חובת התלמידים/שלשה מאמרים/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חובת התלמידים שלשה מאמרים א

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

מאמר א'

איך להגות בספרי חסידות.

א.

הנה אחר שב"ה הגענו עמך תלמיד ותיק עד כה, ראינו צורך אף הכרח לצעוד עמך עוד פסיעה למעלה בקודש. דברנו עמך כבר איך צריך אתה להרים את השקפותיך, וגם רמזנו שצריך אתה לעלות תמיד, דע נא, שכמעט א"א לאחת בלא חברתה, א"א להשקפה מרוממה בלא עלי' תמידית, כי כך דרכו של האיש, שכאשר יתמיד במחשבה ובהשקפה אחת זמן רב ולא יעלה יותר למעלה, תתישן אצלו, ולא יתפעל ולא יתרגש ממנה. ומה יועיל לנו אם תדע שאיש הישראלי ברי' עילאה מן בני הנביאים הוא, אם נפשך וגופך לא יזדעזעו מידיעה וממחשבה זו, ולא תתגבר נפשך ע"י, להדריכך בדרך העולה בית אל.

עוד זאת, בעברך את דברינו עד כה, לא בקריאה לבד כי אם גם בעבודה כפי שרשמנו לך, בטוחים אנו בד', שגם מעצמך יצמחו לך כנפים לעלות יותר, רצון ומחשבות טהורות יציצו בלבך ומוחך, להגות בדברי קדשנו זי"ע ולדעת מה דיבר ד', ואם גם בזה לא נעזור לך ולא נצייר לך מעט את הדרך, איך לעיין ואיך ללמוד, ח"ו אחת משתי אלה יעלה לך, או שלא תוכל לכנוס ולדעת כל עיקר, ואז כנפי נפשך יתקצצו ותפול לגמרי, או שתלך בדרכים עקומים ובדעות מסובכות. כי א"א לו לאיש הישראלי המזכך את גופו שלא תתעוררנה בו מחשבות יותר עילאות ותשוקות יותר מרוממות, להסתכל גם מחוץ למסך גופו. הן כבר דברנו לעיל מהגמ' (פסחים סו) ישראל אם אינן נביאים הן בני נביאים הן, ונראה שאין הפשט כפשוטו בלבד שבנים של נביאים הם שאביהם נביאים היו. כי האם מי שאבי אבי וכו' זקנו נביא הי' גם בו מקצת נבואה נמצאת עד שידע את הדין שלא ידעו הלל, וכל כך הי' הלל בטוח בחלק נבואתם, עד שלא התחיל אפילו להתפלפל בדבר, רק בבטחון אמר הנח להם לישראל, מעצמם יעשו כדין. אבל רואים בפסוק שהנביאים הקטנים שלא נתפרסם שמם, נקראו בני נביאים, כמו ואיש אחד מבני הנביאים (מלכים א' כ') ובעוד מקומות, והתרגום מתרגם תלמידי נבייא, לא שהיו רק תלמידים בלבד, כי גם נבאו לפעמים וגם כאן שאמר אל רעהו בדבר ד' הכיני וכו'. אך משמעות תיבות בני הנביאים שלא נקראו תלמידי נביאים כפשטן, אפשר, שהוא כמו שקוראים לאיש שיכול ללמוד הרבה, למדן, ולשאר אנשים שאינם יכולים הרבה רק מעט, קוראים בני תורה, ג"כ בשם בני מכנים אותם, שהוא להורות על עצם האיש, כמו מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שאין המשמעות שאביו בעוה"ב והוא בנו, רק על העצם שלו, שהוא בן עוה"ב. וזהו גם הענין בהכנוי בני תורה, את האנשים שיכולים ללמוד חומש ומעט גמרא, שקוראים אותם בני תורה, לא את מעט תורתם בלבד מציין ומגביל הכנוי הזה, רק גם את כל עצמותם שאינם מתנהגים כאנשים גסים ועמי הארץ. וכינוי הזה בני תורה כנגד הכינוי עמי הארץ הוא, שג"כ לא העדר ידיעתם בתורה בלבד מציין, רק את כל התנהגותם שנוהגים בגסות, כמו שמבארת הגמ' (ברכות מ"ז ע"ב) איזהו עם הארץ, לא בחוסר ידיעתו בלבד רק גם בהתנהגותו, שאינו מניח תפילין שאינו מגדל את בניו לתורה וכו'. ואף שעיקרו על העדר ידיעתו בתורה נקרא ע"ה, מ"מ כיון שבשביל זה כל עצמו והנהגתו גרוע, על שם כל עצמו נקרא. והבני תורה אף שאינם לומדים ולא יודעים כ"כ תורה הרבה, מ"מ כיון שהתורה אשר בהם, פעלה כבר על עצמם והתנהגותם לשנותם משאר העם שיהיו כתורה, גם כן בשם שמציין את כל עצמם ומגבילם מזולתם נקראים בני תורה. משא"כ הלמדן שבהתנהגותו ועצמותו אין תורתו היתירה נראה כ"כ, ולא מוגבל ומובדל בה הרבה מן שאר הבני תורה, כי גם הבני תורה בדרך התורה מתנהגים, לכן שוב על תלמודו נקרא למדן. בדבר שמצוין ומוגבל הוא משאר הבני תורה. ותלמידי הנביאים כל עוד שלא היתה נבואתם גדולה, על שם עצמם נקראו בני נביאים, שהי' בהם מעט נביאות וכל עצמם והנהגתם נשתנה משאר העם בעצם והנהגה נבואית, והנביא הגדול על שם נבואתו הגדולה נקרא כמו למדן הגדול כנ"ל. וכשרצה הלל לאמור שאף שהוא בידיעתו, אינו יודע את הדין, וגם הם כשישאלו אותם ביום הזה בערב יו"ט לא ידעוהו, ומ"מ בהתנהגותם כשיבואו למעשה והנהגה בשעת הבאת הקרבן ידעוהו, אמר בני נביאים הן, שבעצמם ובהתנהגותם רוח נביאות נמצא. וכשיבואו למעשה והנהגה, ברוח הנביאות שבעצמם והתנהגותם ידעו.

וזה הוא גם החילוק בין נביאי ישראל לנביאי שאר האומות, כמו בלעם להבדיל, בבלעם כתיב ויקר, מקרה היתה שעלה מהם נביא, אבל בישראל, שזהו חיותם ועצמותם של כל העם, כשנתגלה בהם נביא גדול אין זה מקרה, רק דבר תמידי ועצמי. למשל אם מן עמי ארץ יגדל למדן, דבר מקרה ויוצא מן הטבע הוא ואם מבני התורה יצא למדן, אף שאין שאר הבני תורה למדנים, מ"מ אין זה מקרה רק טבעי ועצמי. ואפשר עוד שהא שאין הקב"ה נגלה על נביאי או"ה אלא בלילה כמו שמדייק המדרש (במד"ר פ"כ), הוא מפני שאצלם הנביאות והם עצמם, ב' דברים נפרדים הם, לכן ביום הוא ותהלוכותו אחרת, ובלילה כאשר התנהגותו ומחשבותיו חדלות, יכולה הנבואה להתגלות. אבל בנביאי ישראל שנבואתם, חיותם ועצמם היתה, גם ביום גם בשעה שמחשבותיו והתנהגותו ערות ופועלות נגלה להם נבואה הגדולה. והתרגום שמתרגם את בני נביאים תלמידי נבייא, מפני שנביאים הגדולים כשדבר ד' עליהם ידעו מה דיבר, ואל מה ירמז, והבני הנביאים כיון שהתגלותם לא היתה גדולה, ולא כ"כ בולטת וגם לא התרגלו עוד בדבר ד', הוצרכו לרבם הנביא שילמדם איך לגלות ולהוציא את נבואתם מקרבם ולדעת מה דיבר ד'. ומי לנו גדול משמואל הנביא ומ"מ בראשיתו לא ידע להבחין בין קול ד' ממרום לקולו של עלי הכהן.

לא שאנו אומרים בזה, שבני הנביאים אשר בזמני הנביאים, רק ככל המון ישראל היו, אשר קרא אותם הלל בני נביאים, ולא שהמון ישראל בני הנביאים, אשר בזמן הלל רק כדורינו הזה היו, כי הדורות יורדים בכל פעם יותר, ובעונותינו אין לנו נביאים גדולים, ואף רוח הקודש חדל ואין נביא ואין חוזה, וגם בני הנביאים שהוא עצם חיות וקדושת ישראל ירד פלאים. אבל זאת נוכל לאמור, שגם עתה חיות ועצם ישראל יהי' רק קומץ, מ"מ נביאות הוא. וכמו שהחילוק בין חי לצומח, עצם חיותו אשר בו, ובין המדבר לחי דבורו ודעתו היא, כן החילוק בין ישראל לסתם אדם, עצם הנביאות היא ובו נבדל מהם. וכל מחשבות הטובות, רצוניות, תשוקות ורעיונות הטובות ומיני התלהביות, אף הרהור תשובה פשוטה שעולים בקרב איש ישראל, של בני הנביאים הן. כי האם גם בנביאי קודש הגדולים רק דברי העתידות בלבד שאמרו נבואה היתה, והלא הרבה הרבה דברי מוסר והדרכה שאמרו הנביאים, לא דברים בלבד היו ח"ו רק בשם ד' דברו אותם, שבא להם דבר ד' ואת הוד קולו שמעו בדברי מוסר והדרכה, והודיעו והדריכו את ישראל במה שאמר ד'. אבל הם נבואתם היתה רבה, את קול ד' שמעו בפועל ואת מראות נבואתם ראו באופן שאין לנו השגה בו. ועתה כל איש ישראל בני הנביאים ורק השיריים של בני הנביאים, בהתעורר בהם התעוררות טובה אינם מבחינים לדעת אם ניצוץ נביאות הוא מפני שרק מעטה היא. אבל מי הוא אשר לא ידע את דברי הבעש"ט ז"ל, שאמר שמן הבת קול היוצאה בכל יום מהר חורב, כמו שאומרת המשנה (אבות פרק ו' מ"ב), מתעורר האיש הישראל בלבו בהרהור תשובה, וההרהור תשובה זה ניצוץ הבת קול הוא אף שדומה האיש שרק מקרבו הוא.

אבל כמו שגם בנביאי קודש מלפנים, לא כולם שוים היו בנבואתם וכפי שהתקדש והתכשר הנביא, במדה זו שרה עליו הנבואה, (ועיין מזה בשמונה פרקים להרמב"ם ז"ל), כן גם בענין בני הנביאים של כל ישראל, לא כולם שוים בזה. מי שמגשם את גופו ומטמטם את נפשו וקוברה תחת ערמות עפר וטיט של שטותי גופו, הרוח של בני הנביאים בו מעט ולפעמים לא נשמע ולא נרגש לגמרי ח"ו, ובמדה שמזכך את גופו יותר ובציצית נפשו אוחז ומעט מעט מוציאה, יותר שורה בו רוח הבני נביאים. וזה שאמרנו לך שכיון שעברת את דברינו עד כה, לא בקריאה לבד רק גם בעבודה כפי שרשמנו לך, בטוחים אנו בד' שגם מעצמך יצמחו לך כנפים לעלות יותר למחשבות ורצוניות טהורות, ותשוקין ורעיונות יתעוררו בך, ועל ידי זה מעצמך תתחיל לבקש את דברי ד' בספרי קדושינו זי"ע, ובשביל זה מוכרחים אנו להורות לך מעט, איך להגות ואיך להבין מעט את דברי קדשם. וכבר אמרנו לך שבני הנביאים מתרגם התרגום תלמידי נבייא, על שהוצרכו להתלמד לדעת ולהבין את רוח ד' אשר פעם בהם מפני שמצער הי' ומה נענה אנן בתריהם, בדור הנמוך הזה, דור העקביים במעט מן המעט של הניצוץ דניצוץ אשר מתעורר בנו.

הנה המשנה (אבות פ"ג מי"ז) אומרת כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה"ד, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח בא ועוקרתו וכו'. ונבין ע"פ פשוט, מה היא המדה למדוד בה את חכמתו אם מרובה היא או מעשיו מרובין. כי ע"פ פשוט קשה איך מותר לנו ללמוד זוה"ק ושאר ספרים קדושים שמדברים מענינים גבוהים ועולמות אצילות בריאה ויצירה, האם נעלה בעולמות אלו, ולמה אין למוד הזה חכמתו מרובה ממעשיו.

אבל ידוע מספה"ק שיש לאיש ישראל נפש, רוח, נשמה, חי', יחידה. הנפש רוח ונשמה משכנן בגוף האדם, הנפש בכבד, הרוח בלב והנשמה במוחו, אבל החי' ויחידה גדולות וקדושות הן הרבה מגופו וא"א להן להתלבש בו, רק ממעל לגופו שורות ומקיפות אותו, לא שהן מיותרות ואין האיש צריך להן ח"ו, אדרבה עיקרות הן לו ולכל הנפש רוח ונשמה שלו. ובמשל גופני תבין יותר, אף אם אינו דומה לגמרי להנמשל. המשפך שע"י שופכים מים ויין

· הבא >מעבר לתחילת הדף