שו"ת רדב"ז/א'תעו

שו"ת רדב"ז ‏ א'תעו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת   סימן א'תעו   רדב"ז
 [סימן אלף וארבע מאות ושבעים וששה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קג]

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(קג) שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי במה שכתב הרב פ"ז מהלכות ביאת מקדש וז"ל בשמונה מומין שבאדם ובבהמה כתב מי שיצא בשר יתר בעיניו עד שחפה מעט מהשחור ע"כ. משמע בלובן של עין אינו מום עוד כתב בסמוך אבל אם יצא מן השחור לתוך הלבן אינו מום שאין מום בלבן עוד כתב וכן אם היתה נקודה שחורה בתוך הלבן אפי' צפה אינו מום שאין מום בלבן משמע מכל הני דאין מום בלובן העין בבהמה ובפ"ב של איסורי מזבח כתב במומין המיוחדין בבהמה אם יש בעינה יבלת שיש בה שער ע"כ. ומשמע הא באדם אינו מום ובאותו פרק בשמונה המומין העוברים בבהמה מונה יבלת שאין בה שיעור. ושאלת ממני ליישב אלו הלשונות עם מה דאתמר בגמרא פרק על אלו המומין:

תשובה שתי החלוקות שכתב הרב ז"ל דהיינו מי שבעינו כעין עינב ומי שיצא בשר יתר בעיניו תרוייהו בכלל עינב דתנן במתניתין דמה לי שיהיה העינב מן העין בעצמו ומה לי שיהיה בשר שגדל בו עד שחפה מעט מן השחור א"נ היינו חלזון נחש הנזכר במשנה ולאו היינו יבלת דיבלת קשה ומגונה ביותר כאשר נבאר לקמן והוא הנקרא ברוג"א בלעז ואין דרכה לצאת בעין של אדם כלל ואם יצא לפעמים בלא שער הוי מום עובר כאשר ביאר הרב לקמן בבהמה ואין דרכה אלא בשאר הגוף אבל העינב והבשר היתר רגילין לבוא בעין. עוד כתב מי שנמשך הלובן של העין וכו' אבל אם יצא מן השחור לתוך הלבן וכו' פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי משום דסתם מתני' כוותיה כדאמרינן מני מתניתין ר' יוסי היא. ותו דר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי דנמוקו עמו וזהו תבלול האמור בתורה. עוד כתב וכן אם היתה נקודה לבנה בתוך השחור וכו' הרי זה דק האמור והיא בתרי גווני או נקודה לבנה או נקודה שחורה אם היא לבנה צפה ע"ג השחור הרי זה מום אבל אם לא היתה צפה או שהיתה משוקעת בשחור אינו מום פסק בברייתא דתניא איפכא צף הרי זה מום משוקע אינו מום וטעמא דמסתבר הוא דכיון שהנקודה היא צפה אין זה נראה אלא ע"י עיון ולפיכך אינו מום שהרי אינו מתגנה בכך. ואע"ג דהאי תירוצא דתריץ תלמודא לא קאי דפריך והא אין מום בלבן מ"מ קושטא הוא דבשחור הוי מום וכדתניא איפכא אבל בלבן אינו מום. כתב עוד היתה נקודה שחורה בתוך הלבן אפי' צפה אינו מום שאין מומין בלבן היתה נקודה שחורה וכו' היינו תירוצא בתרא דאמרינן הא בדוק לבן הא בדוק שחור כלומר תרווייהו בשחור העין דק שחור משוקע הוי מום צף אינו מום דק לבן משוקע אינו מום צף הרי זה מום וא"ת מאי שנא דוקא לבן משוקע לא הוי מום ודוק שחור משוקע הוי מום והא איפכא מסתברא לפי שהלבן הוא ניכר בשחור אע"פ שהוא שוקע יותר מהשחור בשחור שוקע נראה כגומא בעין והוי מום אבל לבן בשחור שוקע אינו נראה כגומרו. א"נ שחור בשחור והוא שוקע מבלבל הראות אבל לבן שוקע אינו מבלבל הראות כל כך ומסקנא דגמרא בהאי סוגיא דאין מומין בלבן והכי פריך תלמודא להדיא לקמן נמי כאשר נבאר בע"ה. כתב עוד אם יש בעיניה יבלת שיש בה שיער היינו מתני' דלקמן ר' חנינא בן אנטגנוס אומר את שיבלת בעיניו ומדתנינן לה גבי מומין שבבהמה ולא תנינן לה לעיל גבי מומין שבאדם משום הכי כתבה הרב גבי מומי בהמה ולאו למימרא שאם נולד באדם יבלת שיש בו שער בעינו שלא יהיה מום דכ"ש הוא אלא לפי שאין דרך לבא כיוצא בזה באדם וזו שכתב ז"ל בפרק שני ויש מומין אחרים מיוחדים בבהמה ואינם ראויים לבא באדם משמע אינם ראויים אבל אם אירע שבאו מום הוא וכן אם אין בה שיער באדם הוי מום עובר אלא דאכתי צריך ליישב סוגית הגמרא לפי שיטת הרב וגרסתו דהא לעיל מסקינן דאין מום בלבן ובסוגיא דלקמן מסקינן אלא אידי ואידי בלבן ואמר ר"ל לא קשיא הא דאית ביה שיער הא דלית ביה שיער. ותו דפריך תלמודא והא אין מום בלבן ומשני אלא אידי ואידי בלבן והא אמרינן דאין מימין בלבן ומתוך זה הוצרכו התוס' למחוק הגירסא וגורסין הא והא בשחור. ורש"י ז"ל דחק לפרושי כדי לקיים גרסת הספרים וכתב אידי ואידי הא דקתני אין שוחטין במקדש ובמדינה בלבן והא נמי דקתני אין מומין בלבן תרווייהו ביבלת במומין שבלבן אית בה שיער מגונה הוא ועלה קתני אין שוחטין לא במקדש והא דקתני אין מומין בלבן בדלית בה שיער ומתני' דמום גמור הוא כדאוקימנא בשחור ובדלית נמי עצם וכו' וכל זה דוחק דצריך למחוק אלא הכתוב בספרים כיון דלא הדרינן משנויא קמא ואכתי שבקינן למתני' בשחור וכן הוא ז"ל השמיט אלא ותפס אידי ואידי. ותו קשה דאידי ואידי משמע דקאי נמי אמתניתין. ותו אי מתני' ביבלת בשחור העין פשיטא אמאי אצטריך למנייא הרי היא בכלל עינב או בשר החופה מעט מן השחור וכי אוקימנא הא בשחור הא בלבן הוה מצי לאקשויי הכי אלא דעדיפא מינה מקשה והא אין מומין בלבן ובתירוציה דריש לקיש מתורץ הא נמי כדאפרש בסמוך. והריני מפרש הסוגיא לפי שיטת הרב וגרסתו למימרא דיבלת הוי מומא פי' ודאי ידע שפיר המקשה דיבלת כתיבא באורייתא אלא הכי פריך משמע ממתניתין דבכל גוונא יבלת הוי מומא לכל הדברים מדקתני לה סתם ורמינהו ואלו שאין שוחטין וכו' ופריך ותסברא הא כתיבא יבלת סתם באורייתא ותקשה לך אקרא אלא לא קשיא הא בגופו הא בעינו הא דקתני אין שוחטין וכו' בגופו שאינ מום גמור ומתניתין דמשמע דהוי מום גמור בעינו ופריך מכדי קרא סתמא מה לי בגופו ומה לי בעינו וכי היכי דבעינו הוי מום גמור בגופו נמי הוי מום גמור וקשה הא דאין שוחטין ואי בגופו לא הוי מום גמור בעינו לא הוי מום גמור ואמאי קתני סתם דהוי מום. אלא לא קשיא הא דאית בה עצם הא דלית בה עצם דקרא דאית בם עצם הוי מגונה טפי ובכל מקום הוי מום דקרא סתמא הוא ומתני' דהכא ומתני' דאלו שאין שוחטין בדלית בה עצם בעין הוי מומא טפי בגופא לא הוי מומא ולית בה עצם פסולה בתמיה תלתול בעלמא הוא אלא אידי ואידי בעינו ולא קשיא הא בשחור הא בלבן מתני' דהכא דמשמע דהוי מום גמור בשחור שמעכב קצת את הראות ומתני' דאין שוחטין בלבן דלא הוי מום גמור כיון שאינו מעכב את הראות כלל ולתרוצי מתנייתא קאי ולאו אקרא וכן פרש"י דקרא איכא לאוקמיה בשיש בה עצם ופריך והא אין מומין בלבן ואפי' במקדש כשר לשחוט וה"ה דהוה מצי לאקשויי יבלת בשחור פשיטא אלא [האי] עדיפא לי' ומשני אלא אידי ואידי בלבן ולא קשיא הא דאית בה שיער הא דלית בה שיער חדא דאית בה תלת משני ליה לא תוקמא בשחור דא"כ פשיטא אלא אידי ואידי בלבן ושאני יבלת דהוי מום מגונה טפי וכי האי הוי מום אפי' בלבן והא דקתני אין מומין כגון דק או תבלול דעלה קתני ר' יוסי אין מומין בלבן אבל יבלת גריע טפי ומתנייתא לא קשו מתני' דאית שיער דהוי מום גמור וגריע טובא ומתניתין דאין שוחטין בדלית בה שיער דאע"ג דהוי מום בלבן מ"מ אינו מום גמור לשחוט עליו במדינה. כללא דשמעתא לדעת הרב ז"ל יבלת דאית בה עצם בכל מקום שבגוף הוי מום אין בה עצם אם היא בשחור העין הוי מום גמור אפי' באדם דלא גרע מעינב בעין והא דלא נכתב ג"כ במומי האדם לפי שהם בכלל כדכתיבנא א"נ מפני שאין רגילין לבא באדם בשחור העין אבל אם באו מום גמור הוא ואפי' שאין בה שער. ואם היא בלובן העין אם יש בה שיער הרי זה מום גמור ואם אין לה שיער הוי מום לענין שאין שוחטין אותו במקדש ולא חשיב לשחוט אותו במדינה ועיין במה שכתבתי ותמצא שעולין דברי הרב ז"ל כדין וכהוגן. שוב ראיתי מה שכתוב בבית יוסף על זה בסימן ש"ט ומפני שאין דבריו נכונים לא בענין ולא בשיטת הסוגיא ולא בגרסאות לא ראיתי להטריח עליהם הקולמוס ואגב שטפיה לא עיין בה כהוגן. ואתה ידידי שים לבך לדעתי ותראה האמת מזולתו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---