שו"ת הרא"ש/ה/ו

שו"ת הרא"ש ‏ ה ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל ה - סימן ו

רחל היה לה ג' בנים: אברהם, יצחק, ויעקב. והיה להם מקום קצר (ס"א פנוי) בבהכ"נ, ונתנתו ליעקב בנה הקטן בשטר, והניח הוא לישב בו אברהם אחיו הגדול כל ימי חייו. ולאברהם שני בנים, ראובן ושמעון. ואחרי מות אברהם, ישב בו ראובן כל ימיו. ואחרי מות ראובן, ישב שם יצחק בנה השני כל ימי חייו. ואחרי מות יצחק ישב שם יעקב בעל המקום כל ימיו. ובמותו ציווה שישב שמעון בן אחיו כל ימיו, ושיחזור המקום לבניו אחרי מותו, רוצה לומר - לבני יעקב. וישב שם שמעון יותר משני חזקה, וכן אברהם אביו בראשונה, ועתה מכרו בני יעקב את המקום, ושמעון מערער עליו ואומר שהוא שלו, שכבר החזיק בו יותר משלש שנים. וגם טוען שאביו החזיק בו יותר משלש שנים.

תשובה קראתי הטענות, ודקדקתי העדיות, וראיתי השטרות, והנני רואה שרחל קנתה המקום ונתנתו לבנה יעקב. ועתה בני יעקב ושמעון בן אחי יעקב מתעצמים על המקום זה אומר של אבהתי וזה אומר של אבינו ושמעון טען מתחלה שאותו מקום שלו ושהוא החזיק בו בחזקת שהוא שלו זה כמה שנים אותה טענה לא היתה טענה כיון שלא טען שקנאה או ירשה אלא אומר שישב בה בשופי בלא ערעור כדתנן בפרק חזקת הבתים (מ"א) כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה וכו' עד הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה אבל טענה שנייה שטען שירשה מאביו טענה היא שאע"פ שאינו טוען שאביו קנאו דתנינן (שם) הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה מיהו אמרינן בגמרא טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי גבי ההוא עובדא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין אתא מארי דביתא א"ל מאי בעית בההיא ביתא אמר ליה מפלניא זבינתא דזבנה מינך אתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה אית לך סהדי דדר ביה ההוא גברא אפי' חד יומא אוקימנא לה בידך וקאמר התם כותיה דרבי חייא מסתברא דקתני הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי והיינו טעמא כשמביא ראיה שמורישו או אותו שמכרו דר בו לפני מותו או בשעה שמכר לו וזה היורש או הלוקח החזיק בו שלש שנים אינו צריך טענה לאותה חזקה אלא אנו טוענין לו כיון שהיה דר בו המוריש בשעה שהורישו לו או המוכר בשעה שמכרו ודאי קנאו דהוה ליה חזקת היורש או הלוקח חזקה שיש עמה טענה כאלו היה טוען ידעתי שקנאה ממך אבל בנדון זה אין אני רואה לשמעון ראיה ברורה להוציא המקום מחזקת יורשי יעקב שיש בידם שטר שאמו נתנתו לו כי העדים מעידים שישבו באותו מקום גם ראובן ויצחק אחרי פטירת אברהם הילכך ישיבת אברהם אבי שמעון אינה ראיה להיות חזקתו חזקה שיש עמה טענה ולטעון בשביל שמעון שאביו לקחו מיעקב אחיו שהרי אחרי מותו לא בא המקום ליד יורשיו אלא אחיו ישבו בו זה אחר מות זה וא"ת בני אברהם הניחו את אחי אביהם לישב במקום בשביל כבוד משפחתם לפי שהיו הגדולים שבהם אם באת לידי מדה זו אל תוציא המקום מחזקת יורשי יעקב שאמו נתנתו לו אלא תאמר שבשביל כבוד משפחתו הניח אחיו הגדולים לישב במקומו ולא רצה לישב שם במקומו ואחרי מותם ישב במקומו ורגלים לדבר שגם במותו כיבד יעקב את שמעון בן אחיו לפי שהיה גדול מבניו וצוה לבניו שיניחוהו לישב כל ימיו סוף דבר איני רואה זכות לשמעון להוציא המקום מחזקת יורשי יעקב כיון שיש שטר בידם שאם אביהם נתנתו לאביהם ועוד דחזקה היא שלש שנים רצופות יומם ולילה בבתים וכן במקומות בבית הכנסת ישיבת שחרית וערבית בכל יום שלש שנים בלי הפסק זולתי אנס חולי המעכבו לבוא לבית הכנסת או שהלך חוץ לעיר והנה ראיתי מוזכר בכתב העדויות לאחד מהעדים שישב שם שבתות וימים טובים ילמד המפורש על עדויות הסתומות ואפשר לפי מנהג המקום שלא הורגל לבוא לבית הכנסת שחרית וערבית ולא נתבררה החזקה כראוי לבטל על ידה כחו של יעקב שבידו השטר מתנה שנתנתו לו אמו, אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף