שו"ת הריב"ש/תמז: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''עוד לו על הענין הנזכר''' | '''עוד לו על הענין הנזכר''' | ||
'''האדון''' | '''האדון''' נ"ר ראיתי דבריך האחרונים ויהיו בפי כדבש למתוק אכלתי מהם דיי וידעתי כל מעשיך לשם שמים ועם כל זה כדי לתת מקום לשלום אף בראותך מעשים אשר לא יעשו אשר ראוי לגעור בעושים ולהוכיחם היה טוב לקרוא לחכם ההוא להיות ידו אתך להסיר מכשול עון ולקנא בעושה עולה ושניכם כאחד טובים תוכלו להוכיח ולגעור מבלי נודד כנף. וחי נפשי אני ראיתי בברצלונה את מורנו הרב רבינו נסים זצ"ל כשהיה רוצה להוכיח על אי זה דבר מעצמו קצת מעשירי הקהל היו מתריסין כנגדו ומבטלין עצתו ואם הי' לו שם כמה גדולי הקהל קרוביו בעלי בריתו אוהביו ותלמידיו וגם בגוים גדול שמו וכ"ש בישראל ואינך עתה בשוקי טוליטו"לה שהיית שם כשמעון בן שטח ואל תחשדני לא אאמין בדבריך חלילה כי חי נפשי אני מאמין בכל מה שאמרת כאלו ראו עיני אלא שאני אומר שעם כל זה אין עליך להקפיד כי אם לא עשה לך כמו שעשו בני בתירה להלל מיראתו פן תעשה לו כאשר עשה הלל לבני בתירה שהתחיל מקנטרן בדברים אין להפליא אם אינו ענותן כבני בתירה ומוזכר בירושלמי דכתובות {{ממ|פי"ב ה"ג}} שרבינו הקדוש היה אומר שכל דבר ענוה ושפלות היה עושה זולתי מה שעשו בני בתירה להלל שכבודו לאחר לא יתן. ומעתה ישא כל אדם קל וחמר בעצמו ולא תחוש ואם הוא יהיה קפדן כשמאי היה לו ענותן כהלל וסופך תעלה מעלה מעלה שנאמר כל גיא ינשא. בדבר השאלה ידעת האדון נ"ר שאין לנו לדון בדיני תורתנו ומצותיה על פי חכמי הטבע והרפואה שאם נאמין לדבריהם אין תורה מן השמים חלילה כי כן הניחו הם במופתיהם הכוזבים ואם תדין בדיני הטרפות על פי חכמי הרפואה שכר הרבה תטול מן הקצבים כי באמת יהפכו רובם ממות לחיים ומחיים למות ויחליפו חי במת כי אין ספק בנטלה הכבד ונשאר בה כזית שאנחנו מכשירים הם יאמרו שימות לשעתו והן בחרותה בידי שמים ואחרים וכמה וכמה אחרים שאנחנו אוסרים כמו כל הסרכות וכל המראות הפוסלות בריאה וכן בדיני הדריסה ואחרים שאין ספק שהם מלעיגים בנו עליהם יוצק זהב רותח לתוך פיהם. והרמב"ם ז"ל כששנה מעט ואמר שצומת הגידין הם בעצם התחתון בעופות לא הודו לו אחרי שלפי סוגית הגמרא נראה שהוא בעצם האמצעי ולא נזכר בתלמוד חלוק בין בהמה לעופות ואעפ"י שהיה הרב ז"ל חכם בחכמת הרפואה והטבע ובקי בנתוח כי לא מפי הטבע והרפואה אנו חיין ואנחנו על חכמינו ז"ל נסמוך אפילו יאמרו לנו על ימין שהוא שמאל שהם קבלו האמת ופירושי המצוה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה לא נאמין אל חכמי היונים והישמעאלים שלא דברו רק מסברתם ועל פי אי זה נסיון מבלי שישגיחו על כמה ספקות יפלו בנסיון ההוא כמו שהיו עושין חכמינו ז"ל כמוזכר בפרק המפלת {{ממ|ל':}} אני מביא ראיה מן התורה ואתם מביאים ראיה מן השוטים ובכמה ענינים בסוד היצירה הם חולקים על דברי רז"ל כמו צורת יצירת הולד לארבעים יום וקודם לכן מיא בעלמא הוא וכגון אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידין וכו' והם סוברים שהכל מן האם וזרע האב פעולתו להקפיא ולהעמיד זרע האשה כפעל הקיבה להעמיד החלב וכגון אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וכו' והם דעתם בהפך וכן במה שאמרו ז"ל {{ממ|שם ל"א.}} שלשה חדשים האחרונים תשמיש יפה לה ויפה לולד והם סוברים בחדש השמיני קשה לה מאד גם בזה אפשר שיהיה דעתם כנגד דברי רז"ל כי באולי נסו באחת או בשתים וראו שנגמר לתחלת תשיעי ואולי הי' בר ז' ואשתהי או שהיו מבעילות קדומות ואף אם מסרום לשומר אין אפטרופוס לעריות ואימר שומר בא עליהן ויותר יש לנו להאמין בשמואל או לחוש לדבריו דנהירן ליה שבילי רקיעא ובחכמת הרפואה העיד על עצמו ואמר לכל מילי ידענא אסותיהו {{ממ|ב"מ קי"ג:}} וגם חכמי הרפוא' לא ראית בדבריהם שיאמרו שיצא מכלל נפל אף כשמת בן יומו אבל אולי אמרו שאפשר שתגמר יצורתו לתחלת תשעה חדשים ועוד שאין להפליא על הרופאים שהרי גם דעת רבי יהודה היה כן אלא שהרמב"ם ז"ל וחבריו חשו לדשמואל וגם שנראה להם פירש כלו חדשיו שיהיו כל תשעה שלמים. ומה שנפלאת למה לא כתב בהלכות רוצח גמורים המדקדק בלשונו יראה שלא היה צריך שם לבאור אחר כי בהלכות יבום שאומר שכשנולד לתשעה חדשים יצא מספק נפל אז היה צריך לבאר גמורים פן יטעה אדם לומר שכונת אמרו נולד לתשעה חדשים היא להתחלת ט' חדשים אבל בהלכות רוצח לא הזכיר זה בנולד לט' חדשים שהוא ולד גמור רק בנולד לפחות מתשעה שהוא נפל שכך כתב הרי זה נהרג עליו אם הרג בזדון או גולה אם הרג בשוגג והוא שכלו לו חדשיו אבל אם נולד לפחות מט' חדשים הרי הוא כנפל וכו' והדבר ברור מלשון זה שכל שלא שלמו לו כל הט' חדשים שהוא פחות מתשעה חדשים אף אם לא יזכיר גמורים וכל שכן שהזכיר מתחלה בסמוך בבן קיימא שכלו לו חדשיו ונתבארה כבר כונתו בהלכות יבום בכלו חדשיו שהוא ט' חדשים גמורים. ולדברי כבודך חי נפשי אני תמה בהלכות רוצח למה לא הזכיר לפחות מט' חדשים ושני ימים ואלו השני ימים איך אינשינהו דלא איירי בהון בשום מקום מספריו גם לא נזכרו בדברי שום מחבר ומבואר הוא בגמ' {{ממ|נדה ל"ח.}} לדברי רבי יהודה דאית ליה יולדת למקוטעין דקיי"ל שיפורא גרים ומלשון זה נראה דלרבי יהודה בתחלת חדש תשיעי הוי זמן לידה. ויש אתנו שתי נוסחאות מפרש"י ז"ל במסכת נדה ובשתיהן כתוב כלשון הזה שיפורא גרים כלומר כניסת החדש של תשיעי גורמת לידת הולד דמכי עייל ירחא הוי זמן לידה הלכך כל דמים שרואה בו מקושי אינו אלא מחמת ולד אע"ג דאיכא שופי בתרייהו ואפי' בתחלת תשיעי הוי מחמת ולד דקסבר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין ע"כ. גם כתוב בשתיהן בפירוש שהטעם לרבי יהודה בקשיתה שנים בסוף שמיני ואחד בסוף תשיעי שהיא יולדת בזוב משום דכיון דרוב זיבה בשמיני הואי שאין הולד מטהר שדי חד יומא בתר תרין והרי היא זבה ואין בכאן שום דוחק שהרי כיון שהוחזקה לראות שתים והרי הוא זבה קטנה יותר ראוי לתלות הדם בזיבה מלתלות בקושי אפילו סמוך ללידה וכל המפרשים כן פירשו זה וכן בחדושי הרשב"א ז"ל. ואתה האדון באת לפרש בטעמו של רבי יהודה דבר חדש שלא נשמע כמוהו שצריכה ליכנס שני ימים בחדש תשיעי ואותן שני ימים מאן דכר שמיהו ואעפ"י שהוזכרו {{ממ|שם:}} ביולדת לשבעה אפשר לחלק ולומר דבט' אינו צריך ואם נאמר דכל שכן הוא דבתשעה איכא מאן דסבירא ליה דאינה יולדת למקוטעין א"כ מאן דאמר יולדת די שיהיו מקוטעין שלה לשני ימים כמו ביולדת לז' כבר בארתי דאפילו ביולדת לשבעה לא בעינן שני ימים כלל ומעשה שהיה כך היה והוא דבר נאה ומתקבל. וכן נראה שהבינו כל המפרשים והמחברים ז"ל שלא ראינו מהם מי שיזכיר אלו השני ימים ואתה האדון נ"ר הוכחת שיהיה ארבעה עם השנים הנוספים בשתי תקופות וכל שכן שהוא ראיה לדברי שלא באו רק להוכיח שאפשר שתלד למקוטעין כיון שהיה כן וכיון שיולדת למקוטעין לא בעינן רק שתכנס בחדש השביעי דשיפורא גרים ביולדת לשבעה גם זה ראיה דביולדת לתשעה למאן דאית ליה אינה יולדת למקוטעין אי אפשר כלל שתלד למקוטעין בן קיימא שאם לא כן מה ראיה הביאו דאפילו לדידיה יולדת לשבעה יולדת למקוטעין לפי שאירע כן פעם אחת הלא אפילו בט' דסבירא ליה אינה יולדת אפשר שיהיה כן אלא שאילו מצוי. אלא ודאי דלשמואל דאית ליה אינה יולדת למקוטעין אינה יולדת לעולם ולא כמו שכתב כבודך בכתבך השני דיולדת אלא דלא שכיח ולדברי היה לשון הר"ם ז"ל מדוקדק אם יאמר דבנולד בתוך שני חדשים הרי הוא כנפל אלא שכונתו דבעינן תשעה חדשים גמורים ולדברי כבודך היה לו להזכיר השני ימים ומה חטאו לו. ומה שמצאת בפירוש רש"י ז"ל שמפרש קושית הגמרא לשמואל מדקאמר רבי יהודה אפי' בסוף תשיעי ילדה דמשמע שאפילו היולדת לתשעה גמורים היה זמנה לילד משני ימים בחדש לא מצאנו זה כלל בפירוש רש"י שלנו שיפרש זה על קושית הגמרא רק שמפרש זה לפי דרכו בפירוש הברייתא מה רצה לומר ואפילו בסוף תשיעי ילדה ובנוסחא אחת מן הפירוש הכתוב מבואר שמפרש על קושי' בלשון הזה איני ומי סבר ר' יהודה יולדת לט' יולדת למקוטעין דקתני ואפי' בתחלת תשיעי ילדה והאמר שמואל וכו' וא"כ קשיא לשמואל ע"כ. ובנוסחא אחרת מן הפירש אינו מפרש דבר על קושית הגמרא כי אינה צריכה פירש. ובאמת כי נראה עקר הקושיא מסיפא דקתני אינה יולדת בזוב משום דשיפורא גרים ומתחלת החדש הוי זמן לידה והוי ולד של קיימא ובירושלמי {{ממ|יבמות פ"ד הי"א}} הוכיחו מדקתני דיה חדשה ולא קתני שלשים זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים. ולפי מה שהבנת מפרש"י לא יהיה קשה כלל מדרבי יהודה לשמואל שהרי ילדה בסוף תשיעי דקאמר רבי יהודה ר"ל שילדה בתוך חדש תשיעי בסופו דאי אחר שנכנס עשירי ועברו תשע חדשים של שלשים יום כדברי שמואל לא היה נותן לה ר' יהודה קשוי של חדש ט' כלל כיון שאין קשוי זה מחדש שילדה בו כדקאמר דיה חדשה וא"כ מאי קושיא לשמואל שהרי לפי סברתך אפילו שמואל יודה דכל שילדה קודם רע"א יום שהוא ולד קיימא אי מבעילות קודמות אי מבר ז' ואשתהי וא"כ שפיר יהיב ליה רבי יהודה קשוי לכל החדש ההוא אבל של חדש שמיני לא. ואף אם היה זמן לידה לולד זה לפי שאין הקשוי בחדש שילדה בו. גם מה שתרצת מתחלה ופירשת שהקושיא היא היכי איכפל תנא לאשמועינן דינא במלתא דלא שכיחא. חוץ מכבודך שאינה פירכא שהרי רבי יהודה אומר דעתו בקשוי שהוא חדש אחד ושיש בדבר להקל ולהחמיר ומפרש כיצד יהיה זה כגון שיקרה כך וכך. ואין להקשות בכגון זה איכפל תנא לאשמועינן אלא בשונה דבריו סתם ואין מציאות להם אלא בדרך זר רחוק רחוק מי ימצאנו כגון ההיא דפ' הזהב {{ממ|מ"ו.}} דקתני סתמא היה עומד בגורן וכו' ואקשינן איכפל תנא לאשמועינן בגברא ערטילאי דלית ליה ולא כלום. וכן בפ"ק דקדושין {{ממ|כ"ו:}} דקתני סתמא ולקנות אגבה נכסים שאין להם אחריות ומקשינן איכפל תנא לאשמועינן מחט וגם בזו תירץ רב אשי מאן לימא לן דלא תלי בה מרגניתא דשויא אלפא זוזי. גם מה שכתב כבודך דאשה שנשאת היום ומת בעלה למחר וילדה לשמונה ושני ימים שאינה מותרת לינשא דתלי' שזנתה כשהיא פנויה דאזלינן בתר רובא וחזקה ליבום שאוסרין אותה ולא תלי' בבר ז' ואשתהי דהוי מעוטא. חוץ מכבודך דבר זה מבואר הבטול שהרי לרשב"ג דקיי"ל כותיה כל ששהה הולד שלשים יום שיצא מכלל נפל מותרת לינשא ואפי' היה בן שמנה ודאי כגון שנשאת היום ומת למחר או פירש משום דאמרינן בר ז' הוא ואשתהי ולדבריך היה לנו לחוש לזנות דקודם שנשאת ולאסרה משום רובא וחזקה אלא שאין תולין לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפי' על צד הרחוק שאין חושדין בכשרות. ועוד דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר וזה ברור. ובפרק אלמנה לכ"ג {{ממ|ס"ט:}} לגבי כהן שפתה את בת יכראל לא חששו לזנות דפלויה ואפי' גבי תרומה שהיא במיתה ואפי' בדדיימא מעלמא כרבא בלישנא בתרא דאתמר התם ואפילו באשה שהיתה פנויה לכל ואפילו לכהן זה היתה ביאתה ביאת זנות וכ"ש באשה שהיתה בחזקת כשרה שנשאת והיא ברשות בעלה שיש לתלות בביאת בעלה שהיא בכשרות ואינה מתהפכת בה. וכן שיש לומר כאן נמצא וכאן היה ולא נאמר שזינתה קודם גכן. גם מ"ש שלא נזכר בפירוש רש"י ז"ל נפל בכל אותה סוגיא באמת בנוסחא אחת מפרש"י כתוב בדברי שמואל כלשון הזה ויולדת בן קיימא שאינו נפל אלא לרע"א וכו' ע"כ. ובנוסחא האחרת שהיא שטה קצרה אין כתוב מזה דבר והשטה הארוכה היא שהיתה בידי מתחלה. ומה שהקשית למה לא תרצו שמואל דאמר כתנא דאי זהו בן שמונה כל שלא כלו חדשיו זה אינו קשה דמשנת חסידים מבוארת יותר ועוד שהיא ממש כשמואל שאינה יולדת כי אם באותן השלשה לא קודם ולא אחר. ומ"ש בשם הרי"ט ז"ל דשמואל וחסידים לא דברו אלא למקומם ושעתם וקרא דהריון סימנא ואסמכתא בעלמא הוא אין לי חדושי הרי"ט ז"ל. ומ"מ הרי אתה רואה מדבריו שהבין דברי שמואל כדברי שהם בדוקא לכל הפחות למקומם ושעתם ולא כדבריך ואם הר"ם והאחרים ז"ל לא סמכו על סברא זו לעשות מעשה להקל אין להפליא. וגם שאפשר שהרי"ט ז"ל לא אמר אלא שבזמן הזה אפשר שתלד למקוטעין ולא יהיה נפל אבל לא אמר שבשעור זמן זה יצא מכלל ספק נפל אף אם מת תוך שלשים כאלו כלו לו תשעה חדשים שלמים או שהרי"ט ז"ל לא אמר רק על מאי דס"ל דלא משתהי ואנן קיי"ל דמשתהי כרבה תוספאה {{ממ|יבמות פ':}} והרמב"ן ז"ל סמך על מ"ש בכתבי הראשון מדאמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין משמע וליה לא ס"ל כדרך הפוסקים לסמוך בכיוצא בזה ולא על מה שכתבת ומי שיחפוץ לחלוק עליך יאמר שגם הרמב"ן ז"ל לא כתב כן אלא באבלות להחמיר אבל לא להקל בחליצה ואני חפצתי צדקך ואתה האדון נ"ר רוצה להציל עינינו באמרך שגם המחברים ז"ל שכתבו בפי' שצריכה חליצה עד שנדע בודאי שכלו חדשיו ונולד לט' חדשים גמורים שאין דעתם כן אלא שכותבים הפך כונתם ודבר זה אלו אמרו יהושע בן נון לא צייתנא ליה בשגם הוא בשר וגם אנחנו עיני בשר לנו וכראות אנוש נראה ואם תרצה תאמר שנעלמה מהם הלכה ואם קבלה נקבל. ומ"ש כי לרוב חפצי לטהר את השרץ לא דקדקתי בשני מקומות לא כי רק כי לרוב נחצי לשלח שלוחך למען תצדק בדברך טעיתי בחושבנא בההיא דפרק החולץ חשבתי שבעה חדשים דבתרא ושנים וחצי דהמתנה הרי שמונה חדשים וחצי וחסרתי חדש אחד מן החשבון אגב ריהטא והעבודה תכף לכת שלוחך הרגשתי בטעותי זה וגליתי לתלמידך הנבון ה"ר יוסף בן מניר י"ץ וכן לתלמידך אחר ה"ר משה בן עבאסי י"א זה שלא בפני זה ונאמנים הם עלי אם לא כמה ימים טרם בא כתבך השני אמרתי להם זה וחפשתי אם אמצא הולך דרך גבולכם למען אכתוב לכבודך מזה ולא מצאתי ולזה אשחר פני כבודך להעביר הקולמוס על זה מכתבי הראשון מהלשון המתחיל והא דקאמר בריש מלתיה בר ז' וכו' עד ועוד נראה שהדבר מוכרח ואל ישכן האדון באהלו עולה. אך על התפיסה האחרת שתפשת עלי אין תפיסה חוץ מכבודך דההיא דרבן שמעון בן גמליאל שנויה בתוספתא דשבת {{ממ|פט"ז}} גבי בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו ועלה קתני אי זהו בן שמונה וכו' רשב"ג אומר כל ששהה וכו' ואע"ג דרשב"ג מקרא דפדיון הבן יליף לה וכללא כייל מיהו מילתיה על ההיא דבן שמונה אתמרא ואי בגמרא בפרק הערל לא מצי לאוכוחי אלא מפדיון הבן הוה להו לאיתויי כולה מלתא דרשב"ג ולסיומי בה שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה ולפרושי טפי ולא לאיתויי סתמא כיון דעקרא אתמרא במלתא דליכא לאוכוחי מינה מידי ולדבריך כ"ש שהוספת לרשב"ג חיוב בפדיון הבן כל ששהא שלשים יום אפילו נשא ופירש ונולד לשמונה חדשים מיום הנשואין ומוציאין ממון מחזקתו ולא תליא בזנות דקודם נשואין. סוף דבר כל תליא בזנות ישתקע ולא יאמר. ומה שלא חמלתי על האשה לפסלה לכהונה לפי שרז"ל לא חשו לזה לכתחלה רק בנתקדשה כדי שלא יוציאנה מתחת בעלה כהן ואף לאחר מיתת בעלה כהן כתב הרמב"ם ז"ל שצריכה חליצה קודם שתנשא לאחר ואחרי ראות לעיני השמש דעת הר"ם וחבריו ז"ל שצריכה תשעה חדשים גמורים ודעת הרמב"ן ז"ל המקל לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר. הנה היה ראוי לפסוק הדין להחמיר ולכבודך לא רציתי ויצאתי מגדרי אבל כתבתי כי מי שירצה להקל יש לו אילן גדול לסמוך עליו והראיתי פנים שאפשר להקל וכתבתי החומרא דרך ברכה. וחי נפשי גם לך האדון נ"ר היה ראוי לומר כי היא מותרת גמורה לדעתך אבל שלא תתירנה לחוש לדברי הזקן לכבודו כדברי רבי על רבי יוסי ואע"ג דאלו רבי יוסי קיים כפוף ויושב לפני רבי הוה ובזה בטלה מחלוקת. ותדע האדון נ"ר כי אני שלחתי בברצלונה לבני י"א יודיעני מה ה"ר חסדאי קרשקש נ"ר אומר בדבר זה ולא גליתי לו דעתי והודיעני כי דעתו דבעי' שלמים. ואתה דע לך והנני חוזר וכותב תשובה לידיד הנבון חתנך י"א כאשר צוית בקצרה אך בעקר הדין לא אוסיף ולא אגרע כי לא נכון: | ||
גרסה אחרונה מ־19:29, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד לו על הענין הנזכר
האדון נ"ר ראיתי דבריך האחרונים ויהיו בפי כדבש למתוק אכלתי מהם דיי וידעתי כל מעשיך לשם שמים ועם כל זה כדי לתת מקום לשלום אף בראותך מעשים אשר לא יעשו אשר ראוי לגעור בעושים ולהוכיחם היה טוב לקרוא לחכם ההוא להיות ידו אתך להסיר מכשול עון ולקנא בעושה עולה ושניכם כאחד טובים תוכלו להוכיח ולגעור מבלי נודד כנף. וחי נפשי אני ראיתי בברצלונה את מורנו הרב רבינו נסים זצ"ל כשהיה רוצה להוכיח על אי זה דבר מעצמו קצת מעשירי הקהל היו מתריסין כנגדו ומבטלין עצתו ואם הי' לו שם כמה גדולי הקהל קרוביו בעלי בריתו אוהביו ותלמידיו וגם בגוים גדול שמו וכ"ש בישראל ואינך עתה בשוקי טוליטו"לה שהיית שם כשמעון בן שטח ואל תחשדני לא אאמין בדבריך חלילה כי חי נפשי אני מאמין בכל מה שאמרת כאלו ראו עיני אלא שאני אומר שעם כל זה אין עליך להקפיד כי אם לא עשה לך כמו שעשו בני בתירה להלל מיראתו פן תעשה לו כאשר עשה הלל לבני בתירה שהתחיל מקנטרן בדברים אין להפליא אם אינו ענותן כבני בתירה ומוזכר בירושלמי דכתובות (פי"ב ה"ג) שרבינו הקדוש היה אומר שכל דבר ענוה ושפלות היה עושה זולתי מה שעשו בני בתירה להלל שכבודו לאחר לא יתן. ומעתה ישא כל אדם קל וחמר בעצמו ולא תחוש ואם הוא יהיה קפדן כשמאי היה לו ענותן כהלל וסופך תעלה מעלה מעלה שנאמר כל גיא ינשא. בדבר השאלה ידעת האדון נ"ר שאין לנו לדון בדיני תורתנו ומצותיה על פי חכמי הטבע והרפואה שאם נאמין לדבריהם אין תורה מן השמים חלילה כי כן הניחו הם במופתיהם הכוזבים ואם תדין בדיני הטרפות על פי חכמי הרפואה שכר הרבה תטול מן הקצבים כי באמת יהפכו רובם ממות לחיים ומחיים למות ויחליפו חי במת כי אין ספק בנטלה הכבד ונשאר בה כזית שאנחנו מכשירים הם יאמרו שימות לשעתו והן בחרותה בידי שמים ואחרים וכמה וכמה אחרים שאנחנו אוסרים כמו כל הסרכות וכל המראות הפוסלות בריאה וכן בדיני הדריסה ואחרים שאין ספק שהם מלעיגים בנו עליהם יוצק זהב רותח לתוך פיהם. והרמב"ם ז"ל כששנה מעט ואמר שצומת הגידין הם בעצם התחתון בעופות לא הודו לו אחרי שלפי סוגית הגמרא נראה שהוא בעצם האמצעי ולא נזכר בתלמוד חלוק בין בהמה לעופות ואעפ"י שהיה הרב ז"ל חכם בחכמת הרפואה והטבע ובקי בנתוח כי לא מפי הטבע והרפואה אנו חיין ואנחנו על חכמינו ז"ל נסמוך אפילו יאמרו לנו על ימין שהוא שמאל שהם קבלו האמת ופירושי המצוה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה לא נאמין אל חכמי היונים והישמעאלים שלא דברו רק מסברתם ועל פי אי זה נסיון מבלי שישגיחו על כמה ספקות יפלו בנסיון ההוא כמו שהיו עושין חכמינו ז"ל כמוזכר בפרק המפלת (ל':) אני מביא ראיה מן התורה ואתם מביאים ראיה מן השוטים ובכמה ענינים בסוד היצירה הם חולקים על דברי רז"ל כמו צורת יצירת הולד לארבעים יום וקודם לכן מיא בעלמא הוא וכגון אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידין וכו' והם סוברים שהכל מן האם וזרע האב פעולתו להקפיא ולהעמיד זרע האשה כפעל הקיבה להעמיד החלב וכגון אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וכו' והם דעתם בהפך וכן במה שאמרו ז"ל (שם ל"א.) שלשה חדשים האחרונים תשמיש יפה לה ויפה לולד והם סוברים בחדש השמיני קשה לה מאד גם בזה אפשר שיהיה דעתם כנגד דברי רז"ל כי באולי נסו באחת או בשתים וראו שנגמר לתחלת תשיעי ואולי הי' בר ז' ואשתהי או שהיו מבעילות קדומות ואף אם מסרום לשומר אין אפטרופוס לעריות ואימר שומר בא עליהן ויותר יש לנו להאמין בשמואל או לחוש לדבריו דנהירן ליה שבילי רקיעא ובחכמת הרפואה העיד על עצמו ואמר לכל מילי ידענא אסותיהו (ב"מ קי"ג:) וגם חכמי הרפוא' לא ראית בדבריהם שיאמרו שיצא מכלל נפל אף כשמת בן יומו אבל אולי אמרו שאפשר שתגמר יצורתו לתחלת תשעה חדשים ועוד שאין להפליא על הרופאים שהרי גם דעת רבי יהודה היה כן אלא שהרמב"ם ז"ל וחבריו חשו לדשמואל וגם שנראה להם פירש כלו חדשיו שיהיו כל תשעה שלמים. ומה שנפלאת למה לא כתב בהלכות רוצח גמורים המדקדק בלשונו יראה שלא היה צריך שם לבאור אחר כי בהלכות יבום שאומר שכשנולד לתשעה חדשים יצא מספק נפל אז היה צריך לבאר גמורים פן יטעה אדם לומר שכונת אמרו נולד לתשעה חדשים היא להתחלת ט' חדשים אבל בהלכות רוצח לא הזכיר זה בנולד לט' חדשים שהוא ולד גמור רק בנולד לפחות מתשעה שהוא נפל שכך כתב הרי זה נהרג עליו אם הרג בזדון או גולה אם הרג בשוגג והוא שכלו לו חדשיו אבל אם נולד לפחות מט' חדשים הרי הוא כנפל וכו' והדבר ברור מלשון זה שכל שלא שלמו לו כל הט' חדשים שהוא פחות מתשעה חדשים אף אם לא יזכיר גמורים וכל שכן שהזכיר מתחלה בסמוך בבן קיימא שכלו לו חדשיו ונתבארה כבר כונתו בהלכות יבום בכלו חדשיו שהוא ט' חדשים גמורים. ולדברי כבודך חי נפשי אני תמה בהלכות רוצח למה לא הזכיר לפחות מט' חדשים ושני ימים ואלו השני ימים איך אינשינהו דלא איירי בהון בשום מקום מספריו גם לא נזכרו בדברי שום מחבר ומבואר הוא בגמ' (נדה ל"ח.) לדברי רבי יהודה דאית ליה יולדת למקוטעין דקיי"ל שיפורא גרים ומלשון זה נראה דלרבי יהודה בתחלת חדש תשיעי הוי זמן לידה. ויש אתנו שתי נוסחאות מפרש"י ז"ל במסכת נדה ובשתיהן כתוב כלשון הזה שיפורא גרים כלומר כניסת החדש של תשיעי גורמת לידת הולד דמכי עייל ירחא הוי זמן לידה הלכך כל דמים שרואה בו מקושי אינו אלא מחמת ולד אע"ג דאיכא שופי בתרייהו ואפי' בתחלת תשיעי הוי מחמת ולד דקסבר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין ע"כ. גם כתוב בשתיהן בפירוש שהטעם לרבי יהודה בקשיתה שנים בסוף שמיני ואחד בסוף תשיעי שהיא יולדת בזוב משום דכיון דרוב זיבה בשמיני הואי שאין הולד מטהר שדי חד יומא בתר תרין והרי היא זבה ואין בכאן שום דוחק שהרי כיון שהוחזקה לראות שתים והרי הוא זבה קטנה יותר ראוי לתלות הדם בזיבה מלתלות בקושי אפילו סמוך ללידה וכל המפרשים כן פירשו זה וכן בחדושי הרשב"א ז"ל. ואתה האדון באת לפרש בטעמו של רבי יהודה דבר חדש שלא נשמע כמוהו שצריכה ליכנס שני ימים בחדש תשיעי ואותן שני ימים מאן דכר שמיהו ואעפ"י שהוזכרו (שם:) ביולדת לשבעה אפשר לחלק ולומר דבט' אינו צריך ואם נאמר דכל שכן הוא דבתשעה איכא מאן דסבירא ליה דאינה יולדת למקוטעין א"כ מאן דאמר יולדת די שיהיו מקוטעין שלה לשני ימים כמו ביולדת לז' כבר בארתי דאפילו ביולדת לשבעה לא בעינן שני ימים כלל ומעשה שהיה כך היה והוא דבר נאה ומתקבל. וכן נראה שהבינו כל המפרשים והמחברים ז"ל שלא ראינו מהם מי שיזכיר אלו השני ימים ואתה האדון נ"ר הוכחת שיהיה ארבעה עם השנים הנוספים בשתי תקופות וכל שכן שהוא ראיה לדברי שלא באו רק להוכיח שאפשר שתלד למקוטעין כיון שהיה כן וכיון שיולדת למקוטעין לא בעינן רק שתכנס בחדש השביעי דשיפורא גרים ביולדת לשבעה גם זה ראיה דביולדת לתשעה למאן דאית ליה אינה יולדת למקוטעין אי אפשר כלל שתלד למקוטעין בן קיימא שאם לא כן מה ראיה הביאו דאפילו לדידיה יולדת לשבעה יולדת למקוטעין לפי שאירע כן פעם אחת הלא אפילו בט' דסבירא ליה אינה יולדת אפשר שיהיה כן אלא שאילו מצוי. אלא ודאי דלשמואל דאית ליה אינה יולדת למקוטעין אינה יולדת לעולם ולא כמו שכתב כבודך בכתבך השני דיולדת אלא דלא שכיח ולדברי היה לשון הר"ם ז"ל מדוקדק אם יאמר דבנולד בתוך שני חדשים הרי הוא כנפל אלא שכונתו דבעינן תשעה חדשים גמורים ולדברי כבודך היה לו להזכיר השני ימים ומה חטאו לו. ומה שמצאת בפירוש רש"י ז"ל שמפרש קושית הגמרא לשמואל מדקאמר רבי יהודה אפי' בסוף תשיעי ילדה דמשמע שאפילו היולדת לתשעה גמורים היה זמנה לילד משני ימים בחדש לא מצאנו זה כלל בפירוש רש"י שלנו שיפרש זה על קושית הגמרא רק שמפרש זה לפי דרכו בפירוש הברייתא מה רצה לומר ואפילו בסוף תשיעי ילדה ובנוסחא אחת מן הפירוש הכתוב מבואר שמפרש על קושי' בלשון הזה איני ומי סבר ר' יהודה יולדת לט' יולדת למקוטעין דקתני ואפי' בתחלת תשיעי ילדה והאמר שמואל וכו' וא"כ קשיא לשמואל ע"כ. ובנוסחא אחרת מן הפירש אינו מפרש דבר על קושית הגמרא כי אינה צריכה פירש. ובאמת כי נראה עקר הקושיא מסיפא דקתני אינה יולדת בזוב משום דשיפורא גרים ומתחלת החדש הוי זמן לידה והוי ולד של קיימא ובירושלמי (יבמות פ"ד הי"א) הוכיחו מדקתני דיה חדשה ולא קתני שלשים זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים. ולפי מה שהבנת מפרש"י לא יהיה קשה כלל מדרבי יהודה לשמואל שהרי ילדה בסוף תשיעי דקאמר רבי יהודה ר"ל שילדה בתוך חדש תשיעי בסופו דאי אחר שנכנס עשירי ועברו תשע חדשים של שלשים יום כדברי שמואל לא היה נותן לה ר' יהודה קשוי של חדש ט' כלל כיון שאין קשוי זה מחדש שילדה בו כדקאמר דיה חדשה וא"כ מאי קושיא לשמואל שהרי לפי סברתך אפילו שמואל יודה דכל שילדה קודם רע"א יום שהוא ולד קיימא אי מבעילות קודמות אי מבר ז' ואשתהי וא"כ שפיר יהיב ליה רבי יהודה קשוי לכל החדש ההוא אבל של חדש שמיני לא. ואף אם היה זמן לידה לולד זה לפי שאין הקשוי בחדש שילדה בו. גם מה שתרצת מתחלה ופירשת שהקושיא היא היכי איכפל תנא לאשמועינן דינא במלתא דלא שכיחא. חוץ מכבודך שאינה פירכא שהרי רבי יהודה אומר דעתו בקשוי שהוא חדש אחד ושיש בדבר להקל ולהחמיר ומפרש כיצד יהיה זה כגון שיקרה כך וכך. ואין להקשות בכגון זה איכפל תנא לאשמועינן אלא בשונה דבריו סתם ואין מציאות להם אלא בדרך זר רחוק רחוק מי ימצאנו כגון ההיא דפ' הזהב (מ"ו.) דקתני סתמא היה עומד בגורן וכו' ואקשינן איכפל תנא לאשמועינן בגברא ערטילאי דלית ליה ולא כלום. וכן בפ"ק דקדושין (כ"ו:) דקתני סתמא ולקנות אגבה נכסים שאין להם אחריות ומקשינן איכפל תנא לאשמועינן מחט וגם בזו תירץ רב אשי מאן לימא לן דלא תלי בה מרגניתא דשויא אלפא זוזי. גם מה שכתב כבודך דאשה שנשאת היום ומת בעלה למחר וילדה לשמונה ושני ימים שאינה מותרת לינשא דתלי' שזנתה כשהיא פנויה דאזלינן בתר רובא וחזקה ליבום שאוסרין אותה ולא תלי' בבר ז' ואשתהי דהוי מעוטא. חוץ מכבודך דבר זה מבואר הבטול שהרי לרשב"ג דקיי"ל כותיה כל ששהה הולד שלשים יום שיצא מכלל נפל מותרת לינשא ואפי' היה בן שמנה ודאי כגון שנשאת היום ומת למחר או פירש משום דאמרינן בר ז' הוא ואשתהי ולדבריך היה לנו לחוש לזנות דקודם שנשאת ולאסרה משום רובא וחזקה אלא שאין תולין לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפי' על צד הרחוק שאין חושדין בכשרות. ועוד דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר וזה ברור. ובפרק אלמנה לכ"ג (ס"ט:) לגבי כהן שפתה את בת יכראל לא חששו לזנות דפלויה ואפי' גבי תרומה שהיא במיתה ואפי' בדדיימא מעלמא כרבא בלישנא בתרא דאתמר התם ואפילו באשה שהיתה פנויה לכל ואפילו לכהן זה היתה ביאתה ביאת זנות וכ"ש באשה שהיתה בחזקת כשרה שנשאת והיא ברשות בעלה שיש לתלות בביאת בעלה שהיא בכשרות ואינה מתהפכת בה. וכן שיש לומר כאן נמצא וכאן היה ולא נאמר שזינתה קודם גכן. גם מ"ש שלא נזכר בפירוש רש"י ז"ל נפל בכל אותה סוגיא באמת בנוסחא אחת מפרש"י כתוב בדברי שמואל כלשון הזה ויולדת בן קיימא שאינו נפל אלא לרע"א וכו' ע"כ. ובנוסחא האחרת שהיא שטה קצרה אין כתוב מזה דבר והשטה הארוכה היא שהיתה בידי מתחלה. ומה שהקשית למה לא תרצו שמואל דאמר כתנא דאי זהו בן שמונה כל שלא כלו חדשיו זה אינו קשה דמשנת חסידים מבוארת יותר ועוד שהיא ממש כשמואל שאינה יולדת כי אם באותן השלשה לא קודם ולא אחר. ומ"ש בשם הרי"ט ז"ל דשמואל וחסידים לא דברו אלא למקומם ושעתם וקרא דהריון סימנא ואסמכתא בעלמא הוא אין לי חדושי הרי"ט ז"ל. ומ"מ הרי אתה רואה מדבריו שהבין דברי שמואל כדברי שהם בדוקא לכל הפחות למקומם ושעתם ולא כדבריך ואם הר"ם והאחרים ז"ל לא סמכו על סברא זו לעשות מעשה להקל אין להפליא. וגם שאפשר שהרי"ט ז"ל לא אמר אלא שבזמן הזה אפשר שתלד למקוטעין ולא יהיה נפל אבל לא אמר שבשעור זמן זה יצא מכלל ספק נפל אף אם מת תוך שלשים כאלו כלו לו תשעה חדשים שלמים או שהרי"ט ז"ל לא אמר רק על מאי דס"ל דלא משתהי ואנן קיי"ל דמשתהי כרבה תוספאה (יבמות פ':) והרמב"ן ז"ל סמך על מ"ש בכתבי הראשון מדאמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין משמע וליה לא ס"ל כדרך הפוסקים לסמוך בכיוצא בזה ולא על מה שכתבת ומי שיחפוץ לחלוק עליך יאמר שגם הרמב"ן ז"ל לא כתב כן אלא באבלות להחמיר אבל לא להקל בחליצה ואני חפצתי צדקך ואתה האדון נ"ר רוצה להציל עינינו באמרך שגם המחברים ז"ל שכתבו בפי' שצריכה חליצה עד שנדע בודאי שכלו חדשיו ונולד לט' חדשים גמורים שאין דעתם כן אלא שכותבים הפך כונתם ודבר זה אלו אמרו יהושע בן נון לא צייתנא ליה בשגם הוא בשר וגם אנחנו עיני בשר לנו וכראות אנוש נראה ואם תרצה תאמר שנעלמה מהם הלכה ואם קבלה נקבל. ומ"ש כי לרוב חפצי לטהר את השרץ לא דקדקתי בשני מקומות לא כי רק כי לרוב נחצי לשלח שלוחך למען תצדק בדברך טעיתי בחושבנא בההיא דפרק החולץ חשבתי שבעה חדשים דבתרא ושנים וחצי דהמתנה הרי שמונה חדשים וחצי וחסרתי חדש אחד מן החשבון אגב ריהטא והעבודה תכף לכת שלוחך הרגשתי בטעותי זה וגליתי לתלמידך הנבון ה"ר יוסף בן מניר י"ץ וכן לתלמידך אחר ה"ר משה בן עבאסי י"א זה שלא בפני זה ונאמנים הם עלי אם לא כמה ימים טרם בא כתבך השני אמרתי להם זה וחפשתי אם אמצא הולך דרך גבולכם למען אכתוב לכבודך מזה ולא מצאתי ולזה אשחר פני כבודך להעביר הקולמוס על זה מכתבי הראשון מהלשון המתחיל והא דקאמר בריש מלתיה בר ז' וכו' עד ועוד נראה שהדבר מוכרח ואל ישכן האדון באהלו עולה. אך על התפיסה האחרת שתפשת עלי אין תפיסה חוץ מכבודך דההיא דרבן שמעון בן גמליאל שנויה בתוספתא דשבת (פט"ז) גבי בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו ועלה קתני אי זהו בן שמונה וכו' רשב"ג אומר כל ששהה וכו' ואע"ג דרשב"ג מקרא דפדיון הבן יליף לה וכללא כייל מיהו מילתיה על ההיא דבן שמונה אתמרא ואי בגמרא בפרק הערל לא מצי לאוכוחי אלא מפדיון הבן הוה להו לאיתויי כולה מלתא דרשב"ג ולסיומי בה שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה ולפרושי טפי ולא לאיתויי סתמא כיון דעקרא אתמרא במלתא דליכא לאוכוחי מינה מידי ולדבריך כ"ש שהוספת לרשב"ג חיוב בפדיון הבן כל ששהא שלשים יום אפילו נשא ופירש ונולד לשמונה חדשים מיום הנשואין ומוציאין ממון מחזקתו ולא תליא בזנות דקודם נשואין. סוף דבר כל תליא בזנות ישתקע ולא יאמר. ומה שלא חמלתי על האשה לפסלה לכהונה לפי שרז"ל לא חשו לזה לכתחלה רק בנתקדשה כדי שלא יוציאנה מתחת בעלה כהן ואף לאחר מיתת בעלה כהן כתב הרמב"ם ז"ל שצריכה חליצה קודם שתנשא לאחר ואחרי ראות לעיני השמש דעת הר"ם וחבריו ז"ל שצריכה תשעה חדשים גמורים ודעת הרמב"ן ז"ל המקל לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר. הנה היה ראוי לפסוק הדין להחמיר ולכבודך לא רציתי ויצאתי מגדרי אבל כתבתי כי מי שירצה להקל יש לו אילן גדול לסמוך עליו והראיתי פנים שאפשר להקל וכתבתי החומרא דרך ברכה. וחי נפשי גם לך האדון נ"ר היה ראוי לומר כי היא מותרת גמורה לדעתך אבל שלא תתירנה לחוש לדברי הזקן לכבודו כדברי רבי על רבי יוסי ואע"ג דאלו רבי יוסי קיים כפוף ויושב לפני רבי הוה ובזה בטלה מחלוקת. ותדע האדון נ"ר כי אני שלחתי בברצלונה לבני י"א יודיעני מה ה"ר חסדאי קרשקש נ"ר אומר בדבר זה ולא גליתי לו דעתי והודיעני כי דעתו דבעי' שלמים. ואתה דע לך והנני חוזר וכותב תשובה לידיד הנבון חתנך י"א כאשר צוית בקצרה אך בעקר הדין לא אוסיף ולא אגרע כי לא נכון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |