מנחת חינוך/רנג: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לפורמט בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''שלא לכתוב כו' ואין החיוב כו'.''' | '''שלא לכתוב כו' ואין החיוב כו'.''' לא נתבאר בדברי הרהמ"ח אי צריך הקעקע להיות קודם ואח"כ הרשימה או אף להיפוך דאם הכתיבה קודם ג"כ חייב והנה הר"מ וסמ"ג כתב הכ"ק שישרוט על בשרו ואחר ממלא כחול וכ"כ הר"מ בלשון זה ומאחר שיכתוב כו' אחר השריטה כו' נראה דדוקא הוא וע' רש"י מכות כ"א שפי' דהכתיבה היא תחלה ואח"כ השריטה וע' ש"ך סי' ק"פ כ' על ל' המחבר שהוא כל' הר"מ דה"ה כותב תחלה נראה מדבריו דאין חילוק בין כותב תחלה ובין קעקע תחלה ול"ד נקט ובמשנ"ח הביא בשם רש"ל ובשם הר"נ והרע"ב דדוקא קעקע תחלה ואח"כ כתב חייב אבל אם כתב ואח"כ קעקע א"ח. והנה אם קעקע ולא כתב או כתב ולא קעקע א"ח אך אינו מבואר בר"מ אם יש איסור דרבנן אך מלשון פטור נראה דאיכא איסורא כמ"ש הרהמ"ח לעיל מ' רנ"ב גבי זקן אך דעת הכסף משנה שם ג"כ דמותר לכתחלה ובמשנ"ח כתב דמלשון הר"ם שלא כ' כאן מכות מרדות נראה דמותר לכתחלה ואין זה דיוק דגם לעיל לא כתב מ"מ. וע' תוס' גיטין כ' ע"ב כתבו לענין גט שם דמוקי הש"ס בכ"ק דהיינו כ' שא"י למחוק נראה מדבריהם דאיכא איסורא מדרבנן וכ"כ הב"ש באה"ע דאפילו כתב ולא קעקע הוי איסורא דרבנן וצ"ע בזה דלפ"ז אסור לכתוב על בשרו רשימה וע"ש במשנ"ח ובאמת אף האיסור דרבנן אינו אלא בכ' קיים וא"י למחוק כמו השריטה בעצמה וכן גבי גט דבעינן שא"י לזייף ע"כ אסור אפילו בכתיבה לחוד אבל כתב בעלמא על גופו או בדיו או בסיקרא אין כאן איסור כ"נ פשוט. ולפי זה אין ראיה מ"ש המשנ"ח דפוק חזי מאי עמא דבר שעושה רשימה ובאמת לא ראיתי משום ישראל שיעשה רשימה שלא יוכל למחוק על גופו ע"כ נראה דהוא איסור דרבנן כדעת התוס' ומהר"מ נר' ג"כ כן ומלשון המשנה א"ח ע"כ אין להקל וע"ש ברש"י שכתב דלר"ש דא"ח עד שיכתוב שם ע"ז ומכל מקום מודה ר"ש דאיסורא איכא בכל גווני ולכאורה מנ"ל לרש"י אע"כ מלשון א"ח נראה דאיסורא איכא אם כן לת"ק נמי מלשון א"ח נראה דאיסורא איכא כ"נ פשוט: | ||
== ב == | == ב == | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
== ג == | == ג == | ||
'''וכתב אפילו אות א' כו'.''' | '''וכתב אפילו אות א' כו'.''' כבר הבאתי לעיל דבר"מ ושאר ראשונים אינו מבואר דוקא אות אלא רשימה בעלמא ג"כ חייב ע' לעיל: | ||
== ד == | == ד == | ||
'''ואם רשמו כו'.''' | '''ואם רשמו כו'.''' אלא אם כן כ"ה ג"כ לשון הר"ם ועיין בב"י ובכ"מ שם שלא מצא ד"ז מפורש וכתב דאפשר אינו חייב אלא הכותב וכתב שהר"מ למד מהקפת הראש ובאמת בתוספתא דמכות מפורש דין זה דהכותב על בשר חבירו שניהם חייבים ונדפס בספרי הרי"ף וז"פ דצריך סיוע כדי להיות בו מעשה אבל בלא מעשה אינו לוקה רק עוברים בלאו הכל כמו לעיל בהקפת הראש וד"ז נלמד מדכתיב בלשון רבים לא תתנו כמו לא תקיפו וע"ש במשנ"ח דלהסוברים בהקפת הראש דגם לעכו"ם אסור להקיף כאן גם כן דינא הכי ושאר דינים המבוארין שם שייכים ג"כ כאן חוץ דבדין זה נשים שוים לאנשים ע"ש. ומ"ש הרהמ"ח לאו שאב"מ אבל אם עשה מעשה וא"א מבלי מעשה כתבו לעיל כ"פ: | ||
גרסה אחרונה מ־11:54, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא לכתוב כו' ואין החיוב כו'. לא נתבאר בדברי הרהמ"ח אי צריך הקעקע להיות קודם ואח"כ הרשימה או אף להיפוך דאם הכתיבה קודם ג"כ חייב והנה הר"מ וסמ"ג כתב הכ"ק שישרוט על בשרו ואחר ממלא כחול וכ"כ הר"מ בלשון זה ומאחר שיכתוב כו' אחר השריטה כו' נראה דדוקא הוא וע' רש"י מכות כ"א שפי' דהכתיבה היא תחלה ואח"כ השריטה וע' ש"ך סי' ק"פ כ' על ל' המחבר שהוא כל' הר"מ דה"ה כותב תחלה נראה מדבריו דאין חילוק בין כותב תחלה ובין קעקע תחלה ול"ד נקט ובמשנ"ח הביא בשם רש"ל ובשם הר"נ והרע"ב דדוקא קעקע תחלה ואח"כ כתב חייב אבל אם כתב ואח"כ קעקע א"ח. והנה אם קעקע ולא כתב או כתב ולא קעקע א"ח אך אינו מבואר בר"מ אם יש איסור דרבנן אך מלשון פטור נראה דאיכא איסורא כמ"ש הרהמ"ח לעיל מ' רנ"ב גבי זקן אך דעת הכסף משנה שם ג"כ דמותר לכתחלה ובמשנ"ח כתב דמלשון הר"ם שלא כ' כאן מכות מרדות נראה דמותר לכתחלה ואין זה דיוק דגם לעיל לא כתב מ"מ. וע' תוס' גיטין כ' ע"ב כתבו לענין גט שם דמוקי הש"ס בכ"ק דהיינו כ' שא"י למחוק נראה מדבריהם דאיכא איסורא מדרבנן וכ"כ הב"ש באה"ע דאפילו כתב ולא קעקע הוי איסורא דרבנן וצ"ע בזה דלפ"ז אסור לכתוב על בשרו רשימה וע"ש במשנ"ח ובאמת אף האיסור דרבנן אינו אלא בכ' קיים וא"י למחוק כמו השריטה בעצמה וכן גבי גט דבעינן שא"י לזייף ע"כ אסור אפילו בכתיבה לחוד אבל כתב בעלמא על גופו או בדיו או בסיקרא אין כאן איסור כ"נ פשוט. ולפי זה אין ראיה מ"ש המשנ"ח דפוק חזי מאי עמא דבר שעושה רשימה ובאמת לא ראיתי משום ישראל שיעשה רשימה שלא יוכל למחוק על גופו ע"כ נראה דהוא איסור דרבנן כדעת התוס' ומהר"מ נר' ג"כ כן ומלשון המשנה א"ח ע"כ אין להקל וע"ש ברש"י שכתב דלר"ש דא"ח עד שיכתוב שם ע"ז ומכל מקום מודה ר"ש דאיסורא איכא בכל גווני ולכאורה מנ"ל לרש"י אע"כ מלשון א"ח נראה דאיסורא איכא אם כן לת"ק נמי מלשון א"ח נראה דאיסורא איכא כ"נ פשוט:
ב[עריכה]
קעקע ולא כתב כלומר שרשם כו'. ט"ס יש כאן וכצ"ל קעקע כו' כלומר ששרט על בשרו ולא רשם וכתב ולא קעקע כגון שרשם ולא עשה שריטה. והנה דעת הר"מ והסמ"ג והרהמ"ח וטור ורוב הפוסקים דבכ"ע חייב בכ"ק כת"ק ועיין ב"י שם מביא בשם רי"ו דיש פוסקין כר"ש דאינו חייב מלקות אלא אם כותב שם עכו"ם. ולכאורה קשה האיך שבקו לת"ק והיא סתם משנה ופסקו כר"ש ונראה כיון דר"א ור"א פלפלו אליבא דר"ש וגם הברייתא דבר קפרא סוברת כר"ש ע"כ פסקו כוותי' ונ"ל דגם הרי"ף סובר דהלכה כר"ש שהביא בהלכותיו פלפול דר"א ור"א ואין דרכו להביא פלפול אליבא דתנא דלית הלכתא כוותיה נראה מדבריו דפוסק כר"ש והר"מ ז"ל נטה מדבריו כאן ול"מ לאחרונים שהרגישו בזה ועיין ברי"ף ס"פ כל הנשבעין כתב דהלכה כת"ק ע"ש עכצ"ל כמ"ש כיון דאמוראים פלפלו בדבריו כמבואר בכ"מ. והנה מבואר במכות שם פלוגתת אמוראים יש סוברים דאסור ליתן אפר מקלה ע"ג מכתו ועיין רש"י כתב דהאפר מקעקע אח"ז ונשאר רושם ור"א מסיק דמותר דמכתו מוכיח ופסקו התוס' כר"א וכ"פ בטור. והנה לדעת רש"י דאף רשם קודם הקעקוע ג"כ איסור דאורייתא אם כן הוי זה כ"ק גמור ולמה אמרו שם דנראה ככ"ק וגם ר"א למה מתיר ואפ"ל דהוי דבר שאינו מתכוין כי הוא עושה זאת רק למכה ופ"ר לא הוי דאפשר שלא יקעקע אם כן אינו אסור רק משום מ"ע ור"א סובר דמכתו מוכיח עליו וליכא משום מ"ע ולהר"מ בלאו הכי ניחא כיון שרשם בתחלה אינו איסור דאורייתא רק שנראה וע"ג מכתו ש"ד ועיין בב"י כ' דהר"מ השמיט ד"ז נראה דסובר כר"א דאי הוי אוסר הי' כותב ד"ז. ומכל מקום צ"ע דאדרבה מדסתם נראה דאין היתר ולפמ"ש ניחא דלהר"מ ליכא איסור ודין מ"ע לא כ' כלל ע"כ השמיטו וממילא מותר. ועיין בס' יד הקטנה כ' דאף להר"מ דא"צ תמונת אותיות מכל מקום צ"ל איזה רושם וכ"כ בס' משנ"ח דצ"ל אות שלם או רושם שלם אבל בשריטה בעלמא אין סברא לחייב עליה רק מדרבנן אסור ע"כ סובר ר"א דמכתו מוכיח ש"ד וצ"ע בדינים אלו דהם איסורי תורה לגבב קולות בזה במקום שהראשונים סתמו וע"ע שם בתוספתא הובא בב"י ובש"ע יו"ד הרושם על עבדו שלא יברח פטור ורמ"א כתב דמ"מ איסורא איכא ועיין תוספתא מכות סובר התוספתא כר"ש דדוקא לעכו"ם חייב אם כן איני מבין שיהי' סברא דעל עבדו יהי' פטור על שכותב בו שם עכו"ם בשביל שלא יברח וצ"ע. ודברי התוספתא שם קצת מגומגמים ועיין בס' ג"פ סי' קכ"ד כ' טעם לד' התוספתא דלא חייבה התורה אלא כשעושה הכ"ק משום הכתיבה גופא כחק העכו"ם ובעושה בעבד כדי שלא יברח אין כוונתו לכך ומתרץ בזה דגם בגט אם כתב כך לא עבר וע"כ מתורץ שם ק' הב"ש דהעדים פסולים דהאמת בכה"ג לא עבר וע"ש עוד שכ' דהוי דבר שא"מ ומלאכה שאצ"ל וצ"ע ואין כאן מקומו:
ג[עריכה]
וכתב אפילו אות א' כו'. כבר הבאתי לעיל דבר"מ ושאר ראשונים אינו מבואר דוקא אות אלא רשימה בעלמא ג"כ חייב ע' לעיל:
ד[עריכה]
ואם רשמו כו'. אלא אם כן כ"ה ג"כ לשון הר"ם ועיין בב"י ובכ"מ שם שלא מצא ד"ז מפורש וכתב דאפשר אינו חייב אלא הכותב וכתב שהר"מ למד מהקפת הראש ובאמת בתוספתא דמכות מפורש דין זה דהכותב על בשר חבירו שניהם חייבים ונדפס בספרי הרי"ף וז"פ דצריך סיוע כדי להיות בו מעשה אבל בלא מעשה אינו לוקה רק עוברים בלאו הכל כמו לעיל בהקפת הראש וד"ז נלמד מדכתיב בלשון רבים לא תתנו כמו לא תקיפו וע"ש במשנ"ח דלהסוברים בהקפת הראש דגם לעכו"ם אסור להקיף כאן גם כן דינא הכי ושאר דינים המבוארין שם שייכים ג"כ כאן חוץ דבדין זה נשים שוים לאנשים ע"ש. ומ"ש הרהמ"ח לאו שאב"מ אבל אם עשה מעשה וא"א מבלי מעשה כתבו לעיל כ"פ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |