תועפות ראם/רכז: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הסרת רווחים בסופי שורות)
אין תקציר עריכה
שורה 4: שורה 4:
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}


{{עוגןמ|א}} חג שבועות לה' כצ"ל ובמדרש אגדה תוצאות מהרש"ב ס"פ ראה כתב טעם מפני מה לא נאמר בפסח שמחה ובעצרת כתיב שמחה אחת כו' ובחג כתיב ג' שמחות דכתיב ושמחת בחגך והיית אך שמח [ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. כצ"ל] לפי ששנינו בד' פרקים בשנה העולם נידון כו'.
{{תועפור|א}} חג שבועות לה' כצ"ל ובמדרש אגדה תוצאות מהרש"ב ס"פ ראה כתב טעם מפני מה לא נאמר בפסח שמחה ובעצרת כתיב שמחה אחת כו' ובחג כתיב ג' שמחות דכתיב ושמחת בחגך והיית אך שמח [ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. כצ"ל] לפי ששנינו בד' פרקים בשנה העולם נידון כו'.


{{עוגןמ|ב}} שבר"ח אסור להתענות כו' התוס' בברכות מ"ט ב' כתב בד"ה אי. ר"ח הוי מיומא דלא להתענות בהון במגילת תענית וכ"כ התוס' בתענית י"ב א' ד"ה ואם. שלא להתענות בר"ח כו' דמאלו ודאי לא בטלה מגילת תענית ועפי"ז כתב רבינו ירוחם נתיב י"א ח"א אסור להתענות בר"ח כך פשוט במגילת תענית. ונראה כיון דבטלה מגילת תענית דאינו אסור עכ"ל. והא דאמרינן ר"ח דאורייתא הוא היינו לומר שנזכר בתורה סמוך למועדות ואסמכתא קרובה היא להקישו להם לענין איסור תענית אבל אה"נ דלא מיתסר אלא מדרבנן כ"כ הב"י באו"ח סי' תי"ח ועיי"ש בב"ח. אבל דעת היראים נראה דמאורייתא ממש הוא לאסור בתענית דר"ח איקרי מועד וחייב אדם לשמוח בו ומה"ט ראש השנה כתב נמי דחייב בשמחה וכ"נ דעת האו"ז הל' ר"ח סי' תנ"ג עיי"ש שהביא דברי ר"א ממיץ דכאן ועיין במרדכי פ"ק דר"ה ובהרא"ש שילהי ר"ה לענין שאומרים בר"ה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה והגרש"ש בברכות שם בדה"ת לא העיר מדברי הב"י כלל וציין לשו"ע או"ח ס"ס תק"ע במג"א והגר"א ז"ל. וממש"כ רבינו כאן שבלא אכילת פת יכול לשמוח באכילת בשר ושתיית יין מבואר שלא כדברי המעי"ט לדברי רבינו יהודה שהבאתי למעלה סי' צ"ב עיי"ש ועיין שו"ת ש"א סי' ק"א ק"ב דר"ה עדיפא מר"ח. וראיתי בס' עמק הלכה חאו"ח סי' קמ"א שכ' ג"כ להשיג על המעי"ט שמפרש דאכילה דיו"ט היא תליא בשמחה דקרא דכתיב ושמחת ולדעתו ליתא דלילי יו"ט הראשון דליתא בכלל שמחה כפסחים ע"א א' ומחוייב לאכול בו כפסחים צ"ט ב' ועוד דהא חוה"מ שמחה נוהגת בו ואפי"ה פסק הרמב"ם דאם טעה בבהמ"ז ולא הזכיר אין מחזירין דאין חייב לאכול בו פת אלא ודאי דלא תלי כלל בשמחה ומש"כ הרא"ש דחייב אדם לאכול פת ביו"ט משום שמחה משום חלקהו חציו לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם ר"ל דבעי לכם דהיינו עונג כדאיתא בפסחים ס"ח ב' הכ"מ בשבת דבעינן נמי לכם מ"ט וקראת לשבת עונג עיי"ש.
{{תועפור|ב}} שבר"ח אסור להתענות כו' התוס' בברכות מ"ט ב' כתב בד"ה אי. ר"ח הוי מיומא דלא להתענות בהון במגילת תענית וכ"כ התוס' בתענית י"ב א' ד"ה ואם. שלא להתענות בר"ח כו' דמאלו ודאי לא בטלה מגילת תענית ועפי"ז כתב רבינו ירוחם נתיב י"א ח"א אסור להתענות בר"ח כך פשוט במגילת תענית. ונראה כיון דבטלה מגילת תענית דאינו אסור עכ"ל. והא דאמרינן ר"ח דאורייתא הוא היינו לומר שנזכר בתורה סמוך למועדות ואסמכתא קרובה היא להקישו להם לענין איסור תענית אבל אה"נ דלא מיתסר אלא מדרבנן כ"כ הב"י באו"ח סי' תי"ח ועיי"ש בב"ח. אבל דעת היראים נראה דמאורייתא ממש הוא לאסור בתענית דר"ח איקרי מועד וחייב אדם לשמוח בו ומה"ט ראש השנה כתב נמי דחייב בשמחה וכ"נ דעת האו"ז הל' ר"ח סי' תנ"ג עיי"ש שהביא דברי ר"א ממיץ דכאן ועיין במרדכי פ"ק דר"ה ובהרא"ש שילהי ר"ה לענין שאומרים בר"ה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה והגרש"ש בברכות שם בדה"ת לא העיר מדברי הב"י כלל וציין לשו"ע או"ח ס"ס תק"ע במג"א והגר"א ז"ל. וממש"כ רבינו כאן שבלא אכילת פת יכול לשמוח באכילת בשר ושתיית יין מבואר שלא כדברי המעי"ט לדברי רבינו יהודה שהבאתי למעלה סי' צ"ב עיי"ש ועיין שו"ת ש"א סי' ק"א ק"ב דר"ה עדיפא מר"ח. וראיתי בס' עמק הלכה חאו"ח סי' קמ"א שכ' ג"כ להשיג על המעי"ט שמפרש דאכילה דיו"ט היא תליא בשמחה דקרא דכתיב ושמחת ולדעתו ליתא דלילי יו"ט הראשון דליתא בכלל שמחה כפסחים ע"א א' ומחוייב לאכול בו כפסחים צ"ט ב' ועוד דהא חוה"מ שמחה נוהגת בו ואפי"ה פסק הרמב"ם דאם טעה בבהמ"ז ולא הזכיר אין מחזירין דאין חייב לאכול בו פת אלא ודאי דלא תלי כלל בשמחה ומש"כ הרא"ש דחייב אדם לאכול פת ביו"ט משום שמחה משום חלקהו חציו לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם ר"ל דבעי לכם דהיינו עונג כדאיתא בפסחים ס"ח ב' הכ"מ בשבת דבעינן נמי לכם מ"ט וקראת לשבת עונג עיי"ש.


{{עוגןמ|ג}} תניא כו' עד והקפידה ליתא בנדפס והתוס' בחגיגה ה' א' ד"ה ושמחת הביאו דעת הספרי עיי"ש ועיי להלן סי' תכ"ז ומש"ש אות א'.
{{תועפור|ג}} תניא כו' עד והקפידה ליתא בנדפס והתוס' בחגיגה ה' א' ד"ה ושמחת הביאו דעת הספרי עיי"ש ועיי להלן סי' תכ"ז ומש"ש אות א'.


{{עוגןמ|ד}} צ"ל ובמה [הגרא"ד].
{{תועפור|ד}} צ"ל ובמה [הגרא"ד].


{{עוגןמ|ה}} ובנותיו לפנינו בני ביתו ועיין ברכות כ"ד א' תוד"ה והתניא ובהגהות מצפה איתן שם העיר עדה"ת מכאן.
{{תועפור|ה}} ובנותיו לפנינו בני ביתו ועיין ברכות כ"ד א' תוד"ה והתניא ובהגהות מצפה איתן שם העיר עדה"ת מכאן.




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

גרסה מ־13:08, 19 במאי 2020

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

תועפות ראם TriangleArrow-Left.png רכז

(א) חג שבועות לה' כצ"ל ובמדרש אגדה תוצאות מהרש"ב ס"פ ראה כתב טעם מפני מה לא נאמר בפסח שמחה ובעצרת כתיב שמחה אחת כו' ובחג כתיב ג' שמחות דכתיב ושמחת בחגך והיית אך שמח [ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. כצ"ל] לפי ששנינו בד' פרקים בשנה העולם נידון כו'.

(ב) שבר"ח אסור להתענות כו' התוס' בברכות מ"ט ב' כתב בד"ה אי. ר"ח הוי מיומא דלא להתענות בהון במגילת תענית וכ"כ התוס' בתענית י"ב א' ד"ה ואם. שלא להתענות בר"ח כו' דמאלו ודאי לא בטלה מגילת תענית ועפי"ז כתב רבינו ירוחם נתיב י"א ח"א אסור להתענות בר"ח כך פשוט במגילת תענית. ונראה כיון דבטלה מגילת תענית דאינו אסור עכ"ל. והא דאמרינן ר"ח דאורייתא הוא היינו לומר שנזכר בתורה סמוך למועדות ואסמכתא קרובה היא להקישו להם לענין איסור תענית אבל אה"נ דלא מיתסר אלא מדרבנן כ"כ הב"י באו"ח סי' תי"ח ועיי"ש בב"ח. אבל דעת היראים נראה דמאורייתא ממש הוא לאסור בתענית דר"ח איקרי מועד וחייב אדם לשמוח בו ומה"ט ראש השנה כתב נמי דחייב בשמחה וכ"נ דעת האו"ז הל' ר"ח סי' תנ"ג עיי"ש שהביא דברי ר"א ממיץ דכאן ועיין במרדכי פ"ק דר"ה ובהרא"ש שילהי ר"ה לענין שאומרים בר"ה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה והגרש"ש בברכות שם בדה"ת לא העיר מדברי הב"י כלל וציין לשו"ע או"ח ס"ס תק"ע במג"א והגר"א ז"ל. וממש"כ רבינו כאן שבלא אכילת פת יכול לשמוח באכילת בשר ושתיית יין מבואר שלא כדברי המעי"ט לדברי רבינו יהודה שהבאתי למעלה סי' צ"ב עיי"ש ועיין שו"ת ש"א סי' ק"א ק"ב דר"ה עדיפא מר"ח. וראיתי בס' עמק הלכה חאו"ח סי' קמ"א שכ' ג"כ להשיג על המעי"ט שמפרש דאכילה דיו"ט היא תליא בשמחה דקרא דכתיב ושמחת ולדעתו ליתא דלילי יו"ט הראשון דליתא בכלל שמחה כפסחים ע"א א' ומחוייב לאכול בו כפסחים צ"ט ב' ועוד דהא חוה"מ שמחה נוהגת בו ואפי"ה פסק הרמב"ם דאם טעה בבהמ"ז ולא הזכיר אין מחזירין דאין חייב לאכול בו פת אלא ודאי דלא תלי כלל בשמחה ומש"כ הרא"ש דחייב אדם לאכול פת ביו"ט משום שמחה משום חלקהו חציו לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם ר"ל דבעי לכם דהיינו עונג כדאיתא בפסחים ס"ח ב' הכ"מ בשבת דבעינן נמי לכם מ"ט וקראת לשבת עונג עיי"ש.

(ג) תניא כו' עד והקפידה ליתא בנדפס והתוס' בחגיגה ה' א' ד"ה ושמחת הביאו דעת הספרי עיי"ש ועיי להלן סי' תכ"ז ומש"ש אות א'.

(ד) צ"ל ובמה [הגרא"ד].

(ה) ובנותיו לפנינו בני ביתו ועיין ברכות כ"ד א' תוד"ה והתניא ובהגהות מצפה איתן שם העיר עדה"ת מכאן.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.