שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/טו/ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה טו

[בדין חיוב נשים בארבע כוסות. אשה המקבלת מן התמחוי אם צריך ליתן לה ארבע כוסות או די בשלש כוסות לשיטת רש"י]

ו) במאי דאמר ריב"ל בפסחים (ד' ק"ח ע"א) נשים חייבות בד' כוסות וכו' כתב אלי רב רחומאי הגאון המפורסם חיים ברלין יצ"ו דנראה לו דין חדש בזה לשיטת רש"י אכתוב פה דב"ק ואשר השבתי לו בזה.

וז"ל הגאון הנ"ל יצ"ו:

ראיתי במכתב לחזקיהו שעמד על דברי רש"י בפסחים (ד' ק"ח ע"א) בטעם ד' כוסות ששינה את טעמו ממה שפירש במשנה בריש פרקין כנגד ארבעה גאולות וכאן הוסיף לבאר שהם כנגד שלש כוסות של שר המשקים ורביעי ברכת המזון והגם ששני טעמים הללו נמצאו שניהם בירושלמי ובמדרש מ"מ יקשה למה לו להביא את שניהם ולא הספיק לו באחד. מהם ואם כך עלה במחשבה לפני רש"י להביא את שניהם היה לו להביאם כאחת בראש הפרק ולמה המתין מלהביא הטעם הב' עד ד' ק"ח וכבר עמדו על זה הגאונים באור חדש ופתח עינים אף אני אענה חלקי לבאר דברי רש"י על פי המבואר במדרש רבה (פרשה ו') והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ד' גאולות יש כאן כנגד ד' גזרות שגזר עליהם פרעה וכנגדן תיקנו חכמים ארבעה כוסות בליל פסח עכ"ל:

והנה מה הן ארבע גזרות בפרטן אין מבואר כאן במדרש אבל מבואר במדרש בשלח (פרשה כ"ו) לא שלותי מגזרה ראשונה וימררו את חייהם ולא שקטתי מגזרה הב' אם בן הוא והמיתן אותו ולא נחתי מגזרה ג' כל הבן הילוד וכו' הרי שלש גזרות וגזר רביעית מבוארת גם כן במדרש שמות לעיל פ"ה על גזרת התבן שזו היתה גזרה רביעית וכנגד ארבע גזרות הללו אמר הקדוש ב"ה ארבעה לשונות של גאולה וכנגדן תיקנו ארבע כוסות ומעתה יש לחקור דהרי שתי גזרות מהם השניה והשלישית לא גזר פרעה אלא על הזכרים אבל על הנקבות לא גזר אלא ב' גזרות הראשונה והרביעית ולמה התחייבו נשים בארבע כוסות לא היה להן להתחייב אלא בשתי כוסות לא מבעיא לפירוש המפרשים שאף הן היו באותו השיעבוד ודאי קשה שהרי לא היו אלא בשתי הגזרות ולא בארבע אלא אפילו לפירוש המפרשים שאף הן היו באותו הנם היינו שבזכותן נגאלו ג"כ קשה ארבע כוסות בנשים מאי עבידתייהו אמטו להכי כשהגיע רש"י למימרא דריב"ל נשים חייבות בארבע כוסות הללו שאף הן היו באותו הנס שביק טעמא קמא דארבע גאולות ונקיט טעמא אחרינא כנגד הכוסות של שר המשקים אלא ששינה רש"י מלשון הירושלמי ששם איתא כנגד ד' כוסות של שר המשקים והיינו משום דמנו גם לשון הפתרון של יוסף אבל רש"י תמך יתדותיו על ממרא דרבא בפ"ק דסוטה (ד' ט' ע"א) ובחולין (ד' צ"ב ע"א) דרק שלשה כוסות נאמרו במצרים ולא חשבינן רק הנאמר בחלום ולא מה שנשנה הדבר בפתרונו של יוסף והיינו משום דאם נחשוב גם לשון כוס האמור בפרשה בקיום הפתרון ויתן הכוס על כף פרעה ויהיו חמש כוסות אלא ודאי לא חשבינן אלא האמורים בחלום שר המשקים לבד והן שלשה כוסות ורביעי ברכת המזון וכן כתב גם בספר פתח עינים לרב חיד"א גאון:

אלא דבמשנה דריש פרקין הוכרח רש"י ז"ל למינקט טעמא דד' גאולות דהרי שנינו שלא יפחתו לו מארבע כוסות ואפילו מן התמחוי ואי משום הכוסות של שר המשקים לא היה לנו ליתן מן התמחוי רק ג' כוסות שהרי בכל השנה כולה אין חייבים ליתן מן התמחוי כוס ברכת המזון ומאי שנא האידנא לכן פירש רש"י במשנה הטעם משום ד' גאולות ומיושבין דברי רש"י כמין חומר דשפיר איצטריכו הני תרי טעמי תריצי:

ולפי דברינו יוצא לנו דין חדש דאשה המקבלת מן התמחוי אין חייבים גבאי צדקה ליתן לה מן התמחוי רק ג' כוסות ממה נפשך דאי משום טעמא דד' גאולות הרי אינה צריכה רק ב' כוסות אלא שכדי לחוש לטעמא אחרינא דכוסות שנאמרו בשר המשקים יש לתת לה ג' כוסות שנאמרו בחלומו אבל לברכת המזון אין צריך ליתן לה כוס מן התמחוי כן נראה לדעתי בדעת רש"י.

עכ"ד הגאון עליון נר"ו:

וזאת תשובתי:

האף אמנם דבריו חדים חריפים וזכים מאירים ומזהירים אית להו פירכא (לעני בדעת כמוני):

א) לפי המצאתו תקשי לן על ריב"ל מנא לן דנשים חייבות בכל ארבע כוסות הלא חיוב ארבע כוסות לנשים לא יתכן אלא אם נאמר שהן כנגד שלש כוסות שנאמרו בחלום שר המשקים וכוס ד' לברכת המזון דאם נאמר שהם נגד לשונות של גאולה אין לנשים אלא שתים. וכיון דמדתנן ולא יפחתו לו מארבע כוסות ואפילו מן התמחוי מוכח דאין הטעם כנגד הכוסות דאם כן לא היה לנו ליתן מן התמחוי כוס ברכת המזון דמה נשתנה הלילה הזה אם כן מנא ליה לריב"ל לחדש טעם ולחייב את הנשים דתקשי ליה דממתניתין מוכח דאין הטעם אלא כנגד לשונות של גאולה ולפיהן אין לנשים אלא ב' כוסות:

ב) מה שכתב מני"ר שיחל"א דרש"י ששינה מלשון הירושלמי ששם נאמר ד' כוסות והוא כתב ג' כוסות תמך יסודתו על דברי רבא בסוטה וחולין וכו' הנה אם בעל השמועה בירושלמי היה איזה אמורא יהיה מי שיהיה (חוץ מריב"ל) החרשתי ויכולנו לומר דאותו האמורא לא סבירא ליה כרבא והוה ניחא לן לפרש מילתיה דריב"ל (דאמר נשים חייבות בארבע כוסות וכו') כשיטת רבא בש"ס דילן. אמנם אנן דחזינן דבעל השמועה בירושלמי מר ניהו ריב"ל איך נרהיב עוז לפרש מילתיה דלא כשיטתיה הא ודאי מילתא דתמיה ומרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד פרק ערבי פסחים התפלא על מאור הגולה רש"י מה ראה על ככה לשנות לשון המדרש בבראשית רבה שאמרו ארבע כוסות ובציר חדא ונקיט בידיה תלת ואני עני כתבתי על הגיליון דנעלם ממנו דברי הש"ס ירושלמי בזה דאילו ראה דברי הירושלמי היה מגדיל התימה אחרי ששמועות הללו שתים זו שמענו מפי ריב"ל עצמו דאילו על דברי המדרש נוכל ליישב דניחא ליה לרש"י לפרש מילתיה דריב"ל כשיטת רבא שבתלמודין כמ"ש כת"ר יחי' אך מה שמבואר בירושלמי שבעל השמועה הוא ריב"ל אינו מתיישב על הלב כלל. ובתוס' מרדכי כשהוקשה לו דנימא ד' לחמים כתב דלכך יש מפרשים שהוא כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמה וכו' עי"ש ושבקי היש מפרשים דרשת ריב"ל שבירושלמי ואינו מן התימה מאחר שדבריהם מיוסדים על גופא דמתניתין ולא יפחתו לו מארבע כוסות ולא על מילתיה דריב"ל מצו לפרש מאי דמסתבר להו אבל רש"י עומד בפר"ש דברי ריב"ל הא ודאי ראוי ונכון לפרש כשיטתו בכל מכל כל:

וראיתי להרב בגדי ישע על דברי המרדכי שכתב שמפני קושית התוס' מרדכי דנימא ד' לחמים הוצרך רש"י לטעם שני (שבדף ק"ח) כי היכי דלא נימא ד' לחמים ובההוא טעמא לחוד לא סגי דמאן לימא לן דיקח כוסות כנגדן מאחר דאינם רומזים על גאולת ממצרים וכו' עי"ש ופלא בעיני שלא זכר שר שחז"ל דרשו שנתבשר יוסף בחלום זה על הגאולה כמו שכתב הרב פני משה על הירושלמי שם ודבריו נאמנו מאד עיין בש"ס דילן בחולין ד' צ"ב ע"א ובראשית רבה סדר וישב פרק ח' ואמר יוסף לשר המשקים את בשרתני בשורה טובה אף אני אבשרך בשורה טובה עי"ש. ומה שכתב ידידי הגאון הנ"ל יצ"ו דאם באנו לחשוב כוס של פתרון החלום היה לנו לחשוב גם כוס של קיום החלום וכתב כן גם בשם מרן חיד"א בספר פתח עינים בפירוש מוהרז"ו על דברי הב"ר הנ"ל הקשה כן וניחא ליה שהחלום עם הפתרון יש לחשבם יחד ולא הפתרון עם המעשה לכן נכון לומר דגירסא אחרת היתה לרש"י בירושלמי כמו שכתב ידידי הגאון אישי כהן גדול מוהרש"ך מווילנא יצ"ו בהגהותיו מראה כהן:

ג) כל לגבי דידי אין שום נפקא מינה לדינא בין הני טעמי דהא ודאי לא הוו אלא רמז ואסמכתא בעלמא דבלא הני טעמי נמי כך נראה לחז"ל לתקן להודות לה' ד' פעמים בלילה הזה ולפי שאין אומרים שירה אלא על היין תקנו ארבע כוסות של יין (כמ"ש מרן מוהרד"ף על קושית התוס' מרדכי) ואף אי לא שייכי הני רמזי איתא לתקנתא דרבנן ולכן נראה לי דאף לטעם דכנגד הכוסות נותנים מהתמחוי כל הארבע כוסות אף אם בעלמא אין נותנים כוס ברכת המזון מן התמחוי משום דאין כוס זה בא בשביל ברכת המזון כדאמרו בש"ס סוף ד' קי"ז ד' כסי תקינו רבנן כל חד וחד ניעביד ביה מצוה וכתב רשב"ם כלומר ראוי שיעשה בו מצוה וכו' שאף כאן אין הכוס בא בשביל ברכת המזון. ואף לטעם דכנגד לשונות של גאולה נראה לי דנשים חייבות בכולהו דמפני שאף הן היו באותו הנס ראו חז"ל לכללן בהדי גברי בתקנתא דידהו ולא פלוג רבנן והשוו תקנתם שכולם חייבים בכל ארבע כוסות וכימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות ותחזנה ענינו בנין בית מקדשנו במהרה בימינו אכי"ר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף