אמרי משה/כב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 6: | שורה 6: | ||
{{עוגן1|א}}) '''גרסינן''' ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/מה/ב|מה:]] - [[בבלי/יבמות/מו/א|מו.]]}} הלוקח עבד מן העכו"ם וקדם וטבל לשם בן חורין, קנה עצמו בן חורין, מ"ט עכו"ם גופו ל"ק מה דקני הוא דמקני לישראל, וכיון דטבל לב"ח אפקי' לשעבודא, אמר ר"ש ל"ש, אלא בלוקח מעכו"ם אבל עכו"ם גופא קני כו', וכתב בריטב"א ובנמוקי יוסף על הא דעכו"ם גופא קני צריך גט או כסף ולא סגי במחילה גם אינו רשאי לטבול אלא כדין עבד ישראל מדעתו וה"ה אם לקחו מעכו"ם שלקחו במלחמה כה"ג עכו"ם קונה אפילו ישראל וכ"ש לעכו"ם ולפ"ז עבדים ישמעאלים שלנו אינם יכולים להתגייר אלא מדעת {{עוגן|ס: מדה"ס}}רבן, ואם נתגיירו שלא מדעתם אין טבילתם טבילה עכ"ל ודבריהם צ"ע לכאורה במה דמתבאר דרק בישראל שלקח מהעכו"ם אבל כשהם תחת ידי העכו"ם יכולים להתגייר גם שלא מדעתם אף שכבשו במלחמה דיש להם קנין הגוף, ואינו מובן הטעם. והנלע"ד דיש לתמוה במה דמתבאר בסוגיא דקה"ג דיש לישראל בעבדים מעכב שאינם יכולים להתגייר ואטו משום אסור גזל שגוזל א"ע מבעלים יעכב עליו שלא יוכל להתגייר ולקבל עליו יהדות, ובשלמא בעבד אחר הטבילה אינו יכול להתגייר בלי שחרור משום איסורא דעבדות שיש עליו דגזה"כ דצריך גט שחרור להפקיע האסור אבל קודם הטבילה מדוע לא יוכל להתגייר ומה מעכב על הגירות, ונראה מזה ראיה דגם קודם מילה וטבילה יש איסורא דעבדות ועוד יתבאר להלן דנראה דהרמב"ן נסתפק בזה אי צריך גט שחרור לשמה קודם טבילה ואפשר שיהיה עליו גם אסור דל"י קדש על הישראל וכמש"ל, ואי נימא כן א"ש הא דבגופו קני לא יוכל להתגייר משום קנין האסור וכמו בכ"ד שצריך ג"ש. | {{עוגן1|א}}) '''גרסינן''' ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/מה/ב|מה:]] - [[בבלי/יבמות/מו/א|מו.]]}} הלוקח עבד מן העכו"ם וקדם וטבל לשם בן חורין, קנה עצמו בן חורין, מ"ט עכו"ם גופו ל"ק מה דקני הוא דמקני לישראל, וכיון דטבל לב"ח אפקי' לשעבודא, אמר ר"ש ל"ש, אלא בלוקח מעכו"ם אבל עכו"ם גופא קני כו', וכתב בריטב"א ובנמוקי יוסף על הא דעכו"ם גופא קני צריך גט או כסף ולא סגי במחילה גם אינו רשאי לטבול אלא כדין עבד ישראל מדעתו וה"ה אם לקחו מעכו"ם שלקחו במלחמה כה"ג עכו"ם קונה אפילו ישראל וכ"ש לעכו"ם ולפ"ז עבדים ישמעאלים שלנו אינם יכולים להתגייר אלא מדעת {{עוגן|ס: מדה"ס}}רבן, ואם נתגיירו שלא מדעתם אין טבילתם טבילה עכ"ל ודבריהם צ"ע לכאורה במה דמתבאר דרק בישראל שלקח מהעכו"ם אבל כשהם תחת ידי העכו"ם יכולים להתגייר גם שלא מדעתם אף שכבשו במלחמה דיש להם קנין הגוף, ואינו מובן הטעם. והנלע"ד דיש לתמוה במה דמתבאר בסוגיא דקה"ג דיש לישראל בעבדים מעכב שאינם יכולים להתגייר ואטו משום אסור גזל שגוזל א"ע מבעלים יעכב עליו שלא יוכל להתגייר ולקבל עליו יהדות, ובשלמא בעבד אחר הטבילה אינו יכול להתגייר בלי שחרור משום איסורא דעבדות שיש עליו דגזה"כ דצריך גט שחרור להפקיע האסור אבל קודם הטבילה מדוע לא יוכל להתגייר ומה מעכב על הגירות, ונראה מזה ראיה דגם קודם מילה וטבילה יש איסורא דעבדות ועוד יתבאר להלן דנראה דהרמב"ן נסתפק בזה אי צריך גט שחרור לשמה קודם טבילה ואפשר שיהיה עליו גם אסור דל"י קדש על הישראל וכמש"ל, ואי נימא כן א"ש הא דבגופו קני לא יוכל להתגייר משום קנין האסור וכמו בכ"ד שצריך ג"ש. | ||
{{עוגן1|ב}}) '''ועפ"ז''' יתיישב הרמב"ם ב[[רמב"ם/עבדים/ט#ה|פ"ט מעבדים ה"ה]], עכו"ם שקנה עכו"ם לעבדות ל"ק אלא למע"י ואעפ"כ אם מכרו לישראל גופו קנוי לישראל, וכבר תמהו דזה נגד הסוגיא דאמרינן מה דקני הוא דמקני, ולהנ"ל יש לפרש דהרמב"ם קאי על מה שכתוב מקודם דבכיבוש מלחמה קונה גם עכו"ם קה"ג, והנה זה ודאי דאף בכיבוש דיש לו קה"ג אבל קנין אסור ודאי דל"ש בעכו"ם וע"כ בעכו"ם מצי לטבול לשם ב"ח גם כשקנה בכיבוש, כיון דלפמש"ל העיקר שמעכב הגירות הוא רק איסורא דעבדות אבל לא הממון והנה בכה"ג דקנה בכיבוש כשמכרו אח"כ לישראל שוב א"י להתגייר דל"ש מה דקני מקני דהרי באמת גם העכו"ם היה לו קה"ג ורק דאצלו ל"ש קנין האסור, אבל כשבא לרשות ישראל חל עליו איסורא דעבדות ושוב א"י להתגייר בלי שחרור, וזה מוכרח מהא דפריך ר"ח מבלוריא הגיורת דלפניה אין ואחריה לא, וע"כ דכונת קושיתו להוכיח מזה דגם לעכו"ם יש קה"ג דא"א לומר דפליג על הסברא דמה דקני מקני דזה פשוט דא"א לקנות יותר ממה שיש להמוכר, וע"כ דהוכיח דיש לעכו"ם קה"ג, וא"כ קשה לדידיה, מה החילוק בין לפניה לאחריה, וע"כ דהיינו כמ"ש דלעכו"ם אף שיש קה"ג מ"מ אין מעכב להגירות קנין הממון ורק לאתר שטבלו דהם ברשות ישראל שוב חל עליהם אסור דעבדות וע"כ ל"מ מה שטבלו לאחריה (ואף דרש"י פי' לפניה אין משום דעכו"ם ל"ק ישראל לגופו הרי בל"ז יש להבין מ"ש דל"ק ישראל, דהרי אנו דנין אם נעשה ישראל והול"ל דל"ק עכו"ם לגופו וע"כ דכונתו ג"כ כהנ"ל דבעכו"ם אף דקנה קה"ג אבל אין מעכב זה להגירות, וע"כ נעשה ישראל, ומ"ש דל"ק ישראל לגופו היינו דליכא עליו אסור עבדות, משא"כ כשנכנס לרשות ישראל דיש לישראל קנין אסור וע"כ גם קודם שטבלו מעכב האסור שלא יחול עליו הגירות), וזה כונת הרמב"ם | {{עוגן1|ב}}) '''ועפ"ז''' יתיישב הרמב"ם ב[[רמב"ם/עבדים/ט#ה|פ"ט מעבדים ה"ה]], עכו"ם שקנה עכו"ם לעבדות ל"ק אלא למע"י ואעפ"כ אם מכרו לישראל גופו קנוי לישראל, וכבר תמהו דזה נגד הסוגיא דאמרינן מה דקני הוא דמקני, ולהנ"ל יש לפרש דהרמב"ם קאי על מה שכתוב מקודם דבכיבוש מלחמה קונה גם עכו"ם קה"ג, והנה זה ודאי דאף בכיבוש דיש לו קה"ג אבל קנין אסור ודאי דל"ש בעכו"ם וע"כ בעכו"ם מצי לטבול לשם ב"ח גם כשקנה בכיבוש, כיון דלפמש"ל העיקר שמעכב הגירות הוא רק איסורא דעבדות אבל לא הממון והנה בכה"ג דקנה בכיבוש כשמכרו אח"כ לישראל שוב א"י להתגייר דל"ש מה דקני מקני דהרי באמת גם העכו"ם היה לו קה"ג ורק דאצלו ל"ש קנין האסור, אבל כשבא לרשות ישראל חל עליו איסורא דעבדות ושוב א"י להתגייר בלי שחרור, וזה מוכרח מהא דפריך ר"ח מבלוריא הגיורת דלפניה אין ואחריה לא, וע"כ דכונת קושיתו להוכיח מזה דגם לעכו"ם יש קה"ג דא"א לומר דפליג על הסברא דמה דקני מקני דזה פשוט דא"א לקנות יותר ממה שיש להמוכר, וע"כ דהוכיח דיש לעכו"ם קה"ג, וא"כ קשה לדידיה, מה החילוק בין לפניה לאחריה, וע"כ דהיינו כמ"ש דלעכו"ם אף שיש קה"ג מ"מ אין מעכב להגירות קנין הממון ורק לאתר שטבלו דהם ברשות ישראל שוב חל עליהם אסור דעבדות וע"כ ל"מ מה שטבלו לאחריה (ואף דרש"י פי' לפניה אין משום דעכו"ם ל"ק ישראל לגופו הרי בל"ז יש להבין מ"ש דל"ק ישראל, דהרי אנו דנין אם נעשה ישראל והול"ל דל"ק עכו"ם לגופו וע"כ דכונתו ג"כ כהנ"ל דבעכו"ם אף דקנה קה"ג אבל אין מעכב זה להגירות, וע"כ נעשה ישראל, ומ"ש דל"ק ישראל לגופו היינו דליכא עליו אסור עבדות, משא"כ כשנכנס לרשות ישראל דיש לישראל קנין אסור וע"כ גם קודם שטבלו מעכב האסור שלא יחול עליו הגירות), וזה כונת הרמב"ם ב[[רמב"ם/עבדים/ט#ד|הלכה הקודמת]] דעבד הנלקח בדינים אלו הרי הוא כעבד לכ"ד, היינו כשבא לרשות ישראל מעכו"ם שכבשו במלחמה, וע"ז קאי הרמב"ם בהלכה ה', דאף שאצל העכו"ם הקנין הוא רק למע"י היינו קה"ג למע"י, וע"כ אם מכרו לישראל גופו קנו לישראל והיינו דחל עליו קנין אסור שלא יוכל להתגייר. והא דאמרינן מה דקני מקני, היינו, בקנה העכו"ם בכסף דא"ל רק מע"י, וגם להישראל א"ל רק מע"י ובזה ליכא איסורא דעבדות, וע"כ קנה עצמו בן חורין, וניחא בזה גם הנמוקי יוסף הנ"ל דעבדים ישמעאלים הקנוים מעכו"ם שכבש במלחמה אינם יכולים להתגייר בלא דעת רבן, דמשמע דכשהם אצל העכו"ם מצי להתגייר והיינו כנ"ל. דכיון דאצל העכו"ם ליכא קנין אסור, אין קנין הגוף דממון מעכב לגירות. | ||
{{עוגן1|ג}}) '''ואך''' עדיין קשה הנמוקי יוסף הנ"ל שכתב שאין יכולים להתגייר בלא דעת רבן, דמתבאר מדבריו דמדעתם מהני, והא להנתבאר דצריך ג"ש גם קודם הטבילה ל"מ הגירות גם מדעתם בלא ג"ש כמו בלאחר הטבילה ושו"ר במחנה אפרים הלכות עבדים שעמד ג"כ על המחקר אי צריך ג"ש קודם טבילה. והרגיש מדברי הנמוקי יוסף אלו דע"כ ס"ל דא"צ ג"ש, דאל"כ גם מדעתם ל"מ בלא ג"ש יע"ש. אבל לדבריו יתעורר תמיהתנו הנ"ל דגם בלא דעתם יהני הגירות, ואטו קנין הממון יעכב הגירות. גם תמוה מה שהביא שם מהפני משה ראיה דצריך ג"ש בנכריותם מהא דאמרינן שם הני דיהבי זוזי אכרגא כי נפקי צריכי גיטא או לא. וכתבו התוס' לענין אם יתגיירו אם מותרין ממת ישראל ע"ש וברא"ש, וחזינן דאע"ג דכבר נפקי מרשותם בעודם עכו"ם, אפ"ה כי מגיירו אח"כ, צריך גט שחרור ויע"ש, והנה מפרש דהא דצריך ג"ש היינו אחר הגירות להתיר האסור דעבדות, והוצרך לפרש כן דל"ל דהג"ש בעודם עכו"ם, דל"ש עכו"ם לג"ש. ולענ"ד הדבר תמוה דיהני הגירות מקודם הג"ש דכיון דס"ל דצריך ג"ש ובלא השחרור יש בו אסור עבדות ואיך שייך אחר הגירות, כשהוא כבר ישראל, אסור עבדות, וגם איך מהני הגירות כשהוא עדיין באסור עבדות אחר הטבילה דלפמש"ל העיקר מה דלא מהני כשיש לו קה"ג מה שטבל לשם ב"ח, הוא רק משום קנין האסור וא"כ איך מהני הגירות קודם הג"ש וע"כ צריך לפרש דהא דקאמר כי נפקי צריכי גיטא דחירותא היינו קום הגירות, ומ"ש דל"ש ג"ש בעכו"ם, כבר עמד בזה הרמב"ן וז"ל ומספ"ל מילתא כיון דעכו"ם ליתא כלל בתורת גטין היכא אית ליה יד, בשלמא עבד שטבל איתא במצוות וגמרי לה מאשה וגו"י בכ"א לשחרור, אלא עכו"ם היכא מקבלי ועוד מנ"ל שטר בעכו"ם מלה לה מאשה גמרינן, וגבי האי דליכא כלל במצוות, ליכא ג"ש. ואיכא למימר כיון דקנוי הוא קה"ג כעבד דמי שצריך שטר וקונה עצמו בשטר ע"י אחרים דקי"ל זכות לעבד שיצא לחירות ואע"ג דליתא בתורת שליחות כלל הך זכיה לאו מדין שליחות נתרבה, וכ"מ בקדושין {{ממ|דף כ"ג}} ואכתי לא שמיע לי דהא עכו"ם ל"ק נשטר וכל קנינו בכסף כדאיתא בקדושין. א"נ שיוצא בכסף ע"י אחרים שקבלת רבו גרמה לו ויוצא הוא אפילו שלא לדעתו. | {{עוגן1|ג}}) '''ואך''' עדיין קשה הנמוקי יוסף הנ"ל שכתב שאין יכולים להתגייר בלא דעת רבן, דמתבאר מדבריו דמדעתם מהני, והא להנתבאר דצריך ג"ש גם קודם הטבילה ל"מ הגירות גם מדעתם בלא ג"ש כמו בלאחר הטבילה ושו"ר במחנה אפרים הלכות עבדים שעמד ג"כ על המחקר אי צריך ג"ש קודם טבילה. והרגיש מדברי הנמוקי יוסף אלו דע"כ ס"ל דא"צ ג"ש, דאל"כ גם מדעתם ל"מ בלא ג"ש יע"ש. אבל לדבריו יתעורר תמיהתנו הנ"ל דגם בלא דעתם יהני הגירות, ואטו קנין הממון יעכב הגירות. גם תמוה מה שהביא שם מהפני משה ראיה דצריך ג"ש בנכריותם מהא דאמרינן שם הני דיהבי זוזי אכרגא כי נפקי צריכי גיטא או לא. וכתבו התוס' לענין אם יתגיירו אם מותרין ממת ישראל ע"ש וברא"ש, וחזינן דאע"ג דכבר נפקי מרשותם בעודם עכו"ם, אפ"ה כי מגיירו אח"כ, צריך גט שחרור ויע"ש, והנה מפרש דהא דצריך ג"ש היינו אחר הגירות להתיר האסור דעבדות, והוצרך לפרש כן דל"ל דהג"ש בעודם עכו"ם, דל"ש עכו"ם לג"ש. ולענ"ד הדבר תמוה דיהני הגירות מקודם הג"ש דכיון דס"ל דצריך ג"ש ובלא השחרור יש בו אסור עבדות ואיך שייך אחר הגירות, כשהוא כבר ישראל, אסור עבדות, וגם איך מהני הגירות כשהוא עדיין באסור עבדות אחר הטבילה דלפמש"ל העיקר מה דלא מהני כשיש לו קה"ג מה שטבל לשם ב"ח, הוא רק משום קנין האסור וא"כ איך מהני הגירות קודם הג"ש וע"כ צריך לפרש דהא דקאמר כי נפקי צריכי גיטא דחירותא היינו קום הגירות, ומ"ש דל"ש ג"ש בעכו"ם, כבר עמד בזה הרמב"ן וז"ל ומספ"ל מילתא כיון דעכו"ם ליתא כלל בתורת גטין היכא אית ליה יד, בשלמא עבד שטבל איתא במצוות וגמרי לה מאשה וגו"י בכ"א לשחרור, אלא עכו"ם היכא מקבלי ועוד מנ"ל שטר בעכו"ם מלה לה מאשה גמרינן, וגבי האי דליכא כלל במצוות, ליכא ג"ש. ואיכא למימר כיון דקנוי הוא קה"ג כעבד דמי שצריך שטר וקונה עצמו בשטר ע"י אחרים דקי"ל זכות לעבד שיצא לחירות ואע"ג דליתא בתורת שליחות כלל הך זכיה לאו מדין שליחות נתרבה, וכ"מ בקדושין {{ממ|דף כ"ג}} ואכתי לא שמיע לי דהא עכו"ם ל"ק נשטר וכל קנינו בכסף כדאיתא בקדושין. א"נ שיוצא בכסף ע"י אחרים שקבלת רבו גרמה לו ויוצא הוא אפילו שלא לדעתו. |
גרסה מ־14:11, 30 באפריל 2018
הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה |
אמרי משה - סימן כב
עבדים הקנוים לעכו"ם ע"י כיבוש מלחמה אם יכולים להתגייר בלי דעת רבן ובקנוים לישראל אי יש אסור עבדות בגיותן ואם יכולים להתגייר ע"י הסכמת רבן לחוד או צריך גט שחרור:
א) גרסינן ביבמות (מה: - מו.) הלוקח עבד מן העכו"ם וקדם וטבל לשם בן חורין, קנה עצמו בן חורין, מ"ט עכו"ם גופו ל"ק מה דקני הוא דמקני לישראל, וכיון דטבל לב"ח אפקי' לשעבודא, אמר ר"ש ל"ש, אלא בלוקח מעכו"ם אבל עכו"ם גופא קני כו', וכתב בריטב"א ובנמוקי יוסף על הא דעכו"ם גופא קני צריך גט או כסף ולא סגי במחילה גם אינו רשאי לטבול אלא כדין עבד ישראל מדעתו וה"ה אם לקחו מעכו"ם שלקחו במלחמה כה"ג עכו"ם קונה אפילו ישראל וכ"ש לעכו"ם ולפ"ז עבדים ישמעאלים שלנו אינם יכולים להתגייר אלא מדעת רבן, ואם נתגיירו שלא מדעתם אין טבילתם טבילה עכ"ל ודבריהם צ"ע לכאורה במה דמתבאר דרק בישראל שלקח מהעכו"ם אבל כשהם תחת ידי העכו"ם יכולים להתגייר גם שלא מדעתם אף שכבשו במלחמה דיש להם קנין הגוף, ואינו מובן הטעם. והנלע"ד דיש לתמוה במה דמתבאר בסוגיא דקה"ג דיש לישראל בעבדים מעכב שאינם יכולים להתגייר ואטו משום אסור גזל שגוזל א"ע מבעלים יעכב עליו שלא יוכל להתגייר ולקבל עליו יהדות, ובשלמא בעבד אחר הטבילה אינו יכול להתגייר בלי שחרור משום איסורא דעבדות שיש עליו דגזה"כ דצריך גט שחרור להפקיע האסור אבל קודם הטבילה מדוע לא יוכל להתגייר ומה מעכב על הגירות, ונראה מזה ראיה דגם קודם מילה וטבילה יש איסורא דעבדות ועוד יתבאר להלן דנראה דהרמב"ן נסתפק בזה אי צריך גט שחרור לשמה קודם טבילה ואפשר שיהיה עליו גם אסור דל"י קדש על הישראל וכמש"ל, ואי נימא כן א"ש הא דבגופו קני לא יוכל להתגייר משום קנין האסור וכמו בכ"ד שצריך ג"ש.
ב) ועפ"ז יתיישב הרמב"ם בפ"ט מעבדים ה"ה, עכו"ם שקנה עכו"ם לעבדות ל"ק אלא למע"י ואעפ"כ אם מכרו לישראל גופו קנוי לישראל, וכבר תמהו דזה נגד הסוגיא דאמרינן מה דקני הוא דמקני, ולהנ"ל יש לפרש דהרמב"ם קאי על מה שכתוב מקודם דבכיבוש מלחמה קונה גם עכו"ם קה"ג, והנה זה ודאי דאף בכיבוש דיש לו קה"ג אבל קנין אסור ודאי דל"ש בעכו"ם וע"כ בעכו"ם מצי לטבול לשם ב"ח גם כשקנה בכיבוש, כיון דלפמש"ל העיקר שמעכב הגירות הוא רק איסורא דעבדות אבל לא הממון והנה בכה"ג דקנה בכיבוש כשמכרו אח"כ לישראל שוב א"י להתגייר דל"ש מה דקני מקני דהרי באמת גם העכו"ם היה לו קה"ג ורק דאצלו ל"ש קנין האסור, אבל כשבא לרשות ישראל חל עליו איסורא דעבדות ושוב א"י להתגייר בלי שחרור, וזה מוכרח מהא דפריך ר"ח מבלוריא הגיורת דלפניה אין ואחריה לא, וע"כ דכונת קושיתו להוכיח מזה דגם לעכו"ם יש קה"ג דא"א לומר דפליג על הסברא דמה דקני מקני דזה פשוט דא"א לקנות יותר ממה שיש להמוכר, וע"כ דהוכיח דיש לעכו"ם קה"ג, וא"כ קשה לדידיה, מה החילוק בין לפניה לאחריה, וע"כ דהיינו כמ"ש דלעכו"ם אף שיש קה"ג מ"מ אין מעכב להגירות קנין הממון ורק לאתר שטבלו דהם ברשות ישראל שוב חל עליהם אסור דעבדות וע"כ ל"מ מה שטבלו לאחריה (ואף דרש"י פי' לפניה אין משום דעכו"ם ל"ק ישראל לגופו הרי בל"ז יש להבין מ"ש דל"ק ישראל, דהרי אנו דנין אם נעשה ישראל והול"ל דל"ק עכו"ם לגופו וע"כ דכונתו ג"כ כהנ"ל דבעכו"ם אף דקנה קה"ג אבל אין מעכב זה להגירות, וע"כ נעשה ישראל, ומ"ש דל"ק ישראל לגופו היינו דליכא עליו אסור עבדות, משא"כ כשנכנס לרשות ישראל דיש לישראל קנין אסור וע"כ גם קודם שטבלו מעכב האסור שלא יחול עליו הגירות), וזה כונת הרמב"ם בהלכה הקודמת דעבד הנלקח בדינים אלו הרי הוא כעבד לכ"ד, היינו כשבא לרשות ישראל מעכו"ם שכבשו במלחמה, וע"ז קאי הרמב"ם בהלכה ה', דאף שאצל העכו"ם הקנין הוא רק למע"י היינו קה"ג למע"י, וע"כ אם מכרו לישראל גופו קנו לישראל והיינו דחל עליו קנין אסור שלא יוכל להתגייר. והא דאמרינן מה דקני מקני, היינו, בקנה העכו"ם בכסף דא"ל רק מע"י, וגם להישראל א"ל רק מע"י ובזה ליכא איסורא דעבדות, וע"כ קנה עצמו בן חורין, וניחא בזה גם הנמוקי יוסף הנ"ל דעבדים ישמעאלים הקנוים מעכו"ם שכבש במלחמה אינם יכולים להתגייר בלא דעת רבן, דמשמע דכשהם אצל העכו"ם מצי להתגייר והיינו כנ"ל. דכיון דאצל העכו"ם ליכא קנין אסור, אין קנין הגוף דממון מעכב לגירות.
ג) ואך עדיין קשה הנמוקי יוסף הנ"ל שכתב שאין יכולים להתגייר בלא דעת רבן, דמתבאר מדבריו דמדעתם מהני, והא להנתבאר דצריך ג"ש גם קודם הטבילה ל"מ הגירות גם מדעתם בלא ג"ש כמו בלאחר הטבילה ושו"ר במחנה אפרים הלכות עבדים שעמד ג"כ על המחקר אי צריך ג"ש קודם טבילה. והרגיש מדברי הנמוקי יוסף אלו דע"כ ס"ל דא"צ ג"ש, דאל"כ גם מדעתם ל"מ בלא ג"ש יע"ש. אבל לדבריו יתעורר תמיהתנו הנ"ל דגם בלא דעתם יהני הגירות, ואטו קנין הממון יעכב הגירות. גם תמוה מה שהביא שם מהפני משה ראיה דצריך ג"ש בנכריותם מהא דאמרינן שם הני דיהבי זוזי אכרגא כי נפקי צריכי גיטא או לא. וכתבו התוס' לענין אם יתגיירו אם מותרין ממת ישראל ע"ש וברא"ש, וחזינן דאע"ג דכבר נפקי מרשותם בעודם עכו"ם, אפ"ה כי מגיירו אח"כ, צריך גט שחרור ויע"ש, והנה מפרש דהא דצריך ג"ש היינו אחר הגירות להתיר האסור דעבדות, והוצרך לפרש כן דל"ל דהג"ש בעודם עכו"ם, דל"ש עכו"ם לג"ש. ולענ"ד הדבר תמוה דיהני הגירות מקודם הג"ש דכיון דס"ל דצריך ג"ש ובלא השחרור יש בו אסור עבדות ואיך שייך אחר הגירות, כשהוא כבר ישראל, אסור עבדות, וגם איך מהני הגירות כשהוא עדיין באסור עבדות אחר הטבילה דלפמש"ל העיקר מה דלא מהני כשיש לו קה"ג מה שטבל לשם ב"ח, הוא רק משום קנין האסור וא"כ איך מהני הגירות קודם הג"ש וע"כ צריך לפרש דהא דקאמר כי נפקי צריכי גיטא דחירותא היינו קום הגירות, ומ"ש דל"ש ג"ש בעכו"ם, כבר עמד בזה הרמב"ן וז"ל ומספ"ל מילתא כיון דעכו"ם ליתא כלל בתורת גטין היכא אית ליה יד, בשלמא עבד שטבל איתא במצוות וגמרי לה מאשה וגו"י בכ"א לשחרור, אלא עכו"ם היכא מקבלי ועוד מנ"ל שטר בעכו"ם מלה לה מאשה גמרינן, וגבי האי דליכא כלל במצוות, ליכא ג"ש. ואיכא למימר כיון דקנוי הוא קה"ג כעבד דמי שצריך שטר וקונה עצמו בשטר ע"י אחרים דקי"ל זכות לעבד שיצא לחירות ואע"ג דליתא בתורת שליחות כלל הך זכיה לאו מדין שליחות נתרבה, וכ"מ בקדושין (דף כ"ג) ואכתי לא שמיע לי דהא עכו"ם ל"ק נשטר וכל קנינו בכסף כדאיתא בקדושין. א"נ שיוצא בכסף ע"י אחרים שקבלת רבו גרמה לו ויוצא הוא אפילו שלא לדעתו.
ד) והנראה כונתו דמספ"ל אי צריך ג"ש לשמה, וע"ז הקשה דכיון דהוא עכו"ם ל"ש גיטו וידו בכ"א דבכל עבדים ילפינן לה לה מאשה אלא עכו"ם מנ"ל (נראה דס"ל דגו"י בכ"א אינו מסברא רק דגמרינן מאשה וצ"ע דבאמת באשה מסקינן דלא קניא ידה לבעל וגם חצרה רק מדרבנן הוא שאוכל הפירות) ואח"ז הקשה מנ"ל שטר בעכו"ם היינו מנ"ל דבעינן ג"ש לשמה כיון דא"א לגמור מאשה, וע"ז תירץ דכיון דקנוי קה"ג צריך שטר היינו שטר קנין אף שלא לשמה וקונה א"ע בשטר ע"י אחרים דע"י עצמו א"א דל"א גו"י בכ"א דבשטר קנין ודאי ל"ש גו"י בכ"א כמ"ש הקצות בסי' ר' דכיון דצריך קנין ולא רק נתינה ע"ש ובא"ש פירש דדעת הרמב"ן בפשיטות דצריך ג"ש לשמה גם בעכו"ם. ולא אדע איך יפרש לפ"ז מה שכתב הרמב"ן, דקונה בשטר ע"י אחרים. דאם נימא דקושיתו היה איך שייך ג"ש בעכו"ם מה נפ"מ אם השחרור ע"י עצמו או ע"י אחרים, וע"כ צ"ל כמ"ש, דמ"ש. דא"ל כיון דקנה קה"ג כעבד דמי שצריך שטר היינו שטר קנין ולא ג"ש לשמה וע"כ כתב דדוקא ע"י אחרים ומשום דל"ש גו"י בכ"א כנ"ל, (ואולם צל"ע מש"כ הרמב"ן דיוצא בכסף ע"י אחרים אף שלא מדעתו דלכאורה הא דמהני בכסף בע"כ היינו דבשחרור הדין דיוכל לשחררו בע"כ ורק בשטר ע"י אחרים ל"ש בע"כ אבל בכסף מהני מה"ט דקבלת רבו גרמה לו. והוא דין שחרור. אבל הכא דקיימינן בעכו"ם דלא מדין שחרור הוא רק בתורת קנין, וא"כ איך שייך קנין בע"כ ואולי כיון דהכא בעכו"ם דמהני גם הפקר לחוד וע"כ מהני גם בע"כ וכעין דאמרינן בבבא בתרא (דף נ"ד) עכו"ם מכי מטי לידיה מסתלק וחזינן דשייך קנין להפקיע דבר מהבעלים אף שאין נקנה להקונה ואף דהכא בהרמב"ן משמע דלא הוי כהפקר שאחרים יכולים לזכות בו ואך הוא קנין להפקיע רשות אדון לחוד, וצ"ע מירושלמי קדושין פ"ק הילך כסף שתצא שדך להפקר לא יצאת ע"ש וי"ל).
ה) והנה בספר קהלת יעקב תמה מאד על הסוברים דליכא איסור עבדות בעודן עכו"ם מהא דיליף שמואל מכל עבד איש דכל שאין רשות רבו עליו, אין קרוי עבד, והא קרא איירי במקנת כסף שמילתו מעכבת בפסח וכיון שעדיין לא מל והוא עכו"ם ולכן שפיר יצא לחירות ע"י הפקר לחוד כיון דאין עליו איסור עבדות, ואיך יליף שמואל מזה למפקיר עבד שכבר טבל ויש עליו איסור עבדות שיוצא ג"כ בהפקר ע"ש. ואנכי לא אדע מה כל הרעש דהא ביליד בית שכבר טבלה אמו והבן הוא מחויב במצוות גם טרם מילה ודאי דמשכחת הך קרא שתעכב מילתו בפסח, ואך צ"ל דעיקר קושיתו דבקרא כתיב מקנת כסף, ואך לפי"מ דמשמע בשבת (דף קל"ד) דגם בקנה יליד בית מישראל אחר, מקרי אצל הקונה מקנת כסף ע"ש, וא"כ כבר חל עליו דין עבדות גם טרם המילה ושפיר יליף שמואל מזה, מפקיר א"צ ג"ש, ועיין ריטב"א קדושין (דף כ"ב) דהחידוש ביפת תאר הוא משום דבמלחמה דהוא פרהסיא קנאין פוגעין בו, דבצנעה ליכא איסור מה"ת ע"ש. ואי נימא דגם בעודו עכו"ם איכא איסור עבדות, א"כ כיון שלקחה במלחמה הרי יש עליה איסור דל"י קדש מה"ת לרוב הפוסקים לבד מהרמב"ם. ולכאורה אפ"ל דהיפ"ת אינה לוקחה מתחלה לקנותה לעבדות רק לכונסה והיינו הא דאמרינן וראית בשביה בשעת שביה היינו שלוקחה בתחלה לשם יפת תאר, ואך מהא דאמרינן ביבמות (דף מ"ז) כופה ומטבילה לשם שפחות משמע דקונה אותה לעבדות ומזה מוכרח דליכא איסור עבדות בגיותם.
ו) ושמעתי מאדמו"ר שליט"א שעמד ג"כ במה שהקשינו דלמה יעכב הגירות במה שגופו קנוי, ותירץ בטוב טעם לפי מה דנתבאר לקמן דטבילת עבדים היא בע"כ וכדאמרינן ביפת תאר דכופה ומטבילה לשם שפחות, וגם רבנן מודים לרשב"א בזה ורק פליגי בטבילת השחרור וע"ש ברא"ש. וע"כ כשטובל לשם ב"ח לגירות והוא מקבל עליו מצוות נעשה ממילא טבילתו לעבדות משום הזכות שיש להאדון להטבילו בע"כ לעבדות. דנהי דאם הטבילה לא היה לשם ב"ח ל"ש להעשות עבד, ומשום דטבילת עבדים צריך קבלת גירות ומצוות, אבל כיון שטובל לב"ח ומקבל עליו מצוות שוב נעשה בע"כ טבילתו לעבדות, והא דבקנה העכו"ם יכול לטבול לב"ח אף דגם בזה יוכל להטבילו בע"כ היינו משום דשם א"ל רק מע"י והוא רק שעבוד שיש לו להרב שעבוד על העבד שמחויב לטבול ולהיות עבדו לכ"ד, ומשום זה השעבוד יכול הוא להטבילו בע"כ, והוא כגובה השעבוד וע"כ כשקדם וטבל לשם ב"ח ל"א דהטבילה נעשה בע"כ לעבדות דאדרבה אמרינן להיפך דהגירות מפקיע השעבוד והחיוב שמוטל על העבד לטבול לעבדות ונעשה ב"ח, וממילא פקע השעבוד אבל בקנה עכו"ם גופו שיש לו קה"ג לגמרי ורק דכן הדין דקנין האיסור לא חל עליו רק ע"י הטבילה, אבל ל"ש ע"ז דהגירות יפקיע הקנין. ואך דלא נימא נהי דל"ש להפקיע אבל במה מעכב הקנין להגירות, ע"ז שפיר אמרינן משום דטבילתו לב"ח ממילא נעשה טבילה לעבדות כיון דאין זה שעבוד, ול"ש לומר להיפך דהגירות יפקיע וע"כ נעשה עבד בע"כ. ע"כ שמעתי. ועפ"ז מיושב שפיר מה שהקשינו על הנמוקי יוסף, מדוע מהני דעת רבן לחוד כשנותנין רשות להתגייר, וא"צ לג"ש וגם להפקיר א"צ והיינו משום דהממון לחוד אין מעכב כלל להגירות ורק משום דבע"כ נעשה טבילתו לעבדות וכ"ז כשהרב אין רוצה שיתגייר אבל כשהרב נותן לו רשות שפיר מהני גירותו, ומה שיש לו קה"ג אין מעכב הגירות וגם לפ"ז האי דביש לו קה"ג אין יכול להתגייר. היינו, רק בישראל, אבל בעכו"ם כשיש לו קה"ג כמו בכיבוש, זה אין מעכב להגירות, דבעכו"ם ל"ש הא דטבילת עבדות בע"כ, ומיושב ג"כ הרמב"ם דפ"ט מעבדים הנ"ל כפי האופן שנתבאר לעיל.
ז) ואולם ק"ל על תירוץ הנ"ל ממה דאמר שמואל וצריך לתוקפו במים, וע"ש ברש"י דאפילו יאמר לשם ב"ח אני טובל לא מועיל. והנה משמע דמועיל בתוקפו במים בע"כ אף שהעבד צועק אז בעת הטבילה שאיני רוצה וטובל לשם ב"ח וכדמשמע מפרש"י, ועכצ"ל הטעם משום דהדין הוא דיוכל להטבילו בע"כ לעבדות וע"כ אין מועיל מחאתו. ומוכח מזה דגם כשהעבד טובל לב"ח אינו מועיל בשעה שטובלו לעבדות ול"א להיפך דיפקיע משעבוד ויהיה ב"ח, וא"כ אי נימא דגם כשטובל בעצמו לב"ח גם בלא רבו נעשה ממילא בע"כ טבילתו לעבדות ומשום זה לא מהני הגירות בקנה עכו"ם גופו כנ"ל וא"כ גם בקנה מעכו"ם אמאי מהני טבילתו לב"ח, ונימא ג"כ דטבילתו נעשה בע"כ לעבדות וממילא לא יהני ומה שטבל לב"ח כמו דחזינן דל"מ מחאתו שטובל לב"ח שכתוקפו הרב במים, ול"א דמפקיע משעבוד ואולי י"ל דבשעה שהרב איתא כאן ותוקפו להטבילו לעבדות וזה הוא גבית השעבוד ל"ש אז שיטבול לב"ח ויפקיע השעבוד דאז כבר גבה, אבל כשקדם בעצמו וטבל לב"ח לא יוכל לעשות מטבילתו לב"ח שיהי' בע"כ טבילה לעבדות, דאז לא הוי רק שעבוד והגירות מפקיע השעבוד ואולי נפרש דהך דתוקפו במים איירי, דבשעה שטובלו נתרצה העבד שיטבילו לעבדות וכן הך במנימין עבדיה דר"א דצמצמו לו שלא יקדים לומר לשם ב"ח אני טובל ג"כ איירי שנתרצה העבד אך חשש כ"א דלמא יחזור מרצונו בעודו בנהר ויאמר לשם ב"ח אני טובל יע"ש צמצמו לו להקדים טבילתו לעבדות טרם שיחזור מרצונו ויאמר לשם ב"ח אני טובל, וכצ"ל לשיטת הרי"ף דס"ל דא"א להטביל בע"כ לעבדות ובכ"ז הביא הך דשמואל דתוקפו במים וזה ודאי דוחק דרק לענין קבלת מצוות שיהיה כישראל ל"מ בע"כ אבל ע"ז יהני בע"כ שיקנה קה"ג של"י לטבול לב"ח ועיין בספר הזכות דמתבאר מלשונו דהתקיפה הוא שלא יאמר העבד אח"כ שטבל לב"ח אבל לא שיהני בע"כ.
ח) ואמנם אם נפרש הך דתוקפו במים דלא אתינן עלה מטעם שיוכל להטבילו בע"כ היה אפ"ל דבקנה מעכו"ם דא"ל רק מע"י, לא מצי כלל להטבילו בע"כ, ומיפ"ת אין ראיה דשם ע"י כיבוש מלחמה קונה קה"ג וכן מסתבר דאי אפשר שיהיה עבד בטבילתו ויחול עליו קנין איסור כשאין לו רק מע"י, ואם נימא דע"י הטבילה הוא דקונה קה"ג וכן משמע בכסף משנה בפ"ט מעבדים ה"ה ע"ש ובטור סי' רס"ז, אבל תמוה הדבר היכן מצינו שהטבילה יעשה קנין, וע"כ הי' אפ"ל דבאמת בקנה מעכו"ם לא יוכל להטבילו בע"כ כיון דמחוסר (קנין) קה"ג, ורק בקנה עכו"ם גופו שיש לו קה"ג מהני טבילתו בע"כ שיחול עליו איסורא דעבדות ולענין מצוות ולפ"ז היה ניחא בפשיטות הא דבקנה מעכו"ם מהני מה שקדם וטבל לב"ח ומשום דל"ש בקנה מעכו"ם שהטבילה יהיה בע"כ לעבדות דהרי א"י להטבילו בע"כ ומשא"כ בקנה עכו"ם גופו נעשה הטבילה בע"כ לעבדות כנ"ל.