כפות תמרים/סוכה/לב/ב

כפות תמרים סוכה לב ב

אר"י אמר שמואל שיעור הדס וערבה וכו'. דע דהראב"ד פירש מה שכתב במתני' נקטם ראשו פסול דהיינו דנקטם ראש השדרה משום דלולב לא איקרי אלא שדרה לא העלין והרא"ש הקשה עליו בר"פ מהא דהכא דאמר שמואל שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח ופליג עליה ר"י שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח אלמא לולב סתם דאמר שמואל היינו עלין. ולע"ד יראה דהראב"ד סביריה ליה דלולב הוא שדרה בהדי עלין אבל עלין לחודיה לא איקרי לולב וא"כ נקטם ראש הלולב היינו דנקטמו העלין עם מעט מהשדרה ושמואל דאמר לולב ד' היינו עלין בהדי שדרה כלו' דהטפח הדס יהיה מקצתו משדרה והשאר עלין ורבי יוחנן פליג וסבירי ליה דהטפח הדס יהיה משדרה לחודה והר"ן ר"פ תרץ באופן אחר יעו"ש ודוק:

א"ר הונא שרא ליה מארי' לר"ט וכו'. א"ל דלמא לעולם גבי הדס וערבה מודה ר"ט דהוי ג' ולא חלק אלא על לולב ואפשר לו' בדוחק דלא מסתבר ליה דס"ל דההדס ג' ולולב ה' דטפח לבד שיהיה יתר הלולב סגי לנענע בו ואפי' נאמר דר"ט ס"ל דלולב ה' והדס ד' ק' השתא עבות ג' משכחי' בת ד' מיבעיא ולפי מאי דמשני דמ"ש ר"ט באמה בת ה' דקאי אהדס והק' אמה בת ה' טפחים עשה אותה ו' ניחא דאי הוה משני דר"ט קאי אלולב כדאקשי' הוה ק' לן דשמואל אדשמואל דשמואל אמר לולב ד' והתם אמר שמואל הלכה כר"ט ודוק:

תוס' ד"ה צא מהם ג' להדס ובכל ענין שנפרש וכו'. כלומר בכל ענין שפי' בגמ' דר"ט בין ללישנא דר' דימי בין ללישנא דרבין לא מתוקמא ברייתא דהמפלת ה' שעורן טפח כר"ט דטפח דלולב הוא גדול יותר מאחרים לר' דימי ולרבין טפח דלולב הוא יותר קטן מאחרים. ומתוך זה אני מתרץ מה שתמהו הפוס' הביאו מרן הב"י סי' תר"ן על הרי"ף ורמב"ם דלא פסקו כר"ט כדפסק שמואל הלכה כר"ט ונראה לי דאינהו סברי דלית הלכתא כר"ט מכח ברייתא דהמפלת דתני ה' שעורן טפח וס"ל דכל הטפחים הם שוים ודלא כר"ט ועיין בהרא"ש ול"מ ודוק:

מתני' הדס הגזול והיבש פסול כו'. איכא למידק אמאי תני דינא דגזול ויבש כו' בכל מין ומין ליערבינהו וליתנינהו ד' מינין בלולב גזול ויבש פסול כו' וי"ל משום דאיידי דבעי למתני בסיפא פסול שיש בכל א' שאין בחבירו לכך תני דינא דגזול ויבש כו' בכל חד מינייהו. א"נ אי הוה ערבינהו היינו טועים דשמא דוקא היכא דכל ד' מינין הם גזול ויבש פסול אבל אם יש לו ג' מינין שאינו גזול ויבש והמין הד' הוא גזול ויבש ואין לו אחר יברך עליהם קמ"ל דבכל א' מן המינין פוסל בו גזול ויבש אע"ג דשאר מינין הם כשרים א"נ הו"א דוקא כשגזל ד' מינין דקפדי אנשי אבל בענף של הדס או ערבה דלא קפדי אינשי שדמיו מועטין והוא אילן שאינו עושה פירות לא שייך לפוסלו משום גזול קמ"ל דאפי' בהדס וערבה קפדי אנשי ופסול משום גזול וזה לשיטת המפרשים שכתב ה"ה ריש ה' גזלה דאין איסור גזל אלא במידי דקפדי אמנם לשיטת הירושלמי שהביא שם דאפי' במידי דלא קפדי אינשי אוסר משום מדת חסידות אשמועינן דאפי' בענף של הדס וערבה דלא קפדי פסול משום גזול משום מדת חסידות ודוק:

נקטם ראשו פסול. הרי"ף והרמב"ם דחו משנה זו מהלכה משום דתנן לקמן רט"א אפילו ג' קטומים ופסקו בגמרא הלכה כר"ט והראב"ד פ"ח דלולב פסק כסתם מתני' יע"ש וחלוק הראב"ד הביאו בס' תמים דעים סי' רכ"א והרז"ה בסימן המאורות ולדבריהם הסכים הר"ן הביאו מרן הב"י סימן תרמ"ו יעו"ש וראיתי בהריב"ל ח"ג סי' ק"י דף קי"ז שהבין כי רוח הקדש ממש הופיע בבית מדרשו של הראב"ד ואעפ"כ חלק עליו הרמב"ן משום דלא בשמי' היא יעו"ש ואחר נסיקת ידיו של הריב"ל נראה כי לא נשתבח הראב"ד שממש הופיע רוח הקדש לו בדין זה אלא כיון שערב לו הפי' והחילו' שפי' אמר כן בדרך גוזמא והרי דברי הראב"ד הביאם בס' תמים דעים ושם נתבאר דהראב"ד אמרה למילתיה מכח טענות וקושיות ולא אמרה בשם רוח הקדש ומ"ש ה"ה ז"ל דחלק עליו הרמב"ן היינו מ"ש הרמב"ן בס' המלחמות לדחות דברי הרז"ה שהיא כדעת הראב"ד ודחה סברתו מכח סברות וטענות לא מטעם דלא בשמים היא. ומ"מ קושטא דמלתא הכי הוי שאם יאמר פוסק א' פירש אחד בשמועה בשם רוח הקדש יכולין לחלוק עליו משום דלא בשמים היא ואין משגיחין בבת קול ודוק:

נפרצו עליו. פרש"י נשרו ולקמן גבי ערבה תנן נפרצו עליה פסולה נשרו כו' וצ"ל דגם בהדס יש חילוק זה נפרצו עליו והיינו נשרו רוב עליו אבל נשרו מקצת עליו כשר ומאי דשינה דבנשרו רוב העלין קרי ליה נפרצו ובמיעוטן קרי לי נשרו משום דבנשרו רוב העלין שייך לשון נפרצו ובמיעוטן שייך לשון נשרו. ודע דלעיל גבי לולב תנן נפרצו עליו פסול ופרש"י נפרצו עליו משדרה ואינם מחוברים והתוס' שם הקשו עליו ופי' יע"ש והמעיין דברי רש"י יר' לכאורה דהם נכונים משום דגבי הדס וערבה קתני נפרצו ופי' נשרו אם כן ה"ה גבי לולב ומ"ש התוס' בנפרצו דלולב לא יתיישב גבי הדס וערבה וראיתי בהרא"ש שכתב דהתוס' מודים דנפרצו דהדס וערבה הוי נשרו כפרש"י יעו"ש ולע"ד אפשר לו' דהתוס' יפרשו נפרצו דהדס וערבה דנחלקו העלין ונסדקו לארכן כמ"ש ה"ה גבי נפרצו עלי הערבה לפי פי' הראב"ד יעו"ש ודוק:

גמרא ת"ר ענף עץ עבות כו'. וקשה ודקארי לה מאי קארי לה וכי לא ידע דעבות כתיב י"ל דס"ד דפי' עבות ר"ל שהענף מעובה מעלין וע"י שהוא מרובה בעלין רבים ענפיו חופין את עצו ולכך פריך ואימא זיתא דהוא מעובה ברוב עלין ומכסים העץ ומשני בעינן עבות וליכא כלומר דהשתא חשב התרצן דפי' עבות ר"ל שרשרת שעליו מורכבים זה על זה ופריך ואימא דולבא דס"ד השתא דאינו רוצה התנא אלא שיהיה עשוי כעין שרשרת ועי"ז ענפיו חופין את עצו ולכך פריך ואימא דולבא דהוא עבות כעין שרשרת וחשיב ענפיו חופין את עצו אף על גב דאין העלין רצופין ומשני בעינן ענפיו כו' ר"ל שיהיו העלין רצופין ופריך ואימא הירדוף וצ"ל דהירדוף יש לו ב' תנאין דהיא עבות כעין שרשרת וענפיו חופין את עצו לגמרי שעליו הם רצופין אמנם רש"י כתב הירדוף כמין קליעה עשויין עליו משמע דאין ענפיו חופין עצו אלא דעשוי כמין שרשרת א"כ היינו קו' דדולבא וצ"ע:

תוס' ד"ה האמת והשלום ועל חנם הוזקק כו'. יר' לי דטעמו דרש"י משום דלעיל גבי כפות תמרים פריך ואימא כופרא ומשני משום דכתיב דרכיה וכופרא עשוי כמין קוצים ולא חזינן דמשני רבא שם משום דכתיב האמת והשלום אלמא דקרא דהאמת והשלום לא אתי אלא למעוטי סם המות דבהמה שאם יעשה המצוה ע"י סם המות דבהמה אולי יבא בהמת חבירו ויאכלנו ותמות וכשיתרעם חבירו עליו ישקר לו שלא האכילה סם המות דבהמה אז יעשה קטטה עמו וקרא כתיב האמת והשלום עיין מש"ל:

כתבו עוד ומתוך פי' משמע כו' וא"א לומר כן דמוכח פרק כל שעה כו'. עיינתי שם וראיתי דמאי דחשיב התם הוא הירדופנין ואפשר לומר דהירדופנין הוא מין אחר דהוא מר ואינו סם המות דבהמה לכך יוצא י"ח בפסח והירדוף הוא הירדופני ומה דפריך התם ואימא הירדוף ומשני דומיא דמצה כו' ה"מ לשנויי משום האמת והשלום אלא דבלאו הכי משני שפיר. ותו דלאביי דלית ליה טעמא דהאמת והשלום למעוטי סם המות דבהמה משני ובלאו הכי הו"מ לשנויי התם שינוייא אחרינא גבי הירדוף דומיא דמצה מה מצה שנקחת בכסף מעשר אף מרור שניקח בכ"מ והירדוף אינו ניקח בכ' מעשר דאינו פרי מאכל ועיין בערוך ע' הרדף דיראה דאזיל בשטת רש"י דהירדוף דהכא הוא הרדפוני דפא"ט ודו"ק:

תוספת ד"ה תלתא טרפי כו'. כתבו בסוף דבריהם ומיהו תלתא בקינא חדא הוו יתבי דאמרי' פ' הכונס היינו ג' דקלים בשורש א' וכמו כן ג' עלין בעוקץ א' כנ"ל ולפי גי' זו נמצא דהתוס' מקיימים פרש"י מכח ההיא דפרק הכונס ועיין בהרא"ש שדחה הך דפרק הכונס:

ת"ר נשרו רוב עליו ונשתיירו מיעוט כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת הא גופיה קשיא וכו'. דע דהטור ר"ס תרמ"ז כתב דהעיטור כתב דאם נשרו רוב עלין של עבות ונשאר בו עבות א' בחד קינא כשר ולפי זה קשה אמאי לא תירצו דמה שכתב התנא ובלבד שתהא העבות קיימת ר"ל שנשאר עבות א' יש לומר דפשט הברייתא משמע דמהקן שנשרו רוב עליו מיירי דנשאר עבות קיים ולפי זה לא משכחת לה אלא באסא מצראה ועיין בלחם משנה פ"ז דלולב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף