בנין ציון/ב/עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב עא

סימן עא

ב"ה אלטאנא יום ו' כ' תמוז תר"ח לפ"ק

להתורני מו"ה יהודא עברי נ"י בק"ק מענענטהיים יע"א:

מעכ"ת נ"י הקשה על מה דאמרינן בע"ג (נ"א ע"ב) עבודת גלולים שיש לה גינה או מרחץ וכו' דהנה ללישנא בתרא דש"ס צריך לומר דפליג בזה על לישנא קמא דללישנא בתרא גם בטובת אחרים אסור בהרישא דאל"כ יקשה מה בין רישא לסיפא וכן כתב גם מהר"ם מלובלין בהדיא ולכן צל"ע על הטור וש"ע י"ד (ס' קמ"ג) שפסקו כל"ב וכתבו דבטובת אחרים מותר אף ברישא וא"כ מה איכא בין רישא לסיפא ועלה ברעיוני ליישב דברי הטוש"ע דרש"י ז"ל ס"ל דהאי בטובה כולל ב' ענינים טובת חנם בדברים כמש"כ שם (דף מ"ד) בפי' וגם טובת שכר כמו שכתב הכא ולפ"ז אין כאן סתירה בדבריו (ועיין בתוספ' לעיל) וא"כ י"ל נפקותא בין רישא לסיפא דמחמיר דוקא בטובת שכר אבל לא בטובת דברים אכן מדסתמו הטוש"ע את דבריהם בזה לא משמע כן ולכן עדיין צ"ע עוד הקשה במכות (פ"א מ"ד) הובא בתוספ' י"ט פלוגתא שבין הרמב"ם והטור אם הוזמו העדים בשני ענינים כגון שאמרו המזימים ההורג או ההרוג וגם אתם עמנו הייתם ביום ובמקום פלוני שלהרמב"ם לא הוי זוממין לפי שצרפו את הבעלי דינים בהזמה עם העדים אבל להטור חשיבי זוממין וחייבין וגם הלחם משנה ה' עדות (פ' י"ח) הביא פלוגתא זו ע"ש. והנה לכאורה מרישא דמשנה הנ"ל יש לדייק כשיטת הטור דדוקא אם אמרו ההורג או ההרוג עמנו היה וכו' משמע דאם הוסיפו גם אתם הייתם עמנו הרי אילו זוממין אבל מן הסיפא יש לדייק כשיטת הרמב"ם דדוקא אם אמרו לעדים בלבד עמנו הייתם הוי זוממין משמע הא צרפו גם לההורג וההרוג עמהם אינן זוממין וכיון דקשיא דיוקים אהדדי אין להכריע ולכן צ"ע על הטור שהכריע לחומרא והרי ספק נפשות להקל ומהדרינן אזכותא:

תשובה

מה שהקשה מעכ"ת נ"י על הטור וש"ע (בה' ע"ז) נלע"ד שלהטוש"ע החילוק שבין רישא לסיפא אליבא דב' הלשונות הוא דברישא איירי שעיקר השכר הוא לכהנים ובסיפא איירי שאין השכר לכהנים לבד אלא גם לאחרים כגון הך דמייתי בתוספתא ובירושלמי והשתא ללישנא קמא ברישא דוקא לכהנים אין ליתן שכר ובסיפא נהנים בטובה מפני חלק האחרים אבל ללישנא בתרא ברישא כיון שהשכר ניתן לכהנים אין נהנים בטובה אף דגם אחרים מקבלים מהם מהשכר ומה דקתני בסיפא שלה ושל אחרים נהנים בטובה ושלא בטובה היינו דחלק האחרים יכול ליתן להם אבל לא להכהנים חלקם וזהו מ"ש אביי לל"ב נהנים מהם בטובה בטובת אחרים שלא בטובה שלא בטובת כהני' ולכן שפיר פסקו הטוש"ע כלישנא בתרא לגמרי:

'ומה שהקשה על הטור למה פסק לחומרא דאם הוזמו העדים עם ההורג וההרוג דחשיב הזמה הנה ודאי ממתניתן אין הכרע לא בלבד מפני שקשה דיוקא דרישא לסיפא אלא גם מפני דמתניתן לא נחית רק להשמיענו דהזמה היא בגוף העדים ולא איירי בצירוף הכחשה עם הזמה אבל לא ידעתי למה תופס מעכ"ת נ"י את הטור לבקש ממנו ראי' כיון שודאי הסברא נותנת כדעתו דאחרי שיש כאן הזמה לעדים בעמנו הייתם וכי מפני שמחזיקים המזימים את הזמתם גם ע"י הכחשה מגרע גרע ולכן הלח"מ ה' עדות (פ' י"ח) אדרבא על הרמב"ם הקשה מנ"ל שאין זה הזמה ומסיק שאינו יודע הכרח נכון להרמב"ם כדי שיסמוך עליו אכן לענ"ד יש להביא ראיה ג"כ לשיטת הטור ע"פ מה שהביא באורים ותומים ח"מ (סי' ל"ח) קושיא על הרמב"ם בשם הגאון מ"ה חיים יונה תאומים ז"ל מהא דאמרינן האומר פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להרגו והרי להרמב"ם ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימו דאם יאמרו העדים עמנו הייתם הרי גם בגוף הדבר העידו שקר כיון שהוזם גם הבעל דבר וכתב על זה האורים ותומים וקושיא ראוי' היא לחכם לבב ורצה לתרץ ע"י פלגינן דבורא ע"ש ובימי חורפי הוקשה לי על הגאונים למה להו להקשות ממימרא דרב יוסף ולא הקשו ממשנה שלימה דסנהדרין (דף ס"ז ע"א) אמר לשנים הן עדיו ומביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו ע"ש והרי הכא ודאי קשה דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימו שאם יוזמו הרי הוכחשו גם על הניסתים כיון שאמרו שהם היו הניסתים אע"כ מוכח לכאורה כדעת הטור דגם זה נחשב הזמה ובזה לא שייך מה שרצה לתרץ באורים ותומים מפלגינן דבורא ולא ידעתי יישוב לשיטת הרמב"ם רק להוכיח כהחילוק של שו"ת מהר"י בן לב שהביא הלח"מ שגם הרמב"ם מודה אם אמרו שהעדים עם ההורג והרוג היו עמהם במקום אחר שזה נחשב הזמה ועכ"פ בין מצד הסברא בין מצד הראי' הדעת נוטה יותר לשיטת הטור מלשיטת הרמב"ם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף