המאיר לעולם/א/ד

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

סימן ד'
בענין כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא כו'

בסוכה כ"ג ע"א מתניתין מני ר"מ היא דתניא העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור"י פוסל מ"ט דר"י אמר קרא חג הסוכות תעשה לך ז' ימים סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה וכו' ור"מ הא נמי מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרי בה. והנה יש להקשות דלכאורה לסברת ר"מ גם באתרוג של תרומה טמאה היה מהראוי שיהא כשר לצאת בו דנהי דאינו ראוי לאכילה מ"מ הא מן התורה אין תרומה נוהגת באתרוג זולת בדגן תירוש ויצהר כמש"כ התוס' בראש השנה י"ב ע"א ד"ה תנא וכו' ובשאר דוכתי וא"כ מן התורה הוא מותר באכילה וקרינא ביה לכם לשיטת ר"מ הנ"ל. גם לא שייך ביה לומר הואיל ולשרפה עומד כתותי מכתת שיעוריה הואיל ומן התורה אינו תרומה כלל ואינו עומד לשרפה רק מדרבנן במה שגזרו עליו דין תרומה וא"כ אמאי תנן לקמן ל"ד ע"ב של תרומה טמאה פסול, ואין לומר דמתניתין דלקמן דפוסל אתרוג של תרומה טמאה כרבי יהודא אתיא דפוסל בעשה סוכה על הבהמה דא"כ היה להש"ס להקשות המשניות אהדדי היינו המשנה דלעיל כ"ב ע"ב דמכשיר בעשה סוכה על הבהמה אמתניתין דלקמן ל"ד ע"ב דפוסל אתרוג של תרומה טמאה והיה להש"ס לשנות הא ר"מ והא ר"י דכן דרך הש"ס בכל מקום. אבל זה אין להקשות על הרמב"ם שפסק בפ"ד מהלכות סוכה דין ו' דסוכה העשויה על הבהמה כשרה אלא שאין עולין לה ביו"ט וכן פסק באור"ח סימן תרכ"ח סעיף ג' ופסק ג"כ הרמב"ם בפרק ח' מהלכות לולב דין ב' דאתרוג של תרומה טמאה פסול הרי שפסק כשני המשניות הנ"ל, דזה לק"מ דהרמב"ם סובר בפרק ב' מהלכות תרומות דין א' דכל אוכל אדם הנשמר שגידוליו מן הארץ חייב בתרומה והיינו מן התורה כמבואר בכסף משנה ומשנה למלך שם א"כ לא סתרי תרי המשניות להרמב"ם. עוד יש להקשות מהא דגרסינן בפסחים ל"ט ע"ב בעי רמי בר חמא מהו שיוצא אדם במרור של מעשר שני בירושלים אליבא דר"ע וכו' כי תבעי אליבא דרבי יוסי הגלילי מאי במצה דאורייתא הוא דלא נפיק אבל במרור דרבנן נפיק או דלמא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, אמר רבא מסתברא מצה ומרור. קשה טובא מאי קמבעי לרמי בר חמא תפשוט ליה מברייתא דסוכה הנ"ל שהוא מחלוקת ר"מ ור"י דלר"י לא נפיק ביה י"ח הואיל ומדרבנן אינו נאכל בכל מושבות ולר"מ נפיק ידי חובתו מאחר דמן התורה הוא נאכל בכל מושבות ולא משגחינן על מה שאינו נאכל בכל מושבות מדרבנן כמו דלא איכפת לן בסוכה העשויה על הבהמה במה שמדרבנן אינה ראויה לשבעה. ואין לומר דלא שמיע ליה לרמב"ח ברייתא דסוכה הנ"ל דאכתי הו"ל למפשט בעייתו ממשנה דסוכה כ"ג ע"ב דתנן אם עשאה ע"ג גמל כשרה ואין עולין לה ביו"ט ש"מ דלא איכפת לן במה שמדרבנן אינה ראויה לשבעה כמ"כ יוצא ידי חובתו במרור של מעשר שני בירושלים ולא איכפת לן במה שמדרבנן אינו נאכל בכל מושבות, ודוחק לומר דלא שמיע ליה לרמב"ח ברייתא הנ"ל וגם לא שמיע ליה הדרש דחג הסוכות תעשה לך דבעינן סוכה הראויה לשבעה. ועוד קשה על רבא דפשיט ליה מהקישא דמצה ומרור דאינו יוצא י"ח במרור של מע"ש, וקשה טובא דמה בכך דמרור אתקיש למצה אטו עדיף ההיקש דמרור למצה מהא דכתיב בסוכה גופא דבעינן שתהא ראויה לשבעה ומ"מ ס"ל לר"מ וכן אפסיקא הלכתא דלא איכפת לן במה שאינה ראויה לשבעה מדרבנן מאחר דמן התורה ראויה לשבעה. ודוחק גדול לומר דרמב"ח אליבא דר"י מיבעיא ליה דפוסל בעשה סוכה על גבי בהמה ומיבעיא ליה אליבא דידיה אם יוצא ידי חובתו במרור של מע"ש דדלמא רק בסוכה ס"ל דפסולה מטעם דאינה ראויה לשבעה מדרבנן משום דקרא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דדרשינן מזה דבעינן סוכה הראויה לשבעה בסוכה גופא כתיב ולכן ס"ל לר"י דפסולה אם עשאה על גבי בהמה דאע"ג דרק מדרבנן אינה ראויה לשבעה מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון. משא"כ לענין מרור של מע"ש דלא כתיב במרור כלל קרא דמושבותיכם לכן לא איכפת לן במה שאינו נאכל בכל מושבות אפילו אליבא דר"י או דלמא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ואינו יוצא י"ח אליבא דר"י, וע"ז פשיט רבא ואמר מסתברא מצה ומרור וא"כ הואיל ואתקיש מרור למצה הו"ל כמו דכתיב קרא דמושבותיכם במרור גופא ולכן אינו יוצא י"ח במרור של מע"ש בירושלים אליבא דר"י אע"ג דמן התורה הוא נאכל בכל מושבות אבל לא מסתבר כלל לפרש כן דא"כ לא היה לרמב"ח לתלות האיבעיא שלו במה דמרור הוא דרבנן דאפילו היה מרור דאורייתא ג"כ אפשר דיוצא י"ח מאחר דלא כתיב מושבות בגופו. ועוד דא"כ לא היה להפוסקים לפסוק כר"מ להכשיר סוכה העשויה על גבי בהמה מאחר דרמב"ח ורבא בפסחים שקלו וטרו אליבא דר"י ומה בכך שסתם לן תנא סתם משנה כר"מ בסוכה כ"ב ע"ב מ"מ אין סתם משנה כנגד דברי האמוראים כמש"כ הרא"ש בפ"ג דכתובות סימן ח' ע"ש וכאן הרא"ש בעצמו פסק כר"מ דהא לא הביא רק סתם מתניתין דאם עשה על גבי גמל כשרה ואין עולין לה ביו"ט ולא הביא כלל פלוגתא דר"י דודאי שדעתו לפסוק כסתם מתניתין:

ונראה לי ליישב כל זה דודאי פשיטא דכל כה"ג כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומהאי טעמא פסלינן אתרוג של תרומה טמאה ומה דמבואר בבבא קמא ע"א ע"א דאם מעשה שבת דרבנן אינו פטור מתשלומי ד' וה' אפילו למ"ד שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ולא אמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכמו דאם השחיטה אינה ראויה מן התורה לאכילה פטור מדו"ה כמ"כ באינה ראויה מדרבנן. נראה דשאני התם דלא מסתבר לומר דמשום תקנת חז"ל יפטור הגנב ויהיה חוטא נשכר ומטעם זה פשיטא ליה להש"ס בכתובות ל"ו ע"א דשניות לעריות חייב קנס אפילו למאן דס"ל דאם אינה ראויה לו לישאנה אינו חייב קנס דהא מקשה הש"ס שם על שניות מדברי סופרים כיון דמדאורייתא חזיא ליה אמאי אין להם קנס היינו ג"כ כנ"ל דלא מסתבר כלל שבשביל תקנת חז"ל יפטור מקנס ויהיה חוטא נשכר, וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"א סימן קל"א עי"ש. ואין להקשות מהא דאיבעיא להו בגיטין מ"ב ע"ב אם מעוכב גט שחרור יש לו קנס או אין לו קנס וכו' ת"ש המית מי שחציו וכו' מאי לאו כמשנה אחרונה וכו' הרי מוכח מזה דאם מעוכב גט שחרור אין לו קנס גם אם מן התורה הוא עבד גמור אלא דמדרבנן הוא מעוכב גט שחרור ג"כ אין לו קנס דאל"כ מאי ראיה היא מברייתא זו למעוכב גט שחרור מן התורה כגון המפקיר עבדו דיצא לחירות וצריך גט שחרור דלמא מעוכב גט שחרור מן התורה אין לו קנס הואיל ואי אפשר להשתעבד בו לא קרינן בו אדון ושאני במי שחציו עבד וחציו בן חורין אף למשנה אחרונה דהא מן התורה אינו מעוכב גט שחרור כלל אלא עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד הרי דחצי עבד הוא עבד גמור שיכול להשתעבד בו ג"כ וזה ודאי אדון קרינן בו ומה שאין יכול להשתעבד בו אף בחצי עבד שלו הוא רק מתקנת חכמים לכן חייב קנס דאל"כ יהיה חוטא נשכר בשביל תקנת חז"ל וכנ"ל. אלא ודאי דפשוט להש"ס דאם מי שהוא מן התורה מעוכב גט שחרור אין לו קנס גם מי שהוא מעוכב גט שחרור מדרבנן ג"כ אין לו קנס ותקשה מזה על מה דמבואר בבבא קמא ע"א ע"א דאם מעשה שבת מדרבנן אינו פטור מדו"ה אף למאן דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה. וכן תקשה על מה דמבואר בכתובות ל"ו ע"א דבשניות לעריות חייב קנס אף למ"ד דבעינן אשה הראויה לו וכנ"ל. נראה דלק"מ דהך דגיטין לא דמי כלל להך דבבא קמא ולהך דכתובות דשאני בהך דבבא קמא וכתובות דהפטור בשחיטה שאינה ראויה מן התורה וכן באשה שאינה ראויה לו מן התורה הוא ע"פ גזה"כ לכן במעשה שבת שאין אסור רק מדרבנן וכן שניות לעריות שאינן אסורות רק מדרבנן אינו פטור מקנס, משא"כ לענין מעוכב גט שחרור אם נאמר דהואיל ואינו רשאי להשתעבד בו לאו אדון קרינא בו א"כ מאי נפקא מינה אם אינו רשאי להשתעבד בו מן התורה או מדרבנן סוף סוף אינו רשאי להשתעבד בו ולאו אדון קרינא בו. וכיוצא בחילוק זה חילקו בש"ס ביומא ע"ד בין שבועת ביטוי לשבועת העדות לענין איסור דרבנן אם יחול עליו שבועת ביטוי. ועפ"ז ניחא ג"כ מה שהקשו התוס' בב"ק ע' ע"ב ד"ה האומר וכו' שכתבו וז"ל וא"ת וה"ד אי דקיימא גנבה בחצרו של לוקח וכו' ואלא דליתא בחצרו של לוקח דל חיוב שבת מהכא לאו מכירה היא דהא קיי"ל כרב נחמן דאמר פרי לא עבדי חליפין וכו' עכ"ל. ולכאורה מה קשה להו הא אנן קי"ל כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומשיכה הוא רק תקנת חז"ל ולענין תשלומי דו"ה בתר דין התורה אזלינן כמבואר בב"ק ע"א ע"א דאם מעשה שבת דרבנן אינו פטור מדו"ה אף למ"ד שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה וא"כ מה הקשו התוס' מהא דפירא לא עבדא חליפין הא מן התורה גם אם נותן לו התאנה בתורת דמים קונה את הגנבה ושפיר חייב בדו"ה וכמו דאמרינן לענין מעשה שבת. ורב נחמן עצמו סובר כרבי יוחנן דדבר תורה מעות קונות כמבואר בבבא מציעא מ"ו ע"א וא"כ (לא) לק"מ קושית התוס' שם. אבל לפי מה שכתבנו לעיל אתי שפיר דהואיל וכבר תקנו חז"ל דמעות אינו קונה א"כ הואיל ואם יתבע הלוקח את הגנבה מן הגנב לא יהא חייב ליתן לו אין זה מכירה כלל ומה בכך שהוא רק מדרבנן סוף סוף לא יתחייב ליתן לו את הגנבה א"כ אינו חייב לשלם דו"ה ולא דמי כלל למעשה שבת. ועוד יש לתרץ שלא תקשה מכך דגיטין אהך דב"ק וכתובות דעיקר הא דאזלינן בתר דין התורה במעשה שבת ובשניות לעריות הוא משום שלא יהא חוטא נשכר בשביל תקנת חז"ל וכמבואר ג"כ בב"ק ל"ט ועיין בתוס' שם. וא"כ לק"מ דבגיטין מ"ג ע"א איבעי להו חצי עבד וחצי בן חורין שקדש בת ישראל אם תופסין הקדושין ופשטו מהא דתניא המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו' ואי אמרת קדושיו לאו קדושין יורשין מנא לו. ועיין בתוס' שם ד"ה ואי אמרת וכו' שכתבו דאם הקדושין שלו אינם קדושין אין בנו מתיחס אחריו וא"כ אתי שפיר דהש"ס בגיטין מ"ב ע"ב שרצו לפשוט מהך ברייתא דהמית דמעוכב גט שחרור יש לו קנס אזיל לפי הצד דחצי עבד וחצי בן חורין שקידש בת ישראל קידושיו קדושין וא"כ יש לו יורשין. וא"כ אם נימא דמעוכב גט שחרור של תורה אין לו קנס א"כ מהראוי דגם בהמית חצי עבד וחצי בן חורין לפי משנה אחרונה לא יהיה לו קנס והגם דאין זה רק מתקנת חכמים אבל לפי דין התורה הוא חצי עבד גמור מ"מ היה לנו למיזל בתר תקנת חז"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ולא דמי להך דב"ק ולהך דכתובות דאזלינן בתר דין התורה דשאני התם דאם ניזיל בתר תקנת חכמים יהא חוטא נשכר משא"כ בהמית מי שחצי עבד וחצי בן חורין דגם אם ניזיל בתר תקנת חכמים לא יהא חוטא נשכר דאם לא ישלם קנס ישלם כופר שלם ליורשיו א"כ מהראוי שניזיל בתר תקנת חכמים ולא יהיה לו קנס דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והגם דלפעמים החצי קנס שוה יותר מחצי כופר והיה מהראוי לילך בתר דין התורה דבזה שישלם כופר ולא קנס יהא חוטא נשכר בשביל תקנת חז"ל מ"מ אין זה כלום הואיל ולפעמים הוא בהיפך לכן מהראוי לילך אחרי תקנת חכמים. ואף אם יתעקש המתעקש בזה ויאמר דמ"מ אם אירע שהחצי קנס הוא שוה יותר מחצי כופר ראוי שניזיל בתר דין התורה כדי שלא יהא חוטא נשכר, נוכל לאמר דפשיטות הש"ס מהך ברייתא הוא ממה דפסיק התנא ואמר דנותן חצי קנס לרבו בכל גוני אף אם החצי קנס הוא פחות מחצי כופר אבל העיקר כתירוץ כראשון:

ונחזור לעניננו דודאי כל דתיקון רבנן כפין דאורייתא תיקון ומש"ה פסול אתרוג של תרומה טמאה משוס דאסור באכילה ולא קרינא בו לכס אפ"פ דמן התורה אין תרומה נוהגת באתרוג ומ"מ אתי שפיר מה שסיבר רבי מאיר דסוכה העשויה על גבי בכמה כשרה ולא ססלינן לה משום שאינה ראויה לשבעה משוס דמן כתורה מחזי חזי ורבנן הוא דגזרי ולא דמי זה לכך דאתרוג של תרומה טמאה דפסול דשאני כתם דמה דדרשינן מקרא דלכס לססול אתרוג כאסור באכילה וכנאה הוא דרש גמור מ! התורה דאע"ג דלפנין אחרוג של תרומה טמאה א"א לפוסלו מ; התורה מכך קרא דלכס דכא מן כתורה אין תרומה נוהגת באתרוג מ"מ מתקיים כך דרש לענין אתרוג של ערלה וא"כ הואיל וזה הוא דרש גמור מן כתורה כרי ברור לנו דכתורה הקפידה על כאתרוג שיוצא בו י"ח שיהא ראוי לאכילה ואם לאו אינו יוצא י"ח ולכן גס באתרוג של תרומה טמאה אינו יוצא גו מדרבנן דכל דתיקון רבנן וכר. משא"כ בסוכה העשויה על גבי בכמה א"א לפוסלה משום שאינה ראויה לשבעה דכא מן כתורה היא ראויה לשבעה ולא שייך בזה לאמר כל דתיקון רבנן וכו' דכא לא מצינו כלל שוס סיכה שלא תהיה ראויה למקצה ימים מן כתורה פד שנוכל לפוסלה גס בימים כראויס מפום שאינה ראויה לשבעה. וא"כ הואיל ולא מצינו סוכה כזאת מוכח מזה דמה דדרשינן חג כסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה כראויה לשבעה וכו' אין זה דרש גמור מן כתורה דכא בודאי כתורה לא כונה לזה לפסול סוכה שאינה ראויה לשבעה מאחר שאין במציאות סוכה כזאת מן התורה וא"כ כגם דסוכה העשויה על גבי בהמה אינה ראויה לשבעה מדרבנן מ"מ אין שייך בזה לאמר כל דתיקון רבנן וכו' דמכיכי חיתי לן לאסר שהקפידה התורה על זה שתהא כסוכה ראויה לשבעה אף אם לו כיה במציאות סוכה כזאת אשר אינה ראויה לשבעה מן כתורה הואיל והדרש אינו דרש גמור מן התירה ואפשר דאף אם היה במציאות סוכה כזאת אשר אינה ראויה לשבעה סן כתורה לא חששה התורה לזה ומנין לחז"ל להקפיד ע"ז אף מדרבנן. ויכול גס להיות שלו כיה אפשר במציאות סוכה שאינה ראויה לשבעה מן כתורה' חששה כתורה בהיפוך שבל נטעה לדרוש מן כקרא דחג כסוכות תעשה לך שבעת ימים דבעינן שתהא כסוכה ראויה לשבעה ואז כיתה כתורה מגלה לנו איזו דרש ולימוד דלא בעינן שתהא כסוכה ראויה לשבעה. ולא דמי כלל לאתרוג של תרומה עמאה דהתם אנו יודעים דכתורה מקפדת על כאתרוג שיהיה ראוי לאכילה ויש אתרוג שהוא אסור באכילה מן כתורה כגון ערלה והדרש מלכם הוא אמת לכן אף באתרוג של תרומה טמאה אף דמן התורה מקרי לכם מכל מקום מדרבנן אינו מקרי לכס וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון:

!השתא אתי שפיר סוגיא דפסחיס ל"ט ע"ב דבעי רמב"ח מרו שיוצא אדם י"ס גמרור של מנדש בירושלים והיינו דכבפיא שלו הוא אליבא דרבי מאיר דמכשיר בסוכה המשויר על גגי ברמה והלכהא כוסי• כמו שפסקו כרי"ף והרמב"ם וכרא"ש וקפגעיא לו אם טמא דכמו דס"ל לרבי מאיר להכשיר סוכה המשויה סל גבי בהמה ולא פסליגן לה משום דכל דסיקון רבנן וכר הואיל ואין במציאוה סוכה כזאת מן כהורה כמו כן נימא במרור של מע"ש מאסר דהכיקש דאיסקיש מרור למצה בודאי לא נאמר למנין שילטרך גם במרור שיהא נאכל בכל מושגוס דכא אץ מסשר שני נוהג במרור מן התורה א"כ אין לנו במציאוס שום מרור שאינו נאכל בכל מושגוה מן ההורה ומאסר דהכיקש לא נאמר לפנין זה א"כ יכול לכיוה דגם אם כיה במציאות מרור כזה שאינו נאכל בכל מושגות מן כהורה ג"כ לא הקפידה ההורה מל זה ואף שיש לנו היקש מרור למצה אפשר דאם כיה במציאות מרור כזה כיה כתוב בהורה מיפונו לממט שלא נקיש מרור למצה למנץ זה. אלא דכשתא שאין לנו מרור כזה שאינו נאכל בכל מושגות מן כתורה לא הוצרכה כתורה לגלות לט מיפוט לאפוקי מככיקש דמרור למצה כדי שלא יצטרך לאשל בכל מושבות ובהיות כן לא שייך בזה לאמר כל דחיקון רבנן וכר" או דלמא לא דמי מרור של מע"ש לסוכה הפשויה פל גבי בהמה* דבשלמא בסוכה המשויה על גבי בהמה מאחר שאין במציאות סוכה שאינה ראויה לשבפה מן כתורה א"כ בס"כ כתורה לא מנה לפסול סוכה שאינה ראויה לשבפה ואס כן אפשר דגם אם היה במציאות לא פסלה התורה ומנא לן לבמת מלבנו שיש פסול אם אינה ראויה לשבעה. משאי־כ במרור של מע"ש מאסר דבמצה נאמר דבפינן שיהא נאכל בכל מושבות ונאמר ג"כ היקש מרור למצה א"כ הו"ל כאילו נכתב פסול זה במרור גופא ולא נוכל להכשיר רק מטפס שנאמר דאפשר אם היה במציאות מרור שאיט נאכל בכל מושטת מן התורה היה הכתוב מגלה לנו באתו דרש או יתור בקרא להוציא מרור ממצה שלא יהיה בכלל ההיקש לפגין אכילה בכל מושטת ומכיכי הימי לן לאמר כן לכן הדיל כאילו פשוט לנו שאס כיה במציאות מן כתורה למרור שאינו נאכל בכל מושבות שכיחה כתורה מקפדת גם במרור שיהא נאכל בכל מושטת והואיל וכן אף שעכשיו אין במציאות מרור שאינו נאכל בכל מושטת והואיל וכן אף שעכשיו אין במציאות מרור שאינו נאכל בכל מושטת רק מדרבנן מ"מ כל דהיקון רבנן כפין דאורייתא תיקון מאסר שפשוט לט שאם מיה במציאות מרור שאיט נאכל בכל מושטת מן כתורה כיה קפידא גם במרור מן כתורה שיהא נאכל בכל מושטת. ונדז פשיט רגא ואסר מסתגרא מצה ומרור כלומר דודאי איט יוצא במרור של מנדש דלא דמי לסוכה העשויה מל גבי בהמה דשם הפסול דאינה ראויה לשבעה איט נכתב כלל ומנא לן שיש קפידא להתורה בזה אף לו כיה הדבר אמר במציאות. וכאן לפנין מרור של מפשר שני הוא בהיפך דהפסול הוא כסו שכתוב בתורה מאחר שיש לגו היקש מרור למצה וההכשר לא נכתב כלומר מנא לן לאמר דאם כיה במציאות מן כתורה מרור שאינו נאכל בכל מושבות אולי כיתה כתורה מגלה לנו באיזו דרש או יתור בקרא לאפוקי למרור מכלל כהיקש למצה לפנץ אכילה בכל מושבות כלא כפת אץ לט שום דרש להוציא מרור מכלל כהיקש לפנין כנ"ל וא"כ יש לנו לאמר דאם כיה במציאות מרור כזה בודאי כיה קפידא במרור שיהא נאכל בכל מושבות מכיקשא דמרור למצה ולכן גם עכשיו שאץ לט במציאות מרור כזה רק מדרבנן לא נסיק בזה מדרבנן דכל דתיקון רבנן כפין דאורייתא תקין. זהו כנראה לנדד כמור ומס בפירוש הסוגיא דפססים סם. ואף דלנדד בסוכה לי'ה דיוצאץ במנדש בירושלים אף לרבי מאיר דלא בעינן דץ ממון רק כיתר אכילה ולשמי הא דדרשינן מקרא דלכם להוציא אחרוג של פרלה הוא ג"כ אסמכתא דכא של מפייס בירושלים כשר אף לר'ימ דסיל מפשר ממון גטה הואיל ויש ט כיתר אכילה ולא בעינן דץ ממון ולפנין ערלה אץ אט צריכים לפוסלו מקרא ולכם דתיסוק לן הואיל ולשרסכפומר כהוסי מכתיה שיעורי' כמטאר כל זה בסיכה ל"ה פ"א בתוס' ד"ה לפי וכר מ"מ גם לסי זה אחי שמר הא דפסול אתרוג של תרומה טמאה דגם תרומה טמאה לשרפה עומדת וכתותי מכהית שיעורי והגם דמן כמורה לא מכפית שימורי דכא מן התורה אץ נוהג דץ תרומה באתרוג מ"מ כל דחיקון רבנן וכף וכמו דפסול אתרוג של פרלה ושל אשרה ושל פיר הנדסת מן התורה משוס דכתותי מכתית שיפורי כמו כן פסול אתרוג של חרוטה טמאה מדרבנן דכסוסי סכסית שיפורי' מדרבנן:

והנה היסוד הזה שיסדתי בסברת רבי מאיר דמשו"ה מכשיר בסוכה העשויה סל גבי בהמה משום דלא משכמת כלל סוכה שאינה ראויה לשבעה מן כתורה וע"כ לא טגה כתורה לכדרש מה. כן כיסוד כזה יש לוי ראיה מיבמות ל"א עייב דסק הסם ג' אמין מואץ ג' מים נכריות ומת אסד מהם ופשה בה כשני מאמר ומס כרי אלו חולצות ולא מתיבמות שנאסר יבמה יטאפליה שפלי זיקת יבם אסד ולא שפלי זיקת שני יבמץ ומקשי בש"ס שם ואי זיקת ס יגמץ דאורייתא סלילה נמי לא סגפי. אלא מדרבנן גזרה שמא ־ יאמרו ג' יבמות הגאות מביס אסד טסיגמות וכוי. ויש להקשות מאי פריך גש"ס דאי זיקה ג' יבסץ דאורייתא לא תגעי סלילה כלא מאמר לא קט מן כתורה רק מדרבנן וא'*כ כגם דזיקה ג' יבמץ דאורייתא כיינו במי סיס עליו זיקה ג' יגמץ מן התורה אבל כאן הלא ק התורה אץ מליו זיקת ב' יבמץ רק זיקת יבם כראשון דכא מאמר לא קט מן התורה וא"א שתפטור בלא סלילה דלא באו סכמיס להקל מל דברי תורה רק להחמיר ולק סוללת ולא מתיבמת דליבמהאי אפשר משוס דמדרגנן יש עליו זיקת ט יבמץ ולפוטרה בלא סלילה אי אפשר משום דץ התורה, אלא ודאי דכש"ס הכי פריך דכא אי מאמר לא קני מן התורה לא משכסת כלל אשת ב' מתים מן המרה. וא"כ בע"כ הדרש דדרשינן מי סמליי זיקת יבם אסד לא טונה התורה לזה כלל. וא"כ הואיל וכשייס לא אסיק אדפסי' פדיץ שום טפס אסר לאסור לייבם מי שיש פלו* זיקת ב* יגמץ נדי מאמר שסיר מקשה דכא פ"כ ל"ל דכך מתניסץ אתיא כגיס במאי דסנירי לכו מאסר קונה מן ההורה יבמות כ"ט ע"6 דאם מאסר איט קונה מן כתורה א"כ לא משכחת כלל יבמה שיש עלי' זיקת ב' ינפץ מן התורה וא"כ הדרש מי שפלי' זיקת יבם אסד לא טנה התורה לזה וא"כ אמאי גזרו סכמים שלא תתיגם דלא שייך כאן לאמר כל דתיקון רבק וט' וטנא לן שיש קפידא בזה אף אם היה אמר להיות יבמה שיש פלי* זיקת ב' יבמץ. ואץ לאטר דנהי דאץ זה דרש גמור מ'ימ הוא אסמכתא מדרבנן דאמאי אססכוה רבק אקרא ואמאי אסרו זאת אלא פ"כ דסבר האי תנא כבית שמאי דסאמר קונה מן התורה ואף לבית שמאי דקונה מן התורה מ"ס לא אמרינן דיש סלי' רק זיקת יבם ב' אלא גס לבית שמאי יש פלי' נס זיקת יבם ראשן דכא נס לטת שמאי מאמר אינו קונה קטן גמור אלא או שקונה רק לדסוס בלרה בלבד או שממה ומשייר כמטאר ביבמות כ"ט וא'*כ יש פלי' זיקת ב' יבמין ולביס שמאי אפשר לאמר שהדרש הוא דרש גמור סן התורה. אך אם ק סלילה נטי לא תבפי. ונדז משט השי'ס דלפולס סבר התנא דמאמר אינו קונה רק מדרבנן וככא אסרו רק משוס גזרה שמא יאמרן ב' יבמות כבאות מביש אס־ מתיבמות' והואיל והיה להתנא טעם על כאיסור ליבם שפיר הסמיך זאת על הקרא כדי לסזק כאיסור כמו ברוב מקומות. וזכו שכתב רש"י אלא מדרבנן דמדאורייתא מאמר לא קני וכו' דמדכתב כן בדברי התרצן מכלל דכמקשן היה סובר דמאמר קונה מדאורייתא והיינו כמש"כ שהמקשן שלא ידע שים כועס אחר לאסור אשת ב' מתים בע"כ הוכרח לאיי־ דתנא דמתניתין סובר כבית שמאי דמאמר קונה מן התורה. וזהו שכתבו התוס' בד"ה מדרבנן וכו' משמע דאשת ב' מתים בשוס מקוס לא כוי רק מדרבנן דאי לאו גזרה דהכא היתה מתיבמת גס בעלת כמאמר ולא גזרינן אטו אשת ב' מתים וכו' יא"כ מי שעלי' זיקה יבם אחד וכו' לא כוה דרשה גמורה אלא אסמכתא בעלמא עכ"ל. וכונתם דאם היה אשת ב' מתים נשים מקום דאורייתא לא כיה צריך כש"ס לאסר דלככי אינה מתיבמת משים גזרה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות וכו' אלא משים דכל דתיקין רבנן כעין דאורייתא תיקון זה הוא הנלע"ד בישוב דברי כש"ם דיבמות כנ"ל :

אחרי הדברים והאמת האלה הנך רואה שהיסוד הנ"ל שיסדתי בדברי רבי מאיר בסוכה כ"ג ע"א שהכשיר סוכה העשויה על גבי בכמה הוא אמת ויציב ובלעדי היסוד כזה לא מצאנו ידינו ורגלנו בפירוש הסוגיא דיבמות הנ"ל:

ואולי נוכל לאמר דגם רבי יהודא מודה בהיסוד הנ"ל ומה דס"ל לר"י דסוכה העשויה ע"ג בהמה פסול היינו משום דר"י לשיטתו משכחת גם מן התורה סוכה שאינה ראויה לשבעה כגון שנדר ברבים שאמר קונס ישיבת סוכה עלי ביום ראשון של חג ור"י ס"ל בגיטין מ"ו מ דר שהודר ברבים אין לו כפרה ואף לדבר מצוה כמש"כ התוס' שס ל"ה ע"ב סוף ד"ה אגל וכו' וא"כ משכחת גם מן התורה סוכה שאינה ראויה לשבעה וא"כ שפיר נוכל לאמר שהדרש דבעינן סוכה ראויה לשבעה הוא דרש גמור לכן אה גם אינה ראויה מדרבנן ג"כ פסולה דכל דתיקון רבנן וכו' אבל ר"מ לשיטתו דסוגר שם דגם נדר שהודר ברבים יש לו הפרה א"כ לא משכחת מ; כתורה סוכה שאינה ראויה לשבעה הואיל ואי בעי מתשיצ עלה. ועיין בערכין ד' ע"א בתוס' ד"ה והך וכו' ואפי' לדעת התוס' בברכות מ"ה ע"א ד"ה אכל וכו' אין סתירה לזה דשאני זימון שהוא מדרבנן וכן היה תקנת חז"ל ואין ראי' מתקנת חז"ל לדין של תורה. והואיל דלא משכחת לר"מ סוכה שאינה ראויה לשבעה מן כתורה לכן מכשיר בסונה העשויה ע"ג בכמה משוס היסוד הנ"ל. ואין להקשות דמשכחת לה גם לרבי מאיר בנדר על דעת רביס שלא ישב בסוכה ביום ראשון דז"א דכא יש לו כיתר שאלה לדבר מצוה. אך עדיין קשה דמשכחת לה שלא אסר עליו רק סיכה הזאת דאין זה מצוה דהא יכול לישב בסוכה אחרת ויש ליישב ואין להאריך: