עץ יוסף על בראשית רבה/יג/יב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
(←top: הוספת תגיות להסתרת תבניות הניווט מדף הפרשה הראשי) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}} | ||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> | ||
'''שהוא מעכב''' | '''שהוא מעכב''' פי' שהוא מחשיך את פני הרקיע: | ||
'''אך שהוא שובר לבעלי שערים''' | '''אך שהוא שובר לבעלי שערים''' כצ"ל וכן הוא בשוח"ט. אד הוא לשון שבר. שהוא שובר לבעלי שערים שיש להם תבואה ומייקרים השער. וע"ז נאמר שבור זרוע רשע. ואית ספרים דגרסי שהוא אידן של בעלי שערים. והיא היא {{ממ|[[נזר הקודש על בראשית רבה/{{כאן}}|נזר הקודש]]}}: | ||
'''ענוים אלו לאלו''' | '''ענוים אלו לאלו''' שבימי השובע הבריות עיניהם יפים זה לזה ושלום בעולם: | ||
'''נשיאים אלו לאלו''' | '''נשיאים אלו לאלו''' מפני ששדה אחת מתברכת ושל חבירו אינה מתברכת. אי נמי בימי השובע שהעשירים מפרנסים העניים הם נעשים כנשיאים על העניים שהם סרים למשמעתם עבור ריוח הפרנסה. ובירושלמי פ"ק דתענית גרס שעושה בעלי בתים כנשיאים: | ||
'''חזיז שהוא עושה חזיונות ברקיע''' | '''חזיז שהוא עושה חזיונות ברקיע''' מראות ירוקים ואדומים: | ||
'''משרה רוח הקודש''' | '''משרה רוח הקודש''' מלשון חזיון נבואה. והטעם אי' בזוהר שעם המטר יורד שפע העליון למטה. ובאור שפע עליון גם רוח הקודש מתרבה למטה {{ממ|[[נזר הקודש על בראשית רבה/{{כאן}}|נזר הקודש]]}}: | ||
'''ד' שמות נקראו לארץ''' | '''ד' שמות נקראו לארץ''' משום דדריש שמות הענן דריש נמי שמות הארץ: | ||
'''ארץ תבל.''' | '''ארץ תבל.''' כמ"ש לה' הארץ ומלואה. תבל ויושבי בה: | ||
'''אדמה''' | '''אדמה''' והשקה את כל פני האדמה: | ||
'''ארקא''' | '''ארקא''' בירמיה י' אלהא דשמיא וארקא לא עבדו: | ||
'''מריצה את פירותיה''' | '''מריצה את פירותיה''' דארץ הוא לשון ריצה. וכמ"ש בר"ה דף י"א איזה חודש שהארץ מלאה דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן. היינו בארץ ישראל ובמדינות הסמוכים לה: | ||
'''תקופת תמוז''' | '''תקופת תמוז''' שהיא חמה מאד. והחמה מתבל וממתקת את פירותיה. וגם בארץ ישראל יש כמה מיני פירות שנמצאים בשדה עדיין בתקופת תמוז. אבל במדינתינו עיקר הגידול בתקופת תמוז: | ||
'''בולין בולין''' | '''בולין בולין''' פי' חתיכות חתיכות אדמה. כי אז עת האסיף ומטר יורד על תלמי שדה ומחברים אותם חמרים חמרים. ואדמה יתכן אף בחלק הנפרד ממנה כמו מזבח אדמה {{ממ|[[יפה תואר על בראשית רבה/{{כאן}}|יפה תואר]] ו[[נזר הקודש על בראשית רבה/{{כאן}}#|נזר הקודש]]}}: | ||
'''שהיא מורקת את פירותיה''' | '''שהיא מורקת את פירותיה''' כלומר שפניהם מוריקות וכמושים מפני תוקף הקור {{ממ|[[מתנות כהונה על בראשית רבה/{{כאן}}|מתנות כהונה]]}}. אבל הרד"ל כתב פירוש שעדיין אין הפירות ניכרים רק מתחלת להוציא עלים ולהציץ ציץ שהם ירוקים {{ממ|גרי"ן}}. ודלא כמת"כ דהכא ודאי בא"י איירי שטבת זמן צמיחת אילנות. ובט"ו בשבט ר"ה לאילנות עכ"ל: | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־12:11, 19 בינואר 2021
|
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שהוא מעכב פי' שהוא מחשיך את פני הרקיע:
אך שהוא שובר לבעלי שערים כצ"ל וכן הוא בשוח"ט. אד הוא לשון שבר. שהוא שובר לבעלי שערים שיש להם תבואה ומייקרים השער. וע"ז נאמר שבור זרוע רשע. ואית ספרים דגרסי שהוא אידן של בעלי שערים. והיא היא (נזר הקודש):
ענוים אלו לאלו שבימי השובע הבריות עיניהם יפים זה לזה ושלום בעולם:
נשיאים אלו לאלו מפני ששדה אחת מתברכת ושל חבירו אינה מתברכת. אי נמי בימי השובע שהעשירים מפרנסים העניים הם נעשים כנשיאים על העניים שהם סרים למשמעתם עבור ריוח הפרנסה. ובירושלמי פ"ק דתענית גרס שעושה בעלי בתים כנשיאים:
חזיז שהוא עושה חזיונות ברקיע מראות ירוקים ואדומים:
משרה רוח הקודש מלשון חזיון נבואה. והטעם אי' בזוהר שעם המטר יורד שפע העליון למטה. ובאור שפע עליון גם רוח הקודש מתרבה למטה (נזר הקודש):
ד' שמות נקראו לארץ משום דדריש שמות הענן דריש נמי שמות הארץ:
ארץ תבל. כמ"ש לה' הארץ ומלואה. תבל ויושבי בה:
אדמה והשקה את כל פני האדמה:
ארקא בירמיה י' אלהא דשמיא וארקא לא עבדו:
מריצה את פירותיה דארץ הוא לשון ריצה. וכמ"ש בר"ה דף י"א איזה חודש שהארץ מלאה דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן. היינו בארץ ישראל ובמדינות הסמוכים לה:
תקופת תמוז שהיא חמה מאד. והחמה מתבל וממתקת את פירותיה. וגם בארץ ישראל יש כמה מיני פירות שנמצאים בשדה עדיין בתקופת תמוז. אבל במדינתינו עיקר הגידול בתקופת תמוז:
בולין בולין פי' חתיכות חתיכות אדמה. כי אז עת האסיף ומטר יורד על תלמי שדה ומחברים אותם חמרים חמרים. ואדמה יתכן אף בחלק הנפרד ממנה כמו מזבח אדמה (יפה תואר ונזר הקודש):
שהיא מורקת את פירותיה כלומר שפניהם מוריקות וכמושים מפני תוקף הקור (מתנות כהונה). אבל הרד"ל כתב פירוש שעדיין אין הפירות ניכרים רק מתחלת להוציא עלים ולהציץ ציץ שהם ירוקים (גרי"ן). ודלא כמת"כ דהכא ודאי בא"י איירי שטבת זמן צמיחת אילנות. ובט"ו בשבט ר"ה לאילנות עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |