הר המוריה/מחוסרי כפרה/ד: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
| שורה 8: | שורה 7: | ||
'''הצרוע ''' | '''הצרוע ''' | ||
''' מצרעתו וכו'.''' | ''' מצרעתו וכו'.''' כ"ז מבואר בתורה בפרשת מצורע ושנוי בפי"ד דנגעים משנה א' ב'. | ||
''' וביום ''' | ''' וביום ''' | ||
''' השביעי וכו'.''' | ''' השביעי וכו'.''' שם מ"ג. | ||
''' טובל ''' | ''' טובל ''' | ||
''' פעם וכו'.''' | ''' פעם וכו'.''' שם מ"ח וכת"ק ועיי"ש בתו"כ פ"ג. | ||
''' רגיל ''' | ''' רגיל ''' | ||
''' בטומאה וכו'.''' | ''' בטומאה וכו'.''' עיין יומא ל' ב'. והנה המתבאר מתוך סוגיית הש"ס לפי' רש"י דהנכנס לעבודה דאיתא שם הוא לאו דוקא וס"ל למשנה דשם דכל אדם הנכנס לעזרה טעון טבילה ופליגי בזה בן זומא ור' יהודה דלבן זומא הוא מדאורייתא ולר"י הוא מדרבנן. והנה רבנן פליגי אר"י וס"ל דמצורע טעון טבילה אבל שאר כל אדם לא בעי טבילה ור"י ס"ל דמצורע אין טעון טבילה רק שאר כל אדם טעון טבילה כ"ה לרש"י ועיי"ש בתוס'. והנה רבינו ס"ל לעיל בפ"ה מהל' ביאת מקדש ה"ד דכל אדם אין טעון טבילה רק הנכנס לעבודה יעו"ש והיינו טעמא דס"ל כפי' התוס' ישנים שם דדוקא כל הנכנס לצורך עבודה טעון טבילה יעו"ש היטב דמצורע קרוי ג"כ לצורך עבודה ולא אתי לאפוקי רק ביאה ריקנית לגמרי. אבל לפ"ז א"כ דכל הסוגיא אזלא אזה הדרך וא"כ רבינו פסק דלא כר"י דאילו לדידיה מצורע א"צ טבילה משום דטבל מבערב ודלא כרבנן דלדידהו בכל אדם א"צ טבילה רק במצורע משום דדייש בטומאה וכמו שהקשה הלח"מ וגם דלא כבן זומא דס"ל דהכל צריכים טבילה דהא לעיל פ"ב מהל' עבודת יוה"כ ה"ג כתב טעמא דרבנן יעו"ש. והנה מסקנת הלח"מ דרבינו פסק כרבנן דדוקא מצורע טעון טבילה ולא כל אדם משום דלא דיישי בטומאה ורק בנכנס לעבודה טעון טבילה מטעם דבן זומא. אבל לפ"ז לכאורה לא אתי שפיר טעמא דכתב בהל' עבודת יום הכפורים. והנה התוס' ישנים שם בד"ה נימא וכו' כתבו דידע ליה לתלמודא דבן זומא מחייב בכל אדם טבילה מדרבנן והא דקאמר מטעם ק"ו לא קאי רק אכה"ג שלובש בגדי כהונה יעו"ש היטב וא"כ י"ל דרבינו ס"ל כב"ז. אבל מ"מ לא אתי שפיר דא"כ לא הוי צריך לטעמא דמשום סרך טומאה ישנה התם בהל' עבודת יוה"כ ועוד מפשטא דלישנא דרבינו בהל' ביאת מקדש משמע דלא בעי רק לעבודה. | ||
''' ולכן''' נ"ל דבאמת תרי פלוגתא אינהו. פליגי באדם הנכנס לעבודה ופליגי בזה בן זומא ור' יהודה לב"ז מק"ו ולר"י מדרבנן. ובאדם הנכנס לעזרה פליגי בזה ר"י ורבנן ופסיקא ליה לתלמודא דב"ז ס"ל בכל אדם דבעי טבילה מדרבנן והנה בפלוגתא דב"ז ור"י פסק כר"י דלא הוי רק מדרבנן ובכל אדם פסק כרבנן דלא חיישינן רק במצורע והנה י"ל דזה תלוי בזה דלבן זומא בכהן גדול דהוי דאורייתא א"כ בכל אדם הוי מדרבנן אבל לר"י ולרבנן דפליגי במצורע ובכל אדם לכן מוכח דגם בכהן גדול הוי דרבנן ולכן פליגי היכא יש סברא לומר שגזרו דדומה לכה"ג רבנן ס"ל דדוקא במצורע גזרו משום דדייש בטומאה ור"י ס"ל איפכא מסתברא. וכללא דמילתא למאן דס"ל בכה"ג אינו אלא מדרבנן א"כ על כרחך לאו בכל דבר גזרו רק בדבר הדומה לו יותר ולכן לפי הצד דסבור לומר דרבנן בכל אדם בעו טבילה אם כן על כרחך כב"ז ס"ל ובזה מתורץ מש"כ התוס' בד"ה כב"ז וכו' יעו"ש היטב. וע"ע בבעל המאור מש"כ בזה שם ונ"ל כי כוונתו למש"כ וכ"ה דעת רבינו בזה כן נראה לפענ"ד ברור ואין להאריך עוד בזה. ומה שהקשה עוד הלח"מ על האיבעיא דשחט בסכין ארוכה יעו"ש י"ל בפשיטות עד כאן לא מצרכי רבנן רק בנכנס לפנים לעשות עבודה אבל בעומד בחוץ ועביד עבודה מיבעיא ליה (והוי דומיא דהצד דבעי אליבא דבן זומא) והבן היטב בכל מש"כ כי נכון הוא בעזר ה'. | |||
''' שלא ''' | ''' שלא ''' | ||
''' הסיח וכו'.''' | ''' הסיח וכו'.''' כ"ה מבואר שם ביומא ע"ב יעו"ש. | ||
== ב == | == ב == | ||
| שורה 30: | שורה 31: | ||
'''ולא ''' | '''ולא ''' | ||
''' גילח וכו'.''' | ''' גילח וכו'.''' עיין לעיל פ"א ה"ה יעו"ש ובמש"כ שם. | ||
''' ולמחר ''' | ''' ולמחר ''' | ||
''' יביא וכו'.''' | ''' יביא וכו'.''' כ"ה בנזיר מ"ד ב' לפירוש תוס' ד"ה ומגלח וכו' וכ"כ רבינו שם בפי' המשניות ודלא כרש"י שם ועיי"ש ברש"י ד"ה דטבל וכו' ועיין בתו"כ מצורע פ"ב ובקרבן אהרן אות ז' יעו"ש היטב ועיין בר"ש פי"ד דנגעים מ"ז יעו"ש (וע"ע בספר בית הבחירה להמאירי בנזיר שם). | ||
''' המצורע ''' | ''' המצורע ''' | ||
''' עומד וכו'.''' | ''' עומד וכו'.''' פסחים פ"ה ב' ויומא ל' ב' וסוטה ז' א' ונגעים פי"ד מ"ח ותוספתא שם פ"ח ובתו"כ מצורע פרשה ג' יעו"ש. | ||
''' כשהוא ''' | ''' כשהוא ''' | ||
''' חי וכו'.''' | ''' חי וכו'.''' מנחות ס"א א' ושם בתו"כ. | ||
''' ומניפו.''' | ''' ומניפו.''' ובתוספתא פ"ח דנגעים מבואר דגם המצורע היה מניף והובא בר"ש בנגעים פי"ד מ"ח. אבל אין כן דעת רבינו ועיין במרן ולח"מ. | ||
''' את ''' | ''' את ''' | ||
''' האשם וכו'.''' | ''' האשם וכו'.''' עיין השגת הראב"ד מה שכתב בזה ועיין במרן ולח"מ שרמזתים לעיל. אבל יש לעיין דמבואר בזבחים ל"ג א' דאי הוה אמרינן דסמיכת אשם מצורע מדאורייתא ותיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא הוי עייל להדיא לעזרה וסמך א"כ לענין תנופה דהוי מדאורייתא א"כ לעייל להדיא ולהניף. וע"כ צ"ל דהכתוב גילה כאן דלשון והניף אותם וגו' לא קאי רק אכהן לבד ולא על הבעלים ולא אמרינן דהוי תנופה בבעלים רק במקום שכתיב יד אצל תנופה וגמרינן מידיו תביאנה אבל הכא לא כתיב רק והניף ומשמע דקאי אכהן דמיירי ביה (וכן משמע קצת דעיין בתו"כ שם דסד"א דגם המצורע טעון תנופה יעו"ש וא"כ קאי אכהן ולא אבעלים) ופשוט. | ||
''' ושוחטין ''' | ''' ושוחטין ''' | ||
''' אותו וכו'.''' | ''' אותו וכו'.''' והוי תיכף לסמיכה שחיטה לדידן דמכשירין כל העזרה לשחיטת קדשי קדשים וכמבואר לעיל סימן ה' סעיף ט"ו ועיין בלח"מ מה שכתב להקשות על הך דפ"ג מהל' מעשה הקרבנות הי"א יעו"ש היטב במש"כ שם ובארתי שם באורך ופשיטא דקושייתו לק"מ. | ||
''' שני ''' | ''' שני ''' | ||
''' כהנים וכו'.''' | ''' כהנים וכו'.''' זבחים מ"ז ב' נגעים פי"ד מ"ח ותוספתא פ"ט ותו"כ מצורע פ"ג ויומא ס"א ב'. | ||
''' בידו ''' | ''' בידו ''' | ||
''' הימנית וכו'.''' | ''' הימנית וכו'.''' כ"ה בתוספתא פ"ק דזבחים והובא במרן (ועיין רש"י מנחות יו"ד ב' דבאשם מצורע בעינן שמאל יעו"ש היטב וי"ל דנפקא ליה מדבעינן שיתן באצבעו הימנית אלמא דהדם הוא בכפו השמאלית וקבלה בעינן בימין). | ||
''' וזורקו ''' | ''' וזורקו ''' | ||
''' על וכו'.''' | ''' על וכו'.''' שם במשנה ובתו"כ שם יעוין שם ובתוספתא שם. | ||
''' הכהן ''' | ''' הכהן ''' | ||
''' מבפנים וכו'.''' | ''' מבפנים וכו'.''' זה פשוט ממה שקדם וק"ל ועיין תוספתא פ"ח דנגעים. | ||
''' ומכניס ''' | ''' ומכניס ''' | ||
''' המצורע וכו'.''' | ''' המצורע וכו'.''' שם בנגעים במשנה ט' וכת"ק. | ||
''' על ''' | ''' על ''' | ||
''' השמאל וכו'.''' | ''' השמאל וכו'.''' יומא שם נזיר מ"ו ב' סנהדרין מ"ה ב' פ"ח א' נגעים שם מ"ט ותו"כ שם דלא כר"ש ואף ר"ש לא פליג רק באין לו בהן ימנית אבל ביש לו לא פליג ועיין במנחות י' א'. | ||
''' יקריב ''' | ''' יקריב ''' | ||
''' חטאתו וכו'.''' | ''' חטאתו וכו'.''' דהכי כתיב קרא ועיין לקמן פ"ה ה"ג ועיין לעיל פ"ט מהל' תמידין ומוספין ה"ח יעו"ש. | ||
''' ויוצק ''' | ''' ויוצק ''' | ||
''' לתוך וכו'.''' | ''' לתוך וכו'.''' שם בנגעים מ"י ובתו"כ שם. | ||
''' שבע ''' | ''' שבע ''' | ||
''' פעמים וכו'.''' | ''' פעמים וכו'.''' שם בנגעים ובתו"כ שם ועיין יומא ס"א א' ומנחות כ"ז ב'. | ||
''' כל ''' | ''' כל ''' | ||
''' הזייה וכו'.''' | ''' הזייה וכו'.''' שם במשנה ובתו"כ שם. | ||
''' ולא ''' | ''' ולא ''' | ||
''' כיון וכו'.''' | ''' כיון וכו'.''' מנחות כ"ז ב' תוספתא פ"א דזבחים. | ||
''' לא ''' | ''' לא ''' | ||
''' כיפר.''' | ''' כיפר.''' קאי על מתנות הבהונות אבל מתנות הראש לא מעכב כמבואר לקמן פ"ה ה"ה ושם יתבאר בזה. | ||
''' מתחלק ''' | ''' מתחלק ''' | ||
''' לכהנים.''' | ''' לכהנים.''' ב"ק ק"י ב' זבחים מ"ד ב' צ"א א' מנחות נ"ח א' ע"ג א' חולין קל"ג ב' תוספתא חלה פ"ב וספרי קרח פיסקא ועיין בפ"א מהל' בכורים ה"ד והי"ג. | ||
== ג == | == ג == | ||
| שורה 110: | שורה 111: | ||
'''אלא ''' | '''אלא ''' | ||
''' בעזרה וכו'.''' | ''' בעזרה וכו'.''' כ"ה בתוספתא זבחים פרק ו' וז"ל היכן היא אכילתן של כולן חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן של מצורע ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר כולן קדשי קדשים ונאכלין לפנים מן הקלעים ונאכלין לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות ואין חייבין עליהן משום נותר ואין מחשבה פוסל בהן משום פגול עד שיעלה עמוד השחר עכ"ל ועיין בר"ש בנגעים שם מ"י מה שהביא בשם התוספתא. | ||
''' הוקש ''' | ''' הוקש ''' | ||
''' לאשם.''' | ''' לאשם.''' זה פשוט במנחות כ"ח א' דלכו"ע הוקש הלוג לאשם ולא פליגי ר' אליעזר ורבנן רק דלר"א דהוקש האשם לחטאת לענין שלא לשמה ה"נ הוקש הלוג לענין זה ולרבנן ס"ל דלוג הוקש לאשם אבל האשם לא הוקש לחטאת יעו"ש היטב והבן ולא ירדתי לסוף דעת הלח"מ שנתקשה בזה בחנם. | ||
''' ואסור ''' | ''' ואסור ''' | ||
''' לאכול וכו'.''' | ''' לאכול וכו'.''' זבחים מ"ד א' ועיין פ"ב מהל' מעילה ה"י והי"א יעו"ש ועיי"ש בר"ש בנגעים שם מ"י מה שהביא בשם התוספתא. | ||
''' לוקה ''' | ''' לוקה ''' | ||
''' כאוכל וכו'.''' | ''' כאוכל וכו'.''' ורש"י כתב שם דאסור מדרבנן אבל דעת רבינו מבואר דמדאורייתא הוא וכ"כ מרן ועיין לעיל פי"א מהל' מעשה הקרבנות ה"ד יעו"ש. | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־14:52, 14 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
הצרוע
מצרעתו וכו'. כ"ז מבואר בתורה בפרשת מצורע ושנוי בפי"ד דנגעים משנה א' ב'.
וביום
השביעי וכו'. שם מ"ג.
טובל
פעם וכו'. שם מ"ח וכת"ק ועיי"ש בתו"כ פ"ג.
רגיל
בטומאה וכו'. עיין יומא ל' ב'. והנה המתבאר מתוך סוגיית הש"ס לפי' רש"י דהנכנס לעבודה דאיתא שם הוא לאו דוקא וס"ל למשנה דשם דכל אדם הנכנס לעזרה טעון טבילה ופליגי בזה בן זומא ור' יהודה דלבן זומא הוא מדאורייתא ולר"י הוא מדרבנן. והנה רבנן פליגי אר"י וס"ל דמצורע טעון טבילה אבל שאר כל אדם לא בעי טבילה ור"י ס"ל דמצורע אין טעון טבילה רק שאר כל אדם טעון טבילה כ"ה לרש"י ועיי"ש בתוס'. והנה רבינו ס"ל לעיל בפ"ה מהל' ביאת מקדש ה"ד דכל אדם אין טעון טבילה רק הנכנס לעבודה יעו"ש והיינו טעמא דס"ל כפי' התוס' ישנים שם דדוקא כל הנכנס לצורך עבודה טעון טבילה יעו"ש היטב דמצורע קרוי ג"כ לצורך עבודה ולא אתי לאפוקי רק ביאה ריקנית לגמרי. אבל לפ"ז א"כ דכל הסוגיא אזלא אזה הדרך וא"כ רבינו פסק דלא כר"י דאילו לדידיה מצורע א"צ טבילה משום דטבל מבערב ודלא כרבנן דלדידהו בכל אדם א"צ טבילה רק במצורע משום דדייש בטומאה וכמו שהקשה הלח"מ וגם דלא כבן זומא דס"ל דהכל צריכים טבילה דהא לעיל פ"ב מהל' עבודת יוה"כ ה"ג כתב טעמא דרבנן יעו"ש. והנה מסקנת הלח"מ דרבינו פסק כרבנן דדוקא מצורע טעון טבילה ולא כל אדם משום דלא דיישי בטומאה ורק בנכנס לעבודה טעון טבילה מטעם דבן זומא. אבל לפ"ז לכאורה לא אתי שפיר טעמא דכתב בהל' עבודת יום הכפורים. והנה התוס' ישנים שם בד"ה נימא וכו' כתבו דידע ליה לתלמודא דבן זומא מחייב בכל אדם טבילה מדרבנן והא דקאמר מטעם ק"ו לא קאי רק אכה"ג שלובש בגדי כהונה יעו"ש היטב וא"כ י"ל דרבינו ס"ל כב"ז. אבל מ"מ לא אתי שפיר דא"כ לא הוי צריך לטעמא דמשום סרך טומאה ישנה התם בהל' עבודת יוה"כ ועוד מפשטא דלישנא דרבינו בהל' ביאת מקדש משמע דלא בעי רק לעבודה.
ולכן נ"ל דבאמת תרי פלוגתא אינהו. פליגי באדם הנכנס לעבודה ופליגי בזה בן זומא ור' יהודה לב"ז מק"ו ולר"י מדרבנן. ובאדם הנכנס לעזרה פליגי בזה ר"י ורבנן ופסיקא ליה לתלמודא דב"ז ס"ל בכל אדם דבעי טבילה מדרבנן והנה בפלוגתא דב"ז ור"י פסק כר"י דלא הוי רק מדרבנן ובכל אדם פסק כרבנן דלא חיישינן רק במצורע והנה י"ל דזה תלוי בזה דלבן זומא בכהן גדול דהוי דאורייתא א"כ בכל אדם הוי מדרבנן אבל לר"י ולרבנן דפליגי במצורע ובכל אדם לכן מוכח דגם בכהן גדול הוי דרבנן ולכן פליגי היכא יש סברא לומר שגזרו דדומה לכה"ג רבנן ס"ל דדוקא במצורע גזרו משום דדייש בטומאה ור"י ס"ל איפכא מסתברא. וכללא דמילתא למאן דס"ל בכה"ג אינו אלא מדרבנן א"כ על כרחך לאו בכל דבר גזרו רק בדבר הדומה לו יותר ולכן לפי הצד דסבור לומר דרבנן בכל אדם בעו טבילה אם כן על כרחך כב"ז ס"ל ובזה מתורץ מש"כ התוס' בד"ה כב"ז וכו' יעו"ש היטב. וע"ע בבעל המאור מש"כ בזה שם ונ"ל כי כוונתו למש"כ וכ"ה דעת רבינו בזה כן נראה לפענ"ד ברור ואין להאריך עוד בזה. ומה שהקשה עוד הלח"מ על האיבעיא דשחט בסכין ארוכה יעו"ש י"ל בפשיטות עד כאן לא מצרכי רבנן רק בנכנס לפנים לעשות עבודה אבל בעומד בחוץ ועביד עבודה מיבעיא ליה (והוי דומיא דהצד דבעי אליבא דבן זומא) והבן היטב בכל מש"כ כי נכון הוא בעזר ה'.
שלא
הסיח וכו'. כ"ה מבואר שם ביומא ע"ב יעו"ש.
ב[עריכה]
ולא
גילח וכו'. עיין לעיל פ"א ה"ה יעו"ש ובמש"כ שם.
ולמחר
יביא וכו'. כ"ה בנזיר מ"ד ב' לפירוש תוס' ד"ה ומגלח וכו' וכ"כ רבינו שם בפי' המשניות ודלא כרש"י שם ועיי"ש ברש"י ד"ה דטבל וכו' ועיין בתו"כ מצורע פ"ב ובקרבן אהרן אות ז' יעו"ש היטב ועיין בר"ש פי"ד דנגעים מ"ז יעו"ש (וע"ע בספר בית הבחירה להמאירי בנזיר שם).
המצורע
עומד וכו'. פסחים פ"ה ב' ויומא ל' ב' וסוטה ז' א' ונגעים פי"ד מ"ח ותוספתא שם פ"ח ובתו"כ מצורע פרשה ג' יעו"ש.
כשהוא
חי וכו'. מנחות ס"א א' ושם בתו"כ.
ומניפו. ובתוספתא פ"ח דנגעים מבואר דגם המצורע היה מניף והובא בר"ש בנגעים פי"ד מ"ח. אבל אין כן דעת רבינו ועיין במרן ולח"מ.
את
האשם וכו'. עיין השגת הראב"ד מה שכתב בזה ועיין במרן ולח"מ שרמזתים לעיל. אבל יש לעיין דמבואר בזבחים ל"ג א' דאי הוה אמרינן דסמיכת אשם מצורע מדאורייתא ותיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא הוי עייל להדיא לעזרה וסמך א"כ לענין תנופה דהוי מדאורייתא א"כ לעייל להדיא ולהניף. וע"כ צ"ל דהכתוב גילה כאן דלשון והניף אותם וגו' לא קאי רק אכהן לבד ולא על הבעלים ולא אמרינן דהוי תנופה בבעלים רק במקום שכתיב יד אצל תנופה וגמרינן מידיו תביאנה אבל הכא לא כתיב רק והניף ומשמע דקאי אכהן דמיירי ביה (וכן משמע קצת דעיין בתו"כ שם דסד"א דגם המצורע טעון תנופה יעו"ש וא"כ קאי אכהן ולא אבעלים) ופשוט.
ושוחטין
אותו וכו'. והוי תיכף לסמיכה שחיטה לדידן דמכשירין כל העזרה לשחיטת קדשי קדשים וכמבואר לעיל סימן ה' סעיף ט"ו ועיין בלח"מ מה שכתב להקשות על הך דפ"ג מהל' מעשה הקרבנות הי"א יעו"ש היטב במש"כ שם ובארתי שם באורך ופשיטא דקושייתו לק"מ.
שני
כהנים וכו'. זבחים מ"ז ב' נגעים פי"ד מ"ח ותוספתא פ"ט ותו"כ מצורע פ"ג ויומא ס"א ב'.
בידו
הימנית וכו'. כ"ה בתוספתא פ"ק דזבחים והובא במרן (ועיין רש"י מנחות יו"ד ב' דבאשם מצורע בעינן שמאל יעו"ש היטב וי"ל דנפקא ליה מדבעינן שיתן באצבעו הימנית אלמא דהדם הוא בכפו השמאלית וקבלה בעינן בימין).
וזורקו
על וכו'. שם במשנה ובתו"כ שם יעוין שם ובתוספתא שם.
הכהן
מבפנים וכו'. זה פשוט ממה שקדם וק"ל ועיין תוספתא פ"ח דנגעים.
ומכניס
המצורע וכו'. שם בנגעים במשנה ט' וכת"ק.
על
השמאל וכו'. יומא שם נזיר מ"ו ב' סנהדרין מ"ה ב' פ"ח א' נגעים שם מ"ט ותו"כ שם דלא כר"ש ואף ר"ש לא פליג רק באין לו בהן ימנית אבל ביש לו לא פליג ועיין במנחות י' א'.
יקריב
חטאתו וכו'. דהכי כתיב קרא ועיין לקמן פ"ה ה"ג ועיין לעיל פ"ט מהל' תמידין ומוספין ה"ח יעו"ש.
ויוצק
לתוך וכו'. שם בנגעים מ"י ובתו"כ שם.
שבע
פעמים וכו'. שם בנגעים ובתו"כ שם ועיין יומא ס"א א' ומנחות כ"ז ב'.
כל
הזייה וכו'. שם במשנה ובתו"כ שם.
ולא
כיון וכו'. מנחות כ"ז ב' תוספתא פ"א דזבחים.
לא
כיפר. קאי על מתנות הבהונות אבל מתנות הראש לא מעכב כמבואר לקמן פ"ה ה"ה ושם יתבאר בזה.
מתחלק
לכהנים. ב"ק ק"י ב' זבחים מ"ד ב' צ"א א' מנחות נ"ח א' ע"ג א' חולין קל"ג ב' תוספתא חלה פ"ב וספרי קרח פיסקא ועיין בפ"א מהל' בכורים ה"ד והי"ג.
ג[עריכה]
אלא
בעזרה וכו'. כ"ה בתוספתא זבחים פרק ו' וז"ל היכן היא אכילתן של כולן חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן של מצורע ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר כולן קדשי קדשים ונאכלין לפנים מן הקלעים ונאכלין לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות ואין חייבין עליהן משום נותר ואין מחשבה פוסל בהן משום פגול עד שיעלה עמוד השחר עכ"ל ועיין בר"ש בנגעים שם מ"י מה שהביא בשם התוספתא.
הוקש
לאשם. זה פשוט במנחות כ"ח א' דלכו"ע הוקש הלוג לאשם ולא פליגי ר' אליעזר ורבנן רק דלר"א דהוקש האשם לחטאת לענין שלא לשמה ה"נ הוקש הלוג לענין זה ולרבנן ס"ל דלוג הוקש לאשם אבל האשם לא הוקש לחטאת יעו"ש היטב והבן ולא ירדתי לסוף דעת הלח"מ שנתקשה בזה בחנם.
ואסור
לאכול וכו'. זבחים מ"ד א' ועיין פ"ב מהל' מעילה ה"י והי"א יעו"ש ועיי"ש בר"ש בנגעים שם מ"י מה שהביא בשם התוספתא.
לוקה
כאוכל וכו'. ורש"י כתב שם דאסור מדרבנן אבל דעת רבינו מבואר דמדאורייתא הוא וכ"כ מרן ועיין לעיל פי"א מהל' מעשה הקרבנות ה"ד יעו"ש.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |