שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רצג: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''האחים''' ראובן שמעון לוי ויהוד' היה להם חזקה בכ"ב בתים בחצר אחד והשכירו שלשה בתים מהם ליששכר ועשו שטר ביניהם וזה נוסחו בפ"ע ח"מ האחים הנז' מדעתם ורצונם כלם יחד השכירו ליששכר הנז' ג' בתים לזמן ק' ומ' ושמנה חדשים רצופים נמנים ומתחילים מר"ח תשרי השל"א זה והלאה והודו המשכירים הנז' כלם יחד הודאה גמורה איך נטלו וקבלו מיד יששכר השוכר הנזכר סך מאה פרחי זהב סולטאניש כלם יפים וטובים מוקדמים לפרעון שכירות הבתים הנז' בעד כל הזמן הנז' ועם המאה סולטאניס הנז' הם פרועים ומפוייסים משכירות כל המאה וארבעים ושמנה חדשים הנז' פרעון שלם ופיוס גמור בלי שום שיור ותנאי בעולם והתני ביניהם המשכירי' והשוכר תנאים גמורין שררין וקיימין בתנאי בני גד כו' ראשונה התנו שיהיה בחירה ורצין ביד המשכירים הנז' לתת ליששכר הנז' ששה סולטאניס לסוף השנים עשר חדש הראשונים ולפחות י"ב חדשים מזמן השכירות הנ"ל וששה סולטאניס אחרים יחזרו ויתנו לסוף י"ב חדשים הבאים אחריהם ויפחתו י"ב חדשים אחרים מהזמן הנ"ל וכן עד סוף המ"ח חדשים רצופים בהחזיר ששה סולטאניס בכל סוף י"ב חדשים יפחתו המ"ח חדשים רצופי' מהזמן הנז' וידור ה"ר יששכר הנז' בבתים הנז' מאה חדשים רצופים שלמים על כל פנים ואם לא ירצו המשכירים הנז' בחזרת הכ"ד סולטאנים ו' סולטאניס בכל י"ב חדשים רצופים הנז' ידור יששכר הנז' כל קמ"ח חדשים רצופי' שלמים בלי שום פחות ומגרעת כלל כו' והאמינו המשכירים הנז' לה"ר יששכר הנז' נאמנות גמורה בפי' על כל הנ"ל ועל כל טענה ודבר שיטענו נגדו אם לא שימצא כתוב מעבר הדף בב' עדים כשרים בלי לחייבו שום שבועה קלה וחמור' כו' ואחריו' כו עד והכל שריר וקיים ועתה יש כמו שתי שנים שיששכר הנז' נפטר לב"ע וחל"ש והניח בנים ובנות קטנים ועתה באו המשכירי' הנז' וטענו נגד' כבר החזרנו ליששכר הכ"ד סולטאני' ואין לכם לדור בבתים כי אם מאה חדשים לבד וכבר נשלמו לכן פנו הבתים והטוען בשביל היתומים אומ' אין היתומים יודעים אם החזרתם הכ"ד זהובים ולא נמצא כתוב לא מעבר הדף של השטר כמו שהאמנתם לו שיהיה נאמן על כל דבר אם לא יהיה כתוב מעבר לדף וגם לא נמצא כתוב שקבל כך בשום כתב שלו וגם לא פקדנו על זה ולכן נמצא שאע"פי שמקדמת דנא החזקה היא שלכם עתה כיון שברשותכ' נכנס יששכר אבינו בבתים והחזיק בהם בכסף ובקנין נמצ' שהבתי' הנז' הם בחזקתנו וכמ"ש הרשב"א בתשו' סי' תתקע"ב דאוקמינן הקרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשו בידו ואין אומרים בזה אוקי ממונא בחזקת מ"ק כיון שלוקח זה כדין ירד והמוכר החזיקו כו' אף בנ"ד יששכר הנז' כדין ירד בבתים והמשכירים החזיקוהו א"כ אוקמי' הבתים הנז' בחזק' היתומים ואע"ג שמ"ש הרשב"א הוא מכר קרקע ונ"ד הוא שכירו' אין בזה בית מיחוש דשכירות מכירה ליומי' הוי וכמ"ש והארי' בזה ריב"ש בתשובה סי' תק"י יע"ש נמצא שהבתי' הנזכרים הם בחזקת היתומים ועל המשכירים להביא ראיה איך החזירו הכ"ד סילטאניס וזה יהיה לכשיגדילו היתומים כי יש מהם קטנים ואין מקבלים עדות כנגדם זו היא טענת היתומים ולכן יורנו מורנו הדין עם מי ומאת ה' יהא שכרו שלם אמן: | |||
'''האחים''' | |||
'''תשובה''' | '''תשובה''' | ||
'''הן''' | '''הן''' אמת כי דברי השואל צריכים עיון וצריך לפנים ולפני לפנים כי מדברי הרשב"א נראה כי הדין עם היתומים והרבה פעמים כתבתי כי כפי מה ששמעתי מפי מורי ז"ל שקרוב שהיה מחזיר דבריו כנגד שאר הפוסקים ז"ל {{ממ|כנגד שאר הפוסקים ז"ל}} כ"ש כאש' אין אנו רואים מי שיחלוק עליו ועוד יש קצת ימים שכתבתי לע"ד ראי' מן הירושלמי שמביא הר"ן בגיטין פרק הנזקין על משנת בראשונה לא היה סקריקון כו' אלא שבכאן לא ראיתי להאריך וגם על מה שהיה אפש' לחלק דשאני מכירה משכירות כבר נשמר השואל מזה וכמו שהביא ראיה מהריב"ש ששכירות מכירה ליומיה הוי וכ"כ גם כן מהררי"ק בתשובותיו אחת ושתים ששכירות הוי דינו כדין מכר לכל דבריו. איברא שאח"כ מצאתי בחידושי הר"ן במס' נדרים ריש פ' השותפין על משנת המודר הנאה מחברו ויש לו שם מרחץ כו' שכתב בשם הרש"בא ז"ל גבי חלוק בין מכר לשכירות ע"ש אך בנ"ד שכבר נתן השכיר' נרא' ודאי דהוי ממכ' וצ"ע דלדעת הר"ן אפי' זה לא מהני כל זה אמת שאין בו ספק אך אמנם איתא בגמ' סוף פרק השואל אמר רבא א' רב נחמן האי מאן דאוגר ליה ביתא לחבריה לעשר שנים וכתב ליה שטרא ואמר ליה נקיטת ה' שנים נחמן כו' עד הא דכתיבי ליה שטרא כי היכי דלא תחזק עליה ע"כ והתו' הביאו פי' ר"ח וכן פרש"י ז"ל דהכי פי' עיקר השט' נכתב בשבילי שלא תאמר לקוח הוא בידי ואין השטר בידך אלא כדי שלא אכחש לך חשבון השני' כמה היו מ"מ עיקר השטר בשבילי נכתב שעל ידי כן יש קול שבמשכנתא היא אצלך ע"כ ואע"ג שפירש פי' שני מ"מ הרמב"ם תפש פי' זה כרש"י שכתב פ"ז מה' שכירות וז"ל המשכיר בית לחברו בשטר לעשר שנים ואין בו זמן אמר השוכר עדין לא עבר הזמן אלא שנה והמשכיר אומר כבר עבר זמן השכירות ושכנת עשר שנים על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע המשכי' הסת והרב מ"מ ז"ל תפס בלשון וכתב מימרא דרב נחמן שם ולא הביא חולק וכ"כ הרי"בה בח"מ סי' שי"ז אות באות כדברי הרמב"ם ז"ל והנ"י ז"ל כתב וז"ל דלא תחזיק דל"ת לקוחה היא בידי שכל שטר יש לו קול אבל לא שתוכל לתבוע עשר שנים לעולם כך היא גירסת הספרים וכן פרש"י והרמב"ם ז"ל פ"ז מה' שכירות הרי בעיני נ"ד שהשטר ביד השוכר והמשכיר אומר כבר נשלמו השנים שהיה לך לעמוד והשוכר אומר שעדיין יש לי לעמוד וע"ז כתב הרמב"ם ורש"י שהמשכיר נאמן ופרש"י ז"ל טעם לזה מהימן בע"ה שעל כל ספק הבא לפנינו אמרי' קרקע בחזקת בעליה עומדת ע"כ ומ"מ צריכים אנו ליישב תשובת הרשב"א ז"ל שלכאורה סותר לדברים אלו וכבר הייתי אומר דשאני התם דכיון דאיכא למימר אוקי תרי בהדי תרי וה"ל דליכא עדים כלל והשוכר עמד ג' שנים נאמן לומר לקוח בידי דיש כאן חזקה ובהא דאמרי' לגירסת רש"י דמצ"ל משכיר לשוכר מש"ה כתבתי לו שטר כי היכי דלא תחזיק משמע בפי' דאלו לא היה לו שטר היה יכול להחזיק בדין א"כ בההיא דהרשב"א הדבר ברור שהיה נאמן הלוקח אלא שאני רואה שהוא ז"ל לא נסתייע מזה כלל ואפש"ל דמיירי שעדיין לא נגמרו שלש שנים כשבאו לדין אע"פי שנראה דוחק ומ"מ אני אומר שכבר היה אפשר לומר שהרש"בא גירסא שנית דר"ח אי"ל אלא שאינו נראה כן שכפי מ"ש הנמ"י אע"פ שחולקים בגירסא אינם חולקים בדין אלא שאני אומר דבההיא כיון דאיכא תרי בהדי תרי וכלם מודים במכר הוה ליה דאיכא עדים על המכר וליכא עדים על התנאי ומש"ה אמרי אוקי חזק' הקרקע בחזקת לוקח אבל בנ"ד איתרע כח השוכר דודאי עיניו הרואות התנאי א"א להכחישו והמשכי' טוען שקיים התנאי ואין מי שיכחישנו כי הא ודאי אית לן למימר שיש לנו לחזור לכללן קרקע בחזקת בעליה עומדת ואע"ג דקי"ל דטוענין ליורשים כל מה שהיה יכול לטעון המוריש היינו להפטר לא להוציא וכאן להוציא מיקרי כיון דקרקע הוי עוד טעם אחר שהרי כתב וכ"ש לדע' ר"ח כו' דהתם לדעת ר"ח ליכא למימר אוקי מלתא אחזקה כיון דאיכא תרי יתרי והוי ספקא דאורייתא אבל בנ"ד דליכא האי טעמא אלא ספקא בעלמא כל ספק אמרינן אוקי ארעא כו' עוד דקדקתי בלשון השטר שכתוב ואם לא ירצו המשכירים כו' דה"לל ואם לא יתנו כו' מה ר"ל ואם לא ירצו כו' אלא שנראה שצריך שיאמרו אין אנו רוצי' וכמו שמצינו לענין קדושין אמר לה הרי את מקודשת ע"מ שירצה אבא דדעת הרמב"ם ז"ל והרש"בא ז"ל שצריך שיאמר הן וכתב הרב המ"מ שכן עיקר וכ"כ הר"ן והמ"מ שיש לנו ללמוד מדינים אלו לדיני ממונות וא"כ אני אומר דבשלמא אם היה אומר ואם לא יתנו כו' הוי' מעשה שהיו צריכים המשכירים לעשות כדי לזכות הם בבתים ועליהם להביא ראיה שעשו אבל עתה הוא להפך שהיו צריכים לעשות מעשה כדי שיזכה השוכר והוא שיאמרו אין אנו רוצים בחזרת המעו' ולא די במה שלא יתנו וא"כ עליו מוטל להביא ראיה שאמרו המשכי' אין אנו רוצים ואפי' היה השוכר חי היינו יכולים לומר שהוא לא היה נאמן לומר אמרתם אין אנו רוצים דאע"ג שכתוב והאמינו כו' היינו יכולין לפרש דהיינו נאמנות במה שהמשכירים היו צריכים לטעון כדי לזכות הם כמו תנאי היה בינינו כך וכך או החזרנו המעות אבל בדבר שהם אינם צריכי' להביא ראיה בהא לא האמינוהו וכן משמע לשון השטר ממש שכתוב ועל כל טענה וטענה שיטענו נגדו דהיינו במה שהמשכירים היו צריכים לטעון וזה הוא שהיה צריך לטעון ולומר אמרתם לי שאינכם רוצי' בחזרה וגדולה מזו מצינו שכתב הרש"בא בתשו' וז"ל בשטר שכתוב בו תהא נאמן עלי בכל ענייני שטר זה שאין הנאמנו' מועיל אלא בענין השטר ממש כגון מנה שכתוב כאן נתתיו לך וזה טוען לא קבלתיו כי אמנה כו' עד אבל שיהיה נאמן לומר לא נתפרעתי אינו נאמן שאין זה מעניני השטר אלא א"כ כתב לו מפורש ע"כ ולא עוד אלא אפי' שיהיה כתוב ואם לא יתנו המשכירים אינם צריכים ראיה כי היה צריך ראיה שלא נתנו ודומה זה למ"ש הרמב"ן בתשובה שאם כתוב בתנאי הכתוב' אם ישאר ממנה ולד של קיימא לא יחזיר על הבעל להביא ראיה ע"כ הרי שהבעל מוחזק ואפי"ה אם אינו מביא ראיה מוציאין ממנו והטעם לע"ד ברור דכשהוא אומר כן מודה שאין הבעל יורש אלא כל שאנו יודעים שהוא של קיימא וכשאין אנו יודעים אינו יורש הכא נמי בנ"ד כיון שתלה עמודת השוכר בכשלא יתנו על השוכר היה להביא ראיה דממילא הבית עומדת ביד המשכי' והוא כדי להוציא החזקה היה צריך להביא ראיה וכבר אמרתי דאין שייך כאן נאמנות כי לא האמינוהו אלא על גוף השטר כמ"ש כי חזרת המעות היינו פרעון שכתב הרש"בא ממש ועוד האמינוהו על כל דברו טענ' שיטענו אבל דבר זה הוא היה צריך ולומר הבית שלי שלא נתת כו' כי הסלא היו צריכים לטעון כלל כי ממילא הבי' עומד ברשות' וכל שכן שכתוב ואם לא ירצו כו' וכ"ש השתא שיש ספק שהוא לא היה טוען כלל והם בטחו בו שלא היה טוען כך אבל ליורשיו לא האמינו וזה ברור מתוך לשון השטר שכתוב בו והאמינו המשכירים לה"ר יששכר הנז' ולא עוד משנה שלמה היא בכתובות פרק הכותב נדר ושבועה אין לי עליך אינו משבועה אבל משביע את יורשיה כו' הרי בפי' שכל שלא אמר ולא פירש יורשיה אין הנאמנו' אלא למוריש דוקא ואין לומר תינח שאין היורשים נאמני' בלא שבועה אלא צריכים שבועה והיינו שבועת היורשים דלא פקדנו אבא אבל בשבועה מיהא להוו נאמנים הא לאו מלתא היא דבשלמא היכא דלא כתוב תנאי בשטר ובעל השטר היה נאמן בשבועה התם הוא דאיכא למימר שהמוריש היה נאמן בשבועה ואי כתב נאמנות לו עקר השבועה מיניה ונשאר ליורשיה כאילו לא היה כתוב נאמנות וצריכי' שבוע' ומהני' להו השבועה אבל בנ"ד דאילו לא כתב נאמנות המורי' בעצמו לא יכול להוציא אפי' בשבועה אפילו בשטר מלוה וכמ"ש הרי"בה ח"מ סי' פ"ב וז"ל טען הלוה דשטר נעשה על תנאי שאם אקיימנו אפטר וקיימתיו כבר והמלוה אומר דלא היה שום תנאי אם כתוב בו שנעשה בלא שום תנאי אין הלוה נאמן כו' ואם הודה המלוה שנעשה על תנאי אלא שאומר שעדיין לא קיימי כו' אינו נאמן במגו כ"ש וק"י בנ"ד שהתנאי כתוב בפי' דליכא מיגו ואפי' היינו ר"ל דיש נאמנות מה שאינו כן כדפי' מ"מ לגבי יורשים דליכא נאמנות ליכא שטר כלל ונאמנים המשכירים וק"ל כלל הדברי' שלע"ד המשכירים נאמנים מטעם דבכל ספק הבא לפנינו אמרי' קרקע בחזקת בעליה עומדת וכ"כ הרש"בא בתשובה דבכל ספק הנולד בין שוכר למשכיר קרקע בחזקת בעלי' עומדת וכבר נתיישב תשובת הרש"בא יפה ובררתי שאין כאן נאמנות שאינו חוזר אלא לכל הנ"ל שכן היה גם מה שכתוב ועל כל דבר וטענה היינו שיטענו הם לבטל הדברי' הכתובי' בשטר שהיו הם צריכי' לטעון כגון אם היו רוצי' להוציאו מן הבית קודם הזמן באומרם אתה הבטחנו שאם נחזור לך המעות תצא מן הבית שאז היו צריכים הם ראיה בהא האמינוהו בלא שבועה אבל בתנאי הנזכר שאז אינם צריכים לא טענה ולא ראיה לא האמינוהו וידוע שכל פירוש שאנו יכולים לפרש כל שאינו מבטל השטר יש לנו לפרש אפילו דחוק כ"ש בהא שאינו דחוק כלל וגם לא דמי האי שטרא לשאר שטרי מלוה דאין הלוה נאמן לומר פרעתי דהתם איכא טעמא דשטרך בידי מאי בעי ומש"ה הוא בחזקת שאינו פרוע לעולם אבל הכא ליכא למימר הכי דהאי שטרא נעשה להוציא קול כנ"ל וגם בעבור שכירות שאר השנים וכן היה צריך לעמוד השטר ביד השוכר כדי שלא יאמרו כבר עבר זמן השכירות והנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה: | ||
גרסה אחרונה מ־15:49, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
האחים ראובן שמעון לוי ויהוד' היה להם חזקה בכ"ב בתים בחצר אחד והשכירו שלשה בתים מהם ליששכר ועשו שטר ביניהם וזה נוסחו בפ"ע ח"מ האחים הנז' מדעתם ורצונם כלם יחד השכירו ליששכר הנז' ג' בתים לזמן ק' ומ' ושמנה חדשים רצופים נמנים ומתחילים מר"ח תשרי השל"א זה והלאה והודו המשכירים הנז' כלם יחד הודאה גמורה איך נטלו וקבלו מיד יששכר השוכר הנזכר סך מאה פרחי זהב סולטאניש כלם יפים וטובים מוקדמים לפרעון שכירות הבתים הנז' בעד כל הזמן הנז' ועם המאה סולטאניס הנז' הם פרועים ומפוייסים משכירות כל המאה וארבעים ושמנה חדשים הנז' פרעון שלם ופיוס גמור בלי שום שיור ותנאי בעולם והתני ביניהם המשכירי' והשוכר תנאים גמורין שררין וקיימין בתנאי בני גד כו' ראשונה התנו שיהיה בחירה ורצין ביד המשכירים הנז' לתת ליששכר הנז' ששה סולטאניס לסוף השנים עשר חדש הראשונים ולפחות י"ב חדשים מזמן השכירות הנ"ל וששה סולטאניס אחרים יחזרו ויתנו לסוף י"ב חדשים הבאים אחריהם ויפחתו י"ב חדשים אחרים מהזמן הנ"ל וכן עד סוף המ"ח חדשים רצופים בהחזיר ששה סולטאניס בכל סוף י"ב חדשים יפחתו המ"ח חדשים רצופי' מהזמן הנז' וידור ה"ר יששכר הנז' בבתים הנז' מאה חדשים רצופים שלמים על כל פנים ואם לא ירצו המשכירים הנז' בחזרת הכ"ד סולטאנים ו' סולטאניס בכל י"ב חדשים רצופים הנז' ידור יששכר הנז' כל קמ"ח חדשים רצופי' שלמים בלי שום פחות ומגרעת כלל כו' והאמינו המשכירים הנז' לה"ר יששכר הנז' נאמנות גמורה בפי' על כל הנ"ל ועל כל טענה ודבר שיטענו נגדו אם לא שימצא כתוב מעבר הדף בב' עדים כשרים בלי לחייבו שום שבועה קלה וחמור' כו' ואחריו' כו עד והכל שריר וקיים ועתה יש כמו שתי שנים שיששכר הנז' נפטר לב"ע וחל"ש והניח בנים ובנות קטנים ועתה באו המשכירי' הנז' וטענו נגד' כבר החזרנו ליששכר הכ"ד סולטאני' ואין לכם לדור בבתים כי אם מאה חדשים לבד וכבר נשלמו לכן פנו הבתים והטוען בשביל היתומים אומ' אין היתומים יודעים אם החזרתם הכ"ד זהובים ולא נמצא כתוב לא מעבר הדף של השטר כמו שהאמנתם לו שיהיה נאמן על כל דבר אם לא יהיה כתוב מעבר לדף וגם לא נמצא כתוב שקבל כך בשום כתב שלו וגם לא פקדנו על זה ולכן נמצא שאע"פי שמקדמת דנא החזקה היא שלכם עתה כיון שברשותכ' נכנס יששכר אבינו בבתים והחזיק בהם בכסף ובקנין נמצ' שהבתי' הנז' הם בחזקתנו וכמ"ש הרשב"א בתשו' סי' תתקע"ב דאוקמינן הקרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשו בידו ואין אומרים בזה אוקי ממונא בחזקת מ"ק כיון שלוקח זה כדין ירד והמוכר החזיקו כו' אף בנ"ד יששכר הנז' כדין ירד בבתים והמשכירים החזיקוהו א"כ אוקמי' הבתים הנז' בחזק' היתומים ואע"ג שמ"ש הרשב"א הוא מכר קרקע ונ"ד הוא שכירו' אין בזה בית מיחוש דשכירות מכירה ליומי' הוי וכמ"ש והארי' בזה ריב"ש בתשובה סי' תק"י יע"ש נמצא שהבתי' הנזכרים הם בחזקת היתומים ועל המשכירים להביא ראיה איך החזירו הכ"ד סילטאניס וזה יהיה לכשיגדילו היתומים כי יש מהם קטנים ואין מקבלים עדות כנגדם זו היא טענת היתומים ולכן יורנו מורנו הדין עם מי ומאת ה' יהא שכרו שלם אמן:
תשובה
הן אמת כי דברי השואל צריכים עיון וצריך לפנים ולפני לפנים כי מדברי הרשב"א נראה כי הדין עם היתומים והרבה פעמים כתבתי כי כפי מה ששמעתי מפי מורי ז"ל שקרוב שהיה מחזיר דבריו כנגד שאר הפוסקים ז"ל (כנגד שאר הפוסקים ז"ל) כ"ש כאש' אין אנו רואים מי שיחלוק עליו ועוד יש קצת ימים שכתבתי לע"ד ראי' מן הירושלמי שמביא הר"ן בגיטין פרק הנזקין על משנת בראשונה לא היה סקריקון כו' אלא שבכאן לא ראיתי להאריך וגם על מה שהיה אפש' לחלק דשאני מכירה משכירות כבר נשמר השואל מזה וכמו שהביא ראיה מהריב"ש ששכירות מכירה ליומיה הוי וכ"כ גם כן מהררי"ק בתשובותיו אחת ושתים ששכירות הוי דינו כדין מכר לכל דבריו. איברא שאח"כ מצאתי בחידושי הר"ן במס' נדרים ריש פ' השותפין על משנת המודר הנאה מחברו ויש לו שם מרחץ כו' שכתב בשם הרש"בא ז"ל גבי חלוק בין מכר לשכירות ע"ש אך בנ"ד שכבר נתן השכיר' נרא' ודאי דהוי ממכ' וצ"ע דלדעת הר"ן אפי' זה לא מהני כל זה אמת שאין בו ספק אך אמנם איתא בגמ' סוף פרק השואל אמר רבא א' רב נחמן האי מאן דאוגר ליה ביתא לחבריה לעשר שנים וכתב ליה שטרא ואמר ליה נקיטת ה' שנים נחמן כו' עד הא דכתיבי ליה שטרא כי היכי דלא תחזק עליה ע"כ והתו' הביאו פי' ר"ח וכן פרש"י ז"ל דהכי פי' עיקר השט' נכתב בשבילי שלא תאמר לקוח הוא בידי ואין השטר בידך אלא כדי שלא אכחש לך חשבון השני' כמה היו מ"מ עיקר השטר בשבילי נכתב שעל ידי כן יש קול שבמשכנתא היא אצלך ע"כ ואע"ג שפירש פי' שני מ"מ הרמב"ם תפש פי' זה כרש"י שכתב פ"ז מה' שכירות וז"ל המשכיר בית לחברו בשטר לעשר שנים ואין בו זמן אמר השוכר עדין לא עבר הזמן אלא שנה והמשכיר אומר כבר עבר זמן השכירות ושכנת עשר שנים על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע המשכי' הסת והרב מ"מ ז"ל תפס בלשון וכתב מימרא דרב נחמן שם ולא הביא חולק וכ"כ הרי"בה בח"מ סי' שי"ז אות באות כדברי הרמב"ם ז"ל והנ"י ז"ל כתב וז"ל דלא תחזיק דל"ת לקוחה היא בידי שכל שטר יש לו קול אבל לא שתוכל לתבוע עשר שנים לעולם כך היא גירסת הספרים וכן פרש"י והרמב"ם ז"ל פ"ז מה' שכירות הרי בעיני נ"ד שהשטר ביד השוכר והמשכיר אומר כבר נשלמו השנים שהיה לך לעמוד והשוכר אומר שעדיין יש לי לעמוד וע"ז כתב הרמב"ם ורש"י שהמשכיר נאמן ופרש"י ז"ל טעם לזה מהימן בע"ה שעל כל ספק הבא לפנינו אמרי' קרקע בחזקת בעליה עומדת ע"כ ומ"מ צריכים אנו ליישב תשובת הרשב"א ז"ל שלכאורה סותר לדברים אלו וכבר הייתי אומר דשאני התם דכיון דאיכא למימר אוקי תרי בהדי תרי וה"ל דליכא עדים כלל והשוכר עמד ג' שנים נאמן לומר לקוח בידי דיש כאן חזקה ובהא דאמרי' לגירסת רש"י דמצ"ל משכיר לשוכר מש"ה כתבתי לו שטר כי היכי דלא תחזיק משמע בפי' דאלו לא היה לו שטר היה יכול להחזיק בדין א"כ בההיא דהרשב"א הדבר ברור שהיה נאמן הלוקח אלא שאני רואה שהוא ז"ל לא נסתייע מזה כלל ואפש"ל דמיירי שעדיין לא נגמרו שלש שנים כשבאו לדין אע"פי שנראה דוחק ומ"מ אני אומר שכבר היה אפשר לומר שהרש"בא גירסא שנית דר"ח אי"ל אלא שאינו נראה כן שכפי מ"ש הנמ"י אע"פ שחולקים בגירסא אינם חולקים בדין אלא שאני אומר דבההיא כיון דאיכא תרי בהדי תרי וכלם מודים במכר הוה ליה דאיכא עדים על המכר וליכא עדים על התנאי ומש"ה אמרי אוקי חזק' הקרקע בחזקת לוקח אבל בנ"ד איתרע כח השוכר דודאי עיניו הרואות התנאי א"א להכחישו והמשכי' טוען שקיים התנאי ואין מי שיכחישנו כי הא ודאי אית לן למימר שיש לנו לחזור לכללן קרקע בחזקת בעליה עומדת ואע"ג דקי"ל דטוענין ליורשים כל מה שהיה יכול לטעון המוריש היינו להפטר לא להוציא וכאן להוציא מיקרי כיון דקרקע הוי עוד טעם אחר שהרי כתב וכ"ש לדע' ר"ח כו' דהתם לדעת ר"ח ליכא למימר אוקי מלתא אחזקה כיון דאיכא תרי יתרי והוי ספקא דאורייתא אבל בנ"ד דליכא האי טעמא אלא ספקא בעלמא כל ספק אמרינן אוקי ארעא כו' עוד דקדקתי בלשון השטר שכתוב ואם לא ירצו המשכירים כו' דה"לל ואם לא יתנו כו' מה ר"ל ואם לא ירצו כו' אלא שנראה שצריך שיאמרו אין אנו רוצי' וכמו שמצינו לענין קדושין אמר לה הרי את מקודשת ע"מ שירצה אבא דדעת הרמב"ם ז"ל והרש"בא ז"ל שצריך שיאמר הן וכתב הרב המ"מ שכן עיקר וכ"כ הר"ן והמ"מ שיש לנו ללמוד מדינים אלו לדיני ממונות וא"כ אני אומר דבשלמא אם היה אומר ואם לא יתנו כו' הוי' מעשה שהיו צריכים המשכירים לעשות כדי לזכות הם בבתים ועליהם להביא ראיה שעשו אבל עתה הוא להפך שהיו צריכים לעשות מעשה כדי שיזכה השוכר והוא שיאמרו אין אנו רוצים בחזרת המעו' ולא די במה שלא יתנו וא"כ עליו מוטל להביא ראיה שאמרו המשכי' אין אנו רוצים ואפי' היה השוכר חי היינו יכולים לומר שהוא לא היה נאמן לומר אמרתם אין אנו רוצים דאע"ג שכתוב והאמינו כו' היינו יכולין לפרש דהיינו נאמנות במה שהמשכירים היו צריכים לטעון כדי לזכות הם כמו תנאי היה בינינו כך וכך או החזרנו המעות אבל בדבר שהם אינם צריכי' להביא ראיה בהא לא האמינוהו וכן משמע לשון השטר ממש שכתוב ועל כל טענה וטענה שיטענו נגדו דהיינו במה שהמשכירים היו צריכים לטעון וזה הוא שהיה צריך לטעון ולומר אמרתם לי שאינכם רוצי' בחזרה וגדולה מזו מצינו שכתב הרש"בא בתשו' וז"ל בשטר שכתוב בו תהא נאמן עלי בכל ענייני שטר זה שאין הנאמנו' מועיל אלא בענין השטר ממש כגון מנה שכתוב כאן נתתיו לך וזה טוען לא קבלתיו כי אמנה כו' עד אבל שיהיה נאמן לומר לא נתפרעתי אינו נאמן שאין זה מעניני השטר אלא א"כ כתב לו מפורש ע"כ ולא עוד אלא אפי' שיהיה כתוב ואם לא יתנו המשכירים אינם צריכים ראיה כי היה צריך ראיה שלא נתנו ודומה זה למ"ש הרמב"ן בתשובה שאם כתוב בתנאי הכתוב' אם ישאר ממנה ולד של קיימא לא יחזיר על הבעל להביא ראיה ע"כ הרי שהבעל מוחזק ואפי"ה אם אינו מביא ראיה מוציאין ממנו והטעם לע"ד ברור דכשהוא אומר כן מודה שאין הבעל יורש אלא כל שאנו יודעים שהוא של קיימא וכשאין אנו יודעים אינו יורש הכא נמי בנ"ד כיון שתלה עמודת השוכר בכשלא יתנו על השוכר היה להביא ראיה דממילא הבית עומדת ביד המשכי' והוא כדי להוציא החזקה היה צריך להביא ראיה וכבר אמרתי דאין שייך כאן נאמנות כי לא האמינוהו אלא על גוף השטר כמ"ש כי חזרת המעות היינו פרעון שכתב הרש"בא ממש ועוד האמינוהו על כל דברו טענ' שיטענו אבל דבר זה הוא היה צריך ולומר הבית שלי שלא נתת כו' כי הסלא היו צריכים לטעון כלל כי ממילא הבי' עומד ברשות' וכל שכן שכתוב ואם לא ירצו כו' וכ"ש השתא שיש ספק שהוא לא היה טוען כלל והם בטחו בו שלא היה טוען כך אבל ליורשיו לא האמינו וזה ברור מתוך לשון השטר שכתוב בו והאמינו המשכירים לה"ר יששכר הנז' ולא עוד משנה שלמה היא בכתובות פרק הכותב נדר ושבועה אין לי עליך אינו משבועה אבל משביע את יורשיה כו' הרי בפי' שכל שלא אמר ולא פירש יורשיה אין הנאמנו' אלא למוריש דוקא ואין לומר תינח שאין היורשים נאמני' בלא שבועה אלא צריכים שבועה והיינו שבועת היורשים דלא פקדנו אבא אבל בשבועה מיהא להוו נאמנים הא לאו מלתא היא דבשלמא היכא דלא כתוב תנאי בשטר ובעל השטר היה נאמן בשבועה התם הוא דאיכא למימר שהמוריש היה נאמן בשבועה ואי כתב נאמנות לו עקר השבועה מיניה ונשאר ליורשיה כאילו לא היה כתוב נאמנות וצריכי' שבוע' ומהני' להו השבועה אבל בנ"ד דאילו לא כתב נאמנות המורי' בעצמו לא יכול להוציא אפי' בשבועה אפילו בשטר מלוה וכמ"ש הרי"בה ח"מ סי' פ"ב וז"ל טען הלוה דשטר נעשה על תנאי שאם אקיימנו אפטר וקיימתיו כבר והמלוה אומר דלא היה שום תנאי אם כתוב בו שנעשה בלא שום תנאי אין הלוה נאמן כו' ואם הודה המלוה שנעשה על תנאי אלא שאומר שעדיין לא קיימי כו' אינו נאמן במגו כ"ש וק"י בנ"ד שהתנאי כתוב בפי' דליכא מיגו ואפי' היינו ר"ל דיש נאמנות מה שאינו כן כדפי' מ"מ לגבי יורשים דליכא נאמנות ליכא שטר כלל ונאמנים המשכירים וק"ל כלל הדברי' שלע"ד המשכירים נאמנים מטעם דבכל ספק הבא לפנינו אמרי' קרקע בחזקת בעליה עומדת וכ"כ הרש"בא בתשובה דבכל ספק הנולד בין שוכר למשכיר קרקע בחזקת בעלי' עומדת וכבר נתיישב תשובת הרש"בא יפה ובררתי שאין כאן נאמנות שאינו חוזר אלא לכל הנ"ל שכן היה גם מה שכתוב ועל כל דבר וטענה היינו שיטענו הם לבטל הדברי' הכתובי' בשטר שהיו הם צריכי' לטעון כגון אם היו רוצי' להוציאו מן הבית קודם הזמן באומרם אתה הבטחנו שאם נחזור לך המעות תצא מן הבית שאז היו צריכים הם ראיה בהא האמינוהו בלא שבועה אבל בתנאי הנזכר שאז אינם צריכים לא טענה ולא ראיה לא האמינוהו וידוע שכל פירוש שאנו יכולים לפרש כל שאינו מבטל השטר יש לנו לפרש אפילו דחוק כ"ש בהא שאינו דחוק כלל וגם לא דמי האי שטרא לשאר שטרי מלוה דאין הלוה נאמן לומר פרעתי דהתם איכא טעמא דשטרך בידי מאי בעי ומש"ה הוא בחזקת שאינו פרוע לעולם אבל הכא ליכא למימר הכי דהאי שטרא נעשה להוציא קול כנ"ל וגם בעבור שכירות שאר השנים וכן היה צריך לעמוד השטר ביד השוכר כדי שלא יאמרו כבר עבר זמן השכירות והנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |