ברכת רצ"ה/קכא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה קכא

סימן קכא
רביעית להנ"ל בענין הנ"ל.

ב"ה. רישא יום ב' ד' כסליו תרל"ד לפ"ק.

אשיב ואומר שלום לכבוד ידיד ה' וידידי עוז הרב הה"ג חו"ב בחדרי תורה והוראה מפורסם לגאון ולתפארת כ"ש מו"ה אברהם יענער נ"י ראב"ד דק' קראקא:

מכתב יקרתו עם שאלתו שאלת חכם הגיעני ביום ה' העבר ולאשר הייתי בעת ההוא נסבך בענין אחר נחוץ חשתי ולא התמהתי לגמרו. והיום באתי להשיב לכת"ר על יקרת מדברותיו ואך בקצור נמרץ יען כבר כתבתי לכת"ה בענין ההוא הרבה פעמים וקשה עלי להרבות עוד באמרים בזה וזה החלי בעזר הצור:

ובתחלה עלה לכאורה על לבי דאף דהגט בטל מ"מ לענין טענת ממון הפשרה בתקפה דאף שהנבררים תלו נתינת הממון בגירושין שאם לא יתן גט לא ינתן לו מאומה וכיון שבגט לא מהני מתן דמים דאין קצבה לשווי אשה א"כ הרי היא כאילו פסקו שאין לו מאומה והו"ל א"כ תלוהו ויהיב יש לומר דלא אזלינן בתר הפסק רק על שעת הקנין שקבלו על עצמם הנבררים שאז ל"ה תלוהו ויהיב שהרי הי' בידם לפסוק שיתנו לו ממון עבור טענותיו וא"כ הקנין מועיל בשעתו אף שהי' באונס וממילא הפס"ד בתקפו ואין לומר דכיון דעיקר מה שנתרצה הוא בשביל המעות שקיבל ואגב אונסא וזוזי גמר ונתרצה על הקנין הנה אחר שנתברר ע"י הפס"ד כי אין לו מעות והו"ל תלוהו ויהיב אין בהריצוי כלום ובטל הקנין דז"א די"ל דנתרצה עבור הפסק דחשוב אצלו ושוה דמים והו"ל א"כ ע"י שיווי הזה תלוהו וזבין דהוי זבוני כל שלא מסר מודעא ובנ"ד לא מסר מודעא על הפשרה ורק על הגט. ואמינא להביא ראי' לזה מדברי התוס' ב"ק דף מ' בהא דפריך הש"ס שם אהך דשאלו בחזקת תם ונמצא מועד דאמרי' דהשואל משלם ח"נ דנימא לי' אי תם הוי הוה מעריקנא לי' לאגמא שרוצה לומר דמתוך דברים אלו שהייתי עושה הי' הניזק מתפשר עמו בדבר מועט. ולכאורה קשה דמה יועיל לו כל זאת דכיון דהפשרה הי' ע"י אונס שזה טען שלא ידע שורו היכן הוא שנאבד כשיהי' השור אח"כ אצלו ויתברר א"כ דהוי כתלוהו ויהיב שלקח פחות תתבטל הפשרה ויגבה ח"נ שלם א"ו דכיון דבשעת הפשרה הי' הדבר בספק אצלו אם נאבד אם אין ונתרצה א"כ בהפשרה אף שנתברר אח"כ שהשור הי' אצלו והו"ל תלוהו ויהיב לא נתבטלה הפשרה ול"ח פשרה בטעות רק היכי שנולד ענין חדש שלא עלה על לבו משא"כ היכי שרק הספק נעשה ודאי וה"ה וכ"ש הכא וכמובן גם אי נימא דאזלינן אחר הפס"ד דהי' תלוהו ויהיב כיון שתלאו נתינת הדמים בהגירושין י"ל דכיון שמ"מ הנבררים פסקו שתתן לו מעות ורק שתלאו זאת בתנאי הגירושין כל שלא קבעו זמן שיגרשנה בתוך זמן זה דוקא שלא נתבטל עדיין המעשה בביטול התנאי בידה א"כ לבטל התנאי ויהי' א"כ תלוהו וזבין כן עלה על לבי בראשית ההשקפה:

