ערך/ערבות: הבדלים בין גרסאות בדף

הגרעק"א ז"ל בהג' לשו"ע (ריט ס"ה) הביא מס' אורים גדולים (דרשות פר' צו) שהסתפק אם המחוייב בברכת הגומל על שעלה מן הים יכול להוציא למי שנתרפא מחליו, ובשבט הלוי (סוף ח"א בהערות על סי' ריט) הביא מתוס' בזבחים (ז. ד"ה תודה) דמשמע שספק זה הוא מחלוקת רבה ורב חסדא. כמו"כ תלוי בהנ"ל ספיקו הידוע דהכת"ס (או"ח כו) אם שהחיינו דהנאה עולה גם למצוה. ובנחל איתן (טו ס"ב סקי"א) הסתפק בכגון דא, אם המברך על עירובי תבשילין יכול להוציא המערב עירובי תחומין או חצירות. ובבני ראם להגר"א גנחובסקי זצ"ל (ק' סק"ג) נו"נ אם אשה מוציאה איש בהלל דר"ח טבת שחל בחנוכה, שבהלל דחנוכה אינה חייבת. והאם בן אר"י מוציא לבן חו"ל במוצש"ק שהוא גם מוצאי יו"ט שני, שבן אר"י כבר הבדיל על יו"ט במוצאי יו"ט ראשון, ובס' 'יו"ט שני כהלכתו' הביא מהגר"מ סולובייצ'יק זצ"ל שמרן החזו"א זצ"ל אמר לו שמסתמא אינו יכול לצאת בהבדלת בן אר"י. ובבצל החכמה (ח"ד מא) הביא לשו"ת רחש לבב (כב סק"ה, חתן הגרעק"א זצ"ל) שדן השואל בשניים שצריכים לצאת יד"ח קריא"ש, אחד של דערבית ואחד של שחרית [יעויין או"ח (נח ס"ה) האופן לזה], אם יכול אחד להוציאם בבת אחת, ושם (סי' כה) אם יכול אחד מהם להוציא חבירו.

ועי' ברכ"י (ר"ס ריג, רצד סק"ב) שאפשר להוציא בחזרה דשחרית מי שלא התפלל ערבית, דמ"מ מעשה אחד הוא. וכתב לה נמי בהל' תפילה (ר"ס קח), והוכיח זאת מתשו' הרדב"ז (סי' שסא) דאם הוא ש"ץ ג"כ יצא יד"ח, והביא להפר"ח שכ' על דברי הרדב"ז דהדין הוא ברור, וכ"כ הריעב"ץ בסידורו, וע"ע במחזיק ברכה (ר"ס ריג). אך זה אפש"ל דתפילת חזרה שאני, ואין ראיה מזה למתפלל שחרית שיכול להוציא החייב בתשלומי ערבית.

אכן לאידך גיסא הנה המג"א (ר"ס תרצב) כ' שיש לכוין בשהחיינו דקריאת המגילה גם על מצוות משלוח מנות וסעודת היום, ובפמ"ג (שם) הוסיף שיש לומר לש"ץ לכוין להוציא על-זה, הרי לן דעת הפמ"ג שאף שהיא אותה ברכה עכ"ז צריך שיכוין המוציא לכל מה שרוצים ליפטר על-ידה ולא סגי בכונת השומע. [הגם שי"ל דהפמ"ג רק לחומרא נקט לה].