אילת השחר/בבא בתרא/נב/א: הבדלים בין גרסאות בדף
(לשם הוספת רווח בין מקטעים) |
מ (←top: תיקון) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
'''א"ל אי אמידא לך עשה כפירושה וכו'.''' מבואר ברשב"ם דזה תלוי לפי אומד, ולפי אלה שגורסין איכא דאמרי יעשה פירוש לפירושו, ס"ל דתמיד דצריך להחזיר להבעלים ולת"ק תמיד ליתן להפלוני שאמרה שזה שלו. עכ"פ חזינן לפירוש הרשב"ם דניתן להכריע לפי אומד הבעל אע"פ שאם האומד אינו נכון הרי גוזל בזה את הבעלים האמיתי. והנה תמיד מצינו לדון עפ"י אומד דיינים, אבל שכל אחד יוכל להכריע לפי אומד דעתו זהו חידוש, ובאופן של אשת רבה בר בר חנה יוכל להכריע וליקח לעצמו. ועי' ברמב"ם (פכ"ב מהל' סנהדרין) דב"ד יש להם לדון עפ"י אומדנא, וכאן נתחדש דחכמים נתנו הרשות להבעל לדון לפי אומד דעתו. | '''א"ל אי אמידא לך עשה כפירושה וכו'.''' מבואר ברשב"ם דזה תלוי לפי אומד, ולפי אלה שגורסין איכא דאמרי יעשה פירוש לפירושו, ס"ל דתמיד דצריך להחזיר להבעלים ולת"ק תמיד ליתן להפלוני שאמרה שזה שלו. עכ"פ חזינן לפירוש הרשב"ם דניתן להכריע לפי אומד הבעל אע"פ שאם האומד אינו נכון הרי גוזל בזה את הבעלים האמיתי. והנה תמיד מצינו לדון עפ"י אומד דיינים, אבל שכל אחד יוכל להכריע לפי אומד דעתו זהו חידוש, ובאופן של אשת רבה בר בר חנה יוכל להכריע וליקח לעצמו. ועי' ברמב"ם (פכ"ב מהל' סנהדרין) דב"ד יש להם לדון עפ"י אומדנא, וכאן נתחדש דחכמים נתנו הרשות להבעל לדון לפי אומד דעתו. | ||
'''רשב"ם ד"ה אי אמידא לך.''' א"נ אי אמידא לך אשתך שיש לה אוהבים שנתנו לה ממון ע"מ שלא יהא לך חלק בו ומתנה היא זו שנותנת לקרוביה. והיינו דמה דקאמר עשה כפירושה היינו כמתנתה. וצ"ל דהי' מתנת שכי"מ, וצ"ל אע"פ דמתנת שכי"מ אינו אלא לאחר מיתה וכאן הא הבעל יורשה ואינו שלה, מ"מ כמו דכל שכי"מ מקנה לאחר מיתה ואז זה כבר לא של הנותן אלא דכך הי' תקנ"ח שיועיל ה"נ בבעל. | '''רשב"ם ד"ה אי אמידא לך.''' א"נ אי אמידא לך אשתך שיש לה אוהבים שנתנו לה ממון ע"מ שלא יהא לך חלק בו ומתנה היא זו שנותנת לקרוביה. והיינו דמה דקאמר עשה כפירושה היינו כמתנתה. וצ"ל דהי' מתנת שכי"מ, וצ"ל אע"פ דמתנת שכי"מ אינו אלא לאחר מיתה וכאן הא הבעל יורשה ואינו שלה, מ"מ כמו דכל שכי"מ מקנה לאחר מיתה ואז זה כבר לא של הנותן אלא דכך הי' תקנ"ח שיועיל ה"נ בבעל. | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
'''עוד''' יש לעיין דאפשר דגם להתוס' דס"ל דגם היכא דאין לו פירות אינה יכולה למכור וליתן, מ"מ יש להסתפק בנותנת מתנת שכי"מ, דאפשר דעיקר הדין הוא דיורשה, אלא דלדין יורש נתנו כאילו הוא לוקח ראשון, וכיון דתיקנו חכמים דלהמקבל מתנת שכי"מ יש דין יורש ודוחה את היורש האמיתי, א"כ כאן דאפילו אם יהי' להבעל דין יורש מ"מ המקבל מתנה דוחה את היורש, א"כ גם תקנת אושא לא תועיל כיון דתיקנו לו דין לוקח כדי שיהי' לו דין ירושה, וכיון דשאני מתנת שכי"מ דנעשה המקבל מתנה יורש שדוחה כל יורש ה"נ דוחה לדין יורש של הבעל, וצ"ע. | '''עוד''' יש לעיין דאפשר דגם להתוס' דס"ל דגם היכא דאין לו פירות אינה יכולה למכור וליתן, מ"מ יש להסתפק בנותנת מתנת שכי"מ, דאפשר דעיקר הדין הוא דיורשה, אלא דלדין יורש נתנו כאילו הוא לוקח ראשון, וכיון דתיקנו חכמים דלהמקבל מתנת שכי"מ יש דין יורש ודוחה את היורש האמיתי, א"כ כאן דאפילו אם יהי' להבעל דין יורש מ"מ המקבל מתנה דוחה את היורש, א"כ גם תקנת אושא לא תועיל כיון דתיקנו לו דין לוקח כדי שיהי' לו דין ירושה, וכיון דשאני מתנת שכי"מ דנעשה המקבל מתנה יורש שדוחה כל יורש ה"נ דוחה לדין יורש של הבעל, וצ"ע. | ||
'''תוד"ה קיבל מן הקטן יעשה לו סגולה.''' מבואר דיותר יש לתלות דהוא שלו, והוקשה להם הא דאין מקבלין לכתחילה כיון דכל זמן שהוא בידו עלול שיאבד ממנו, ובשלמא באשה ועבד משום חשש כל דהו דמסייע בידי עוברי עבירה אין מקבלין ממנו, כיון דאין בזה שום מצוה לקבל פקדון מאשה ועבד, אבל בפקדון דאם זה של הקטן יש מצוה להציל ממונו מהפסד, לכן כתבו דבכ"ז לכתחילה אין מקבלין, והיינו דספק רחוק של מסייע ידי עוברי עבירה דוחה ספק מצות השבת אבידה אע"ג שיש יותר לתלות בזה. {{צבע גופן|אפור|(מהדו"ק)}} | '''תוד"ה קיבל מן הקטן יעשה לו סגולה.''' מבואר דיותר יש לתלות דהוא שלו, והוקשה להם הא דאין מקבלין לכתחילה כיון דכל זמן שהוא בידו עלול שיאבד ממנו, ובשלמא באשה ועבד משום חשש כל דהו דמסייע בידי עוברי עבירה אין מקבלין ממנו, כיון דאין בזה שום מצוה לקבל פקדון מאשה ועבד, אבל בפקדון דאם זה של הקטן יש מצוה להציל ממונו מהפסד, לכן כתבו דבכ"ז לכתחילה אין מקבלין, והיינו דספק רחוק של מסייע ידי עוברי עבירה דוחה ספק מצות השבת אבידה אע"ג שיש יותר לתלות בזה. {{צבע גופן|אפור|(מהדו"ק)}} | ||
'''בא"ד.''' דמשבא לידו אימור מציאה אשכח ולכך הוו דקטן. מבואר דאע"ג דהקטן אינו קונה קנין גמור אלא מפני דרכי שלום וקיי"ל בגיטין (דף נ"ט ב') דלא כר' יוסי ואין מוציאין בדיינין למי שתופס ממנו, מ"מ צריך להשגיח שלא יופסד הקרן, והיינו מדין השבת אבידה כמבואר ברשב"א. והנה הרשב"א הוסיף דאם החזיר לתינוק אינו חייב לשלם, וכונתו מחמת שנאבד ע"י התינוק, ולכאורה הא אם אם לוקח לעצמו אינו חייב, משמע דחייב להחזיר להקטן אלא דאין מוציאין ע"י דיינים ולכן הוצרך לומר שכאן אינו חייב כלל. | '''בא"ד.''' דמשבא לידו אימור מציאה אשכח ולכך הוו דקטן. מבואר דאע"ג דהקטן אינו קונה קנין גמור אלא מפני דרכי שלום וקיי"ל בגיטין (דף נ"ט ב') דלא כר' יוסי ואין מוציאין בדיינין למי שתופס ממנו, מ"מ צריך להשגיח שלא יופסד הקרן, והיינו מדין השבת אבידה כמבואר ברשב"א. והנה הרשב"א הוסיף דאם החזיר לתינוק אינו חייב לשלם, וכונתו מחמת שנאבד ע"י התינוק, ולכאורה הא אם אם לוקח לעצמו אינו חייב, משמע דחייב להחזיר להקטן אלא דאין מוציאין ע"י דיינים ולכן הוצרך לומר שכאן אינו חייב כלל. | ||
'''והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו וכו'.''' מבואר דמהני ההוכחה מדיוצא על שמו. ובתוס' מבואר סברת שמואל דאפילו לרב דס"ל דלא סגי בהוכחה זאת, מ"מ היכא דמת אמרינן דמהני הוכחה זאת, דרק כ"ז שחי אז מדלא מביא ראי' לדבריו הוי ריעותא בההוכחה, אבל כשמת הוי שפיר ראי' טובה שזה שלו, וצ"ע דאיזה ראי' היא כלל מדנכתב על שמו, הא כיון דהוא הלך לקנות או להלוות לכן כתב שמו, והמוכר והעדים הא בודאי כותבים וחותמים על שמו, דהא כ"א שרוצה לקנות שדה או להלוות כסף וכי המוכר והעדים או הלוה והעדים צריכים לדעת מנין לקח הכסף, ואיזה הוכחה היא מה שנכתב על שמו, ואע"ג דיש סברא לומר דלמה נחשבנו שגזל מכסף הירושה כ"ז שלא התברר שהוא גזל, מ"מ הוכחה מהשטר אין. | '''והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו וכו'.''' מבואר דמהני ההוכחה מדיוצא על שמו. ובתוס' מבואר סברת שמואל דאפילו לרב דס"ל דלא סגי בהוכחה זאת, מ"מ היכא דמת אמרינן דמהני הוכחה זאת, דרק כ"ז שחי אז מדלא מביא ראי' לדבריו הוי ריעותא בההוכחה, אבל כשמת הוי שפיר ראי' טובה שזה שלו, וצ"ע דאיזה ראי' היא כלל מדנכתב על שמו, הא כיון דהוא הלך לקנות או להלוות לכן כתב שמו, והמוכר והעדים הא בודאי כותבים וחותמים על שמו, דהא כ"א שרוצה לקנות שדה או להלוות כסף וכי המוכר והעדים או הלוה והעדים צריכים לדעת מנין לקח הכסף, ואיזה הוכחה היא מה שנכתב על שמו, ואע"ג דיש סברא לומר דלמה נחשבנו שגזל מכסף הירושה כ"ז שלא התברר שהוא גזל, מ"מ הוכחה מהשטר אין. | ||
'''שם. והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו וכו' עליו להביא ראי'.''' יש לעיין מי נקרא מוחזק, ומהא דדנו בגמ' אם טוענין ליורשין של הנושא ונותן, וטענינן הא רק למוחזק כמבואר בתשו' הרא"ש (סי' צ"ט) הובא בקצוה"ח {{ממ|[[קצות החושן/חושן משפט/קנה#יד|סי' קנ"ה ס"ק י"ד]]}}, וע"כ דהנושא ונותן ויורשין שלו יש להם דין מוחזק, ובכ"ז ס"ל לרבי דעל הנושא ונותן להביא ראי', צ"ל דמה שאין קול שירש מאבי אמו זה ראי' חזקה יותר מרוב, דאע"ג דרב ס"ל דהולכין בממון אחר הרוב, מ"מ אנן פסקינן כרב דעליו להביא ראי' אע"ג דאנן סבירא לן אין הולכין אחר הרוב להוציא ממוחזק, וע"כ כאן עליו להביא ראי' ומוציאין ממנו [ועי' ש"ך סי' ס"ב ס"ק י"א וס"ק י"ח]. | '''שם. והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו וכו' עליו להביא ראי'.''' יש לעיין מי נקרא מוחזק, ומהא דדנו בגמ' אם טוענין ליורשין של הנושא ונותן, וטענינן הא רק למוחזק כמבואר בתשו' הרא"ש (סי' צ"ט) הובא בקצוה"ח {{ממ|[[קצות החושן/חושן משפט/קנה#יד|סי' קנ"ה ס"ק י"ד]]}}, וע"כ דהנושא ונותן ויורשין שלו יש להם דין מוחזק, ובכ"ז ס"ל לרבי דעל הנושא ונותן להביא ראי', צ"ל דמה שאין קול שירש מאבי אמו זה ראי' חזקה יותר מרוב, דאע"ג דרב ס"ל דהולכין בממון אחר הרוב, מ"מ אנן פסקינן כרב דעליו להביא ראי' אע"ג דאנן סבירא לן אין הולכין אחר הרוב להוציא ממוחזק, וע"כ כאן עליו להביא ראי' ומוציאין ממנו [ועי' ש"ך סי' ס"ב ס"ק י"א וס"ק י"ח]. | ||
'''תוד"ה ומודה. ומיהו י"ל דהתם מכח בן גזלן פריך כלומר אפי' הנך נמי הוו כבן גזלן.''' פי' דע"כ הברייתא סוברת דלא מהני לטעון שהאב הי' מביא ראי' דהא בן גזלן אין לו חזקה, א"כ מ"ש בן אריס דהוי חזקה. | '''תוד"ה ומודה. ומיהו י"ל דהתם מכח בן גזלן פריך כלומר אפי' הנך נמי הוו כבן גזלן.''' פי' דע"כ הברייתא סוברת דלא מהני לטעון שהאב הי' מביא ראי' דהא בן גזלן אין לו חזקה, א"כ מ"ש בן אריס דהוי חזקה. | ||
'''בא"ד. דאם איתא דנפלו לו מבית אבי אמו הי' לו עדים בדבר אבל בבנו דליכא למימר הכי.''' משמע מדבריהם דהראי' הזאת מה דאין לו עדים הוי הוכחה נגד מה דיוצא על שמו, וזה מעיקר הדין דעליו להביא ראי', אבל ברא"ש משמע דהחמירו עליו שיביא עדים היינו דזה תקנה מיוחדת. | '''בא"ד. דאם איתא דנפלו לו מבית אבי אמו הי' לו עדים בדבר אבל בבנו דליכא למימר הכי.''' משמע מדבריהם דהראי' הזאת מה דאין לו עדים הוי הוכחה נגד מה דיוצא על שמו, וזה מעיקר הדין דעליו להביא ראי', אבל ברא"ש משמע דהחמירו עליו שיביא עדים היינו דזה תקנה מיוחדת. | ||
'''בא"ד. ולרב פפא דפריך מינה נראה לו לדמותה.''' אינו מבואר למה מדמה לה, ולא עוד אלא דבגמ' נשאר בקשיא, ולפי"מ שביארו הא לא דמי כלל, והעירוני לעי' באור שמח פ"ט מנחלות הל' ח'. | '''בא"ד. ולרב פפא דפריך מינה נראה לו לדמותה.''' אינו מבואר למה מדמה לה, ולא עוד אלא דבגמ' נשאר בקשיא, ולפי"מ שביארו הא לא דמי כלל, והעירוני לעי' באור שמח פ"ט מנחלות הל' ח'. | ||
{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}} | {{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}} | ||
גרסה אחרונה מ־22:59, 29 באוגוסט 2020
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש אילת השחר |
א"ל אי אמידא לך עשה כפירושה וכו'. מבואר ברשב"ם דזה תלוי לפי אומד, ולפי אלה שגורסין איכא דאמרי יעשה פירוש לפירושו, ס"ל דתמיד דצריך להחזיר להבעלים ולת"ק תמיד ליתן להפלוני שאמרה שזה שלו. עכ"פ חזינן לפירוש הרשב"ם דניתן להכריע לפי אומד הבעל אע"פ שאם האומד אינו נכון הרי גוזל בזה את הבעלים האמיתי. והנה תמיד מצינו לדון עפ"י אומד דיינים, אבל שכל אחד יוכל להכריע לפי אומד דעתו זהו חידוש, ובאופן של אשת רבה בר בר חנה יוכל להכריע וליקח לעצמו. ועי' ברמב"ם (פכ"ב מהל' סנהדרין) דב"ד יש להם לדון עפ"י אומדנא, וכאן נתחדש דחכמים נתנו הרשות להבעל לדון לפי אומד דעתו.
רשב"ם ד"ה אי אמידא לך. א"נ אי אמידא לך אשתך שיש לה אוהבים שנתנו לה ממון ע"מ שלא יהא לך חלק בו ומתנה היא זו שנותנת לקרוביה. והיינו דמה דקאמר עשה כפירושה היינו כמתנתה. וצ"ל דהי' מתנת שכי"מ, וצ"ל אע"פ דמתנת שכי"מ אינו אלא לאחר מיתה וכאן הא הבעל יורשה ואינו שלה, מ"מ כמו דכל שכי"מ מקנה לאחר מיתה ואז זה כבר לא של הנותן אלא דכך הי' תקנ"ח שיועיל ה"נ בבעל.
וצ"ל דהא דמהני מתנתה אע"ג דיש תקנת אושא דהבעל הוי כלוקח ראשון ומוציא מיד הלוקח או מהמקבל מתנה וה"נ כאן יוציא מהמקבל מתנת שכי"מ. ולפי מש"כ הקצוה"ח (סי' ק"ג) ובאבנ"מ (סי' צ' סקי"א) דהיכא דאין להבעל פירות מהני גם מכירתה, נוכל לומר דגם הרשב"ם סובר כן, ופליג אתוס' לעיל {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/#|ד"ה במתנה) ואתוס' כתובות (דף נ') המובא שם.
עוד יש לעיין דאפשר דגם להתוס' דס"ל דגם היכא דאין לו פירות אינה יכולה למכור וליתן, מ"מ יש להסתפק בנותנת מתנת שכי"מ, דאפשר דעיקר הדין הוא דיורשה, אלא דלדין יורש נתנו כאילו הוא לוקח ראשון, וכיון דתיקנו חכמים דלהמקבל מתנת שכי"מ יש דין יורש ודוחה את היורש האמיתי, א"כ כאן דאפילו אם יהי' להבעל דין יורש מ"מ המקבל מתנה דוחה את היורש, א"כ גם תקנת אושא לא תועיל כיון דתיקנו לו דין לוקח כדי שיהי' לו דין ירושה, וכיון דשאני מתנת שכי"מ דנעשה המקבל מתנה יורש שדוחה כל יורש ה"נ דוחה לדין יורש של הבעל, וצ"ע.
תוד"ה קיבל מן הקטן יעשה לו סגולה. מבואר דיותר יש לתלות דהוא שלו, והוקשה להם הא דאין מקבלין לכתחילה כיון דכל זמן שהוא בידו עלול שיאבד ממנו, ובשלמא באשה ועבד משום חשש כל דהו דמסייע בידי עוברי עבירה אין מקבלין ממנו, כיון דאין בזה שום מצוה לקבל פקדון מאשה ועבד, אבל בפקדון דאם זה של הקטן יש מצוה להציל ממונו מהפסד, לכן כתבו דבכ"ז לכתחילה אין מקבלין, והיינו דספק רחוק של מסייע ידי עוברי עבירה דוחה ספק מצות השבת אבידה אע"ג שיש יותר לתלות בזה. (מהדו"ק)
בא"ד. דמשבא לידו אימור מציאה אשכח ולכך הוו דקטן. מבואר דאע"ג דהקטן אינו קונה קנין גמור אלא מפני דרכי שלום וקיי"ל בגיטין (דף נ"ט ב') דלא כר' יוסי ואין מוציאין בדיינין למי שתופס ממנו, מ"מ צריך להשגיח שלא יופסד הקרן, והיינו מדין השבת אבידה כמבואר ברשב"א. והנה הרשב"א הוסיף דאם החזיר לתינוק אינו חייב לשלם, וכונתו מחמת שנאבד ע"י התינוק, ולכאורה הא אם אם לוקח לעצמו אינו חייב, משמע דחייב להחזיר להקטן אלא דאין מוציאין ע"י דיינים ולכן הוצרך לומר שכאן אינו חייב כלל.
והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו וכו'. מבואר דמהני ההוכחה מדיוצא על שמו. ובתוס' מבואר סברת שמואל דאפילו לרב דס"ל דלא סגי בהוכחה זאת, מ"מ היכא דמת אמרינן דמהני הוכחה זאת, דרק כ"ז שחי אז מדלא מביא ראי' לדבריו הוי ריעותא בההוכחה, אבל כשמת הוי שפיר ראי' טובה שזה שלו, וצ"ע דאיזה ראי' היא כלל מדנכתב על שמו, הא כיון דהוא הלך לקנות או להלוות לכן כתב שמו, והמוכר והעדים הא בודאי כותבים וחותמים על שמו, דהא כ"א שרוצה לקנות שדה או להלוות כסף וכי המוכר והעדים או הלוה והעדים צריכים לדעת מנין לקח הכסף, ואיזה הוכחה היא מה שנכתב על שמו, ואע"ג דיש סברא לומר דלמה נחשבנו שגזל מכסף הירושה כ"ז שלא התברר שהוא גזל, מ"מ הוכחה מהשטר אין.
שם. והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו וכו' עליו להביא ראי'. יש לעיין מי נקרא מוחזק, ומהא דדנו בגמ' אם טוענין ליורשין של הנושא ונותן, וטענינן הא רק למוחזק כמבואר בתשו' הרא"ש (סי' צ"ט) הובא בקצוה"ח (סי' קנ"ה ס"ק י"ד), וע"כ דהנושא ונותן ויורשין שלו יש להם דין מוחזק, ובכ"ז ס"ל לרבי דעל הנושא ונותן להביא ראי', צ"ל דמה שאין קול שירש מאבי אמו זה ראי' חזקה יותר מרוב, דאע"ג דרב ס"ל דהולכין בממון אחר הרוב, מ"מ אנן פסקינן כרב דעליו להביא ראי' אע"ג דאנן סבירא לן אין הולכין אחר הרוב להוציא ממוחזק, וע"כ כאן עליו להביא ראי' ומוציאין ממנו [ועי' ש"ך סי' ס"ב ס"ק י"א וס"ק י"ח].
תוד"ה ומודה. ומיהו י"ל דהתם מכח בן גזלן פריך כלומר אפי' הנך נמי הוו כבן גזלן. פי' דע"כ הברייתא סוברת דלא מהני לטעון שהאב הי' מביא ראי' דהא בן גזלן אין לו חזקה, א"כ מ"ש בן אריס דהוי חזקה.
בא"ד. דאם איתא דנפלו לו מבית אבי אמו הי' לו עדים בדבר אבל בבנו דליכא למימר הכי. משמע מדבריהם דהראי' הזאת מה דאין לו עדים הוי הוכחה נגד מה דיוצא על שמו, וזה מעיקר הדין דעליו להביא ראי', אבל ברא"ש משמע דהחמירו עליו שיביא עדים היינו דזה תקנה מיוחדת.
בא"ד. ולרב פפא דפריך מינה נראה לו לדמותה. אינו מבואר למה מדמה לה, ולא עוד אלא דבגמ' נשאר בקשיא, ולפי"מ שביארו הא לא דמי כלל, והעירוני לעי' באור שמח פ"ט מנחלות הל' ח'.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |