שבות יעקב/א/פא: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונה) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
{{מרכז|'''תשובה'''}} | {{מרכז|'''תשובה'''}} | ||
'''{{עוגן1|במה}}''' דסיים אפתח בענין לקדו' האזכר' שנכתב בטעות שורש ומקור הדברים נובעין ממעין הפתוח והיא תשובת הרא"ש כלל ג' סי' וי"ו ששאל השואל וז"ל תודיענו אם יוכל לחתוך האזכרות שלימות עם הקלף כדי למחוק ולתקן עוותו ולעשות נקבי' ביריעה עכ"ל והשיב וז"ל וחס ושלום לקדור את האזכרות מן היריעה ויכתוב אחרת במקומו עכ"ל ונראה דיצא כן להרא"ש מהא דאית' בש"ס דגיטין דף נ"ד ע"ב שכל ס"ת שאין אזכרות שלה כתובות לשמן אינו שוה כלום ואם אית' דמותר לקדור הא אית לה תקנתא בקדורה אלא ודאי דאסור לקדור האזכרה | '''{{עוגן1|במה}}''' דסיים אפתח בענין לקדו' האזכר' שנכתב בטעות שורש ומקור הדברים נובעין ממעין הפתוח והיא תשובת הרא"ש כלל ג' סי' וי"ו ששאל השואל וז"ל תודיענו אם יוכל לחתוך האזכרות שלימות עם הקלף כדי למחוק ולתקן עוותו ולעשות נקבי' ביריעה עכ"ל והשיב וז"ל וחס ושלום לקדור את האזכרות מן היריעה ויכתוב אחרת במקומו עכ"ל ונראה דיצא כן להרא"ש מהא דאית' בש"ס דגיטין דף נ"ד ע"ב שכל ס"ת שאין אזכרות שלה כתובות לשמן אינו שוה כלום ואם אית' דמותר לקדור הא אית לה תקנתא בקדורה אלא ודאי דאסור לקדור האזכרה (ועיין בסמוך בשם הרשב"ץ דאין ראיה כל כך מסוגיא זו) וכ"כ הב"י בי"ד ס"ס רע"ו בשם תשובת הר"י בן הרא"ש שאוסר ואחריו נמשך רמ"א בהג"ה סי' ער"ה וז"ל כי אין לחתוך השם ולעשו' נקבים ביריעה וכתב שם הש"ך בס"ק ג' וז"ל ולכאורה נראה שמטעם שאסור לעשות נקבי' ביריעה אסור וכן משמע בעט"ז ואי אפשר לומר כן דא"כ מאי אריא כשפוגע בשם אפי' תיבות אחרות הוי ליה לאסור מטעם שגנאי הוא לעשות נקבים ביריעה עכ"ד וכל דבריו בזה אינם מובנים כלל דבשאר תיבות אפשר ע"י מחיקה או גרירה משא"כ בשם שאסור למחקו או לגררו על כן אין לו תקנה אלא ע"י קדירה לעשות נקבים ביריעה וזה אסור וענ"ל לומר דבתיבות אחרות אפי' אם הקלף דק וקלוש בענין שא"א למחוק או לגרו' אלא ע"י שיעש' נקבים ביריעה מ"מ אפש' לתקן ע"י מטלית לדבוק על מקו' הנקב משא"כ כשקוד' השם סובר הרא"ש דאין לו תקנה רק להניח כן נקוב דכשידבוק עליו מטלית אתי למכתב בו תיב' על מקום שהי' כ' בו קדש ומקו' שכ' בו קודש לא יכתוב בו חול. | ||