אולם כאשר התבוננתי מעט ראיתי דכ"ז ליתא לא מבעי' אי נימא דאזלינן בתר הפס"ד פשיטא דחשיב בנ"ד תלוהו ויהיב דאחר שכבר נתנה לו המעות וא"צ להחזיר לה אף שנתבטלו הגירושין דזכה בהם מטעם תפיסה דפלוגתא דרבוותא אי המעות שהרויחה הוא בכלל מעשה ידיה מה ירויח בביטול התנאי וגם אם תרצה ליתן לו סך כזה מחדש בלי תנאי הגירושין לא יועיל לדעתי לקיים הפשר כיון שכפי הפס"ד הי' תלוהו ויהיב ודמיה לכופה את חברו שיתן לו מתנה את שדהו דבטל דלא מהני גם אם ירצה עתה לשלם לו הדמים וזה פשוט:

גם אי נימא דאזלינן בתר שעת הקנין על הנבררים שהי' בידם לפסוק לו מעות עבור טענותיו לבד בלי תנאי הגירושין ולא חשיב א"כ תלוהו ויהיב וכנ"ל הנה לפ"ז מצד אחר י"ל דל"מ כלל פשרה באונס כשהפשרה אינו בין הצדדין בעצמם רק בקנין לקיים כאשר יצא מפי הנבררים ומשום דכיון דאנו דנין על עת הקנין אם חשוב כמכר הנה גם המכיר' דעת רוב הקדמונים דל"מ תלוה וזבין רק כשנותן המעות תיכף והרי בשעת הקנין עדן לא קבל מאומה ולא אמרינן א"כ דנתרצה מחמת אונסא וזוזי דלא ארצי זוזי ואף אם פסקו לו אח"כ דמים לא מהני לפ"ז כל שלא קיים עדיין הפס"ד דנתבטל הקנין ביחוד בפשרה על נבררים דאינו ברור לו אם יקבל כפי השיווי י"ל דגם החולקים דלא בעינן ארצי זוזי יודו דהתם עכ"פ יודע בבירור שיקבל השיווי משא"כ בפשרה על נבררים דאף דכמו שיוכלו לפסוק פחות משוויו הספק כמו כן הם יוכלו לפסוק יותר מ"מ מהכ"ת נימא שנתרצה לזה לשחוק בקוביא והך דאגב אונסא וזוזי גמיר ומקני חידוש הוא והבו דלא להוסף עלה. ומלבד זה כבר העירותי בדברי הקודמין דכיון דמהני תפיסה י"ל דבודאי לא נתרצה דאחר שיתנו לו יוכל לתפוס ויתבע כמקדם ולמה יתרצה ואי לא עשה זאת על דעתו דיוכל לתפוס וכמ"ש כת"ה דלאו כ"ע דינא דגמירי הו"ל א"כ פשרה בטעות אלא דאף אי נימא שהי' הדבר אצלו בספק וכיון שכן לא חשיב פשרה בטעות וכנ"ל דכל שעלה על דעתו בשעת הפשר רק שהי' מסופק לא חשיב כשנתברר לו אח"כ טעות מהני מצד זה הפשרה דאין לומר ג"כ שבשעת הקנין נתרצה רק על תנאי זה אם אינו יכול לתפוס דז"א דלא מהני אומדנא היכי שתלוי בדעת שניהם ודמי לפשרה בדין שאינו מבורר דמועיל בכה"ג והיינו ג"כ מטעם הנ"ל ורק דהיכי שידע בבירור שיוכל לתפוס שפיר אמרינן מטעם האומדנא שלא נתרצה דבזה א"ל לדעתי דכיון דתלוי בדעת שניהם לא אמרינן אומדנא דעיקר הטעם דלא אמרינן אומדנא בתלוי בדעת שניהם אף דלכאור' מה לו לזה לחוש לדעת האחר הוא לא עשה רק על אופן זה היינו משום דא"כ נתבטל הדבר לגמרי אחרי שעשה תנאי בלי דעת חבירו ולמה עשה א"כ הדבר שקנה וכדומה וכמו כן בפשרה בדין מסופק אצלו אמרינן דאם נימא דעשה הקנין והפשרה ע"ת שאם יתברר שהי' זוכה בדין לא יהי' בהפשרה ממש א"כ כשיתברר להיפוך לא יתן לו חברו מאומה ואין כאן אומדנא שלא נתרצה בכל אופנים אבל בכה"ג שידע שיכול לתפוס שפיר הוי אומדנא שלא נתרצה אף דתלוי בדעת שניהם דמה לו לדעת חברו ולביטול הפשרה אחרי שהוא יהי' תופס וזוכה מטעם תפיסה ודוק בזה:

אחרי כתבי זאת ראיתי בקונטריסו אשר שלח אלי כ"ת שהביא בשם המהרי"ט ז"ל שפסק בפשרה ואונס כעין נ"ד שכפי הפס"ד הי' כתלוהו ויהיב דהפשרה קיימת דאזלינן בתר שעת הקנין על החכם הנבחר שהי' יכול לפסוק כרצונו הרבה יותר. ובלי ספק כי המהרי"ט ז"ל ס"ל דלא בעינן לענין תלוהו וזבין שיתן לו המעות תיכף. אולם גם לפ"ז אנכי לפע"ד לא אבין מדוע יחשב זה כתלוהו וזבין וכמש"ל אך קשה עלי להרים ראש לחלוק על מרן המהרי"ט ז"ל בסברא ואשר על כן הדבר צריך עוד תלמוד אצלי. עוד ראיתי לכ"ת בקונטרסו ה' דבנ"ד בשעת הקנין על הנבררים נאמר בפירוש שהוא רק על אופן שיגרשנה וא"כ לית דין צריך בושש דאין ממש בהפשרה דהא תלוהו ויהיב מתחלה ועד סוף. אמנם על להבא כשיגרשנה שנית שלא יהי' חשש גט מעושה הנה כבר כתבתי והעירותי דלכ"ע הפירות של הבעל. ומה שהעיר כת"ר ע"ז ממורדית דאין להבעל פירות הנה זה רק מטעם שאבדה כתובתה ות"כ ואין לא לה עליו ולא לו עלי' כלום לא זולת. ואשר ע"כ לדעתי אין בית מנוס רק שיקוב הדין ביניהם ויעשה חשבון כמה מגיע להבעל בבירור בעד הפירות אבל בפשרה ע"ז על נבררים בקנין אין דעתי נוחה ומטעם האמור למעל' ורק ע"פ דין תורה דוקא:

ובענין הפירות אני מסתפק היכי שלקחה מעות נכסי מלוג ועשתה בהם מסחר וקנין והרויחה אי שייך זה הריוח להבעל משום פירות האם נימא דכיון דקיי"ל דאין הבעל יכול להסתחר ולהרויח במעות נ"מ אין ריוח כזה חשוב פירות דאין לו לבעל רק פירות קרקע וכדומה ואף שהפסידה אותן פירות שהי' יכול ליקח קרקע וכדומה ולאכול הפירות הנה זה אינו רק מבטל כיסו של חבירו דפטור אף היכי שזה הרויח וכמ"ש הש"ך ז"ל בחו"מ סי' רצ"ב בשם מהרש"ל ז"ל ואף דלדעת המרדכי ז"ל שם מובא ברמ"א ז"ל שם בכה"ג שהרויח חייב. וכבר כתבתי והעליתי בחידושי דאף שהחליטו האחרונים ז"ל דבנתכוין לגזול גם המרדכי ז"ל יודה דשבח גזיל' דגזלן הוי מ"מ ז"א רק היכי שנתכוין לגזול הגוף דמקיים והשיב את הגזילה בהשבת גוף הדבר וא"צ להחזיר השבח אבל היכא שלא גזל מזה אלא הפירות שאחד שכר בהמה ובא זה והשתמש בה כל ימי השכירות דאינו מחזיר לו מאומה ואינו מקיים א"כ מצות השבה שפיר חייב לשלם כשהרויח לדעת המרדכי ז"ל אף בכה"ג שנתכוין לגזול וה"ה א"כ בזה שגוף המעות שלה ולא גזלה מהבעל רק הפירות מ"מ אחרי דהוי פלוגתא דרבוותא אין להוציא מיד המוחזק או דנאמר דאף דיכולה למחות ביד הבעל שלא יקח מעות נ"מ להסתחר מ"מ זה אינו רק משום דתוכל לומר שיראה שיפסיד הקרן שלה אבל היכי שבעצמה עשתה מסחר בהמעות וכבר הי' ריוח הוא שלו. וצ"ע אצלי וכ"ת ידונו בזה כפי חות דעתו ה' ואנכי לא באתי רק לעורר מה שיש להעיר בזה. וזו"ז מה שאינה רוצית לישבע שלא הי' בידה משל בעלה לא חשיב לדעתי אונס אחרי דקיי"ל דבשבועה דרבנן לא נחתינן לנכסי' ואינו יכול א"כ להוציא ממנה עפ"י ד"ת והנלע"ד כתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף