מנחת חינוך/שצז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנצטוו ישראל לשרוף פ"א וכו' שנאמר דבר אל בני ישראל וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ בהלכות פרה אדומה ובס"ד אכתוב בקיצור דיני המצו' מה"ת. מ"ע על הציבור לקנות פרה אדומה מתרומת הלשכ' מממון כל ישראל כמו כל קרבנות ציבור. והמנ"ל מביא כאן בפ"א בשם הר"ש דיחיד מתנדב ומוסר' לציבור ומרשים לעיל בפ"ט מהלכות כה"מ דהר"מ כותב שם דלכל קרבנות ציבור יחיד מתנדב ומוסרה לציבור והוא מפלפל דבש"ס דיומא נראה דוק' בעבוד' יחיד מהני מסיר' לציבור ע"ש ובהלכות שקלים שמפלפל דהר"מ דחה הש"ס דיומא מכמה גמרות ע"ש והר"מ דכ' כאן דקונין מתהל"ש מודה בזה וא"צ לכתוב כאן כי סמך על מ"ש בהלכו' כה"מ דלכל קרבנו' ציבור מהני מסיר' לציבור וצריכין לקנות אות' כשהיא פרה ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה דכתיב ויקחו אליך פרה ואם לא מצאו אלא עגלה פוסקין עליו הדמי' והוא בבית הבעלי' עד שתגדיל ותעש' פרה והראב"ד בהשגות דעתו דאין קפיד' בזה רק אסור להקדיש בעוד שהיא עגלה דה"ל מח"ז ואין מקדישין מח"ז למזבח ופרה חטא' קרי' רחמנא אבל הלקיח' בלא הקדש אין קפידא ועיין בכסף משנה דכ' דבספרי זוטא משמע כדברי רבינו וכן כ' הרהמ"ח. והנה אף על פי שהוא מן התורה מכל מקום נרא' דבדיעב' אינו מעכב ולא נפסל' בכך מדלא כ' זה דפסול כמ"ש אח"כ גבי שאר דינים נרא' דאינו מעכב. וצריכ' שתהא בת ג' או ד' שנים ועיין במנ"ל באריכות. והנה פחות מבת שלשה היינו כל שנה השני' פסולה כיון דחכמים ס"ל דעגל' ערופה בת שתים אם כן בת שתים לא מיקרי פרה דפרה פסול' לעריפה אם כן לא הוי פרה דכאן צריך דוק' פרה והנה כל שנה השלישית הוי פרה וכן יותר ועיין בר"ה דף י' גבי פר דצריך להיות בן ג' שנים מבואר שם פלוגתא דר"מ סובר שני שנים ויום אחד ה"ל פר דיום א' בשנה חשוב שנה ור' אליעזר סובר דצריך שני שנים ושלשי' יום דשלשים יום בשנ' חשובים שנה ולא פחות והר"מ בהלכות מע"ש פוסק כר"א אם כן בוודאי אינ' כשיר' לפר' רק בשני שנים ולמ"ד יום ולא ביאר זה כאן וגם בפ"א מהלכות מעה"ק דפוסק דפר בן שני שנים כריה"ג ע"ש בוודאי צריך להיות שנה ושלשים יום ולא ביאר בפי' ועיין בתוס' בר"ה שם שכתבו דכל שלשים יום אין דינו לא כפר ולא כבן בקר וכו' כמו פלגס וכו' ושמ' התם שאני מדקתני דבן י"ג חודש וכו' ולא קתני הכי גבי פר וכו' ובוודאי אין דינו כפר בקרבן שצריך פר רק דינו כבן בקר ולענין נסכים אין נ"מ כי נסכי עגל ופר שווים. ולענין קרבן אם נדר קטן והביא גדול יצא אבל בודאי אין דינו כפר וכן גבי פרה השלשים יום אין דינ' כפר' וכן אין דינה כעגלה לענין עריפ' כמבוא' בר"מ בהלכות רוצח דעגל' בת שתי שני' וי"א פסול' ע"ש. וצ"ע דהר"מ כאן בפ"א מהלכות מעה"ק לא ביאר ד"ז דפר או פרה לא פחות מלמ"ד יום בפר בשנה השני' ובפרה בשנה הג' וכל השלשים אין כשר לא לפר ולא לפרה וצ"ע. ומבואר כאן אם היתה יותר על בת ד' אם היתה זקינ' כשיר' אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר ותפסל ועיין במנ"ל כאן שמפלפל כיון דהרבה דברים פוסלים בפרה כמו קרבנות דחטאת קרי' רחמנא אם כן זקן דפוסל בכל הקרבנות למה כשר בפרה וכ' דשני מיני זקן יש אחד זקן שתש כחו מפני הזקנה זה פסול בקדשים מן התורה וה"ה בפרה דחטאת וכו' אבל זקן בשנים כגון יותר מג' בפר או יותר מד' בפר' כשר מן התורה בכל הקדשים רק אסו' מדרבנן ואפשר אף איסו' מדרבנן אין כאן רק מפני הכבוד ובפר' כיון שהיא בחוץ כשירה לגמרי אלא שאין ממתינים לה וכו' ע"ש ועיין בפ"ב מהלכות איסורי מזבח ועיין בס' ט"א בר"ה בסוגי' דשם דפר וכו' וכן מחלק התוס' יום טוב בין שני מיני זקנה בפ"א דפרה. לעיל כתבתי דהאי דרשה דאינה נקנית עגלה אלא פרה הוא רק לכתחילה. וראיתי בפ"ב דפר' במ"א גבי פרת חטאת מעוברת דר"א מכשיר וחכמי' פוסלים מביא הר"ש בשם מהר"י סומפענ' דפליגי אם העובר כשר לפרה כיון דלא לקח' כשהיא פרה ועובר נקט משום רבותא דר"א אבל ה"ה אם לקחה עגלה פוסלים חכמים משום דרשה הנ"ל ע"ש אם כן מוכח דאף בדיעבד פסול' בלקח' עגלה וצ"ע. וע"ש (שהביא) שמביא בשם ספרי זוטא נראה דכשר ע"ש וכן כתבו התוס' בב"מ דף למ"ד ע"א ד"ה אף וכו' בשם מהר"י סומפענט ע"ש וכל המומין הפוסלים בקדשי' פוסלים בפרה וכן טריפה וכן אתנן ומחיר ויוצא דופן.
הכלל כל דברי' שפוסלים למזבח עיין בר"ם פ"ג מהלכות איסורי מזבח פוסלי' הפרה ג"כ דחטאת קרי' רחמנא ובפרשת אמור פלפלתי אם לוקין מהלאוים אם מקדיש הפרה או על הזריקה כמו בקדשים או לאו ואין כאן מקומו. אבל נפסלה הפרה בכל מום או איזה פסול כמו קרבנו' המזבח. יתירה פרה על כל הקדשים שהעול והעבודה פוסלים בה בין קודם שהקדיש' ובין לאחר שהקדיש' אף על פי דלא כתיב בתורה אלא עול עיין בסוף סוטה דילפינן שאר עבודות ג"כ ומה ת"ל עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלים אלא בשעת עבודה. ועיין בפרש"י שפי' גבי עול שלא בשעת עבוד' אפילו הניח עלי' להקל ממשא שבידו ולא למשוך מכל מקום פוסל ועל בשעת עבודה פי' וז"ל כלומר שעבוד' זו לצורך היא אבל אקראי בעלמא שהניק שק עלי' ולא הוליכה אלא איקרי ואותיב לא פסלה עכ"ל. ומבואר שם אף על פי דלא משכה כלל בעול פסלה והנה לרש"י החילוק דבעול שהניח עלי' פסלה בכ"ע אפילו לא הניח אדעתא למשוך ושאר עבודה שהניח עלי' שק דוקא אם כיון להוליך. ונרא' מדבריו אף דבאמת לא הוליכ' מכל מקום בהנחה לבד אדעתא להוליך נפסל'. וז"ל הר"מ כאן מה וכו' אף עול האמור בפרה פוסל בה שאר עבודות כעול אלא שהעול פוסל בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה ושאר עבודות אינן פוסלים אלא בשעת עבודה כיצד קשר עליה העול אף על פי שלא חרש בה פסולה וכו' הכניס' לדוש אינ' נפסלת עד שידוש וכו' נתן עלי' כסות שקים פסולה וכו' ולא חילק אם באקראי וכו' כדברי רש"י. ולכאורה דבריו אינם מובנים דבעול אף על פי שלא חרש בה וכו' הא הניח עלי' שק ג"כ פוסל ולמה יגרע מה שהניח עלי' העול דצריך לומ' דעול עדיף דפוסל אף שלא בשעת עבוד' וגם מ"ש דהכניס' לדוש אינה נפסלת עד שידוש מן התורה לפסול קודם דהכניס' אינ' עבוד' כלל ופשיטא דאינ' פוסלת. וראיתי בר"ש פ"ב שפי' דעול פוסל וכו' היינו אם עלה עלי' עול אפילו לא ניחא לי' ושאר עבודו' דוקא דניחא ליה דעובד דומי' דעבד וזה דוק' בשאר עבודות בעינן דומי' דעבד אבל עול פוסל אף דלא ניחא לי' והר"מ אין דעתו כן דכ' כאן עלה עלי' עול מאלי' או נעשית מלאכ' מאליו אם לרצונו פסול' וכו' דכתיב אשר לא עובד וכו' מבוא' להדי' דעול ועבוד' שווים דבעינן לרצונו. ובקיצור הדיני' לפי מה שמבואר בר"מ כ"ה העלה עלי' עול או עשה בה איזה עבודה נשען עלי' וכו' פסולה ואם היתה מורדת וצריכה שמירה וקשר' במוסרה כשיר' דלשמור לאו משא היא ואם לא היתה צריכה שמיר' פסול' שכל שמיר' שאינה צריכ' הוי משא והוי עבודה. ועיין בשבת פ' במה בהמ' דלפי מאי דקיימא לן נטירתא יתירה ג"כ הוי משאוי ע"ש. פירש עלי' טלית מפני הזבובי' כשירה זה הכלל כל שהוא לצרכה כשיר' לצורכו פסולה לצרכו ולצרכה ג"כ פסול' ואם עלה עלי' עול מאלי' או נעשה בה מלאכה מאלי' אם הוא לרצונו דניח' לי' פסול' ואם לא כשירה. הכניס' לרבקה ודשה מאלי' כשירה כדי שתינוק ותדוש פסולה דהוא לרצונו עלה עלי' זכר מכש"כ מעוברת פסולה דניח' לי' ועיין בתוס' בב"מ דעלה עלי' זכר בוודאי לא ניחא לי' להפסיד הפרה ותירצו דאי אמרי' דכשיר' בוודאי ניחא לי' ולכך פסולה וע"ש בתוס' שכתבו דעושה מלאכה בפרת חטאת אף על פי דלא ניחא לי' לבעלים מכל מקום נפסלה דלא בעינן ניחות' דבעלי' רק ניחותא דעושה מלאכה. ובתירוץ קמא כתבו דיש לה שותפת בגוה וא"כ בפרה של אחר ל"מ ולא מפסל' בעבודה דאחר והר"מ לא ביאר זה אי ניחות' דבעלים בעינן או דסגי בניחותא דעושה מלאכה וצ"ע. ויש לפלפל בזה אי אדם אוסר דבר שאינו שלו כיון דבעינן מחשבה ע' בתוס' ביבמות דף פ"ג ע"ב ד"ה אין וכו' ובאתי רק לעורר. וגם לתירוץ הראשון שכתבו דדוקא בשותפות צ"ע בגיטין ובב"ק גבי העוש' מלאכ' בפרת חטאת ע"ש וגם עיין בר"מ בפי"ב מהלכות טומאת אוכלים גבי הכשר דגם שם דרשינן יותן דומיא דיתן דניחא לי' וכ' דצריך דוקא רצון הבעלים וע"ש בכ"מ שמביא בשם הרשב"א שכ' בשם התוס' דלא בעינן רצון הבעלים וכאן התוס' ספוקי מספק' להו ותלוי בשני התירוצי'. והכסף משנה כ' דמסתברא דרצון הבעלים דוקא בעינן והר"מ כאן לא ביאר לנו בפ' אם רצון הבעלים דוקא בעינן כמו שם והוא ענין ארוך ובאתי רק לעורר ובעזרת השם יתברך אשנה פ"ז. ועיין בתוס' גיטין דף י"ג בד"ה העושה כתבו בפשיטות דרצון העושה מלאכה סגי והוא מוכרח כתירוץ שני של התוס' בב"מ. והרהמ"ח כ' והעבודה פוסלת וכל העבודות הם כעול וכו' והשווה אותם ובאמת יש חילוק כמבוא' בש"ס להדי' דעול פוסל בין וכו' והעבודה אינה פוסלת רק בשעת העבודה לכל מר כדאית לי' כמבוא' בר"מ וקיצר הרהמ"ח בזה ועיין בתוס' בב"ק דף צ"ח שכתבו דד"ז שוה להכשר פירו' ע"ש. והנה ד"ז דעובד דומי' דעבד כמו הכשר יותן דומי' דיתן אם חרש שוטה וקטן עשו בה מלאכה דאין להם מחשב' ע' באריכות בסוגי' דחולין דף י"א גבי הכשר דמבואר דמעשה יש להם ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו וכו' ומשם תלמד לכאן ע' שם ברש"י ובתוס' ועיין במנ"ל פ' ט"ו מהלכו' ט"א ועיין בתוס' ב"מ שם דף ל' דכתבו דאפש' הא דעלה עלי' זכר פסול' דוק' אם ידע בשעת עליי' ואם לא ידע כשר כמו גבי הכשר דנגבו אינן בכי יותן כמבואר בב"מ שם דף ק"ב ובר"מ אינו מחלק וגם גבי הכשר יש לפלפל אם דעתו של הר"מ בד"ז דעודהו וכו' וא"ר להאריך עתה ובעזה"י אשנה פ"ז ובאתי כעת רק לעורר ולהזכיר. כתבתי לעיל ברמז ואפרש קצת אם נאמר דדעת הר"מ דצריך דעת בעלים כמו גבי הכשר ע"כ ד"ז דהעושה מלאכה בפ"ח מיירי ביש לו שותפות דאי באינו שלו והבעלים ניחא לי' אינו מזיק רק הבעלים מזיקי' לעצמ' דניחא לי' ע"כ מיירי בשותפו' אם כן איך פסק הר"מ בפ"ז מהלכו' תו"מ דהעוש' מלאכ' בפ"ח במזיד חייב וכו' וכתב הרב המגיד אף דהיזק שא"נ ל"ש היזק מטעם קנסא שלא יהי' כ"א הולך וכו' כמו מטמא ומדמע וכו' ובש"ס הוי מצי למימר ולטעמיך ע"ש וכיון דאית לי' שותפו' למה יהא חייב משום קנס שלא יהא כ"א וכו' הא לא שייך זה כיון שמפסיד שלו ג"כ כמ"ש התוס' בב"ק דף ק' ועיין בסוגי' דגיטין דיש לפלפל בזה. שוב ראיתי בס' טיב גיטין שהעיר בזה ובאתי רק לעורר.
וצריכ' שתהי' תמימה באדמימות. הי' קרני' או טלפי' מראה אחרת יקוץ בענין שלא יעש' אות' בע"מ ושתי שערו' שחורות או מאיזה מין צבע חוץ אדום פוסלת בה ודוק' אם הם בתוך גומא אחת או אפילו בתוך שני גומות והם מונחות זו על זו פסולות עיין בכסף משנה מפוזרו' כשיר' והשני שערות הפוסלים צריך על כל פנים שיהיו יכולים ליטול בזוג ואם אין נלקטין בזוג ה"ז כשר' ועיין בכסף משנה בהלכות ט"צ במנ"ל. ובמנ"ל פ"ב מהלכו' אישו' שהאריך ע"ש. הי' ראשן של השערות אדומי' ועיקרן משחיר הולך אחר העיק' ופסול' ופשוט דאפילו העיקר המשחיר הוא כ"ש פחות מנטילת הזוג פסולה כיון דהולכין אחר העיקר הו"ל מין אחר ואם הי' העיקר מאדים וראשן משחיר כשר ויגזוז הראש השחור ועיין בתו"ח על הגליון דרק משום מ"ע יגזוז וצריך שיהיה בעיקרן המאדים כדי שינטל בזוג ועיין בכסף משנה שהקש' למה מהני שיור שיעור קטן להקל הא הלכ' כדברי כולם להחמיר ולהקל דעת הר"מ דצריך לכוף ראשן לעיקרן וע"ש מה שתירץ בשם הר"י קורקוס דלענין שיור די בשיעור זה ע"ש וד"ז דיגוז הוא בבכורות דף כ"ה. ולענ"ד אפשר לומ' כיון דהולכין אחר העיקר אם כן אם עיקרו אדום והו"ל כאלו כולו אדום מן התורה כשר אף אם אין בעיקרו כדי שינטל בזוג רק בצירוף השחור כיון דהולכין אחר העיק' וא"כ לא הצריך הר"מ להיות בעיקר המאדים כדי שינטל וכו' רק בגזז השחור מפני מ"ע אם כן על כל פנים צריך שישאר שיעור שער ובפחות משיעור הו"ל כאלו אינה אבל אם עבר ולא גזז כיון דיש בין הכל שיעור כשיר' ואין אנו חוששין לראש המשחיר כיון דבתר עיקר אזלינן. ובעיקר הדין שכ' הר"מ דצריך שיור כדי שינטל וכו' במשנ' אינו מבוא' זה רק סתם הולכין אחר העיק' וגם בבכורות אינו מבוא' והוא סברת עצמו אם אין כשיעור הזה הו"ל כאלו אינם וא"כ אפילו באין ראשן משחיר אם יש שערות בפרה שאין בהם שיעור פסול' וצ"ע בזה. ואפילו אם הגידול שלה באיזה מקום שאין שער כלל למה תפסול וצ"ע דמקום שער אם אין בה שער הו"ל לקוי ולא הוי אדומה וצ"ע כעת ואיני מבין הדבר על בוריו. וגם לפ"ז למה אינו פוסל אם יש שתי שערות שחורות או לבנות פחות משיעור כדי שינטל נימא דה"ל כאין בה שער דפסולה ע"כ אם אין בה שער אינ' פסול' אם כן למה פוסל ראש' המשחיר כיון דהעיק' הוא טוב וצ"ל דסברתו דאין האדום יכול להציל השחרות עד שיהי' בו כשיעור בהאדום ומנלן זה כיון דבמשנה מבוא' דאזלינן בתר העיקר סתם נראה דאפילו העיקר האדום כ"ש ג"כ כשר. וראיתי בר"מ פ"ב מהלכו' ט"צ גבי שער לבן אם הי' ראשן לבן ועיקרן משחיר ה"ז טהור ונראה אפילו בכ"ש ואזלינן לקולא אם כן אמאי כאן בעיקרן מאדים אינו מציל אלא אם כן יש בו שיעור ואפשר שם הוא גזה"כ ע' פ"ד דנגעים מ"ד ברע"ב דכתיב ושער וכו' והא ראי' דשם לא פליג ר"מ ומוד' דהולך אחר העיקר וטהור בעיקרו משחיר וכאן פליג ר"מ במשנ' וסוב' דהולך אחר הנרא' דהיינו הראש לפסול ע"כ צ"ל דיש שם קרא וגזה"כ ע"כ סגי בכ"ש להציל וכאן סברת הר"מ דאין העיק' מציל בכ"ש עד שיהי' כשיעור ומבואר שם דין השני דאם העיקר מלבין פליגי ר"מ ור"ש דר"מ סובר דשיעור בכ"ש העיקר ור"ש סובר כדי לקרוץ בזוג והר"מ פסק לחומרא דבכ"ש עיין בכסף משנה אם כן נכונים דברי שכתבתי לעיל בעיקרן משחי' סובר הר"מ כאן דפסול' אפילו בכ"ש כיון דהולכין אחר העיקר והו' לחומר' אך בעיקרן משחיר פוסק שם הר"מ דנרא' אפילו בכ"ש ומציל על הראש וכאן כ' דאינו מציל רק בששייר כדי שינטל וכו' צ"ע וצ"ל דשם גזה"כ וכאן נראה לו להר"מ מסבר' ויותר מסתב' דמצא זה באיזה מקום כדרכו של רבינו ז"ל דסברת עצמו כותב בלשון יראה לי ומצא באיזה מקום ואנחנו א"י. ועוד נראה דהחילוק פשוט דבשלמא שם אם עיקרן משחיר כיון דאזלינן בתר העיק' אם כן הראש אינו מזיק כלל ואי דהוי כמו שאין שער כיון דהעיקר כ"ש מה בכך אם אין בו שער ג"כ טהור דשם אינו מזיק רק הלבינות וזה אינו נחשב לבן כיון דהעיקר אינו לבן ע"כ טהור בכ"ש אבל כאן נהי דהראש אינו מזיק מכל מקום צריך השיעור אדום דכ"ש ה"ל כאלו אין בה שער ובוודאי גומא שאין בה שער ג"כ פסול' כמו שנרא' מדברי הכסף משנה תדע דלמה פוסלים שתי שערות יתלוש כמו קרני' וטלפי' ע' במשנ' דר"ע סובר יתלוש היינו משום מ"ע אבל לת"ק בפסול לא מהני תליש' ע"כ צ"ל דגומא בלא שערות ג"כ פסולה אם כן למה אם היה שתי שערות שחורות פחות משיעור כשר הא לא עדיף מאין שער כלל ע"כ נראה דאין בה שער כשר וצ"ל דהתם גזה"כ אבל כאן אין כח להכשי' מחמת העיקר רק ביש שיעור ומצא הר"מ באיזה ברייתא. וזה נראה ברור דשתי שערות שחורות ל"מ תליש' להכשי' דאלו הי' מהני תליש' היו תולשי' והי' מבוא' בר"מ וגוזז ל"ש כמבוא' בש"ס ובר"מ כאן ומכל מקום צ"ע ואיני מבין הדינים הללו וה' יתברך יאיר עיני בתורתו ובעזה"י אשנה פ"ז. מה שמבוא' במשנה ובר"מ דאם הי' קרני' וטלפי' שחורים יגוז באופן שאין בה מום היינו מעלוי' זכרות ע' בבכורות דף מ"ד אפשר לומר דזה לכתחילה ובדיעבד אף שלא קצץ כשר ואפשר כל שלא הגיע לזכרות דיכול לקוץ אינו פוסל אף בלא קצץ וה"ל כל הראוי וכו'. אך אם הגיע לזכרות דיהי' בע"מ והו"ל אינו ראוי לבילה פסול בלא קצץ כי גם הקרנים והטלפים צריך שיהיו אדומים מן התורה וזה כוונת הכסף משנה דכתב דאין לה תקנ' ע"ש. ובשערות נראה דאין לה תקנה עיין לעיל. ועשיית הפרה הוא חוץ לג' מחנו' היינו חוץ לירושלים ג"כ ולשון הר"מ כאן פ"ג אין שורפין וכו' אלא חוץ להר הבית ל"ד אלא חוץ לירושלי' וכן כ' הכסף משנה ונרא' דאם שרפוה בירושלים פסולה דאין זה מקומה גם נראה דהר המשח' אינו מעכב דבעי' נגד ההיכל אבל הר המשחה אינו מעכב וכן שחיטת' וכן הזאת' בירושלי' פסול' וכן מבוא' להדי' בזבחי' דף קי"ג. ושחיטת הפרה כשירה בזר ככל הקדשים כן פסק הר"מ בפ"א מהלכות פסהמ"ק ה"ב דלאו עבודה היא וע"ש בכ"מ הטעם דפסק הר"מ כן. ודוקא ביום ושחיט' בליל' פסול' ועד שנעשית אפר פוסלת לילה כאשר מבוא' בסמוך. וצריך שתהי' העבוד' היינו השחיטה והזריק' והקבל' לשמה ככל החטאות במקדש רק כאן אינו שייך הולכה ואם עשה אחד מאלו עבודות שלא לשמה או לשמה ושלא לשמ' או להיפוך פסולה דחטאת קרי' רחמנא ועיין בר"מ פט"ו מהלכ' פסהמ"ק דינים שלא לשמה גבי חטאת ותלמד לכאן. ואחר השחיט' הקבל' והזאה הם עבודות וצריכין כהן ושלא בכהן פסול' ככל הקדשים והכהן העובד בין שהי' כה"ג ובין כה"ד לובש ד' בגדים וד"ז מבוא' במשנ' פ"ז דפר' דבבגדי לבן הית' נעשית ומבוא' בתוספת' דילפינן חוקה חוקה מיוה"כ מה להלן בבגדי לבן אף כאן בבגדי לבן ולשון הר"מ כאן והעוש' אותה לובש ד' כלים של כה"ד וכבר תמה המנ"ל מה ענין בגדי כה"ד לבגדי לבן של יוה"כ דבגדי כה"ד הי' האבנט כלאים ובגדי כה"ג ביוה"כ הי' האבנט של בוץ עיין בר"מ פ"ח מהלכ' כה"מ וכיון דילפינן כאן מיוה"כ צריכי' דוקא בגדי לבן ולא בגדי כה"ד וכן לשון המשנה בגדי לבן והם בגדי יוה"כ דנקראים בגדי לבן ודברי הר"מ תמוהים מאוד. הי' מחוסר בגדים או שעשא' בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה ופשוט דיתר בגדים ג"כ פסול הכלל דגזה"כ כאן דטעון ארבעה כלים וה"ל ככל העבודו' מחוסר או יתר פסולה וז"פ. צריך קידוש ידים ורגלים בעבודות הללו אך כאן לכתחילה מקדש בפנים ובכ"ש בדיעבד אפילו אם קידש בחוץ ובמקידה של חרס ג"כ כשר כיון שמעשי' בחוץ ואם לא קידש ידיו ורגליו כלל פסולה. ולשון הר"מ כאן שרפה שלא בקידוש ידים ורגלים פסולה ל"ד השריפה דה"ה הקבלה דהם ג"כ עבודות ושרפה דנקט לרבותא דאינה עבודה כ"כ כמו קבלה והזי' חוץ מה דמבואר חילוק בין שריפ' לשאר עבודות יתבאר בעזה"י. וכן במשנה מבואר נעשית שלא רחוץ וכו' ולא תני שריפה וכו' וז"פ. והשחיטה והזאה ושריפה צריך שיהי' נגד ההיכל ושלא נגד ההיכל פסול' בד"א שהזה או שרף או שחט כנגד הצפון או כנגד הדרום או שהי' אחוריו למקדש אבל אם עמד בין מזרח למערב ופניו כנגד ההיכל דהיינו למערב אף על פי שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק כשר. ועיין בראב"ד שכ' דבהזא' צריך שיכוון לראות פתחו של היכל כן מבוא' במשנ' ועיין בכסף משנה שכ' דזה למצוה מן המובחר אבל כל שפניו אל ההיכל אף שלא כנגד הפתח כשר וזהו מבואר בזבחים. ואינו מבואר בקבלת הדם אם קיבל ואחוריו למקדש ואפשר דהוא בכלל הזי'. והנה העבוד' בפרה דטעונה כהונה נראה דכל הפסולים לעבודה הנחשבים בר"מ פ"י מהלכות ב"מ הלכה ט"ו ע"ש פוסלים בפרה ג"כ חוץ מטב"י ומח"כ ואונן דפוסלים בעבודות וכאן כשרי' דגזה"כ הוא כמבוא' כאן בר"מ פ"ב ופ"ד. וג"כ נחשב בהלכות ב"מ בין הפסולים עבד בשמאל וכאן כשר כאשר יבואר בסמוך בס"ד. אבל שאר הפסולים ג"כ פסול דאלו היו כשרים הי' מפורש כאן כמו טב"י ומח"כ ואונן ושמאל דמפורש כאן ופשוט. ועיין בתוס' זבחים דף י"ד וביבמות ומובא בכ"מ כאן הא דמח"כ ואונן כשירים בפרה דהוא ק"ו מטב"י ע"ש אבל לשא' דברים דינה כדין חטאת דחטאת קרי' רחמנא ע"ש שהקשו על פירש"י. אם כן בוודאי כל הפסולי' לעבוד' שלא נתפרש כאן להכשר פוסלים הפרה כנ"ב. ולאחר שחיט' מקבל הדם בידו ולא בכלי ואם קבלו בכלי דעת הר"מ שפסול שנא' ולקח וכו' והראב"ד השיג עליו נהי דמצו' ביד מכל מקום אינו לעיכוב וכשר בכלי ג"כ ומקבל הדם בידו השמאלית אף שבכ"מ פוסל עבודה בשמאל כאן כשר ויקבל לכתחיל' בשמאל ומזה שבע פעמי' כנגד בית קה"ק באצבעו הימני' ואם הזה בכלי או בשמאל פסול' הזה שלא כנגד ההיכל היינו שהזה כנגד הדרום או כנגד צפון או שהי' אחוריו למקדש פסול אבל אם הי' פניו למקדש אעפ"י שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק כשר חסר אחת מן המתנות פסול'. הזה אפילו' הזא' אח' בליל' פסול' ועיין בר"מ כל הדיני' בפרטות ואני כותב בקצר' (ע' בהשמטו') ואחר הזאה שורפין אותה ומשליך לתוכה ע"א ואיזוב ושני תולעת. שריפ' הפר' ג"כ צריך יום וכהונ' ובגדי' עד שנעשית אפר צריך כהונ' וביום כמ"ש לעיל. וסדר שריפת' עיין בר"מ פ"ד. וטב"י ואונן ומח"כ כשירים ובפרטי הדיני' אין דרכי להאריך. ומבוא' במשנה דשבעת ימים קודם מפרישין כהן השורף את הפרה וכו' והר"מ פ"ב כ' ודבר זה קבלה ממרע"ה ועיין במנ"ל שתמה הא ביומא פ"א מבואר דהוא פלוגתא דר"י סובר דהוא מעלה בעלמא ואמאי פוסק הר"מ דלא כר"י ע"ש. ונרא' אעפ"י דנקט דמפרישין כהן השורף את הפרה ל"ד דה"ה המקבל המזה כל כהן שעובד בפרה צריך פרישה דבש"ס דיומא נפקא מן קרא כאשר וכו' לעשות אלו מעשה פרה אם כן כל עשיית הפרה צריך פרישה רק נקט המעשה היותר גדול ומסתמא הי' הכל בכהן אחד אבל ודאי אם הי' הרבה כהנים כ"א טעון פרישה כנ"פ. ואחר שנשרפה ונעשית אפר מאסף האפר ואסיפת האפר כשר בלילה וא"צ כהונה וכשר בזר ובנשים חוץ מחרש שוטה וקטן ויליף הכל מקראי ביומא דף מ"ג ונראה אם אסף חרש שוטה וקטן נפסל האפר ע' ביומא.
ומלאכה פוסלת בכל העבודות משחיטה עד שתעשה אפר שאם השוחט או המקבל או המזה או השורף עושה מלאכה בשעת העבודה פסולה דגזה"כ הוא דמלאכה פוסלת בה והוא משום היסח הדעת ודוקא במתכוין למלאכה כגון ששחט הפרה או מקבל וכו' וחתך במתכוין דלעת עמה פסולה משום מלאכה אבל אם לא נתכוין למלאכה אחרת ונעשית שלא בכוונה כגון ששחט הפרה ונחתך דלעת עמה כשירה שהרי לא נתכוין למלאכה ואין כאן הסה"ד כן מבוא' בש"ס דחולין ובר"מ כאן. ואין שוחטין שתי פרות אדומות כאחד כן מבוא' בר"מ והטעם שנא' ושחט אותה ולא אותה וחברתה ועיין בחולין מבוא' שם דמלאכה פוסלת מפסוק אחר והתוס' הקשו שם אותה ולא אותה וחברתה ל"ל ת"ל משום מלאכ' ותירצו כיון דשוחט שניהם לשם פרה לא נפסלה משום מלאכה רק משום אותה ולא אותה וחברתה. והר"מ כאן בתחילת פ"ד כתב אין שוחטין שתי פרות כא' שנא' אותה ובהלכה י"ז כ' ומנין שהמלאכה פוסלת בה שנא' ושחט אותה מפי השמועה למדו וכו' מבוא' דתרוויי' נפקא מפסוק אחד ושחט וכו' וצ"ע שם בחולין וביומא ע"ש. ועיין בחולין דף ל"ב לפי גירסתינו מבוא' שם הדינים כ"ה אם שחט פרה וחתך דלעת עמה ד"ה פסולה מחמת מלאכה ואם נחתך דלעת שלא במתכוין כשירה דלא נתכוין למלאכה ואם שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה ג"כ פסולה לד"ה מחמת מלאכה נשחטה בהמ' אחרת עמה בלא כוונ' לרבנן פרה כשיר' כיון דלא בכוונ' ל"ש מלאכ' ומחמת אותה ולא חברתה אינה נפסלת כיון דהבהמ' פסולה דהם סוברי' דשחיט' בעי כוונ' ולר"נ דשחיט' א"צ כוונ' וכן הלכ' הפרה פסול' מחמת ולא אותה וחברתה כיון דהבהמ' כשיר' אף על פי דלא שייך מלאכ'. ובשתי פרות אם שחט כאחת דעת התוס' שם דל"ש מלאכ' כיון דשתיהם לשם פרה מכל מקום נפסלה משום אותה ולא חברתה דאי נימא כשירות שניהם כשירות וה"ל אותה וחברתה ע"כ שניה' פסולות. ואם שחט פ"א ונשחט' פ"א עמה אינו מבוא' אך זה פשוט דמשום מלאכה לא שייך ומשום אות' ולא חברת' ג"כ ל"ש דהפרה דנשחט' [עמה] (בעצמ') בודאי פסול' לד"ה גם לר"נ דשחיטת קדשים צריך כוונה לד"ה ע"ש בחולין ובר"מ פ"א מה' פסהמ"ק אם כן ל"ש אות' וכו' ע"כ הפר' ששחט' כשיר'. ופשוט דד"ז דבעינן כוונ' בפרה שוה לכל הקדשים דחטאת קרי' רחמנא חוץ ממה שנתפרש כאן כמ"ש ודעת הר"מ כאן דבהמ' אחרת שוה לדלע' אם שחט בכוונה פסולה כמו חתך דלעת אבל אם נשחטה בהמה אחרת שלא בכוונה אף על פי דכשירה לאכיל' דאין שחיטה צריכה כוונה מכל מקום לא נפסלה משום אותה ולא אותה ואת וכו' ועיין בכ"מ שתמה ע"ז דבגמ' מבואר דלר"נ דפסקי' כוותי' פסולה בנשחט' אחרת. וע' מ"ש דגירסא אחרת הי' לו להר"מ דבהמת חולין לא שייך אותה ולא חברתה ע"ש. והנה ד"ז מודה הר"מ דאם שחט שתי פ"א פסולות אפילו אי סובר כסברת התוס' דבזה ל"ש מלאכה מכל מקום נפסלה משום אותה ולא וכו' כמו שמבואר בר"מ כאן בתחילת הפרק אין שוחטין. אך צ"ע אמאי לא כ' דאם שחט פסולות וכ' לשון לכתחילה ואפשר לא ס"ל כסברת התוספות ופוסק משום מלאכה וסמך על מה שכ' כאן אפילו בחתך דלעת פסולה ומכש"כ שתי פרות וצ"ע ובסוגי' זו דשו רבים ואין כאן מקומו להאריך. לעיל כתבתי לשיטות לפי גירסתנו מכל מקום אף קדשים אחרים כיון דשחיטת קדשים אם שחט פרה ונשחטה פרה אחרת או פסול בלא כוונה אם כן הפרה כשיר' כמו לרבנן בבהמת חולין הדרנא בי בשלמא בבהמת חולין לרבנן דפסול' בלא כוונה ולא הוי שחיטה דאינו מטהר מידי נבלה והו"ל כנוחר ומעקר אם כן לא שייך נשחט וכו' כיון דבהמת חולין לא נשחטה כלל אבל לר"נ דבלא כוונה כשירה השחיטה רק בקדשים פסולה והו"ל ככל קדשים שנפסלו דאינו נביל' רק פסהמ"ק כמבואר כ"פ בש"ס ועיין בפסחים דף ע"ג אם כן ה"ל כמו שנשחט' ופסול' מחמת ושחט אותה ולא אותה וחברת' ולהר"מ בודאי כשיר' כי לא ס"ל דיפסול משום אותה ואת חברתה בבהמת חולין אף דהחולין כשר אם כן ה"נ. אך אפשר כיון דהוא קדשים ובפרט פרה אחרת אף שנשחטה והיא פסולה מכל מקום אינה נבילה ומיפסל משום אותה וכו' וצ"ע בזה לשיטת הר"מ ובאתי רק לעורר ישמע חכם וכו'. ופשוט הא דפוסלת מלאכ' בשחיט' היינו ברוב הקנה או במיעוט הוושט דהו"ל מעשה שחיטה אבל במיעוט קמא דקנה אינה שחיטה כלל ואינה נפסלת במלאכה וז"פ. ואחר שנשרפה ונעשית אפר אינו פוסל מלאכה אפילו אם אוסף האפר עושה מלאכה כשר ככל הדברים שכתבנו לילה וזרות שאינו פוסל.
ויש עוד דין מן התורה גבי פרה כל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף הן בשחיט' והן בהזאות והן בשריפתה ואח"ז האוסף את האפר והמסייע בשריפתה עיין בר"מ איזה הוי מסייע ומשליך המינים לתוך שריפתה הכלל כל המתעסקים בפרה מתחילה ועד סוף נטמאו וטעונין טבילה והע"ש ככל הטמאים שנטמאו באב הטומאה וג"כ מטמאים בגדים וטומאת בגדים ל"ד בגדים שלבוש בהם אלא כ"ז שלא פירש ממטמאי' כגון כאן שבשעת התעסקות נוגע בבגדי' אחרי' או בכלים נעשים הבגדי' והכלים כולם ראשונים לטומא'. פירש ממטמא הוא עצמו ראשון ואינו מטמא בגדים וכלים כדין ראשון ואפילו בשעת חיבור אינו מטמא אדם ולא כ"ח וזה מבואר בר"מ כאן וכ"פ ומובא ד"ז בחיבורי כ"פ א"צ להאריך כאן ולכפול. ודוק' המתעסק בה טמא לטמא בגדים אבל הנוגע בפרה בין אדם ובין כלים הנוגעים אינם טמאים כלל. והנה כאן גבי פרה כ' שאין הפרה עצמה מטמאת הנוגע בה בין אדם ובין כלים ואינו מביא טומאה לאוכלי' הנוגעים אך בסוף פרק כת' דפרים הנשרפי' ושעירי' הנשרפים דג"כ אינם מטמאים אדם ובגדים רק המתעסק ולא הנוגע כי הנוגע בפרים וכו' בין אדם בין כלים בין אוכלים ומשקים הכל טהור וכו' שאין אלו מטמאים רק למתעסק בהם וכו' אם כן נר' דגבי נוגע נמי הדין כן דאין הנוגע טמא אפילו אוכלים ומשקים הנוגעים טהורים. ומבואר בר"מ פ"ו מהלכ' אה"ט דכל המטמאין בגדי' בשעת חיבורן אם בשעת חיבורו נגע באוכלי' נעשים ראשונים מן התורה כיון דמטמא בגדים וע"כ הבגדים נעשים ראשונים דאין בגד נעשה שני מן התורה כידוע אם כן גם האוכלי' נעשים ראשוני' ומובא כ"פ בח"ז א"צ לכפול. ואח"ז בהלכ' ט"ו כ' השורף פ"א ושעירים הנשרפי' וכו' אף על פי שבשעת מעשיהם מטמאים בגדי' כמו שביארנו אם נגעו באוכלי' אפילו בשעת מעשיה' הרי הם שני לטומאה עכ"ל נר' דמחלק בין כל המטמאים בשעת חיבורם נעשה האוכל ראשון ובפרה ובשעירים הנשרפים אף על פי שמטמאים בגדים להיות ראשונים מכל מקום אוכלים אינם מטמאים רק להיות שני והכסף משנה תמה ע"ז היאך אפשר שיטמא בגדים ולא יטמא אוכל להיות ראשון לכן כ' דאינו קאי על המתעסק רק אוכלים שנגעו בפרה עצמה נעשו שני ע"פ הגמ' דזבחים והקשה מכל מקום מנין להר"מ דנעשים שני ע"ש שהניח בצ"ע. והמנ"ל תמה האיך אפשר לומר דאפרה עצמה קאי הא פסק כאן פ"ה דפרה דאפילו אוכלים טהורי' ואין חילוק בין פרה לפרים וכו' ועיין בתיו"ט ובבה"ז ובתשובות ח"צ סי' ק"ז שהאריכו בזה ובאתי רק לעורר ומראה מקום אני לך והוא אריכו' גדול אין כאן מקומו והתיו"ט הוא בפ"ה דזבים ובבה"ז דף ע"ג ע"ש. והא דמתעסק טמא לטמא בגדים היינו בזמן שהיא כמצותה אבל אם נפסלה המתעסק בה אחר שנפסלה אינו טמא. אירע פסול באיז' עבוד' המתעסק בה קודם שנפסל' טמא והמתעסק בה לאחר שנפסלה טהור בד"א בעבודה חוץ משחיט' אבל אם נפסלה בשחיט' אפילו המתעסק בה קודם שנפסלה טהור כיון דאפילו השחיט' לא הי' בהכשר. כן מבואר בר"מ כאן ובש"ס דחולין דף כ"ט ע"ב ועיין ברש"י שם שפירש אירע פסול בשחיטה היינו שנתנבלה ועיין בתוס' שכתבו בשם ר"ת אפילו פסול אחר היינו מלאכה מכל מקום כיון שלא נגמר' השחיט' בהכשר אינ' מטמאה אפילו המתעסקים בה קודם. ואם לא אירע פסול בשחיטה ואחד שחט תחילת שחיטה ואחד שחט בסוף או אחד ששחט בשני סכינין עיין בש"ס שם פלוגתא דר"י ורשב"ל מר סובר דישנה לשחיט' מתחיל' ועד סוף וגם הראשון טמא וחד סובר דאינה לשחיט' אלא בסוף והראשון קודם גמ"ש טהור. והר"מ פ"א מהלכות פסהמ"ק הלכה י"ח פוסק כר"י דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וע' תוס' שם פסקו כרשב"ל דאינה לשחיט' אלא בסוף והר"מ כאן השמיט ד"ז בשנים ששחטו או בשני כלים והיש"ש בחולין עמד בזה עיין בפרמ"ג בפתיחתו לאו"ח ויש בזה אריכו' ובאתי רק לעורר ולהזכיר. עיין במנ"ל פ"ו מהל' מו"מ שמביא שם בדעת הרא"ש דכלי הנוגע בא"ה שמטמא אדם לטמא בגדים דהכלי אינו מטמא בחיבורין כלי אחר ואין דינה כאדם אך אוכלים מטמא להיות ראשון מן התורה בחיבורין ע"ש היטב. ואני מסופק כאן אם מתעסק בכלי כגון ששוחט בסכין אם שייך מתעסק בכלי ג"כ אם כן הכלי מתעסק ונטמא הכלי ומטמא אוכלים להיות ראשון בחיבורים. או בכלי לא שייך מתעסק רק נטמא הכלי מחמת האדם בחיבורין אם כן שוב אינו מטמא אוכלים דכלים בחיבורי אדם אינו מטמא אוכלים להיות ראשון וכן מסתבר דמתעסק לא שייך רק באדם ולא בכלים והכלי אינו נטמא מחמת התעסקות וגם לא מחמת נגיעה דפרה אינה מטמא בנגיעה ונטמאת הכל רק מחמת חיבור באדם כנ"ב וכ"ז אני כותב לפי דעת הכסף משנה דלדעת הר"מ אפילו אדם באוכלים לא נעש' ראשון כמ"ש לעיל ובאתי רק לעורר. מ"ש הרהמ"ח כאן אבל המצית וכו' טהור וכן המתעסק בה משנעשית אפר הוא תמוה דהכונס האפר ג"כ טמא כמ"ש בתור' והוא טעות המעתיק וצ"ל המתעסק אחר שכנס האפר ומתעסק בחילוק האפר או בהצנעתו טהור כמו שמבוא' בר"מ כאן פ"ה הלכה ד' ועיין בכסף משנה ושאר הדינים שמבי' הרהמ"ח מעלות שעשו חכמינו זכרונם לברכה אין להאריך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |