שו"ת הרא"ש/ה/ו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (תיקון תצוגה) |
מ (←top: הסרת התבנית "שולי הגיליון"- מערכת כבר הכניס לתוך הניווט) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
'''תשובה''' קראתי הטענות, ודקדקתי העדיות, וראיתי השטרות, והנני רואה שרחל קנתה המקום ונתנתו לבנה יעקב. ועתה בני יעקב ושמעון בן אחי יעקב מתעצמים על המקום זה אומר של אבהתי וזה אומר של אבינו ושמעון טען מתחלה שאותו מקום שלו ושהוא החזיק בו בחזקת שהוא שלו זה כמה שנים אותה טענה לא היתה טענה כיון שלא טען שקנאה או ירשה אלא אומר שישב בה בשופי בלא ערעור כדתנן בפרק חזקת הבתים {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/מא/א|מ"א]]}} כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה וכו' עד הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה אבל טענה שנייה שטען שירשה מאביו טענה היא שאע"פ שאינו טוען שאביו קנאו דתנינן {{ממ|שם}} הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה מיהו אמרינן בגמרא טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי גבי ההוא עובדא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין אתא מארי דביתא א"ל מאי בעית בההיא ביתא אמר ליה מפלניא זבינתא דזבנה מינך אתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה אית לך סהדי דדר ביה ההוא גברא אפי' חד יומא אוקימנא לה בידך וקאמר התם כותיה דרבי חייא מסתברא דקתני הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי והיינו טעמא כשמביא ראיה שמורישו או אותו שמכרו דר בו לפני מותו או בשעה שמכר לו וזה היורש או הלוקח החזיק בו שלש שנים אינו צריך טענה לאותה חזקה אלא אנו טוענין לו כיון שהיה דר בו המוריש בשעה שהורישו לו או המוכר בשעה שמכרו ודאי קנאו דהוה ליה חזקת היורש או הלוקח חזקה שיש עמה טענה כאלו היה טוען ידעתי שקנאה ממך אבל בנדון זה אין אני רואה לשמעון ראיה ברורה להוציא המקום מחזקת יורשי יעקב שיש בידם שטר שאמו נתנתו לו כי העדים מעידים שישבו באותו מקום גם ראובן ויצחק אחרי פטירת אברהם הילכך ישיבת אברהם אבי שמעון אינה ראיה להיות חזקתו חזקה שיש עמה טענה ולטעון בשביל שמעון שאביו לקחו מיעקב אחיו שהרי אחרי מותו לא בא המקום ליד יורשיו אלא אחיו ישבו בו זה אחר מות זה וא"ת בני אברהם הניחו את אחי אביהם לישב במקום בשביל כבוד משפחתם לפי שהיו הגדולים שבהם אם באת לידי מדה זו אל תוציא המקום מחזקת יורשי יעקב שאמו נתנתו לו אלא תאמר שבשביל כבוד משפחתו הניח אחיו הגדולים לישב במקומו ולא רצה לישב שם במקומו ואחרי מותם ישב במקומו ורגלים לדבר שגם במותו כיבד יעקב את שמעון בן אחיו לפי שהיה גדול מבניו וצוה לבניו שיניחוהו לישב כל ימיו סוף דבר איני רואה זכות לשמעון להוציא המקום מחזקת יורשי יעקב כיון שיש שטר בידם שאם אביהם נתנתו לאביהם ועוד דחזקה היא שלש שנים רצופות יומם ולילה בבתים וכן במקומות בבית הכנסת ישיבת שחרית וערבית בכל יום שלש שנים בלי הפסק זולתי אנס חולי המעכבו לבוא לבית הכנסת או שהלך חוץ לעיר והנה ראיתי מוזכר בכתב העדויות לאחד מהעדים שישב שם שבתות וימים טובים ילמד המפורש על עדויות הסתומות ואפשר לפי מנהג המקום שלא הורגל לבוא לבית הכנסת שחרית וערבית ולא נתבררה החזקה כראוי לבטל על ידה כחו של יעקב שבידו השטר מתנה שנתנתו לו אמו, אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל. | '''תשובה''' קראתי הטענות, ודקדקתי העדיות, וראיתי השטרות, והנני רואה שרחל קנתה המקום ונתנתו לבנה יעקב. ועתה בני יעקב ושמעון בן אחי יעקב מתעצמים על המקום זה אומר של אבהתי וזה אומר של אבינו ושמעון טען מתחלה שאותו מקום שלו ושהוא החזיק בו בחזקת שהוא שלו זה כמה שנים אותה טענה לא היתה טענה כיון שלא טען שקנאה או ירשה אלא אומר שישב בה בשופי בלא ערעור כדתנן בפרק חזקת הבתים {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/מא/א|מ"א]]}} כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה וכו' עד הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה אבל טענה שנייה שטען שירשה מאביו טענה היא שאע"פ שאינו טוען שאביו קנאו דתנינן {{ממ|שם}} הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה מיהו אמרינן בגמרא טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי גבי ההוא עובדא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין אתא מארי דביתא א"ל מאי בעית בההיא ביתא אמר ליה מפלניא זבינתא דזבנה מינך אתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה אית לך סהדי דדר ביה ההוא גברא אפי' חד יומא אוקימנא לה בידך וקאמר התם כותיה דרבי חייא מסתברא דקתני הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי והיינו טעמא כשמביא ראיה שמורישו או אותו שמכרו דר בו לפני מותו או בשעה שמכר לו וזה היורש או הלוקח החזיק בו שלש שנים אינו צריך טענה לאותה חזקה אלא אנו טוענין לו כיון שהיה דר בו המוריש בשעה שהורישו לו או המוכר בשעה שמכרו ודאי קנאו דהוה ליה חזקת היורש או הלוקח חזקה שיש עמה טענה כאלו היה טוען ידעתי שקנאה ממך אבל בנדון זה אין אני רואה לשמעון ראיה ברורה להוציא המקום מחזקת יורשי יעקב שיש בידם שטר שאמו נתנתו לו כי העדים מעידים שישבו באותו מקום גם ראובן ויצחק אחרי פטירת אברהם הילכך ישיבת אברהם אבי שמעון אינה ראיה להיות חזקתו חזקה שיש עמה טענה ולטעון בשביל שמעון שאביו לקחו מיעקב אחיו שהרי אחרי מותו לא בא המקום ליד יורשיו אלא אחיו ישבו בו זה אחר מות זה וא"ת בני אברהם הניחו את אחי אביהם לישב במקום בשביל כבוד משפחתם לפי שהיו הגדולים שבהם אם באת לידי מדה זו אל תוציא המקום מחזקת יורשי יעקב שאמו נתנתו לו אלא תאמר שבשביל כבוד משפחתו הניח אחיו הגדולים לישב במקומו ולא רצה לישב שם במקומו ואחרי מותם ישב במקומו ורגלים לדבר שגם במותו כיבד יעקב את שמעון בן אחיו לפי שהיה גדול מבניו וצוה לבניו שיניחוהו לישב כל ימיו סוף דבר איני רואה זכות לשמעון להוציא המקום מחזקת יורשי יעקב כיון שיש שטר בידם שאם אביהם נתנתו לאביהם ועוד דחזקה היא שלש שנים רצופות יומם ולילה בבתים וכן במקומות בבית הכנסת ישיבת שחרית וערבית בכל יום שלש שנים בלי הפסק זולתי אנס חולי המעכבו לבוא לבית הכנסת או שהלך חוץ לעיר והנה ראיתי מוזכר בכתב העדויות לאחד מהעדים שישב שם שבתות וימים טובים ילמד המפורש על עדויות הסתומות ואפשר לפי מנהג המקום שלא הורגל לבוא לבית הכנסת שחרית וערבית ולא נתבררה החזקה כראוי לבטל על ידה כחו של יעקב שבידו השטר מתנה שנתנתו לו אמו, אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל. | ||
<noinclude> | <noinclude> | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
</noinclude> | </noinclude> | ||