שו"ת הרא"ש/סו/א: הבדלים בין גרסאות בדף
(←top: עיצוב וסדר בתבניות) |
מ (←top: סדר בתבניות הניווט) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}'''שו"ת הרא"ש כלל סו - סימן א'''</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}'''שו"ת הרא"ש כלל סו - סימן א'''</noinclude> | ||
'''שאלה''' ילמדנו רבינו ראובן שקנו מידו שנתן בית לשמעון במתנה והעדים עשו כתב זכירה על זה וחתמו עליו ותקנת העיר שלא ישוה (שום] שטר אם לא יהיה מכתב יד הסופר וכשבאו העדים אל הסופר שיכתבו השטר ויחתמו עליו מיחה ראובן ואמר שלא יכתוב השטר אם יוכל לעכב אם לאו. | '''שאלה''' ילמדנו רבינו ראובן שקנו מידו שנתן בית לשמעון במתנה והעדים עשו כתב זכירה על זה וחתמו עליו ותקנת העיר שלא ישוה (שום] שטר אם לא יהיה מכתב יד הסופר וכשבאו העדים אל הסופר שיכתבו השטר ויחתמו עליו מיחה ראובן ואמר שלא יכתוב השטר אם יוכל לעכב אם לאו. | ||
'''תשובה''' גרסינן בפ' המוכר את הספינה (ע"ז) אמר רבה בר יצחק אמר רב שני שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ופירש רשב"ם אף על גב דאמרינן בחזקת הבתים קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו הני מילי סתמא דמסתמא ניחא ליה למקנה שיכתבו שטר לקונה אבל הכא דמיחה לא כתבינן על כרחו וכן משמע לישנא דגמרא בכתובות פרק אף על פי אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה ומשמע לא צריך לאימלוכי ביה אלא כותבין כל זמן שלא מיחה דסתם קנין לכתיבה עומד אבל אם מיחה לא יכתבו דאי לא תימא הכי הוה ליה למימר קנו מיניה כותבין ואין יכול לחזור בו אלא מדתלה הדבר בהמלכה משמע שאם חזר ומיחה בהם לא יכתבו וכי תימא אמאי יכול למחות זה נהנה וזה אינו חסר אם מתנה הוא אינו מפסיד בכתיבה זו כלום וגם אם שטר מכר הוא אינו מפסיד בכתיבה זו כלום דאי משום אחריות אפילו בלא שטר נמי דאמרינן בחזקת הבתים (מ"א) המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ואם יאמר המוכר בכל פעם לא יהיו מזומנים אצלו לגבות על ידם ממשעבדי או ימותו העדים ולא ידעו שמכרתיו לו כהדין טענתא לא טענינן ליה כיון שדעתו לעשות עול ויש לומר משום דהשטר יש לו קול ולא ניחא ליה דליפשי שטרי עילויה משום דזילי נכסיה וסבורים דשטרי הלואה הם ונכסיו משועבדין ולא יוכל למכרם כך ראיתי כל רבותי פוסקין ואי משום שכבר כתבו שטר זכירה רבי שמואל פירש אפילו נכתב שטר גמור ונחתם יכול לחזור בו עד שלא יבא לידי מקבל מתנה ובמקומנו נוהגין שהעדים אומרים למקנה בשעת הקנין דע כי אנו נכתוב השטר ולא תוכל למחות בנו ואין לפרש דהאי דקאמר זכו בשדה זו לפלוני חוזר בשטר היינו כגון שזכו לו בחזקה ונעל גדר ופרץ אבל אם הקנה לו בקנין סודר אינו יכול לחזור בשטר דסתם קנין לכתיבה עומד דאי אפשר לומר כן דקנין בסתם לא עדיף ממה שאמר להם בפי' כתבו לו השטר ואעפ"כ חוזר בו ומה שסתם קנין [לכתיבה עומד לענין חזרה לא עדיף מדיבורו שצוה לכתוב את השטר ואין לומר כיון דסתם קנין] לכתיבה עומד הוי כאלו הקנה לו בפירוש לכתוב את השטר בקנין סודר ואפילו אם אמר בפי' אני מקנה לכתוב השטר ולא אוכל למחות בסופר מלכתבו ולעדים מלחתום יראה לי שיוכל לחזור ולמחות בהם שלא יכתבוהו דלא שייך קנין בדבר זה כדאיתא בריש בתרא (ג’) וכי רצו מאי הוי ליהדרו בהו אמר רבי יוחנן כשקנו מידם וכי קנו מידם מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא ופרש"י וזה לשונו קנין דברים הוא דאין חליפין קונה אלא דבר הנקנה או מכר או מתנה או שעבוד קרקע שהקנין חל עליו או מטלטלין עד כאן לשונו וכן אם אדם הקנה עליו לחבירו לכתוב לו שטר אין דבר זה נתפס בקנין דאין זה שעבוד נכסים דאם מתנה הוא אין משעבד לו נכסיו בשטר ואם מכר הוא כבר נשתעבדו לו נכסיו משעת מכירה דהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים הילכך נראה לי שאין תקנה שלא יוכל לחזור בו עד שיבא השטר ליד הלוקח או ליד המקבל המתנה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל. | '''תשובה''' גרסינן בפ' המוכר את הספינה (ע"ז) אמר רבה בר יצחק אמר רב שני שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ופירש רשב"ם אף על גב דאמרינן בחזקת הבתים קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו הני מילי סתמא דמסתמא ניחא ליה למקנה שיכתבו שטר לקונה אבל הכא דמיחה לא כתבינן על כרחו וכן משמע לישנא דגמרא בכתובות פרק אף על פי אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה ומשמע לא צריך לאימלוכי ביה אלא כותבין כל זמן שלא מיחה דסתם קנין לכתיבה עומד אבל אם מיחה לא יכתבו דאי לא תימא הכי הוה ליה למימר קנו מיניה כותבין ואין יכול לחזור בו אלא מדתלה הדבר בהמלכה משמע שאם חזר ומיחה בהם לא יכתבו וכי תימא אמאי יכול למחות זה נהנה וזה אינו חסר אם מתנה הוא אינו מפסיד בכתיבה זו כלום וגם אם שטר מכר הוא אינו מפסיד בכתיבה זו כלום דאי משום אחריות אפילו בלא שטר נמי דאמרינן בחזקת הבתים (מ"א) המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ואם יאמר המוכר בכל פעם לא יהיו מזומנים אצלו לגבות על ידם ממשעבדי או ימותו העדים ולא ידעו שמכרתיו לו כהדין טענתא לא טענינן ליה כיון שדעתו לעשות עול ויש לומר משום דהשטר יש לו קול ולא ניחא ליה דליפשי שטרי עילויה משום דזילי נכסיה וסבורים דשטרי הלואה הם ונכסיו משועבדין ולא יוכל למכרם כך ראיתי כל רבותי פוסקין ואי משום שכבר כתבו שטר זכירה רבי שמואל פירש אפילו נכתב שטר גמור ונחתם יכול לחזור בו עד שלא יבא לידי מקבל מתנה ובמקומנו נוהגין שהעדים אומרים למקנה בשעת הקנין דע כי אנו נכתוב השטר ולא תוכל למחות בנו ואין לפרש דהאי דקאמר זכו בשדה זו לפלוני חוזר בשטר היינו כגון שזכו לו בחזקה ונעל גדר ופרץ אבל אם הקנה לו בקנין סודר אינו יכול לחזור בשטר דסתם קנין לכתיבה עומד דאי אפשר לומר כן דקנין בסתם לא עדיף ממה שאמר להם בפי' כתבו לו השטר ואעפ"כ חוזר בו ומה שסתם קנין [לכתיבה עומד לענין חזרה לא עדיף מדיבורו שצוה לכתוב את השטר ואין לומר כיון דסתם קנין] לכתיבה עומד הוי כאלו הקנה לו בפירוש לכתוב את השטר בקנין סודר ואפילו אם אמר בפי' אני מקנה לכתוב השטר ולא אוכל למחות בסופר מלכתבו ולעדים מלחתום יראה לי שיוכל לחזור ולמחות בהם שלא יכתבוהו דלא שייך קנין בדבר זה כדאיתא בריש בתרא (ג’) וכי רצו מאי הוי ליהדרו בהו אמר רבי יוחנן כשקנו מידם וכי קנו מידם מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא ופרש"י וזה לשונו קנין דברים הוא דאין חליפין קונה אלא דבר הנקנה או מכר או מתנה או שעבוד קרקע שהקנין חל עליו או מטלטלין עד כאן לשונו וכן אם אדם הקנה עליו לחבירו לכתוב לו שטר אין דבר זה נתפס בקנין דאין זה שעבוד נכסים דאם מתנה הוא אין משעבד לו נכסיו בשטר ואם מכר הוא כבר נשתעבדו לו נכסיו משעת מכירה דהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים הילכך נראה לי שאין תקנה שלא יוכל לחזור בו עד שיבא השטר ליד הלוקח או ליד המקבל המתנה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל. | ||
<noinclude>{{ | <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
גרסה אחרונה מ־23:02, 27 בפברואר 2021
שו"ת הרא"ש 
סו א
|
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת הרא"ש כלל סו - סימן א
שאלה ילמדנו רבינו ראובן שקנו מידו שנתן בית לשמעון במתנה והעדים עשו כתב זכירה על זה וחתמו עליו ותקנת העיר שלא ישוה (שום] שטר אם לא יהיה מכתב יד הסופר וכשבאו העדים אל הסופר שיכתבו השטר ויחתמו עליו מיחה ראובן ואמר שלא יכתוב השטר אם יוכל לעכב אם לאו.
תשובה גרסינן בפ' המוכר את הספינה (ע"ז) אמר רבה בר יצחק אמר רב שני שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ופירש רשב"ם אף על גב דאמרינן בחזקת הבתים קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו הני מילי סתמא דמסתמא ניחא ליה למקנה שיכתבו שטר לקונה אבל הכא דמיחה לא כתבינן על כרחו וכן משמע לישנא דגמרא בכתובות פרק אף על פי אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה ומשמע לא צריך לאימלוכי ביה אלא כותבין כל זמן שלא מיחה דסתם קנין לכתיבה עומד אבל אם מיחה לא יכתבו דאי לא תימא הכי הוה ליה למימר קנו מיניה כותבין ואין יכול לחזור בו אלא מדתלה הדבר בהמלכה משמע שאם חזר ומיחה בהם לא יכתבו וכי תימא אמאי יכול למחות זה נהנה וזה אינו חסר אם מתנה הוא אינו מפסיד בכתיבה זו כלום וגם אם שטר מכר הוא אינו מפסיד בכתיבה זו כלום דאי משום אחריות אפילו בלא שטר נמי דאמרינן בחזקת הבתים (מ"א) המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ואם יאמר המוכר בכל פעם לא יהיו מזומנים אצלו לגבות על ידם ממשעבדי או ימותו העדים ולא ידעו שמכרתיו לו כהדין טענתא לא טענינן ליה כיון שדעתו לעשות עול ויש לומר משום דהשטר יש לו קול ולא ניחא ליה דליפשי שטרי עילויה משום דזילי נכסיה וסבורים דשטרי הלואה הם ונכסיו משועבדין ולא יוכל למכרם כך ראיתי כל רבותי פוסקין ואי משום שכבר כתבו שטר זכירה רבי שמואל פירש אפילו נכתב שטר גמור ונחתם יכול לחזור בו עד שלא יבא לידי מקבל מתנה ובמקומנו נוהגין שהעדים אומרים למקנה בשעת הקנין דע כי אנו נכתוב השטר ולא תוכל למחות בנו ואין לפרש דהאי דקאמר זכו בשדה זו לפלוני חוזר בשטר היינו כגון שזכו לו בחזקה ונעל גדר ופרץ אבל אם הקנה לו בקנין סודר אינו יכול לחזור בשטר דסתם קנין לכתיבה עומד דאי אפשר לומר כן דקנין בסתם לא עדיף ממה שאמר להם בפי' כתבו לו השטר ואעפ"כ חוזר בו ומה שסתם קנין [לכתיבה עומד לענין חזרה לא עדיף מדיבורו שצוה לכתוב את השטר ואין לומר כיון דסתם קנין] לכתיבה עומד הוי כאלו הקנה לו בפירוש לכתוב את השטר בקנין סודר ואפילו אם אמר בפי' אני מקנה לכתוב השטר ולא אוכל למחות בסופר מלכתבו ולעדים מלחתום יראה לי שיוכל לחזור ולמחות בהם שלא יכתבוהו דלא שייך קנין בדבר זה כדאיתא בריש בתרא (ג’) וכי רצו מאי הוי ליהדרו בהו אמר רבי יוחנן כשקנו מידם וכי קנו מידם מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא ופרש"י וזה לשונו קנין דברים הוא דאין חליפין קונה אלא דבר הנקנה או מכר או מתנה או שעבוד קרקע שהקנין חל עליו או מטלטלין עד כאן לשונו וכן אם אדם הקנה עליו לחבירו לכתוב לו שטר אין דבר זה נתפס בקנין דאין זה שעבוד נכסים דאם מתנה הוא אין משעבד לו נכסיו בשטר ואם מכר הוא כבר נשתעבדו לו נכסיו משעת מכירה דהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים הילכך נראה לי שאין תקנה שלא יוכל לחזור בו עד שיבא השטר ליד הלוקח או ליד המקבל המתנה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |