חתם סופר על הירושלמי/שבועות/ד/ז

חתם סופר על הירושלמי שבועות ד ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן. יל"ד מ"ט האריך בלשניה ולא נתן דהא די בשיעידו שאמר ליתן והלה טען להד"מ ממילא תו לא מהימן לומר נתתי משום דאמר בתחלה להד"ם וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואפ"ה פטורים משום דלא דמי לפקדון כמבואר. וא"כ לאיזה צורך האריך לומר ולא נתן. וי"ל לפמ"ש ר' ירוחם וביארו בש"ך י"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"ה דבאומר לתת צדקה לעני אינו יי"ח במתנה ע"מ להחזיר אע"ג דבעשיר אפי' נשבע ליתן יוצא בנותן ע"מ להחזיר כמבואר בש"ע שם ססי' רל"ח וגם הוא מר"י מ"מ בנדר לעני לא מהני ע"מ להחזיר משום שכבר זכו בהו עניים ע"ש. ופירוש הענין נ"ל משום דקיי"ל דגם גבי הקדש עניים אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי כמבואר בסמ"ע בח"מ סי' קכ"ה ס"ק כ"ה ע"ש ומכיון שבדבריו ה"ל כנמסר לעני בלא שום תנאי שיחזירנו לו שהרי נדר סתם. איך יתנה אח"כ בשעת נתינה. והרי כבר נמסר לעני בלא תנאי דאמירתו כמסירה דמי. משא"כ בנשבע ליתן לעשיר שום מתנה דבשעת שבועתו לא הוה כנמסר לידו וכיון דקיי"ל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה א"כ יכול לקיים לשון שבועתו במה שיתנה בשעת מתנה ע"מ להחזיר כנ"ל פי' הענין. והנה בתומים סי' פ"ז ס"ק כ' כתב וז"ל וגם זה נראה דיהיה באופן מנה זו או חפץ מיוחד דחל עליו קנין כמסירה להדיוט דבר אבל באומר אתן לך מנה בלי יחוד דבר לא שייך ביה כמסירה להדיוט כיון דלא פרט דבר וכו' ע"ש. נמצא לפ"ז באומר ליתן לעני מנה סתם ולא פרט דבר נמי יי"ח במתנה ע"מ להחזיר דלא שייך כבר זכו בו עניים כנ"ל. והא"ש דמתני' רצה לאשמועי' דאפי' היכי דלא סגי דלא יהיב ליה במתנה גמורה והיינו בעני ומנה או חפץ מיוחד אפ"ה פטורים העדים משום דלא דמי לפקדון ומטעם שיתבאר עוד לפנינו בעזהי"ת. וא"כ ע"כ מיירי שהעדים רואים המנה ההוא בידו של הנתבע או שראוהו שאכלו כבר. דאל"ה יאמר הלה כיון שראיתם שהפרשתי המנה והרי הוא בי גזא דעניים כמסירתו לידו תו מה להם ולי אי נאבד או נשרף וכי הוא חייב באחריותו. וע"כ צריכים להעיד שעודנו בידו או שכבר אכלו והיינו ולא נתן דתנן במתני'. ובזה ניחא מה דהקשה בירושלמי דשמעתין למ"ד היכא דאיכא ממון ומלקות מלקא לקי ולא משלם וא"כ ה"נ ללקות משום לא יחל ולא משלם פי' והוה ממש כמו מתני' דלעיל שאני כהן שאני לוי ומה חדש כאן במתני' מפני שאינו דומה לפקדון בתביעת ממון ויש לו. תפ"ל שאינו תביעת ממון כלל כנ"ל. ותמה המפרש מנ"ל דמיירי בעני דשייך לא יחל דלמא מיירי בעשיר. ולפי הנ"ל מוכח דמיירי בעני. אלא דקשה כיון דמיירי במתנה לעני ומיירי נמי ביחד לו חפץ א"כ פשיטא דכופין אותו לקיים נדרו ומוציאין מידו וא"כ אמאי לא יתחייבו העדים ועמ"ש תי"ט במתני' ועמ"ש עליו המפרש בירושלמי. ועמ"ש ש"ך ח"מ סי' פ"ד ס"ק נ"א ומ"ש התומים שם וק"ל. וצ"ל דמדתנן במתני' אמר ליתן ולא נתן ולא תנן סתמא שאמר ליתן לו מאתים זוז אלו כיון דיחדו לו. ועכצ"ל דלא מיירי שהם לפנינו בידו דא"כ ה"ל למתני מאתים זוז אלו. אלא שהעדים מעידים אחר שהפרישם חזר והוציאם לצרכו ועבר על נדרו. וא"כ הא הלכה רווחת בישראל דאפי' בע"ד רבים מי שעבר על נדרו מצוה להשאיל לו ולהתירו להצילו מעונש למפרע. ומ"ש ע"ז בט"ז י"ד סי' שכ"ג סק"ב כבר דחה דבריו שם בנה"כ דאין ה"נ לא שייך מלקות וכרת אלא באינו רוצה להתירו לו נדרו והקדשו וכן העלה בחו"י סי' ק"ל וכבר הארכתי בזה במק"א. וכיון דיש שאלה לנודר לצדקה כמבואר בש"ע י"ד סי' רי"ח ס"ו א"כ ממילא ה"נ כיון שכבר עבר על נדרו מסתמא יתחרט ויתירו לו להנצל מעונש ומשו"ה לא הוה תביעת ממון הדומה לפקדון. ולפי"ז צ"ל מ"ש בירושלמי דמלקי לקי משום לא יחל אין הכוונה דבאמת לקי דהא ישאל על נדרו ואין כאן נדר כלל. אלא שהקשה מה צורך לומר שאינו דומה לפקדון. תפ"ל אי לא ישאל על נדרו ילקה משום שעבר על נדרו. ובזה מיושב מה שהקשה המפרש הא לא יחל ה"ל לאו שא"ב מעשה. והא"ש דיש בו מעשה דהא עבר על נדרו והוציא הממון לצרכו ועי' היטב מ"ש תוס' גיטין ל"ג ע"א ד"ה ואפקועינהי וכו' דאל"כ נזיר שהיה שותה יין וכו' ע"ש וקי"ל. וניחא נמי מה שהקשה עוד המפרש הא ב"ד נחתי לנכסיה לקיים נדרו וממילא דלא אתי לידי בו יחל. ולפי הנ"ל א"ש אפי' אי נחתי לנכסיה לשלם להעני מה שאכל ממונו שלו מ"מ לא הועיל לו זה מה שעבר על נדרו ואכל אותו ממון שהפריש לצדקה. ועוד יש להסתפק אי נכסיו משועבדים בכה"ג לשלם עמ"ש בתומים בכעין זה סי' כ"ו ס"ק ה' ע"ש והכא שאותו החפץ כבר נאכל אפשר לכ"ע לא נחתינן. וי"ל נמי בהיפוך והדבר שקול וק"ל. וא"ש מה שמקשים אירושלמי הנ"ל הא ממון מתחייב כבר משעה שנדר ומלקות לא מחייב אלא עתה בשעה שכופר ובכה"ג שפיר לוקה ומשלם לכ"ע. ולפי הנ"ל א"ש דבשעה שנדר והפריש ויחד חפץ לא מתחייב ממון כלל דהרי הוא כנמסר ביד העני. ורק כשאכלו מתחייב ממון ואז מתחייב גם במלקות דלא יחל באופן דדברי ירושלמי עולים כהוגן ומוכרחים הם מכל צד לפמ"ש וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף