משנה/כלים/ה

משנה ‏ כלים ה

(א) תנור, תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, במה דברים אמורים בגדול, אבל בקטן תחלתו כל שהוא ושיריו רובו.

משתגמר מלאכתו. איזהו גמר מלאכתו, משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין. רבי יהודה אומר, משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין:

(ב) כירה, תחלתה שלש ושיריה שלש.

משתגמר מלאכתה. איזוהי גמר מלאכתה, משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים, טרופה ונתונה באלפס.

הכופח, עשאו לאפייה שיעורו כתנור, עשאו לבשול שיעורו ככירה.

האבן, היוצא מן התנור טפח ומן הכירה שלש אצבעות, חבור. היוצא מן הכופח, עשאו לאפייה שיעורו כתנור, עשאו לבשול שיעורו ככירה. אמר רבי יהודה לא אמרו טפח אלא בין התנור ולכותל. היו שני תנורין סמוכים זה לזה, נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור:

(ג) עטרת כירה טהורה. טירת התנור, בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים מטמאה במגע ובאויר, פחותה מכאן טהורה. אם חברה לו, אפילו על שלש אבנים טמאה.

בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה מטמאין במגע ואינן מטמאין באויר, דברי רבי מאיר. רבי ישמעאל מטהר:

(ד) תנור שהוסק מאחוריו, או שהוסק שלא לדעתו, או שהוסק בבית האומן, טמא. מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סגנה ובא מעשה ליבנה וטימאן רבן גמליאל:

(ה) מוסף התנור, של בעלי בתים טהור ושל נחתומין טמא, מפני שהוא סומך עליו את השפוד. רבי יוחנן הסנדלר אומר, מפני שהוא אופה בו כשהוא נדחק. כיוצא בו, מוסף היורה, של שולקי זיתים טמא ושל צבעים טהור:

(ו) תנור שנתן בו עפר עד חציו, מעפר ולמטן מטמא במגע, מעפר ולמעלן מטמא באויר. נתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן, ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן טמא, וחכמים אומרים הואיל והוסק מכל מקום טמא:

(ז) תנור שנטמא, כיצד מטהרין אותו, חולקו לשלשה וגורר את הטפלה עד שיהא בארץ. ר' מאיר אומר, אינו צריך לגרור את הטפלה ולא עד שיהא בארץ, אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים. ר' שמעון אומר, וצריך להסיעו. חלקו לשנים, אחד גדול ואחד קטן, הגדול טמא והקטן טהור. חלקו לשלשה, אחד גדול כשנים, הגדול טמא ושנים הקטנים טהורין:

(ח) חתכו חוליות לרחבו פחות מארבעה טפחים טהור. מרחו בטיט, מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין. הרחיק ממנו את הטפלה ונתן חול או צרור בינתיים, בזה אמרו הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור:

(ט) תנור שבא מחותך מבית האומן ועשה בו למודין ונותנן עליו והוא טהור, נטמא וסילק את למודיו טהור, החזירן לו טהור. מרחו בטיט, מקבל טומאה. ואין צריך להסיקנו שכבר הוסק:

(י) חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין, זה תנורו של עכנאי. יורות הערביין, שהוא חופר בארץ וטח בטיט, אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו טמא, ואם לאו טהור, וזה תנורו של בן דינאי:

(יא) תנור של אבן ושל מתכת טהור. וטמא משום כלי מתכות. ניקב, נפגם, נסדק, עשה לו טפלה או מוסף של טיט טמא. כמה יהא בנקב, כדי שיצא בו האור. וכן בכירה, כירה של אבן ושל מתכת טהורה. וטמאה משום כלי מתכות. נקבה, נפגמה, נסדקה, עשה לה פטפוטין, טמאה. מרחה בטיט בין מבפנים בין מבחוץ טהורה, רבי יהודה אומר מבפנים טמאה ומבחוץ טהורה:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף