שבות יעקב/א/לא: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונה) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
'''{{עוגן1|שאלתו}}''' שאלת חכם קבלתי ומפני טרדת וחגיגת הרגל אבא בקצרה על דבר דופן שנעשה מסדינן ודאי דאינו נכון: | '''{{עוגן1|שאלתו}}''' שאלת חכם קבלתי ומפני טרדת וחגיגת הרגל אבא בקצרה על דבר דופן שנעשה מסדינן ודאי דאינו נכון: | ||
'''{{עוגן1|ומה}}''' שעלה בדעתו לחלק בין מחיצה אחת או כל מחיצות כמ"ש הט"ז | '''{{עוגן1|ומה}}''' שעלה בדעתו לחלק בין מחיצה אחת או כל מחיצות כמ"ש הט"ז ב[[ט"ז/אורח חיים/תרל#יא|סי' תר"ל ס"ק י"א]] אנא לא חילק ידענא וכדי לברר הדבר בלי פקפוק כשמלה אציע מקור הדין והוא בטור שם וז"ל כל מחיצה שאינה יכול' לעמו' לפני רוח מצויה אינה מחיצ' וכת' הר"ר פרץ על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים אע"פ שקשורים בטוב זמנין דמנתקי ולאו אדעתיה והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה והרוצה לעשות בסדינן טוב שיארוג קנים בפחות מ"ג עד כאן לשון הטור הרי מבואר מתוך לשון הטור שכתב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד וכו' דאף על מחיצה אחד קאמר שאין זה נכון ומ"ש הר"ר פרץ אינו נכון לעשות וכו' אין ראי' כלל דמקור דברי הר"ר פרץ המה מובאים בסמ"ק עשין סי' צ"ד שכתב וז"ל ומה שנהגו העולם לעשות כל ה"ד מחיצ' מיריעות של סדינים בלא שום ערבה אינו נכון וכו' הרי שדבר על המנהג שנהגו בימיו לעשות כל המחיצות מסדינין אבל באמ' גם מחיצה אחת אינו נכון לעשות מסדינין: | ||
'''{{עוגן1|והט"ז}}''' שכתב לחלק כן מכח הקושיא שמקשה שם בס"ק י"א על דבר הר"ר פרן וז"ל וקשה לי ממה שפסק בסעי' י"א עושין מחיצה מבעל חי שיקשור שם בהמה לדופן ולא חיישנן דמנתקי ובהדי' אמרינן בפ"ק דבבא קמא שור דרכיה לנתוקי ואפ"ה כשר בסוכה ק"ו ביריעות הקשורים בטוב וצ"ל דדוקא בכל המחיצות החמיר עכ"ל הט"ז ובאמת תמה תמה אקרא על הט"ז שהצריך לחילוק זה דמעיקרא אין כאן אפי' קצת קושיא כלל דהתם בבעל חיים לא חיישנן לנתוקי משום דאי מניתקי הא חזי ליה שברחה הבהמה ויודע שאינו יוצא בסוכ' זו אם לא שמתקנה תחל' או שהולך לסוכה אחרת הכשר' משא"כ בסדינן דאם מנתק' לא מנכר מילת' כיון שעדיין המחיצ' למעל' רק למטה ומן הצדדי' מינתקי וכל זמן שהיא תלויה הוא סובר שיוצא במחיצה כזו ובאמת מחיצ' כזו אינו נכון כיון שאינו יכולה לעמוד ברוח מצויה וזהו שאמרו זימנין דמינתקי ולאו אדעתיה לברר כל זה מסוגיא דש"ס אציע לפניך הא דגרסינן בסוכה פ' הישן דף ך"ג ע"א עשאה בהמה דופן לסוכה ר' מאיר פוסל ור' יהודא מכשיר מ"ט דר"מ אביי אמר שמא תמות ר' זיר' אמר שמא תברח בפיל קשור כ"ע לא פליגי דאי נמי מייתי יש בנבלותו עשרה כי פליגי בפיל שאינו קשור למ"ד שמא תמות לא חיישינן מ"ד גזיר' שמא תברח חיישי' גזיר' שמא תמו' ניחו' שמא תברח אלא בפיל שאינו קשור כ"ע ל"פ כי פליגי בבהמ' קשור' למ"ד שמא תמות חיישי' למ"ד גזיר' שלא תברח לא חיישי' גזיר' שמא תברח ניחוש שמא תמות מיתה לא שכיח ומקשה הש"ס ודלמא רבעה. דמתיחא באשלי מלעיל ולמ"ד גזירה שמא תמות הא מתיחא באשלי מלעיל זימנין דמוקים בפחות משלשה סמוך לסכך וכיון דמיתה כווצא ולאו אדעתיה ופרשי' ולא אדעתי' אינו נותן לב לתקנה דאינו ניכר עכ"ל וכתבו התוספ' שם בד"ה ולמ"ד שמא תמות ניחש שמא תברח דאע"ג דלמ"ד שמא תברח נמי על כרחך ר' יהודא דמכשר לא חייש מ"מ אביי אליבא דר' מאיר דחייש מיתה דלא שכיחא כ"ש דיש לחוש שמא תברח דשכיחא עכ"ל התוספ' והנה אכתי קשה לפי דברי תוספ' לכאורה אמאי דפריך תחל' למ"ד גזיר' שמא תברח ניחוש שמא תמות דאע"ג דלמ"ד שמא תמות נמי על כרחך לר' יהוד' דמכשי' לא חייש ובהא ליכא לתרוצי כתירץ התוספ' דהא להיפך ליכא כל שכן וק"ל ובאמת כבר הרגיש בקושיא זו מהרש"א אך דלא מצא תירץ נכון לדבר יע"ש ולנע"ד דכוונת התוספ' דקושיא זו מעיקרא לא קשה מידי דלמ"ד שמא תמות לכך ר' יהוד' לא חייש כיון דעיקר החשש שמא תמות הוא אע"ג דמתיחא באשלי מ"מ חיישינן זמנין דמוקים בפחות משלשה וכיון דמיתא כווצא ולאו אדעתיה וסבר ר' יהודא דלא חיישינן ללאו אדעתיה שכיון שהוא דבר הנראה לעינים דמתה וכווצא אתי לתקוני או לילך לסוכה אחרת | '''{{עוגן1|והט"ז}}''' שכתב לחלק כן מכח הקושיא שמקשה שם בס"ק י"א על דבר הר"ר פרן וז"ל וקשה לי ממה שפסק בסעי' י"א עושין מחיצה מבעל חי שיקשור שם בהמה לדופן ולא חיישנן דמנתקי ובהדי' אמרינן בפ"ק דבבא קמא שור דרכיה לנתוקי ואפ"ה כשר בסוכה ק"ו ביריעות הקשורים בטוב וצ"ל דדוקא בכל המחיצות החמיר עכ"ל הט"ז ובאמת תמה תמה אקרא על הט"ז שהצריך לחילוק זה דמעיקרא אין כאן אפי' קצת קושיא כלל דהתם בבעל חיים לא חיישנן לנתוקי משום דאי מניתקי הא חזי ליה שברחה הבהמה ויודע שאינו יוצא בסוכ' זו אם לא שמתקנה תחל' או שהולך לסוכה אחרת הכשר' משא"כ בסדינן דאם מנתק' לא מנכר מילת' כיון שעדיין המחיצ' למעל' רק למטה ומן הצדדי' מינתקי וכל זמן שהיא תלויה הוא סובר שיוצא במחיצה כזו ובאמת מחיצ' כזו אינו נכון כיון שאינו יכולה לעמוד ברוח מצויה וזהו שאמרו זימנין דמינתקי ולאו אדעתיה לברר כל זה מסוגיא דש"ס אציע לפניך הא דגרסינן בסוכה פ' הישן דף ך"ג ע"א עשאה בהמה דופן לסוכה ר' מאיר פוסל ור' יהודא מכשיר מ"ט דר"מ אביי אמר שמא תמות ר' זיר' אמר שמא תברח בפיל קשור כ"ע לא פליגי דאי נמי מייתי יש בנבלותו עשרה כי פליגי בפיל שאינו קשור למ"ד שמא תמות לא חיישינן מ"ד גזיר' שמא תברח חיישי' גזיר' שמא תמו' ניחו' שמא תברח אלא בפיל שאינו קשור כ"ע ל"פ כי פליגי בבהמ' קשור' למ"ד שמא תמות חיישי' למ"ד גזיר' שלא תברח לא חיישי' גזיר' שמא תברח ניחוש שמא תמות מיתה לא שכיח ומקשה הש"ס ודלמא רבעה. דמתיחא באשלי מלעיל ולמ"ד גזירה שמא תמות הא מתיחא באשלי מלעיל זימנין דמוקים בפחות משלשה סמוך לסכך וכיון דמיתה כווצא ולאו אדעתיה ופרשי' ולא אדעתי' אינו נותן לב לתקנה דאינו ניכר עכ"ל וכתבו התוספ' שם בד"ה ולמ"ד שמא תמות ניחש שמא תברח דאע"ג דלמ"ד שמא תברח נמי על כרחך ר' יהודא דמכשר לא חייש מ"מ אביי אליבא דר' מאיר דחייש מיתה דלא שכיחא כ"ש דיש לחוש שמא תברח דשכיחא עכ"ל התוספ' והנה אכתי קשה לפי דברי תוספ' לכאורה אמאי דפריך תחל' למ"ד גזיר' שמא תברח ניחוש שמא תמות דאע"ג דלמ"ד שמא תמות נמי על כרחך לר' יהוד' דמכשי' לא חייש ובהא ליכא לתרוצי כתירץ התוספ' דהא להיפך ליכא כל שכן וק"ל ובאמת כבר הרגיש בקושיא זו מהרש"א אך דלא מצא תירץ נכון לדבר יע"ש ולנע"ד דכוונת התוספ' דקושיא זו מעיקרא לא קשה מידי דלמ"ד שמא תמות לכך ר' יהוד' לא חייש כיון דעיקר החשש שמא תמות הוא אע"ג דמתיחא באשלי מ"מ חיישינן זמנין דמוקים בפחות משלשה וכיון דמיתא כווצא ולאו אדעתיה וסבר ר' יהודא דלא חיישינן ללאו אדעתיה שכיון שהוא דבר הנראה לעינים דמתה וכווצא אתי לתקוני או לילך לסוכה אחרת (כי סוגיא זו אינו מקשן ותרצן רק סוגיא דש"ס וגם המקשן ידע מסקנת הש"ס וק"ל)} אבל למ"ד דחייש שמא תברח אף שהוא ידוע וברו' לכל אפ"ה חייש א"כ ניחוש ג"כ שמת תמות והוא ברור לע"ד לדע' התוספ' ופסקו כל הפוסקים דהלכתא כר' יהודא דהיינו כהאי כללא ר' מאיר ור' יהודה הלכה כרבי יהודא (אע"ג דמבואר ב"פ אע"פ דהלכה כר' מאיר בגזירותיו צ"ל דהתם דוקא נגד ר' יוסי אך בפ' בכל מערבין מבואר דר' יוסי עדיף לענין הלכתא מדר' יהודא ואפשר דדוק' היכי דמוזכר בש"ס להדיא אמרינן כן וצ"ע לענין האי כללא בספרי הכללים) דמותר לעשות בהמה לדופן בקשורה ולא חיישנן למיתה דלא שכיחא כמסקנת הש"ס ופסק הר"פ מ"מ במידי דשכיחא ומידי ששכיח טובא כמו בעל חיים שאינם קשורים כ"ע לא פליגי דאין עושין כיון שודאי סופ' לברוח אף שהו' דבר הנרא' לעינים וק"ל)<!--סוגר מיותם?--> חיישינן ללאו אדעתיה כמו בסדינין הקשורים ומדר"מ נשמע לר' יהודא דכמו דלר"מ אפי' דופן אחד אין עושין מבעל חיים ולכך נקט עשאה בהמה דופן לסוכה כן ג"כ לר"י ודלא כט"ז ואפש' דגם הט"ז לא הכשירה אלא היכא דג' דפנו' הם בהכשר ודופן רביעי הוא מסדינן אז אין להקפי' כיון דמדינה סגי ב"ג דפנות וכן נראה משמעות לשונו אכן במה שמשמע מתוך דבריו דגם בבהמה קשורה אין להכשיר אלא בכה"ג זה ודאי אינו הוא נגד משמעות הסוגיא וכל הפוסקי' וכל דבריו בזה הם שלא לצורך כי עיקר הקושי' שהכריחו לכך אינו קושיא כלל וכמ"ש ועכ"פ זכינו לדין דלהכשר סוכה אפי' דופן אחד אין לעשות מסדינין אם לא שיארוג במחיצת קנים פחו' משלש' משא"כ בדופן רביעי אין קפיד' כל כך וכמ"ש: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־16:08, 22 בספטמבר 2023
|
< הקודם · הבא > |
מי שעשה דופן אחד לסוכה מסדינן הקשורין אי כשרה אף שלא נעלם ממני מ"ש הטור והש"ע בא"ח סי' תר"ל דאין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים אע"פ שקשרם בטוב דזימנן דמנתקי ולאו אדעתיה וה"ל מחיצה שאינה יכולה לעמוד מפני רוח מצויה והרוצה לעשות בסדינים טוב שיארוג במחיצת קנים פחות מ"ג עכ"ל והנה אפשר לומר דדוקא כל המחיצות קאמר אבל במחיצה אחד מסדינים כשרה וכה"ג תירץ וכתב לחלק שם הט"ז בס"ק י"א אי ראוי לסמוך עליו למעשה או נימא דחוששין להחמיר ואשינויא ניקו ונסמוך:
שאלתו שאלת חכם קבלתי ומפני טרדת וחגיגת הרגל אבא בקצרה על דבר דופן שנעשה מסדינן ודאי דאינו נכון:
ומה שעלה בדעתו לחלק בין מחיצה אחת או כל מחיצות כמ"ש הט"ז בסי' תר"ל ס"ק י"א אנא לא חילק ידענא וכדי לברר הדבר בלי פקפוק כשמלה אציע מקור הדין והוא בטור שם וז"ל כל מחיצה שאינה יכול' לעמו' לפני רוח מצויה אינה מחיצ' וכת' הר"ר פרץ על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים אע"פ שקשורים בטוב זמנין דמנתקי ולאו אדעתיה והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה והרוצה לעשות בסדינן טוב שיארוג קנים בפחות מ"ג עד כאן לשון הטור הרי מבואר מתוך לשון הטור שכתב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד וכו' דאף על מחיצה אחד קאמר שאין זה נכון ומ"ש הר"ר פרץ אינו נכון לעשות וכו' אין ראי' כלל דמקור דברי הר"ר פרץ המה מובאים בסמ"ק עשין סי' צ"ד שכתב וז"ל ומה שנהגו העולם לעשות כל ה"ד מחיצ' מיריעות של סדינים בלא שום ערבה אינו נכון וכו' הרי שדבר על המנהג שנהגו בימיו לעשות כל המחיצות מסדינין אבל באמ' גם מחיצה אחת אינו נכון לעשות מסדינין:
והט"ז שכתב לחלק כן מכח הקושיא שמקשה שם בס"ק י"א על דבר הר"ר פרן וז"ל וקשה לי ממה שפסק בסעי' י"א עושין מחיצה מבעל חי שיקשור שם בהמה לדופן ולא חיישנן דמנתקי ובהדי' אמרינן בפ"ק דבבא קמא שור דרכיה לנתוקי ואפ"ה כשר בסוכה ק"ו ביריעות הקשורים בטוב וצ"ל דדוקא בכל המחיצות החמיר עכ"ל הט"ז ובאמת תמה תמה אקרא על הט"ז שהצריך לחילוק זה דמעיקרא אין כאן אפי' קצת קושיא כלל דהתם בבעל חיים לא חיישנן לנתוקי משום דאי מניתקי הא חזי ליה שברחה הבהמה ויודע שאינו יוצא בסוכ' זו אם לא שמתקנה תחל' או שהולך לסוכה אחרת הכשר' משא"כ בסדינן דאם מנתק' לא מנכר מילת' כיון שעדיין המחיצ' למעל' רק למטה ומן הצדדי' מינתקי וכל זמן שהיא תלויה הוא סובר שיוצא במחיצה כזו ובאמת מחיצ' כזו אינו נכון כיון שאינו יכולה לעמוד ברוח מצויה וזהו שאמרו זימנין דמינתקי ולאו אדעתיה לברר כל זה מסוגיא דש"ס אציע לפניך הא דגרסינן בסוכה פ' הישן דף ך"ג ע"א עשאה בהמה דופן לסוכה ר' מאיר פוסל ור' יהודא מכשיר מ"ט דר"מ אביי אמר שמא תמות ר' זיר' אמר שמא תברח בפיל קשור כ"ע לא פליגי דאי נמי מייתי יש בנבלותו עשרה כי פליגי בפיל שאינו קשור למ"ד שמא תמות לא חיישינן מ"ד גזיר' שמא תברח חיישי' גזיר' שמא תמו' ניחו' שמא תברח אלא בפיל שאינו קשור כ"ע ל"פ כי פליגי בבהמ' קשור' למ"ד שמא תמות חיישי' למ"ד גזיר' שלא תברח לא חיישי' גזיר' שמא תברח ניחוש שמא תמות מיתה לא שכיח ומקשה הש"ס ודלמא רבעה. דמתיחא באשלי מלעיל ולמ"ד גזירה שמא תמות הא מתיחא באשלי מלעיל זימנין דמוקים בפחות משלשה סמוך לסכך וכיון דמיתה כווצא ולאו אדעתיה ופרשי' ולא אדעתי' אינו נותן לב לתקנה דאינו ניכר עכ"ל וכתבו התוספ' שם בד"ה ולמ"ד שמא תמות ניחש שמא תברח דאע"ג דלמ"ד שמא תברח נמי על כרחך ר' יהודא דמכשר לא חייש מ"מ אביי אליבא דר' מאיר דחייש מיתה דלא שכיחא כ"ש דיש לחוש שמא תברח דשכיחא עכ"ל התוספ' והנה אכתי קשה לפי דברי תוספ' לכאורה אמאי דפריך תחל' למ"ד גזיר' שמא תברח ניחוש שמא תמות דאע"ג דלמ"ד שמא תמות נמי על כרחך לר' יהוד' דמכשי' לא חייש ובהא ליכא לתרוצי כתירץ התוספ' דהא להיפך ליכא כל שכן וק"ל ובאמת כבר הרגיש בקושיא זו מהרש"א אך דלא מצא תירץ נכון לדבר יע"ש ולנע"ד דכוונת התוספ' דקושיא זו מעיקרא לא קשה מידי דלמ"ד שמא תמות לכך ר' יהוד' לא חייש כיון דעיקר החשש שמא תמות הוא אע"ג דמתיחא באשלי מ"מ חיישינן זמנין דמוקים בפחות משלשה וכיון דמיתא כווצא ולאו אדעתיה וסבר ר' יהודא דלא חיישינן ללאו אדעתיה שכיון שהוא דבר הנראה לעינים דמתה וכווצא אתי לתקוני או לילך לסוכה אחרת (כי סוגיא זו אינו מקשן ותרצן רק סוגיא דש"ס וגם המקשן ידע מסקנת הש"ס וק"ל)} אבל למ"ד דחייש שמא תברח אף שהוא ידוע וברו' לכל אפ"ה חייש א"כ ניחוש ג"כ שמת תמות והוא ברור לע"ד לדע' התוספ' ופסקו כל הפוסקים דהלכתא כר' יהודא דהיינו כהאי כללא ר' מאיר ור' יהודה הלכה כרבי יהודא (אע"ג דמבואר ב"פ אע"פ דהלכה כר' מאיר בגזירותיו צ"ל דהתם דוקא נגד ר' יוסי אך בפ' בכל מערבין מבואר דר' יוסי עדיף לענין הלכתא מדר' יהודא ואפשר דדוק' היכי דמוזכר בש"ס להדיא אמרינן כן וצ"ע לענין האי כללא בספרי הכללים) דמותר לעשות בהמה לדופן בקשורה ולא חיישנן למיתה דלא שכיחא כמסקנת הש"ס ופסק הר"פ מ"מ במידי דשכיחא ומידי ששכיח טובא כמו בעל חיים שאינם קשורים כ"ע לא פליגי דאין עושין כיון שודאי סופ' לברוח אף שהו' דבר הנרא' לעינים וק"ל) חיישינן ללאו אדעתיה כמו בסדינין הקשורים ומדר"מ נשמע לר' יהודא דכמו דלר"מ אפי' דופן אחד אין עושין מבעל חיים ולכך נקט עשאה בהמה דופן לסוכה כן ג"כ לר"י ודלא כט"ז ואפש' דגם הט"ז לא הכשירה אלא היכא דג' דפנו' הם בהכשר ודופן רביעי הוא מסדינן אז אין להקפי' כיון דמדינה סגי ב"ג דפנות וכן נראה משמעות לשונו אכן במה שמשמע מתוך דבריו דגם בבהמה קשורה אין להכשיר אלא בכה"ג זה ודאי אינו הוא נגד משמעות הסוגיא וכל הפוסקי' וכל דבריו בזה הם שלא לצורך כי עיקר הקושי' שהכריחו לכך אינו קושיא כלל וכמ"ש ועכ"פ זכינו לדין דלהכשר סוכה אפי' דופן אחד אין לעשות מסדינין אם לא שיארוג במחיצת קנים פחו' משלש' משא"כ בדופן רביעי אין קפיד' כל כך וכמ"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |