ע ע"ש. והנה תרומת מעשר הוא קדוש לכל הדינים כתרומה גדולה אין שום הפרש ביניהם כמבואר בר"מ בהלכות תרומות ע"ש. ת"מ ומע"ר שמבואר במצוה הקודמת אין מפרישין מאומד אלא במדה או במנין או במשקל כיון דשיעור קצוב מן התורה כן מבואר בר"מ כאן לענין ת"מ ובפ"א מהלכות מעש' לענין מע"ר והוא פלוגתא בש"ס בין רבנן ובין אבא אלעזר בן גמלא ופוסק הר"מ כרבנן ע' בגיטין דף ל"א ובבכורים ועיין בתוס' שם שכתבו דרבנן מודו דבדיעבד הוי מאומד נמי ע"ש. ות"מ ומעשר ניטל במחשבה היינו אפילו לא הפריש כלל ולא דיבר רק נותן עיניו בצד זה ומחשב שהוא מעשר או ת"מ ואוכל מצד אחר וזה נמי מבוא' שם דאבא אלעזר בן גמלא סובר כן וע"ש בתוס' דכתבו דגם רבנן מודי' לזה וזה פירוש התוס' במחשבה כמ"ש היינו אם מחשב נעש' מעשר או ת"מ בלא הפרשה ובלא דברו רק מחשב שצד זה הוא תרומה או מעש' אבל הר"מ [[רמב"ם/תרומות/ד#טז|פ"ד מהלכות תרומות הלכה ט"ז]] כ' וז"ל הפריש תרומה במחשבתו ולא הוציא בשפתיו כלום ה"ז תרומה שנא' ונחשב וכו' נראה מדבריו דבעינן הפרשה על כל פנים ובהפריש א"צ דיבור אבל במחשב' לחוד בלא הפרש' ל"מ והכסף משנה כ' על דברי הר"מ שכן פרשו רש"י ותוס' ובאמת יש חילוק בין השיטות כמ"ש ועיין בס' שער המלך {{ממ|[[שער המלך/תרומות/ד#טז|שם]]}} שמפלפל בזה באריכות ומביא בשם התוס' בחולין {{ממ|[[תוספות/חולין/ו/ב#והתיר|ו: ד"ה והתיר]]{{הערה|ושלא כדבריהם בכמה מקומות ע"ש.}}}} דבטבל לא מהני נותן עיניו וכן הרשב"א בקידושין כ' כן רק הא דמבואר דבמחשבה סגי היינו כדעת רבינו אם הפריש ולא דיבר ותמה על הכסף משנה דהשוה דעת רבינו לדע' רש"י ותוס' בגיטין ובאמת רב המרחק ביניהם ע"ש ומראה מקום אני לך. והא דלא כ' הר"מ ד"ז דמחשבה גבי ת"מ סמך עצמו דת"מ שוה לכל דיניו לת"ג רק בדברי' שנתפרשו להדי' ועיין בתוס' גיטין שם שכתבו דבכל המעשרות הדין כן אף על פי דונחשב גבי תרומה כתיב ע"ש שמביאין ראיות לדבריהם וגם הר"מ מודה לזה וסמך על מ"ש בפ"א ממעשר דכל מה שאמרנו בתרומה וכו' ה"ה במעשר ע"ש. ות"מ מן התורה א"צ מוקף שנא' מכל מעשרותיכ' וכו' כן הוא בר"מ והראב"ד מחלק דהלוי התורם צריך מוקף מן התורה אך ישראל הבעה"ב שתורם כמבוא' בסמוך בס"ד א"צ מוקף מן התורה ועיין בכסף משנה ודעת הרהמ"ח כדעת הר"מ. ומבואר שם במקומו' הנ"ל דאבא אלעזר בן גמלא סוב' דכשם שיש רשות לבעה"ב לתרום ת"ג כן יש לו רשות לתרום ת"מ כ"ז שהוא בידו רשאי לתרום המעשר ולא הוי תורם שאינו שלו כי המעשר שייך ללוי כי התור' נתנה לו רשות שרשאי לתרום ופוסק הר"מ כוותי' וז"ל כאן מצות ת"מ שיפריש הלוי וכו' ויש לישראל להפריש וכו' וליתנ' לכהן ויתן המעשר ללוי וכו' ועיין בתוס' גיטין נראה מדבריהם דהמצו' ג"כ על בעה"ב אך מלשון הר"מ אינו נראה כן ונראה דעיקר המצו' הוא על הלוי. ומ"ש הרהמ"ח דבן לוי שלקח המעשר שבלים וכו' מבואר בר"מ כאן והוא מדרבנן משום קנס כיון דהפקיע מת"ג דלקח בשבלים ע"ש. ומ"ש הרהמ"ח אם היה אחד משמנה שבשמינית וכו' מבואר בר"מ הלכה ט"ז ומסיים שם וביין ובשמן אפילו כ"ש וכו' ועיין בראב"ד ובכ"מ באריכות. ושאר הדינים הכל שוה לתו"מ. באיזה דבר נוהג מן התורה ובאיזה מקום ולענין מאחד על חבירו עיין הכל בר"מ. והכהנים והלוים חייבים בתו"מ להפריש רק אם מוציאין מכהן לכהן יתבאר בעזה"י במצות תרומה גדולה: | ||
{{מרכז|(חסלת ס' קרח ובעזה"י נתחיל פ' חקת).}} | |||
{{שולי הגליון}} | |||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה מ־22:10, 15 בפברואר 2024
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א
שנצטוו הלוים להפריש מעשר מן המעשר וכו' ושיתנו אותו לכהנים וכו' ואל הלוי' וכו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר וכו'. דיני מצוה זו מבואר בר"מ פ"ג מהלכות תרומות ובטוש"ע יו"ד סי' של"א. והנה הר"מ אינו מחשב אותו רק למצוה אחת ואזיל לשיטתו דכל הדברים הטבולים נחשב לדעת הר"מ רק מצו' אחת הפרש' עם הנתינ' כגון ת"ג ומע"ר וכו' אם כן פשיט' ה"נ אך לדעת הרמב"ן דמחשב דברי' הטבולי' לשני מצות הפרשה לחוד והנתינ' לחוד אם כן אפשר כאן נמי ה"ל שני מצות הפרשה לחוד והנתינה לכהן לחוד. אך באמת הרמב"ן אינו חושב כאן רק מצוה אחת וצ"ע למה וכבר עמד בזה בעל ס' פר"ד בדרך מצותיך על הרמב"ן ותמה עליו בזה והניח בצ"ע ע"ש. והנה תרומת מעשר הוא קדוש לכל הדינים כתרומה גדולה אין שום הפרש ביניהם כמבואר בר"מ בהלכות תרומות ע"ש. ת"מ ומע"ר שמבואר במצוה הקודמת אין מפרישין מאומד אלא במדה או במנין או במשקל כיון דשיעור קצוב מן התורה כן מבואר בר"מ כאן לענין ת"מ ובפ"א מהלכות מעש' לענין מע"ר והוא פלוגתא בש"ס בין רבנן ובין אבא אלעזר בן גמלא ופוסק הר"מ כרבנן ע' בגיטין דף ל"א ובבכורים ועיין בתוס' שם שכתבו דרבנן מודו דבדיעבד הוי מאומד נמי ע"ש. ות"מ ומעשר ניטל במחשבה היינו אפילו לא הפריש כלל ולא דיבר רק נותן עיניו בצד זה ומחשב שהוא מעשר או ת"מ ואוכל מצד אחר וזה נמי מבוא' שם דאבא אלעזר בן גמלא סובר כן וע"ש בתוס' דכתבו דגם רבנן מודי' לזה וזה פירוש התוס' במחשבה כמ"ש היינו אם מחשב נעש' מעשר או ת"מ בלא הפרשה ובלא דברו רק מחשב שצד זה הוא תרומה או מעש' אבל הר"מ פ"ד מהלכות תרומות הלכה ט"ז כ' וז"ל הפריש תרומה במחשבתו ולא הוציא בשפתיו כלום ה"ז תרומה שנא' ונחשב וכו' נראה מדבריו דבעינן הפרשה על כל פנים ובהפריש א"צ דיבור אבל במחשב' לחוד בלא הפרש' ל"מ והכסף משנה כ' על דברי הר"מ שכן פרשו רש"י ותוס' ובאמת יש חילוק בין השיטות כמ"ש ועיין בס' שער המלך (שם) שמפלפל בזה באריכות ומביא בשם התוס' בחולין (ו: ד"ה והתיר[1]) דבטבל לא מהני נותן עיניו וכן הרשב"א בקידושין כ' כן רק הא דמבואר דבמחשבה סגי היינו כדעת רבינו אם הפריש ולא דיבר ותמה על הכסף משנה דהשוה דעת רבינו לדע' רש"י ותוס' בגיטין ובאמת רב המרחק ביניהם ע"ש ומראה מקום אני לך. והא דלא כ' הר"מ ד"ז דמחשבה גבי ת"מ סמך עצמו דת"מ שוה לכל דיניו לת"ג רק בדברי' שנתפרשו להדי' ועיין בתוס' גיטין שם שכתבו דבכל המעשרות הדין כן אף על פי דונחשב גבי תרומה כתיב ע"ש שמביאין ראיות לדבריהם וגם הר"מ מודה לזה וסמך על מ"ש בפ"א ממעשר דכל מה שאמרנו בתרומה וכו' ה"ה במעשר ע"ש. ות"מ מן התורה א"צ מוקף שנא' מכל מעשרותיכ' וכו' כן הוא בר"מ והראב"ד מחלק דהלוי התורם צריך מוקף מן התורה אך ישראל הבעה"ב שתורם כמבוא' בסמוך בס"ד א"צ מוקף מן התורה ועיין בכסף משנה ודעת הרהמ"ח כדעת הר"מ. ומבואר שם במקומו' הנ"ל דאבא אלעזר בן גמלא סוב' דכשם שיש רשות לבעה"ב לתרום ת"ג כן יש לו רשות לתרום ת"מ כ"ז שהוא בידו רשאי לתרום המעשר ולא הוי תורם שאינו שלו כי המעשר שייך ללוי כי התור' נתנה לו רשות שרשאי לתרום ופוסק הר"מ כוותי' וז"ל כאן מצות ת"מ שיפריש הלוי וכו' ויש לישראל להפריש וכו' וליתנ' לכהן ויתן המעשר ללוי וכו' ועיין בתוס' גיטין נראה מדבריהם דהמצו' ג"כ על בעה"ב אך מלשון הר"מ אינו נראה כן ונראה דעיקר המצו' הוא על הלוי. ומ"ש הרהמ"ח דבן לוי שלקח המעשר שבלים וכו' מבואר בר"מ כאן והוא מדרבנן משום קנס כיון דהפקיע מת"ג דלקח בשבלים ע"ש. ומ"ש הרהמ"ח אם היה אחד משמנה שבשמינית וכו' מבואר בר"מ הלכה ט"ז ומסיים שם וביין ובשמן אפילו כ"ש וכו' ועיין בראב"ד ובכ"מ באריכות. ושאר הדינים הכל שוה לתו"מ. באיזה דבר נוהג מן התורה ובאיזה מקום ולענין מאחד על חבירו עיין הכל בר"מ. והכהנים והלוים חייבים בתו"מ להפריש רק אם מוציאין מכהן לכהן יתבאר בעזה"י במצות תרומה גדולה:
- ↑ ושלא כדבריהם בכמה מקומות ע"ש.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |