חנוכת התורה/קמט: הבדלים בין גרסאות בדף
(העלאה טקסט ברשיון נחלת הכלל מתוך ספריא + התאמה בידי עורכי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''איתא ''' בילקוט ראובני בשם ציוני וזה לשונו בשנת הארבעים עסק הקב"ה עם משה ודרש סמיכות לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך עד כאן לשונו. ותמוה טובא. ויש לפרש דהנה איתא במדרש דמשה הים חי מאה ועשרים שנה בשביל שהיה מתעסק אצל התורה מאה ועשרים יום. ארבעים יום בלוחות הראשונות. וארבעים יום האמצעיות עד שניתן לו רשות לעשות לוחות שניות. וארבעים יום בלוחות שניות. והנה ידוע שבני ישראל היו במדבר ארבעים שנה בשביל ארבעים יום של חטא מרגלים יום לשנה. אם כן לפי זה קשה הלא ידוע שמדה טובה מרובה ממדת פרעניות אם כן היה לו למשה לחיות יותר ממאה ועשרים שנה. וצריך לומר דזה תלוי אם אמרינן דמשה שפיר עשה ששיבר הלוחות הראשונות אזי היה למשה מענה גדולה לחיות יותר ממאה ועשרים שנה. אבל אם נאמר דלאו שפיר עביד דשיבר את הלוחות אם כן לא חשבינן כלל אצל התורה רק הארבעים יום הראשונים נמצא דשפיר שילם לו הקב"ה במדה טובה מרובה דהא בשביל ארבעים יום היה חי מאה ועשרים שנה. והנה איתא במסכת שבת דמשה שיבר את הלוחות דלמד קל וחומר מפסח. וכתבו שם בתוס' דאין זה קל וחומר גמור דבשלמא גבי פסח יכול לתקן בפסח שני אבל בתורה היה לו ליתן לישראל ולהחזירם בתשובה עיין שם. והנה איתא במפרשים דהא דמועיל תשובה משום דהעשה דתשובה דוחה ללא תעשה דעבירה. וזאת ידוע דהא דעשה דוחה לא תעשה נלמד מלא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך דדרשינן סמוכים. והשתא מובן הדבר בשנת הארבעים דהיינו שראה משה שהקב"ה חושב יום לשנה אם כן היה קשה לו מפני מה נגזר עליו מיתה כשהוא בן מאה ועשרים שנה הא מדה טובה מרובה כנזכר לעיל. ועל כרחך צריך לומר דלאו שפיר עביד ששיבר את הלוחות כסברת התוס' הנזכר לעיל משום דמועיל תשובה. משום הכי למד עמו סמיכות דיהיה נשמע דעשה דוחה לא תעשה: | '''איתא ''' בילקוט ראובני בשם ציוני וזה לשונו בשנת הארבעים עסק הקב"ה עם משה ודרש סמיכות לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך עד כאן לשונו. ותמוה טובא. ויש לפרש דהנה איתא במדרש דמשה הים חי מאה ועשרים שנה בשביל שהיה מתעסק אצל התורה מאה ועשרים יום. ארבעים יום בלוחות הראשונות. וארבעים יום האמצעיות עד שניתן לו רשות לעשות לוחות שניות. וארבעים יום בלוחות שניות. והנה ידוע שבני ישראל היו במדבר ארבעים שנה בשביל ארבעים יום של חטא מרגלים יום לשנה. אם כן לפי זה קשה הלא ידוע שמדה טובה מרובה ממדת פרעניות אם כן היה לו למשה לחיות יותר ממאה ועשרים שנה. וצריך לומר דזה תלוי אם אמרינן דמשה שפיר עשה ששיבר הלוחות הראשונות אזי היה למשה מענה גדולה לחיות יותר ממאה ועשרים שנה. אבל אם נאמר דלאו שפיר עביד דשיבר את הלוחות אם כן לא חשבינן כלל אצל התורה רק הארבעים יום הראשונים נמצא דשפיר שילם לו הקב"ה במדה טובה מרובה דהא בשביל ארבעים יום היה חי מאה ועשרים שנה. והנה איתא במסכת שבת דמשה שיבר את הלוחות דלמד קל וחומר מפסח. וכתבו שם בתוס' דאין זה קל וחומר גמור דבשלמא גבי פסח יכול לתקן בפסח שני אבל בתורה היה לו ליתן לישראל ולהחזירם בתשובה עיין שם. והנה איתא במפרשים דהא דמועיל תשובה משום דהעשה דתשובה דוחה ללא תעשה דעבירה. וזאת ידוע דהא דעשה דוחה לא תעשה נלמד מלא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך דדרשינן סמוכים. והשתא מובן הדבר בשנת הארבעים דהיינו שראה משה שהקב"ה חושב יום לשנה אם כן היה קשה לו מפני מה נגזר עליו מיתה כשהוא בן מאה ועשרים שנה הא מדה טובה מרובה כנזכר לעיל. ועל כרחך צריך לומר דלאו שפיר עביד ששיבר את הלוחות כסברת התוס' הנזכר לעיל משום דמועיל תשובה. משום הכי למד עמו סמיכות דיהיה נשמע דעשה דוחה לא תעשה: | ||
גרסה מ־15:56, 14 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא >
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
איתא בילקוט ראובני בשם ציוני וזה לשונו בשנת הארבעים עסק הקב"ה עם משה ודרש סמיכות לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך עד כאן לשונו. ותמוה טובא. ויש לפרש דהנה איתא במדרש דמשה הים חי מאה ועשרים שנה בשביל שהיה מתעסק אצל התורה מאה ועשרים יום. ארבעים יום בלוחות הראשונות. וארבעים יום האמצעיות עד שניתן לו רשות לעשות לוחות שניות. וארבעים יום בלוחות שניות. והנה ידוע שבני ישראל היו במדבר ארבעים שנה בשביל ארבעים יום של חטא מרגלים יום לשנה. אם כן לפי זה קשה הלא ידוע שמדה טובה מרובה ממדת פרעניות אם כן היה לו למשה לחיות יותר ממאה ועשרים שנה. וצריך לומר דזה תלוי אם אמרינן דמשה שפיר עשה ששיבר הלוחות הראשונות אזי היה למשה מענה גדולה לחיות יותר ממאה ועשרים שנה. אבל אם נאמר דלאו שפיר עביד דשיבר את הלוחות אם כן לא חשבינן כלל אצל התורה רק הארבעים יום הראשונים נמצא דשפיר שילם לו הקב"ה במדה טובה מרובה דהא בשביל ארבעים יום היה חי מאה ועשרים שנה. והנה איתא במסכת שבת דמשה שיבר את הלוחות דלמד קל וחומר מפסח. וכתבו שם בתוס' דאין זה קל וחומר גמור דבשלמא גבי פסח יכול לתקן בפסח שני אבל בתורה היה לו ליתן לישראל ולהחזירם בתשובה עיין שם. והנה איתא במפרשים דהא דמועיל תשובה משום דהעשה דתשובה דוחה ללא תעשה דעבירה. וזאת ידוע דהא דעשה דוחה לא תעשה נלמד מלא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך דדרשינן סמוכים. והשתא מובן הדבר בשנת הארבעים דהיינו שראה משה שהקב"ה חושב יום לשנה אם כן היה קשה לו מפני מה נגזר עליו מיתה כשהוא בן מאה ועשרים שנה הא מדה טובה מרובה כנזכר לעיל. ועל כרחך צריך לומר דלאו שפיר עביד ששיבר את הלוחות כסברת התוס' הנזכר לעיל משום דמועיל תשובה. משום הכי למד עמו סמיכות דיהיה נשמע דעשה דוחה לא תעשה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |