שו"ת רדב"ז/א'תקכה

שו"ת רדב"ז ‏ א'תקכה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת   סימן א'תקכה   רדב"ז
 [סימן אלף וחמש מאות ועשרים וחמישה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קנב]

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(קנב) שאלת פירוש לשון הרב פ"ך מהלכות שבת המתחיל כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו וכו' עד סוף הפרק לפי שיש בו כמה גמגומים:

תשובה כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת והוא לאו הבא מכלל עשה כאשר כתב בראש הפרק כך הוא מצווה על שביתת עבדו שיש בו עשה ג"כ שנאמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך כדאיתא בפרק הערל והקשה הראב"ד ז"ל אם מלו וטבלו הרי הם כנשים גמורות וכו' עיין במה שתירץ בעל מגיד משנה שהוא נכון והטעם כיון שהנשים הם ישראליות ומוזהרות על השבת מהר סיני ודאי לא יבאו להקל בה ולכן לא נצטוינו עליהם למנעם כי הן ימנעו עצמן. אבל עבדים אע"פ שמלו וטבלו מ"מ פריצי נינהו וקל בעיניהם לעשות מלאכה בשבת לצורך עצמן ולכן נצטוינו למנעם. תדע שהרי לא נצטוינו למנוע את הגרים חדא דלא פריצי. ותו שאינם תחת יד בעלים וזה ברור. שנאמר למען ינוח וכו' הא ודאי קשיא לרבינו ז"ל דקרא דלמאן ינוח עבדך ואמתך הוה ליה לאתויי דמהכא ילפי לה בפרק הערל וזוהי קושיתו של בעל מגיד משנה והעלה אותה בצ"ע. ותו ק"ל שהרי הרב עצמו מפיק להאי קרא בגר תושב שהוא לקיטו ושכירו של ישראל וא"כ היכי מייתי ליה לעבד שמל וטבל שאנו מצווים למונעו מלעשות מלאכה כדאמרינן בפרק הערל והכא כתב הרב ז"ל כשם שהאדם מצווה על שביתת בהמתו כך מצווה על שביתת עבדו לפיכך הביא הכתוב אשר משוה בין בהמתו לעבדו והכי אסיקנא אדעתין תחלה ללמוד מזה הכתוב לעבד שמל ושקיל וטרי ומוקי ליה בעבד ערל דאי לעבד שמל מהך קרא דלמען ינוח עבדך ואמתך כמוך (כמוך) וזה הדרך בעצמו תפס הרב ז"ל וקושטא הוא דבתר דאית לן תרי קראי אית לן לפרושי בהך קרא תרי גווני וינפש בן אמתך והגר אם הם גרי צדק הרי אנו מצווים למונעו מלעשות מלאכה אפי' שהוא לצורכו ואם הם ערלים אלא שקבלו עליהם שבע מצות בני נח אם הוא עושה מלאכה לצורכנו אנו מצווים למונעו ואם עושה לעצמו אין מונעין אותו ומשום הכי נקיט רבינו האי קרא חדא שהוא משוה בין עבדו לבהמתו. ותו דאיכא לפרושי ביה שני הדינים ולעולם עיקר סמיכותו עליה דהך קרא כדאיתא בפרק הערל ודוק ותשכח. הם העבדים שמלו וטבלו וכו' קי"ל מל ולא טבל כאלו לא מל הילכך סיפא דקתני אבל עבדים שלא מלו ולא טבלו וכולי לאו דוקא אלא אפילו מלו כיון שלא טבלו עדיין אינם גרי צדק אלא גרי תושב אם קבלו עליהם שבעה מצות בני נח. ומותרין לעשות מלאכה לעצמו בפרהסיא כישראל בחול לישנא דברייתא הכי הוא והרב הוסיף מלת פרהסיא לפרושי לברייתא. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג וא"כ קרא דוינפש בן אמתך והגר לא איירי אלא בזמן היובל ולמאי דכתיבנא לעיל אתי שפיר דאיכא לפרושי נמי קרא בעבד שמל וטבל ואצטריך להשוות בין העבד לבהמה אע"פ שהוא עושה לדעת עצמו. גר תושב שכירו ולקיטו של ישראל כמו בן אמתו. וא"ת דמשמע מהכא דגר תושב דעלמא שאינו לקיטו ושכירו של ישראל עושה מלאכה לצורך ישראל וכ"ת הכי נמי והרי כתב הרב בעל מ"מ ולפי מה שאמרנו עבד תושב וגר תושב אינם עושין מלאכה בשביל שום ישראל בין רבן בין שאינו רבן וא"כ מאי אריא דנקט לקיטו ושכירו וי"ל דלרבותא נקט דאפי' לקיטו ושכירו עושה מלאכה לעצמו דלא עדיף מבן אמתו וזהו שכתב כמו בן אמתו שלא יעשה מלאכה לישראל רבו בשבת אבל לעצמו עושה ואפי' היה הגר זה עבדו הרי זה עושה לעצמו ומה שכתב ז"ל שלא יעשה מלאכה לישראל רבו לאו למימרא לישראל אחר שאינו רבו עושה דהא ודאי ליתא שהרי לא קבל עליו אלא ז' מצות בני נח ולהכי נקט רבו פי' אע"פ שהוא רבו ומזונותיו עליו אפ"ה עושה לעצמו ואינו מצווה למונעו אע"פ שיש לעבדו מזונות בריוח ויש לו בזה צד הנאה אפ"ה עושה לעצמו. והוי יודע דלא איירי הרב הכא בעבד שלא קבל עליו ז' מצות בני נח שאותו עבד נקרא עובד ע"ז וכבר האריך בזה הרב בעל מ"מ ז"ל ועיין שם עם מה שכתבתי לך ותבין דברי הרב ז"ל וכוונתו. ומ"מ למדנו מדברי הרב הנזכר שהשפחות הישמעאליות או השחורות אשר במצרים שאין להן דת כלל דינם כדין עבד עובד ע"ז כיון שאין דין גר תושב נוהג בזמן הזה. ומותר להשהותן דכיון שאינה רוצה לטבול לשם עבדות וגר תושב אינו נוהג בזמן הזה הוי כאלו התנה עמו בתחלה ומותר לקיימן יותר משנים עשר חדש. ולכן יש תמיה על מה סמכו במצרים שיש להם שפחות נצרניות ומשתמשין בהם וי"ל שסמכו להם על מה שכתב ר"ת שהעכו"ם בזמן הזה לאו עובדי ע"ז הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם וגם אמרו ז"ל נכרים שבח"ל לאו עובדי ע"ז נינהו. ועוד יש דרך אחרת לעכב אותה בביתו לא בתורת שפחה אלא בתורת משכון עד שיבא פדיונה ואין בזה משום לא תחנם דבתורת משכון נקיט לה ומשתעבד בה. ומדברי רבינו בפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה ובפ"י מהלכות ע"ז נראה שאין אסור לקיים עובד ע"ז בארץ ישראל דוק. ואפשר שגם על זה סמכו והנראה לע"ד כתבתי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---