(כי האומנין שמתקן כמטלית בטוב אינו ניכר לכל שהוא מטלית כתבו התוספת פ"ק דעירוכין [[תוספות/ערכין/ו/א|דף וי"ו ע"א]] דמה"ט אין לכתוב על מקום הגרר בשם יע"ש וה"ה והוא הטעם במקום הקדור אף דיש לחלק ס"ל להרא"ש דאסור וכל דברי הש"כ בזה אינם מוכרחי' כלל גם מ"ש עוד הש"כ שם וז"ל ועוד דלשון הרא"ש בתשובה [[שו"ת הרא"ש/ג/ו|כלל ג' סי' ו']] שכתב וח"ו לקדור את האזכרות וכו' משמע דמטעם כבוד השם הוא דאסור משמעות זו לא ידעתי דגם כוונ' הרא"ש על דרך זה שאין זה כבוד השם כיון שצריך להניח המקום נקוב ועומד אין זה כבודו של השם שהכל יהיה יודעין שלכך נשאר המקו' נקוב שנכתב בכאן שם בטעות וזהו גנאי השם וכן משמע מהא דאית' בש"ס דעירוכין דלא כש"ס שאין כאן ביזוי השם במה שקדרו וגנזו כדאית' שם גבי כלי שהיה כתב עליו שם קוצץ מקום השם וגונזו והוא הסכמת כל הפוסקים וכמבואר בי"ד סי' רע"ו ובש"ע סעי' י"ג אלא ודאי דכאן עיקר הביזוי משום שנשאר הנקב ביריעה וכמ"ש גם שאר דברי הש"כ שם דחוקים מאוד להמעיין שם ובתשובת הרא"ש איברא האמת אגיד דאיכא חבל נביאים מתנבאי' בסיגנון אחד וראשון הוא הרשב"ץ הובא בבדק הבית סי' רע"ו כתב וז"ל ועל מקום האזכרה יותר טוב היא לקדור כל האזכרות ולדבק בנקב מעט גויל כמו שנוהגין קצת סופרים ויש להם על מה שיסמכו בירושלמי דמגילה דובקים בדבק או להניח המקום נקוב שאין הנקב פוסל בו כדאמר בהקומץ ניקב תוך הא' כשר וזה יהיה יותר כשר מקליפה ואם תאמר למה אמרו כל ס"ת שאין האזכרות שבו כתובות לשמן אינו שוה כלום הא אפשר בתיקון יש לומר שהשוכר סופר לכתוב לו ס"ת לא נתן לו שכר על כיוצא בזה על כן הפסיד שכרו עכ"ל ובאמת דברי הרשב"ץ תמוהים קצת במה שרוצה ליישב סוגיא דש"ס דגיטין דלא נתן לו שכר על כיוצא בזה דלשון הש"ס דקאמר אינו שוה כלום משמע דלשום אדם אין לו תיקון ואינו שוה כלום מ"מ אפשר לחלק ולומר דודאי לקדור אחת או שתי' אין קפידא כדעת הירושלמי משא"כ ס"ת שכתבו כל האזכרות שלא לשמן וצריכן לקדור כולן כה"ג אין הס"ת שוה כלום ואין לה תיקון וכה"ג מחלק הש"ס בגיטין להדיא שם לענין העברת קולמס אפי' תימא ר' יהודא עד כאן לא קאמר ר' יהודא אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ספר תורה לא משום דמחזי כמנומר וכ"ש לענין קדורה דיהיה מנוקב וטלאים בכל הצדדים דפסולה אכן דעת הרא"ש דתלמודא דידן חולק אירושלמי והלכתא כתלמודא דידן). | |||
והט"ז בסימן רע"ו מצדד ג"כ בטעם הסופרין שנוהגין לקדור וסיים ואם אי אפשר בקלות לסלק היריעה ולכתוב אחרת גם בזה יעשה כנ"ל לע"ד עכ"ל ברם כל מורי הוראות אינ' מורים כדבריו רק כדברי הרא"ש שאחריו נמשך רמ"א בהג"ה ש"ע וכ"פ בתשובת מהר"ל חביב [[שו"ת מהרלב"ח/א|סי' א']] לסלק היריעה דוקא ובתשובת נחלת שבעה שאלה ל"ז פסק ג"כ דיש לקדר האזכרה והשיג שם על תשובת מהר"ל חביב אבל כל דבריו אינם ברורים והוא לא דק דמ"ש שם דהרא"ש לא מיירו אלא היכא שלא טעה בשם עצמו אבל היכא שטעה בשם עצמו דלא קדשו השם יש לקדור השם ע"ש דבריו באורך בודאי נעלם ממנו טעם מקור הרא"ש מש"ס דגיטין שכתבתי ודברי תשובת ר"י בן הרא"ש שהובא ג"כ בב"י בי"ד סי' רע"ו מבואר דדעת הרא"ש אף בכה"ג אין לקדור האזכרה ומ"ש עוד שם בתשובת נ"ש בענין זה דנוקב שם ה' יומת טעה בדבר משנה שתרגם הפסוק כצורתו דהאי נוקב לישנא דקללה הוא כדאיתא בסנהדרין פ"ד מיתות [[בבלי/סנהדרין/נו/א|דף נ"ו ע"א]] יע"ש וכן שמעתי משם כמה גדולים רבנים מובהקים שהורו לסלק היריעה וכן נתפשט הוראת מוח"ז הגאון המפורסם מהר"ש נר"ו פה פראג לסלק היריעה וכן ראיתי כתוב אצל גליון הט"ז שלו ומקרוב שמעתי שאחד מן המורים סמך עצמו סמיכה בכל כחו על תשובת נחלת שבעה והורה שיקדור בענין זה דהיינו שיקדור עוד איזה תיבות של חול עם שם הקודש ואפשר שדימה זה בכח המדמה למ"ש בסה"ת וסמ"ק דאם רוצה לתלות השם ביני השורות לא יתלה אלא עם תיבות של חול יע"ש הנה מלבד שזה הדין בעצמו אינו מוסכם מכל וכמה גדולים חולקים אלא שבלא"ה לבבי לא כן ידמה ול"ד להדדי אפי' כאוכלא לדנא דהתם הטעם שלא יאמרו שהסופר שכתב שורו' אלו היה נוטה למינות ודילג השם בכוונה על כן אם תולין איזה תיבות של חול עמו רואין שהוא ט"ס ולא נעשה בכוונה אבל שם שנכתב שלא כדין בטעות דלא שייך חשדא זו רק דאסור לקדור אותו מטעמים שזכרתי מה מהני אם קדור עוד איזה תיבות של חול לכן אין לזוז מהמנהג כדעת הרא"ש ורמ"א ולענין נדון שלפנינו ששאל אם יש לחתוך דף השלישי ולגנוז וישאר היריעה בת שני דפין שכשר בדיעבד כמ"ש הט"ז בסי' רע"ב סעי' ד' וכו' עד לעשות יריעה בת דף אחד שפסול בדיעבד עכ"ל שאלתו הנה מה דפשיטא ליה שפסול בדיעבד בת דף אחד זה ודאי אינו דבדעבד כשר אפי' יריעה בת דף אחד וכן מבואר להדי' מהראיה שמביא הט"ז מהרמב"ם וסמ"ג ומ"ש מתחל' הט"ז שאין לאסור בשנים היינו לרבותא דאיסורא כותב כן דאפי' בשנים איכא איסור לכתחלה ובדיעבד כשר אפ' בדף אחד וכן מבואר להדי' בתשובת מהר"מ מינץ סי' י"ב וא"כ זכינו לדין כיון שכתב הרא"ש וסייעתו שיסלק היריעה והכי קי"ל כמ"ש ולא כתב תקון זה דיחתוך אותו דף שנמצ' בו הטעות אלא ודאי דס"ל דכיון שצריכן לתקן המעוות צריכן תיקון בענין שכשר לכתחלה ולא לעשו' היריעה בת דף אחד או שני דפין לכתחלה אבל אם היריעה היא בת ששה דפין בענין שאפשר לתקן לחתוך ולחלק לשני' מתקנין וכה"ג כתב בתשובת שארית יוסף סי' מ"ט וכן כשכתב ס"ת חדשה בת ד' דפין וטעה בדף הד' בשם שיכול לחתוך דף הד' ויכתוב מכאן ולהלן כתקונם ודאי לית מאן דחולק דהוא התיקון המובחר דבר נאה ומתקבל כנ"ל ה"ק יעקב: | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־21:03, 23 בספטמבר 2023
|
< הקודם · הבא > |
על אודו' ס"ת שנכתב ביריעה אחת השם בטעות והיריע' היא בת שלש עמודין דפין ונמצא הטעו' בדף השלישית אי מותר לחתוך דף השלישי ולגנוז אותה וישאר היריעה בת שני דפין שכשר בדעבד כמ"ש הט"ז בסי' רע"ב סעי' ד' ומכאן ואילך יכתוב הס"ת כתיקונו משא"כ בס"ת ישנה שא"א לעשות כן אז צריך לגנוז היריעה כולו דאל"כ יהא צריך לעשות יריעה בת דף א' שפסול גם בדיעבד או אי מותר לסמוך על דעת הט"ז שכתב בסי' ע"רה בסוף ס"ק ז' שיש לקדור האזכרה:
במה דסיים אפתח בענין לקדו' האזכר' שנכתב בטעות שורש ומקור הדברים נובעין ממעין הפתוח והיא תשובת הרא"ש כלל ג' סי' וי"ו ששאל השואל וז"ל תודיענו אם יוכל לחתוך האזכרות שלימות עם הקלף כדי למחוק ולתקן עוותו ולעשות נקבי' ביריעה עכ"ל והשיב וז"ל וחס ושלום לקדור את האזכרות מן היריעה ויכתוב אחרת במקומו עכ"ל ונראה דיצא כן להרא"ש מהא דאית' בש"ס דגיטין דף נ"ד ע"ב שכל ס"ת שאין אזכרות שלה כתובות לשמן אינו שוה כלום ואם אית' דמותר לקדור הא אית לה תקנתא בקדורה אלא ודאי דאסור לקדור האזכרה (ועיין בסמוך בשם הרשב"ץ דאין ראיה כל כך מסוגיא זו) וכ"כ הב"י בי"ד ס"ס רע"ו בשם תשובת הר"י בן הרא"ש שאוסר ואחריו נמשך רמ"א בהג"ה סי' ער"ה וז"ל כי אין לחתוך השם ולעשו' נקבים ביריעה וכתב שם הש"ך בס"ק ג' וז"ל ולכאורה נראה שמטעם שאסור לעשות נקבי' ביריעה אסור וכן משמע בעט"ז ואי אפשר לומר כן דא"כ מאי אריא כשפוגע בשם אפי' תיבות אחרות הוי ליה לאסור מטעם שגנאי הוא לעשות נקבים ביריעה עכ"ד וכל דבריו בזה אינם מובנים כלל דבשאר תיבות אפשר ע"י מחיקה או גרירה משא"כ בשם שאסור למחקו או לגררו על כן אין לו תקנה אלא ע"י קדירה לעשות נקבים ביריעה וזה אסור וענ"ל לומר דבתיבות אחרות אפי' אם הקלף דק וקלוש בענין שא"א למחוק או לגרו' אלא ע"י שיעש' נקבים ביריעה מ"מ אפש' לתקן ע"י מטלית לדבוק על מקו' הנקב משא"כ כשקוד' השם סובר הרא"ש דאין לו תקנה רק להניח כן נקוב דכשידבוק עליו מטלית אתי למכתב בו תיב' על מקום שהי' כ' בו קדש ומקו' שכ' בו קודש לא יכתוב בו חול.
(כי האומנין שמתקן כמטלית בטוב אינו ניכר לכל שהוא מטלית כתבו התוספת פ"ק דעירוכין דף וי"ו ע"א דמה"ט אין לכתוב על מקום הגרר בשם יע"ש וה"ה והוא הטעם במקום הקדור אף דיש לחלק ס"ל להרא"ש דאסור וכל דברי הש"כ בזה אינם מוכרחי' כלל גם מ"ש עוד הש"כ שם וז"ל ועוד דלשון הרא"ש בתשובה כלל ג' סי' ו' שכתב וח"ו לקדור את האזכרות וכו' משמע דמטעם כבוד השם הוא דאסור משמעות זו לא ידעתי דגם כוונ' הרא"ש על דרך זה שאין זה כבוד השם כיון שצריך להניח המקום נקוב ועומד אין זה כבודו של השם שהכל יהיה יודעין שלכך נשאר המקו' נקוב שנכתב בכאן שם בטעות וזהו גנאי השם וכן משמע מהא דאית' בש"ס דעירוכין דלא כש"ס שאין כאן ביזוי השם במה שקדרו וגנזו כדאית' שם גבי כלי שהיה כתב עליו שם קוצץ מקום השם וגונזו והוא הסכמת כל הפוסקים וכמבואר בי"ד סי' רע"ו ובש"ע סעי' י"ג אלא ודאי דכאן עיקר הביזוי משום שנשאר הנקב ביריעה וכמ"ש גם שאר דברי הש"כ שם דחוקים מאוד להמעיין שם ובתשובת הרא"ש איברא האמת אגיד דאיכא חבל נביאים מתנבאי' בסיגנון אחד וראשון הוא הרשב"ץ הובא בבדק הבית סי' רע"ו כתב וז"ל ועל מקום האזכרה יותר טוב היא לקדור כל האזכרות ולדבק בנקב מעט גויל כמו שנוהגין קצת סופרים ויש להם על מה שיסמכו בירושלמי דמגילה דובקים בדבק או להניח המקום נקוב שאין הנקב פוסל בו כדאמר בהקומץ ניקב תוך הא' כשר וזה יהיה יותר כשר מקליפה ואם תאמר למה אמרו כל ס"ת שאין האזכרות שבו כתובות לשמן אינו שוה כלום הא אפשר בתיקון יש לומר שהשוכר סופר לכתוב לו ס"ת לא נתן לו שכר על כיוצא בזה על כן הפסיד שכרו עכ"ל ובאמת דברי הרשב"ץ תמוהים קצת במה שרוצה ליישב סוגיא דש"ס דגיטין דלא נתן לו שכר על כיוצא בזה דלשון הש"ס דקאמר אינו שוה כלום משמע דלשום אדם אין לו תיקון ואינו שוה כלום מ"מ אפשר לחלק ולומר דודאי לקדור אחת או שתי' אין קפידא כדעת הירושלמי משא"כ ס"ת שכתבו כל האזכרות שלא לשמן וצריכן לקדור כולן כה"ג אין הס"ת שוה כלום ואין לה תיקון וכה"ג מחלק הש"ס בגיטין להדיא שם לענין העברת קולמס אפי' תימא ר' יהודא עד כאן לא קאמר ר' יהודא אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ספר תורה לא משום דמחזי כמנומר וכ"ש לענין קדורה דיהיה מנוקב וטלאים בכל הצדדים דפסולה אכן דעת הרא"ש דתלמודא דידן חולק אירושלמי והלכתא כתלמודא דידן).
והט"ז בסימן רע"ו מצדד ג"כ בטעם הסופרין שנוהגין לקדור וסיים ואם אי אפשר בקלות לסלק היריעה ולכתוב אחרת גם בזה יעשה כנ"ל לע"ד עכ"ל ברם כל מורי הוראות אינ' מורים כדבריו רק כדברי הרא"ש שאחריו נמשך רמ"א בהג"ה ש"ע וכ"פ בתשובת מהר"ל חביב סי' א' לסלק היריעה דוקא ובתשובת נחלת שבעה שאלה ל"ז פסק ג"כ דיש לקדר האזכרה והשיג שם על תשובת מהר"ל חביב אבל כל דבריו אינם ברורים והוא לא דק דמ"ש שם דהרא"ש לא מיירו אלא היכא שלא טעה בשם עצמו אבל היכא שטעה בשם עצמו דלא קדשו השם יש לקדור השם ע"ש דבריו באורך בודאי נעלם ממנו טעם מקור הרא"ש מש"ס דגיטין שכתבתי ודברי תשובת ר"י בן הרא"ש שהובא ג"כ בב"י בי"ד סי' רע"ו מבואר דדעת הרא"ש אף בכה"ג אין לקדור האזכרה ומ"ש עוד שם בתשובת נ"ש בענין זה דנוקב שם ה' יומת טעה בדבר משנה שתרגם הפסוק כצורתו דהאי נוקב לישנא דקללה הוא כדאיתא בסנהדרין פ"ד מיתות דף נ"ו ע"א יע"ש וכן שמעתי משם כמה גדולים רבנים מובהקים שהורו לסלק היריעה וכן נתפשט הוראת מוח"ז הגאון המפורסם מהר"ש נר"ו פה פראג לסלק היריעה וכן ראיתי כתוב אצל גליון הט"ז שלו ומקרוב שמעתי שאחד מן המורים סמך עצמו סמיכה בכל כחו על תשובת נחלת שבעה והורה שיקדור בענין זה דהיינו שיקדור עוד איזה תיבות של חול עם שם הקודש ואפשר שדימה זה בכח המדמה למ"ש בסה"ת וסמ"ק דאם רוצה לתלות השם ביני השורות לא יתלה אלא עם תיבות של חול יע"ש הנה מלבד שזה הדין בעצמו אינו מוסכם מכל וכמה גדולים חולקים אלא שבלא"ה לבבי לא כן ידמה ול"ד להדדי אפי' כאוכלא לדנא דהתם הטעם שלא יאמרו שהסופר שכתב שורו' אלו היה נוטה למינות ודילג השם בכוונה על כן אם תולין איזה תיבות של חול עמו רואין שהוא ט"ס ולא נעשה בכוונה אבל שם שנכתב שלא כדין בטעות דלא שייך חשדא זו רק דאסור לקדור אותו מטעמים שזכרתי מה מהני אם קדור עוד איזה תיבות של חול לכן אין לזוז מהמנהג כדעת הרא"ש ורמ"א ולענין נדון שלפנינו ששאל אם יש לחתוך דף השלישי ולגנוז וישאר היריעה בת שני דפין שכשר בדיעבד כמ"ש הט"ז בסי' רע"ב סעי' ד' וכו' עד לעשות יריעה בת דף אחד שפסול בדיעבד עכ"ל שאלתו הנה מה דפשיטא ליה שפסול בדיעבד בת דף אחד זה ודאי אינו דבדעבד כשר אפי' יריעה בת דף אחד וכן מבואר להדי' מהראיה שמביא הט"ז מהרמב"ם וסמ"ג ומ"ש מתחל' הט"ז שאין לאסור בשנים היינו לרבותא דאיסורא כותב כן דאפי' בשנים איכא איסור לכתחלה ובדיעבד כשר אפ' בדף אחד וכן מבואר להדי' בתשובת מהר"מ מינץ סי' י"ב וא"כ זכינו לדין כיון שכתב הרא"ש וסייעתו שיסלק היריעה והכי קי"ל כמ"ש ולא כתב תקון זה דיחתוך אותו דף שנמצ' בו הטעות אלא ודאי דס"ל דכיון שצריכן לתקן המעוות צריכן תיקון בענין שכשר לכתחלה ולא לעשו' היריעה בת דף אחד או שני דפין לכתחלה אבל אם היריעה היא בת ששה דפין בענין שאפשר לתקן לחתוך ולחלק לשני' מתקנין וכה"ג כתב בתשובת שארית יוסף סי' מ"ט וכן כשכתב ס"ת חדשה בת ד' דפין וטעה בדף הד' בשם שיכול לחתוך דף הד' ויכתוב מכאן ולהלן כתקונם ודאי לית מאן דחולק דהוא התיקון המובחר דבר נאה ומתקבל כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |