אבודרהם/איזהו מקומן: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה ראשונית לא מוגהת, מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמות בידי מתנדבי האוצר) |
מ (תמונה חסרה>תמונה להוספה) |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
{{מרכז|{{גופן|5||'''ברכת כהנים ומשנת איזהו מקומן'''}}}} | |||
{{עוגןד|ואומר ברכת כהנים|ואומר '''ברכת כהנים'''}} לפני פרש' צו כדי להזכיר ברכתן של ישראל לפני התמידין ואומר פרשת צו ואחר כך אומר משנת איזהו מקומן שהיא שנויה בזבחים ומה שתקנו לקרות בענין הקרבנות יותר מדברים אחרים לפי שכל האומרם בכוונת הלב כאלו מקריבן. ועוד לפי שהתפלה נתקנה כנגדן כמו שאמרנו ותקנו לומר משנת פרק זה יותר מהמשניות אחרות לפי שהיא כלה בלא מחלוקת התנאים. ועוד שהיא סדר הקרבנות ומה שקבעו אחריה בריתא דר' ישמעאל של י"ג מדות משום הא דאמרינן בפ"ק דקדושי' אמ' רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד. ומקשי ומי ידע כמה חיי ומתרץ לא בריכא אלא ליומי כלומר שצריך בכל יום ללמוד משלשתן וכך אנו נוהגין בתחלה מקרא דהיינו פרשת צו ואחר כך משנה דהיינו איזהו מקומן ואחר כך מדרש של ברית דר' ישמעאל והוי במקום תלמוד שהמדרש כתלמוד ועוד לפי שהיא תחלת תורת כהנים שהיא ראש לכל הקרבנות קבעוה אצל הקרבנות. וא"ת היאך קורין פרשת צו ופסוקי הזמירות וק"ש על פה והא קיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה. ויש מתרצים שכל דבר שרגילין בו ושגור בפי הכל אין בו משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה. והר"ף כת' דלא אמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פי אלא להוציא אחרים ידי חובתן אבל כל אחד לעצמו מותר. וכן כת' הרא"ש ובירוש' אומ' דהא דאמרי' דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה שהוא בקורא בתורה שמא יאמרו חסר משם אבל בתפלות אין לחוש. | |||
''' | ואומר '''איזהו מקומן של זבחים''', כלומ' באי זה מקום מותר לשחוט הזבחים הקרבים. קדשי הקדשים הם נקראים חטאות ואשמות ועולה ושלמי צבור דבחטאת כתיב קדש קדשים היא ובאשם כתי' קדש קדשים הוא והוקשה עולה לחטאת ואשם וגם שלמי צבור הוקשו לאשם כמו שנפרש לקמן. שחיטתן בצפון שנאמ' בעולה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' וכתי' בחטאת במקום אשר ישחט העולה תשחט החטאת. וכתי' באשם במקו' אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם והאי דלא קתני בריש' וקבול דמן בכלי שרת בצפון כדקתני' בסיפא משום דמעיקרא סבר שאשם מצורע אינו טעון כלי אלא בידים שנא' באשם מצורע ונתן ודרש"י מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן ולהכי לא פסיק ליה למתניה קבול דמן ובסוף חזא דלא סגי ליה בלאו כלי שנא' בו כי כחטאת כאשם הוא ודרשי' מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעונה כלי פסיקא ליה ותנייה בסוף. אשכחן קבול דמים בצפון מקבל עצמו מנין ת"ל ולקח מדם הפר ומדם השעיר ודרשינן מאי ולקח לו קח כלומר שיקרב הוא אצל הפר לצפון ויקבל. אשכחן למצוה לעכב מנין ת"ל בשעיר נשיא ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא היכן עולה נשחטת בצפון אף זה בצפון. וכי מכאן אני למד והלא כבר נאמ' במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת הא למה זה יצא לקבעו שאם לא שחטו בצפון פסל אשכחן בשעיר נשיא שאר חטאות לעכב מנין מדכתיב בשעירה וכבשה האמורות גבי פרש' ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ וגומ' שאמר בשעירה ושחט את החטאת במקום העולה ושנה בכבשה ואמר ושחט אותה לחטאת במקום אשר ישחט את העולה ואם אינו ענין לזה שהרי כבר נאמר בשעירה תנהו ענין לשאר חטאות שמעכב בהון צפון אבל שוחט לא בעי צפון מדתני ר' חייא ושחט אותו על ירך המזבח מה ת"ל לפי שמצאנו שכהן עומד בצפון ומקבל בצפון יכול אף שוחט כן תלמוד לומר אותו. אותו בעי צפון ואין שוחט בעי צפון. | ||
{{עוגןד|פר ושעיר של|'''פר''' ושעיר של}} יום הכפורים. פר הוא פרו של אהרן שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת. ושעיר של יום הכפורים שנאמר והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת, והם חטאות פנימיות. ומפרש בגמרא דאיירי דאתיא ליה חטאת מדרשא חביבא ליה ואקדמא. ומקשי לתני חטאת חיצונה ברישא. ומתרץ משום דהני דמן נכנס לפני לפנים חביבא ליה ואקדמה. שחיטתן בצפון מפני שהן חטאות, וקבול דמן בכלי שרת שנא' בעולת סיני וישם באגנות וממנו למדו כל הזבחים. ודמן טעון הזאה על בין הבדים שנא' ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים וגו' וכתיב בשעיר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת כי היה עומד בין בדי הארון ומזה אחת למעלה ושבע למטה ובבית שני שלא היה שם ארון עומד בבין הבדים ואלו ההזאו' היו כנגד עביה של כפרת ולא היה נוגע בה שנאמ' ולפני הכפרת ועל הפרכת חוץ מבית קדשי הקדשים שנא' וכן יעשה לאהל מועד כלו' כשם שהזה משניה' בפנים אחת למעלה ושבע למטה כך היה מזה על הפרכת מבחוץ משניהם אחת למעלה ושבע למטה. ועל מזבח הזהב שנא' ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב וזה המזבח הוא מזבח הזהב שהוא לפני ה' בהיכל שנאמ' וישם את מזבח הזהב באהל מועד לפני הכפורת. והיה מזה עליו שבע הזאות שנאמר והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים, מתנה א' מהן מעכבת, פי' אם חסר מתנה אחת ממנין ההזאות הפנימיות מעכב הואיל ומנאן הכתו' בפירוש בכל מקום כמו שאמרנו. שיירי הדם, פי' של פר ושעיר של יום הכפורים היה שופך אל יסוד מערבי של מזבח החיצון, ולמדנו זה משיירי דם פר כהן משיח שדמו גם כן נכנס לפנים ונאמ' בו ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ופתח אהל מועד הוא למערבו של מזבח כי ההיכל במערב והמזבח כנגדו. והטעם לשפכו ביסוד מערבי כי הוא הקרוב אליו בצאתו מן ההיכל. אם לא נתן לא עכב פי' אם לא נתן השירים הללו אל יסוד המזבח אלא שפכן לא עכב הכפרה שנא' וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר, את הקדש אלו דמים של בית קדשי הקדשים, ואת אהל מועד אלו דמים של ההיכל ואת המזבח זה מזבח הזהב ואמ' וכלה אמ' דבהכי נשלמו כל הכפרות המעכבות. | {{עוגןד|פר ושעיר של|'''פר''' ושעיר של}} יום הכפורים. פר הוא פרו של אהרן שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת. ושעיר של יום הכפורים שנאמר והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת, והם חטאות פנימיות. ומפרש בגמרא דאיירי דאתיא ליה חטאת מדרשא חביבא ליה ואקדמא. ומקשי לתני חטאת חיצונה ברישא. ומתרץ משום דהני דמן נכנס לפני לפנים חביבא ליה ואקדמה. שחיטתן בצפון מפני שהן חטאות, וקבול דמן בכלי שרת שנא' בעולת סיני וישם באגנות וממנו למדו כל הזבחים. ודמן טעון הזאה על בין הבדים שנא' ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים וגו' וכתיב בשעיר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת כי היה עומד בין בדי הארון ומזה אחת למעלה ושבע למטה ובבית שני שלא היה שם ארון עומד בבין הבדים ואלו ההזאו' היו כנגד עביה של כפרת ולא היה נוגע בה שנאמ' ולפני הכפרת ועל הפרכת חוץ מבית קדשי הקדשים שנא' וכן יעשה לאהל מועד כלו' כשם שהזה משניה' בפנים אחת למעלה ושבע למטה כך היה מזה על הפרכת מבחוץ משניהם אחת למעלה ושבע למטה. ועל מזבח הזהב שנא' ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב וזה המזבח הוא מזבח הזהב שהוא לפני ה' בהיכל שנאמ' וישם את מזבח הזהב באהל מועד לפני הכפורת. והיה מזה עליו שבע הזאות שנאמר והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים, מתנה א' מהן מעכבת, פי' אם חסר מתנה אחת ממנין ההזאות הפנימיות מעכב הואיל ומנאן הכתו' בפירוש בכל מקום כמו שאמרנו. שיירי הדם, פי' של פר ושעיר של יום הכפורים היה שופך אל יסוד מערבי של מזבח החיצון, ולמדנו זה משיירי דם פר כהן משיח שדמו גם כן נכנס לפנים ונאמ' בו ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ופתח אהל מועד הוא למערבו של מזבח כי ההיכל במערב והמזבח כנגדו. והטעם לשפכו ביסוד מערבי כי הוא הקרוב אליו בצאתו מן ההיכל. אם לא נתן לא עכב פי' אם לא נתן השירים הללו אל יסוד המזבח אלא שפכן לא עכב הכפרה שנא' וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר, את הקדש אלו דמים של בית קדשי הקדשים, ואת אהל מועד אלו דמים של ההיכל ואת המזבח זה מזבח הזהב ואמ' וכלה אמ' דבהכי נשלמו כל הכפרות המעכבות. | ||
'''ב'. פרים''' | '''ב'. פרים''' הנשרפים, הם שלשה פר יום הכפורים ופר הבא על כל המצות ופר העלם דבר של צבור. פר יום הכפורים הוא שנכנס בו כהן גדול לפני לפנים שנאמ' בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר ונאמ' בו ואת פר החטאת וגו' ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם ופר הבא על כל המצות הוא אם שגג כהן משיח באחד מחייבי כריתות המנויין בתחלת כריתות מביא פר בן בקר לחטאת ונשרף שנאמר והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה וגו' ושרף אותו על עצים באש. ופר העלם דבר של צבור הוא אם שגגו והורו שלא כהלכה באחת ממצות לא תעשה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת והם ל"א מצות לא תעשה המנויות בתחלת כריתות ועשו הקהל או רובו על פיהם מביאין פר בן בקר לחטאת ונקרא פר העלם דבר מפני שנאמ' בתחלת הפרש' ונעלם דבר מעיני הקהל. ונשרף שנאמ' והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה ושרף אותו. והאי מחוץ למחנה ילפינן ביומא שהוא חוץ לשלש מחנות והוא חוץ לירושלים. שעירים הנשרפים הם שנים שעיר יום הכפורים ושעירי עבודה זרה. שעיר של יום הכפורים הוא בן זוגו של שעיר המשתלח ונשרף שנאמר ואת שעיר החטאת וגומ' ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם ושעירי ע"ז הם אם הורו בית דין בע"ז חייבין כל שבט ושבט להביא שעיר ונשרפין לפי שהם חטאות הצבור. ולמדנו שריפתם מפר העלם שנשרף ונא' בו חטאת הקהל הוא. ותניא בת"כ בנין אב לכל חטאות הקהל שישרפו. שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון שהן חטאות וטעונות שחיטה וקבול בצפון כמו שאמרנו למעלה. ודמן טעון הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב. אבל בין הבדים אין כתו' בהן כמו שכתו' גבי פר ושעיר של יום הכפורים. ולמדנו מתן דמים על הכפורת ועל מזבח הזהב ומתנה אחת ושיירי הדם על יסוד מערבי מפר כהן משיח שנאמ' בו והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד וכענין זה כתו' בפר העלם. ולמדנו גם כן שעירי ע"ז מפר כהן משיח שנא' בו ואת כל חלב החטאת ירים ממנו. ואמרינן בספרי החטאת לרבות שעירי ע"ז לכל האמור בענין ר"ל הזאה וזריקה והקטרת אימורין ושריפת הנשאר אל מחוץ למחנה. אלו ואלו נשרפין בבית הדשן ר"ל למקום שמוציאין שם דשן המזבח שנא' והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה וכתי' בפר כהן משיח על שפך הדשן ישרף. ופר יום הכפורים הוקש לפר העלם שנא' בו ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת ואמרי לפר זה יום הכפורים. | ||
'''ג'. חטאות''' | '''ג'. חטאות''' הצבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור החיצונות שאנו צרכין להזכיר דאלו הפנימיות כבר נשנו. שעירי ראשי חדשים ושל מועדות האמורים בפרשה וחטאות היחידי' הם הבאים על שגגת חייבי כרתות שבתורה שכל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת קבועה ובתחלה כריתות מנה אותם ולכך לא מנה אותם כאן. שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון כבר אמרנו למעלה בנין אב לכל דבר ששמו חטאת שטעון צפון בשחיטה וקבול ומקבל. ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות שנא' קרנות מלא משמע תרי וכתיב קרנת קרנת תרי הרי ארבע. כיצד עלה בכבש ופנה לסובב כלומ' היאך היה נותן המתנות היה עולה בכבש שהיה בדרומו של מזבח ופנה לסובב כדאמרי' בגמ' עלה אמה וכנס אמה זהו היסוד. עלה חמש וכנס אמה זהו הסובב, עלה שלש וכנס אמה זהו מקום הקרנות ומקום הקרנות אמה הרי עשר אמות. וילפינן לה מג"ש דרבוע רבוע ממזבח הזהב. כתיב הכא במזבח החיצון חמש אמות ארך וחמש אמות רוחב רבוע וכו' וכתיב במזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קומתו. מה להלן גבהו פי שנים ברחבו. אף כאן גבהו פי שנים ברחבו ומה אני מקיים ושלש אמות קומתו משפת סובב ולמעלה. והנה אצייר לך צורת המזבח והכבש ומקום היסוד והסובב והקרנות, כדי שתבין היטב כל הענין שאמרנו {{תמונה להוספה}} ומפני שמתן דמן נותן על הקרנות ובאצבע צריך לעמוד על גבי סובב. אבל כל שאר הדמים שהן תחתוניות מן החוט ולמטה עומד על הרצפה אצל זוית המזבח וזורק מן הכלי למזבח וכל מקום שיגיע למזבח כשר. ובא לו לקרן דרומית מזרחית שבו הוא פוגע תחלה דקיימ' לן כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח והכבש היה בדרום וכשעולה בו ופניו לצפון נמצא ימינו למזרח ופונה לימינו ולקרן דרומי' מזרחית ומקיף כדרכו עד שמגיע למזרחי' צפונית ואחריה צפונית מערבית ואחריה מערבית דרומית ובא לו לכבש וירד על יסוד דרומי. דתניא בבריתא ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה זה יסוד דרומי או אינו אלא יסוד מערבי אמרת ילמד ירידתו מן הכבש מיציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל אינו נותן אלא בסמוך אף ירידתו מן הכבש אינו נותן אלא בסמוך והטעם משום דאין מעבירין על המצות. ונאכלין לפנים מן הקלעים שנאמר בחטאת במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד יאכלוה. והמשכן היו קלעים סביבות החצר ובית עולמים היו חומות העזרה. לזכרי כהונה שנא' הכהן המחטא אותה יאכלנה, לאפוקי נשים שאינם ראויות לחטוי, וכתי' כל זכר בכהנים יאכל אותה. בכל מאכל משום דקתני גבי פסח אינו נאכל אלא צלי תנא בכלהו בכל מאכל הן מבושל הן צלי הן מה שירצה, ואע"ג דאמרי' מתנות כהונה אין נאכלין אלא צלי שנא' למשחה בהם לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין אינה אלא מעלה בעלמ' שיברור להם אכילה יפה אבל אם רצה לאכול אותם מבושל יותר מצלי הרשות בידו. ליום ולילה דילפינן בפ"ק דזבחים ובשר זבח תודת שלמיו למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה אחד חטאת ואשם מנין ת"ל זבח. ובקדשים לילה הולך אחר היום שנא' לא יניח ממנו עד בקר. עד חצות. סייג עשו כדי להרחיק את האדם מן העבירה כדתנן בפ"ק דברכות כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. | ||
'''ד'. העולה''' | '''ד'. העולה''' קדש קדשים ליפסל ביוצא וטבול יום ומחוסר כפורים והאי דקתני בה קדש קדשים ולא קתני הכי בכולהו משום דלא כתיב בה קדש קדשים אשמעינן תנא דאפי' הכי קדש קדשים היא דהיא כולה לגבוה סלקא. שחיטתה בצפון שנאמ' בה על ירך המזבח צפונה. וקבול דמה וכו' כמו שפירשנו למעלה. ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע שלא מצאנו שנכתב בעולה קרנות המזבח אלא נאמ' בזריקת דמה וזרקו את הדם על המזבח סביב, וממה שאמ' סביב אמרו שצריכה ד' מתנות והן בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והיה זורק על הקרן והדם הולך אילך ואילך ונעשה כמין גם, וזהו שתי מתנות שהם ארבע דבעינן שיראה הדם בארבע רוחות והא לא משכחת לה אלא בשתי קדנות זו באלכסונה, דאי בשתים שברוח אחת לא הוי הדם אלא בשלש רוחות המזבח ולא קרינן ביה סביב והכי תנן במסכת תמיד בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית נותן מערבה דרומה והטעם מפני שמזרחית דרומית לא היה לה יסוד ואי איפשר שיתחיל ממנה מפני שהעולה תחלת מתן דמה טעון גג יסוד דאמ"ר עקיבא ק"ו ומה שירים שאין מכפרים ואין באין לכפרה טעונין יסוד תחלת דם עולה שמכפרת ובאה לכפרה אינו דין שטעונה יסוד. והנה אצייר לך צורת רבוע המזבח והדם על הדרך שאמרנו, וכי קרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד {{תמונה להוספה}}. וטעונה הפשט ונתוח וכליל לאישים. מפורש בכתו' והמון העם קורין לאישים השין רפויה וטעות הוא כי לקריאתם יהיה משמעו מענין איכה אישים אקרא. והנכון לקראת השין דגושה שהוא מענין ואשם לא תכבה, ולכן אין לכתו' בו יו"ד בין האלף והשין. | ||
'''ה'. זבחי''' | '''ה'. זבחי''' שלמי צבור הם שני כבשי עצרת שמניפין אותם עם שתי הלחם והשוה אותם הכתוב עם החטאת שנאמר ועשיתם שעיר עזים א' לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים. והנה דינם שוה כדין חטאת חוץ ממתן ארבע שאין טעון מתן ארבע בשום קרבן כי אם בחטאת בלבד. אשם גזלות הוא מי שיש בידו משוה פרוטה ולמעלה מממון ישראל בין שגנבו בין שהלוהו בין שהופקד אצלו או משום שותפות או משאר דברים וכפר בו ונשבע לשקר מביא איל אשם על חטאו והוא הנקרא אשם גזלות. אשם מעילות הוא מי שנהנה משוה פרוטה ולמעלה מן ההקדש מעל ומביא איל אשם וזהו בשגגה אבל במזיד אינו חייב קרבן מעילה כי ההקדש אינו מתחלל במזיד אלא ישאר בקדושתו. אשם שפחה חרופה הוא שפחה כנענית המיוחדת לעברי ואם בא עליה אחר בין בשגגה בין במזיד מביא איל אשם ונקרא אשם שפחה חרופה וגם נקרא אשם ודאי. אשם נזיר, הנזיר כשיטמא מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש בן שנתו לאשם והוא הנקרא אשם נזיר. אשם מצורע המצורע כשיטהר מביא שני כבשים וכבשה. הכבשה לחטאת והשני כבשים אחד לעולה ואחד לאשם והוא הנקרא אשם מצורע ואם דל הוא ואין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש לאשם. אשם תלוי מביאו אדם שנסתפק לו אם חטא או לא חטא כגון מי שבא ספק כרת לידו ולא ידע אם עבר אם לאו כגון אם היו לפניו חלב ושומן והיה סבור כי שניהן היתר ואכל אחד מהם אמרו לו אחת של חלב היתה שם ולא ידע אם של חלב אכל מביא אשם תלוי ומגין עליו כל זמן שלא יודע לו שודאי חטא ואם יודע לו לאחר זמן מביא חטאת קבועה וזהו הנקרא אשם תלוי עד שיהי נודע לו החטא, וזהו שאמ' הכתו' ואם נפש כי תחטא וגומ' ולא ידע ואשם ונשא עונו, והביא איל תמים וגומ' ותנן בכרתות זה הכלל כל דבר שחייבין על זדונו כדת ועל שגגתו חטאת קבועה מביא על לא הודע שלו אשם תלוי. ואלו הן ששה אשמות החמשה הראשונים הם סמוכים ולכך נקודה האלף בשבא ופתח אבל הששי שהוא אשם תלוי האלף נקודה בקמץ מפני שהוא שם דבר. שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון שנאמר בזבחי שלמי צבור על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. מה עולה טעונה צפון אף זבחי שלמי צבור טעונין צפון ובאשם כתיב במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם ועולה טעונה צפון כמו שאמרנו אשכחן שחיטה קבלה מנלן שנא' ואת דמו דהוה מצי למיכתב את דמו ו"ו מוסב לעיל כלו' במקום שחיטתו שם תהא קבלת דמו'. אשכחן שחיטה וקבלה מקבל עצמו מנין ת"ל את דהוה מצי למכתב דמו כתב את לרבות המקבל. אשכחן למצוה לעכב מנין ת"ל ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש. ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע מפני שכתוב באשם סביב. ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה שנאמ' כל זכר בכהנים יאכלהו במקום קדוש יאכל. | ||
'''ו'. התודה''' | '''ו'. התודה''' ואיל נזיר וגומ' התודה היא קרבן שלמים שמביא עם המנחה שנא' וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו וגו' והיה מביא עם קרבן תודה ארבעים חלות מעשרים עשרון סלת העשרה עשרונים חמץ העשרה עשרונים אחרים מצה העשרה של חמץ עושה מהן עשר חלות והעשרה של מצה עושה מהן שלשים חלות שוות עשר חלות מאפה תנור, ועשר חלות רקיקין, ועשר חלות מורבכות שנאמ' על חלות לחם חמץ אחר שאמר חלות מצות ורקיקי מצות וסלת מורבכת. ומפי השמועה למדו שמשקל אלו הג' מינין כמשקל החמץ. ואיל נזיר, במלאת ימי נזרו מביא כבש אחד לעולה וכבשה אחת לחטאת ואיל אחד לשלמים והיה מביא עם האיל עשרים מצות מששה עשרונים ושני שלישי עשרון העשרה חלות העשרה רקיקין והכל מאפה תנור. קדשים קלים לומ' שאין מועלין בהם שחיטתן בכל מקום בעזרה לומ' שאין טעונין צפון. ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע מפני שכתו' בהן בשלמים סביב כמו בעולה, ולכך כל השלמים דמן טעון שתי מתנות שהן ארבע כמו העולה. ונאכלין בכל העיר שנאמ' ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור, ומקשי בגמ' וכי כל הני במקום טמא אכלי להו אלא טהור מכלל שהוא טמא ואי זה זה זה מחנה ישראל שהוא טהור מטומאת מצורע וטמא טומאת זב, וירושלם היא כנגד מחנה ישראל. לכל אדם לזרים. ליום ולילה עד חצות שנאמ' בתודה ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר. ואיל נזיר הוקש לחטאת ואשם. ובכל מקום שאומ' בתורה עד בקר מצותו עד שיעלה עמוד השחר וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה, ותניא תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר. המורם מהם מן התודה דהיינו חזה ושוק כשאר שלמים. וארבע חלות מארבע מינין שנא' והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'. ונאמ' בתרומת מעשר והיא א' מי' והרמותם ממנו תרומת ה' מה תרומת מעשר היא א' מי' כך א' מכל קרבן הוא א' מי' והחלוץ היו מ' ועשיריתם ד' חלות והמורם מאיל נזיר הוא הזרוע בשלה וחזה ושוק נמי כתי' גבי נזיר וחלת מצה אחת ורקיק אחד. כיוצא בהם נאכלים ליום ולילה אלא שאין נאכלין לבעלי' אלא לכהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם שנא' ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנותיך אתך. | ||
'''ז'. שלמים''' | '''ז'. שלמים''' קדשים קלים לומר שאין מועלין בהם ואשלמי יחיד קאי דאלו שלמי צבור כבר נשנו. שחיטתן בכל מקום בעזרה ואפי' בדרום שנאמ' ושחטו לפני אהל מועד מדקאמ' לפני ולא קאמ' פתח משמע כל מקום שהוא כנגד ההיכל מכל צד ומדכתי' קרא אחרינא ושחטו פתח אהל מועד דמשמע דבעינן פתח עשו שני פשפשין בכותל בית החליפות, כי האולם היה עודף על רוחב ההיכל ט"ו אמה לצפון וכן לדרום ובכותל של אותו עודף היו חלונות מבחוץ לגנוז שם סכינין ולכך קרוי האויר שכנגדו עד כותל מערבי של עזרה בית החליפות. ואותן הפשפשין היו מתירין כל בית החליפות לארכו ולרחבו כי היה פתחן בקרן זוית של אולם כדי שיהיה קצת נראה לצפון וקצת נראה למערב. וכך היו עושין בדרום ובהני פשפשין קרינן שפיר פתח אהל מועד וקסבר כי אולם קרוי אהל מועד ואלו הפשפשין לא היו משמשין ליציאה ולכניסה אלא להכשיר שחיטה בעלמא. ולהכשיר אחורי בית הכפרת היה שם לול קטן בכותל ההיכל. נמצאת כל העזרה מכל צד מוכשרת לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים. ועל זה הלול כתוב בדברי הימים לפרבר, ואמרינן מאי פרבר אמר רבה בר שילא כמאן דאמ' כלפי בר. לשני ימים ולילה אחד, שנאמר והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. ואינן נאכלין אלא ביום זבחיהם ובלילה ויום אחר עד הלילה. דתניא בבריתא יכול יהו נאכלין לאור שלישי ודין הוא זבחים נאכלין ליום ולילה אחד מה להלן לילה אחריהן אף כאן לילה אחריהן, ת"ל יאכל עד יום ביום אתה אוכל ואי אתה אוכל בלילה. לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם פירשנוהן למעלה. | ||
'''ח'. הבכור''' | '''ח'. הבכור''' ידוע. והמעשר מעש' בהמ'. והפסח ידוע. קדשים קלים פירשנוהן. ודמן טעון מתנה א' מפני שאין כתו' בהן סביב אלא כתיב בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח ומעשר ופסח אנו למדין מבכור כדאמרינן בגמ' תניא ר' יוסי הגלילי אומ' דמו לא נאמ' אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם למד על בכור מעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואמורין לגבי מזבח. כנגד היסוד דילפינן זריקה זריקה מעולה מה עולה טעונה יסוד אף אלו טעונין יסוד ועולה גופה שנא' אל יסוד מזבח העולה, והאי דלא עבדינן שתי מתנו' שהן ארבע משום דהוו עולה ושלמים ואשם שלשה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים. ואמר בלבד שיתן כנגד היסוד למעט דרום ומזרח. שנה באכילת' אע"פ שמתן דמם שוה משונים הם באכילתן, הבכור נאכל לכהנים שנא' ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה. וכבר ידעת כי חזה ושוק כמו שלמים דתנן המורם מהם כיוצא בהם והשלמי' נאכלים לכהנים לשני ימים ולילה אחד וכך הבכור נאכל לכהנים לשני ימים ולילה אחד ומעשר בהמה מקריבין ממנו האמורין והשאר אוכלין אותו בעליו ואין לכהנים בו חלק ולא חזה ושוק וזה שאומ' לכל אדם. ונאכלין בכל העיר בכל מאכל הן צלי הן מבושל. והגורס בכאן לכל אדם טועה הוא דהא קתני שנה באכילתן כי הבכור נאכל לכהנים והמעש' לכל אדם. לשני ימים ולילה אחד שהכתו' הקישן לחזה ושוק כמו שאמרנו. הפסח אינו נאכל אלא בלילה שנא' ואכלו את הבשר בלילה הזה. אינו נאכל אלא עד חצות מתני' ר' אלעזר בן עזריה היא דיליף ג"ש שנא' ואכלו את הבשר בלילה הזה ולהלן כתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות שנא' בחצות הלילה אף כאן עד חצות. אינו נאכל אלא למנויו שנא' במכסת נפשות. אינו נאכל אלא צלי שנאמ' צלי אש ומצות. ודע כי כל מה שאומר בזה הפרק ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות ושתי מתנות שהן ארבע. זהו למצוה מן המובחר אבל אם נתן מתנה אחת בלבד לכל קרבן מהם נתכפר שנאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל, בשפיכה אחת נתכפר. | ||
גרסה אחרונה מ־20:11, 2 באוגוסט 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואומר ברכת כהנים לפני פרש' צו כדי להזכיר ברכתן של ישראל לפני התמידין ואומר פרשת צו ואחר כך אומר משנת איזהו מקומן שהיא שנויה בזבחים ומה שתקנו לקרות בענין הקרבנות יותר מדברים אחרים לפי שכל האומרם בכוונת הלב כאלו מקריבן. ועוד לפי שהתפלה נתקנה כנגדן כמו שאמרנו ותקנו לומר משנת פרק זה יותר מהמשניות אחרות לפי שהיא כלה בלא מחלוקת התנאים. ועוד שהיא סדר הקרבנות ומה שקבעו אחריה בריתא דר' ישמעאל של י"ג מדות משום הא דאמרינן בפ"ק דקדושי' אמ' רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד. ומקשי ומי ידע כמה חיי ומתרץ לא בריכא אלא ליומי כלומר שצריך בכל יום ללמוד משלשתן וכך אנו נוהגין בתחלה מקרא דהיינו פרשת צו ואחר כך משנה דהיינו איזהו מקומן ואחר כך מדרש של ברית דר' ישמעאל והוי במקום תלמוד שהמדרש כתלמוד ועוד לפי שהיא תחלת תורת כהנים שהיא ראש לכל הקרבנות קבעוה אצל הקרבנות. וא"ת היאך קורין פרשת צו ופסוקי הזמירות וק"ש על פה והא קיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה. ויש מתרצים שכל דבר שרגילין בו ושגור בפי הכל אין בו משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה. והר"ף כת' דלא אמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פי אלא להוציא אחרים ידי חובתן אבל כל אחד לעצמו מותר. וכן כת' הרא"ש ובירוש' אומ' דהא דאמרי' דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה שהוא בקורא בתורה שמא יאמרו חסר משם אבל בתפלות אין לחוש.
ואומר איזהו מקומן של זבחים, כלומ' באי זה מקום מותר לשחוט הזבחים הקרבים. קדשי הקדשים הם נקראים חטאות ואשמות ועולה ושלמי צבור דבחטאת כתיב קדש קדשים היא ובאשם כתי' קדש קדשים הוא והוקשה עולה לחטאת ואשם וגם שלמי צבור הוקשו לאשם כמו שנפרש לקמן. שחיטתן בצפון שנאמ' בעולה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' וכתי' בחטאת במקום אשר ישחט העולה תשחט החטאת. וכתי' באשם במקו' אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם והאי דלא קתני בריש' וקבול דמן בכלי שרת בצפון כדקתני' בסיפא משום דמעיקרא סבר שאשם מצורע אינו טעון כלי אלא בידים שנא' באשם מצורע ונתן ודרש"י מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן ולהכי לא פסיק ליה למתניה קבול דמן ובסוף חזא דלא סגי ליה בלאו כלי שנא' בו כי כחטאת כאשם הוא ודרשי' מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעונה כלי פסיקא ליה ותנייה בסוף. אשכחן קבול דמים בצפון מקבל עצמו מנין ת"ל ולקח מדם הפר ומדם השעיר ודרשינן מאי ולקח לו קח כלומר שיקרב הוא אצל הפר לצפון ויקבל. אשכחן למצוה לעכב מנין ת"ל בשעיר נשיא ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא היכן עולה נשחטת בצפון אף זה בצפון. וכי מכאן אני למד והלא כבר נאמ' במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת הא למה זה יצא לקבעו שאם לא שחטו בצפון פסל אשכחן בשעיר נשיא שאר חטאות לעכב מנין מדכתיב בשעירה וכבשה האמורות גבי פרש' ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ וגומ' שאמר בשעירה ושחט את החטאת במקום העולה ושנה בכבשה ואמר ושחט אותה לחטאת במקום אשר ישחט את העולה ואם אינו ענין לזה שהרי כבר נאמר בשעירה תנהו ענין לשאר חטאות שמעכב בהון צפון אבל שוחט לא בעי צפון מדתני ר' חייא ושחט אותו על ירך המזבח מה ת"ל לפי שמצאנו שכהן עומד בצפון ומקבל בצפון יכול אף שוחט כן תלמוד לומר אותו. אותו בעי צפון ואין שוחט בעי צפון.
פר ושעיר של יום הכפורים. פר הוא פרו של אהרן שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת. ושעיר של יום הכפורים שנאמר והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת, והם חטאות פנימיות. ומפרש בגמרא דאיירי דאתיא ליה חטאת מדרשא חביבא ליה ואקדמא. ומקשי לתני חטאת חיצונה ברישא. ומתרץ משום דהני דמן נכנס לפני לפנים חביבא ליה ואקדמה. שחיטתן בצפון מפני שהן חטאות, וקבול דמן בכלי שרת שנא' בעולת סיני וישם באגנות וממנו למדו כל הזבחים. ודמן טעון הזאה על בין הבדים שנא' ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים וגו' וכתיב בשעיר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת כי היה עומד בין בדי הארון ומזה אחת למעלה ושבע למטה ובבית שני שלא היה שם ארון עומד בבין הבדים ואלו ההזאו' היו כנגד עביה של כפרת ולא היה נוגע בה שנאמ' ולפני הכפרת ועל הפרכת חוץ מבית קדשי הקדשים שנא' וכן יעשה לאהל מועד כלו' כשם שהזה משניה' בפנים אחת למעלה ושבע למטה כך היה מזה על הפרכת מבחוץ משניהם אחת למעלה ושבע למטה. ועל מזבח הזהב שנא' ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב וזה המזבח הוא מזבח הזהב שהוא לפני ה' בהיכל שנאמ' וישם את מזבח הזהב באהל מועד לפני הכפורת. והיה מזה עליו שבע הזאות שנאמר והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים, מתנה א' מהן מעכבת, פי' אם חסר מתנה אחת ממנין ההזאות הפנימיות מעכב הואיל ומנאן הכתו' בפירוש בכל מקום כמו שאמרנו. שיירי הדם, פי' של פר ושעיר של יום הכפורים היה שופך אל יסוד מערבי של מזבח החיצון, ולמדנו זה משיירי דם פר כהן משיח שדמו גם כן נכנס לפנים ונאמ' בו ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ופתח אהל מועד הוא למערבו של מזבח כי ההיכל במערב והמזבח כנגדו. והטעם לשפכו ביסוד מערבי כי הוא הקרוב אליו בצאתו מן ההיכל. אם לא נתן לא עכב פי' אם לא נתן השירים הללו אל יסוד המזבח אלא שפכן לא עכב הכפרה שנא' וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר, את הקדש אלו דמים של בית קדשי הקדשים, ואת אהל מועד אלו דמים של ההיכל ואת המזבח זה מזבח הזהב ואמ' וכלה אמ' דבהכי נשלמו כל הכפרות המעכבות.
ב'. פרים הנשרפים, הם שלשה פר יום הכפורים ופר הבא על כל המצות ופר העלם דבר של צבור. פר יום הכפורים הוא שנכנס בו כהן גדול לפני לפנים שנאמ' בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר ונאמ' בו ואת פר החטאת וגו' ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם ופר הבא על כל המצות הוא אם שגג כהן משיח באחד מחייבי כריתות המנויין בתחלת כריתות מביא פר בן בקר לחטאת ונשרף שנאמר והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה וגו' ושרף אותו על עצים באש. ופר העלם דבר של צבור הוא אם שגגו והורו שלא כהלכה באחת ממצות לא תעשה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת והם ל"א מצות לא תעשה המנויות בתחלת כריתות ועשו הקהל או רובו על פיהם מביאין פר בן בקר לחטאת ונקרא פר העלם דבר מפני שנאמ' בתחלת הפרש' ונעלם דבר מעיני הקהל. ונשרף שנאמ' והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה ושרף אותו. והאי מחוץ למחנה ילפינן ביומא שהוא חוץ לשלש מחנות והוא חוץ לירושלים. שעירים הנשרפים הם שנים שעיר יום הכפורים ושעירי עבודה זרה. שעיר של יום הכפורים הוא בן זוגו של שעיר המשתלח ונשרף שנאמר ואת שעיר החטאת וגומ' ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם ושעירי ע"ז הם אם הורו בית דין בע"ז חייבין כל שבט ושבט להביא שעיר ונשרפין לפי שהם חטאות הצבור. ולמדנו שריפתם מפר העלם שנשרף ונא' בו חטאת הקהל הוא. ותניא בת"כ בנין אב לכל חטאות הקהל שישרפו. שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון שהן חטאות וטעונות שחיטה וקבול בצפון כמו שאמרנו למעלה. ודמן טעון הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב. אבל בין הבדים אין כתו' בהן כמו שכתו' גבי פר ושעיר של יום הכפורים. ולמדנו מתן דמים על הכפורת ועל מזבח הזהב ומתנה אחת ושיירי הדם על יסוד מערבי מפר כהן משיח שנאמ' בו והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד וכענין זה כתו' בפר העלם. ולמדנו גם כן שעירי ע"ז מפר כהן משיח שנא' בו ואת כל חלב החטאת ירים ממנו. ואמרינן בספרי החטאת לרבות שעירי ע"ז לכל האמור בענין ר"ל הזאה וזריקה והקטרת אימורין ושריפת הנשאר אל מחוץ למחנה. אלו ואלו נשרפין בבית הדשן ר"ל למקום שמוציאין שם דשן המזבח שנא' והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה וכתי' בפר כהן משיח על שפך הדשן ישרף. ופר יום הכפורים הוקש לפר העלם שנא' בו ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת ואמרי לפר זה יום הכפורים.
ג'. חטאות הצבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור החיצונות שאנו צרכין להזכיר דאלו הפנימיות כבר נשנו. שעירי ראשי חדשים ושל מועדות האמורים בפרשה וחטאות היחידי' הם הבאים על שגגת חייבי כרתות שבתורה שכל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת קבועה ובתחלה כריתות מנה אותם ולכך לא מנה אותם כאן. שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון כבר אמרנו למעלה בנין אב לכל דבר ששמו חטאת שטעון צפון בשחיטה וקבול ומקבל. ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות שנא' קרנות מלא משמע תרי וכתיב קרנת קרנת תרי הרי ארבע. כיצד עלה בכבש ופנה לסובב כלומ' היאך היה נותן המתנות היה עולה בכבש שהיה בדרומו של מזבח ופנה לסובב כדאמרי' בגמ' עלה אמה וכנס אמה זהו היסוד. עלה חמש וכנס אמה זהו הסובב, עלה שלש וכנס אמה זהו מקום הקרנות ומקום הקרנות אמה הרי עשר אמות. וילפינן לה מג"ש דרבוע רבוע ממזבח הזהב. כתיב הכא במזבח החיצון חמש אמות ארך וחמש אמות רוחב רבוע וכו' וכתיב במזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קומתו. מה להלן גבהו פי שנים ברחבו. אף כאן גבהו פי שנים ברחבו ומה אני מקיים ושלש אמות קומתו משפת סובב ולמעלה. והנה אצייר לך צורת המזבח והכבש ומקום היסוד והסובב והקרנות, כדי שתבין היטב כל הענין שאמרנו תבנית:תמונה להוספה ומפני שמתן דמן נותן על הקרנות ובאצבע צריך לעמוד על גבי סובב. אבל כל שאר הדמים שהן תחתוניות מן החוט ולמטה עומד על הרצפה אצל זוית המזבח וזורק מן הכלי למזבח וכל מקום שיגיע למזבח כשר. ובא לו לקרן דרומית מזרחית שבו הוא פוגע תחלה דקיימ' לן כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח והכבש היה בדרום וכשעולה בו ופניו לצפון נמצא ימינו למזרח ופונה לימינו ולקרן דרומי' מזרחית ומקיף כדרכו עד שמגיע למזרחי' צפונית ואחריה צפונית מערבית ואחריה מערבית דרומית ובא לו לכבש וירד על יסוד דרומי. דתניא בבריתא ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה זה יסוד דרומי או אינו אלא יסוד מערבי אמרת ילמד ירידתו מן הכבש מיציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל אינו נותן אלא בסמוך אף ירידתו מן הכבש אינו נותן אלא בסמוך והטעם משום דאין מעבירין על המצות. ונאכלין לפנים מן הקלעים שנאמר בחטאת במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד יאכלוה. והמשכן היו קלעים סביבות החצר ובית עולמים היו חומות העזרה. לזכרי כהונה שנא' הכהן המחטא אותה יאכלנה, לאפוקי נשים שאינם ראויות לחטוי, וכתי' כל זכר בכהנים יאכל אותה. בכל מאכל משום דקתני גבי פסח אינו נאכל אלא צלי תנא בכלהו בכל מאכל הן מבושל הן צלי הן מה שירצה, ואע"ג דאמרי' מתנות כהונה אין נאכלין אלא צלי שנא' למשחה בהם לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין אינה אלא מעלה בעלמ' שיברור להם אכילה יפה אבל אם רצה לאכול אותם מבושל יותר מצלי הרשות בידו. ליום ולילה דילפינן בפ"ק דזבחים ובשר זבח תודת שלמיו למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה אחד חטאת ואשם מנין ת"ל זבח. ובקדשים לילה הולך אחר היום שנא' לא יניח ממנו עד בקר. עד חצות. סייג עשו כדי להרחיק את האדם מן העבירה כדתנן בפ"ק דברכות כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
ד'. העולה קדש קדשים ליפסל ביוצא וטבול יום ומחוסר כפורים והאי דקתני בה קדש קדשים ולא קתני הכי בכולהו משום דלא כתיב בה קדש קדשים אשמעינן תנא דאפי' הכי קדש קדשים היא דהיא כולה לגבוה סלקא. שחיטתה בצפון שנאמ' בה על ירך המזבח צפונה. וקבול דמה וכו' כמו שפירשנו למעלה. ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע שלא מצאנו שנכתב בעולה קרנות המזבח אלא נאמ' בזריקת דמה וזרקו את הדם על המזבח סביב, וממה שאמ' סביב אמרו שצריכה ד' מתנות והן בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והיה זורק על הקרן והדם הולך אילך ואילך ונעשה כמין גם, וזהו שתי מתנות שהם ארבע דבעינן שיראה הדם בארבע רוחות והא לא משכחת לה אלא בשתי קדנות זו באלכסונה, דאי בשתים שברוח אחת לא הוי הדם אלא בשלש רוחות המזבח ולא קרינן ביה סביב והכי תנן במסכת תמיד בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית נותן מערבה דרומה והטעם מפני שמזרחית דרומית לא היה לה יסוד ואי איפשר שיתחיל ממנה מפני שהעולה תחלת מתן דמה טעון גג יסוד דאמ"ר עקיבא ק"ו ומה שירים שאין מכפרים ואין באין לכפרה טעונין יסוד תחלת דם עולה שמכפרת ובאה לכפרה אינו דין שטעונה יסוד. והנה אצייר לך צורת רבוע המזבח והדם על הדרך שאמרנו, וכי קרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד תבנית:תמונה להוספה. וטעונה הפשט ונתוח וכליל לאישים. מפורש בכתו' והמון העם קורין לאישים השין רפויה וטעות הוא כי לקריאתם יהיה משמעו מענין איכה אישים אקרא. והנכון לקראת השין דגושה שהוא מענין ואשם לא תכבה, ולכן אין לכתו' בו יו"ד בין האלף והשין.
ה'. זבחי שלמי צבור הם שני כבשי עצרת שמניפין אותם עם שתי הלחם והשוה אותם הכתוב עם החטאת שנאמר ועשיתם שעיר עזים א' לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים. והנה דינם שוה כדין חטאת חוץ ממתן ארבע שאין טעון מתן ארבע בשום קרבן כי אם בחטאת בלבד. אשם גזלות הוא מי שיש בידו משוה פרוטה ולמעלה מממון ישראל בין שגנבו בין שהלוהו בין שהופקד אצלו או משום שותפות או משאר דברים וכפר בו ונשבע לשקר מביא איל אשם על חטאו והוא הנקרא אשם גזלות. אשם מעילות הוא מי שנהנה משוה פרוטה ולמעלה מן ההקדש מעל ומביא איל אשם וזהו בשגגה אבל במזיד אינו חייב קרבן מעילה כי ההקדש אינו מתחלל במזיד אלא ישאר בקדושתו. אשם שפחה חרופה הוא שפחה כנענית המיוחדת לעברי ואם בא עליה אחר בין בשגגה בין במזיד מביא איל אשם ונקרא אשם שפחה חרופה וגם נקרא אשם ודאי. אשם נזיר, הנזיר כשיטמא מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש בן שנתו לאשם והוא הנקרא אשם נזיר. אשם מצורע המצורע כשיטהר מביא שני כבשים וכבשה. הכבשה לחטאת והשני כבשים אחד לעולה ואחד לאשם והוא הנקרא אשם מצורע ואם דל הוא ואין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש לאשם. אשם תלוי מביאו אדם שנסתפק לו אם חטא או לא חטא כגון מי שבא ספק כרת לידו ולא ידע אם עבר אם לאו כגון אם היו לפניו חלב ושומן והיה סבור כי שניהן היתר ואכל אחד מהם אמרו לו אחת של חלב היתה שם ולא ידע אם של חלב אכל מביא אשם תלוי ומגין עליו כל זמן שלא יודע לו שודאי חטא ואם יודע לו לאחר זמן מביא חטאת קבועה וזהו הנקרא אשם תלוי עד שיהי נודע לו החטא, וזהו שאמ' הכתו' ואם נפש כי תחטא וגומ' ולא ידע ואשם ונשא עונו, והביא איל תמים וגומ' ותנן בכרתות זה הכלל כל דבר שחייבין על זדונו כדת ועל שגגתו חטאת קבועה מביא על לא הודע שלו אשם תלוי. ואלו הן ששה אשמות החמשה הראשונים הם סמוכים ולכך נקודה האלף בשבא ופתח אבל הששי שהוא אשם תלוי האלף נקודה בקמץ מפני שהוא שם דבר. שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון שנאמר בזבחי שלמי צבור על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. מה עולה טעונה צפון אף זבחי שלמי צבור טעונין צפון ובאשם כתיב במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם ועולה טעונה צפון כמו שאמרנו אשכחן שחיטה קבלה מנלן שנא' ואת דמו דהוה מצי למיכתב את דמו ו"ו מוסב לעיל כלו' במקום שחיטתו שם תהא קבלת דמו'. אשכחן שחיטה וקבלה מקבל עצמו מנין ת"ל את דהוה מצי למכתב דמו כתב את לרבות המקבל. אשכחן למצוה לעכב מנין ת"ל ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש. ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע מפני שכתוב באשם סביב. ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה שנאמ' כל זכר בכהנים יאכלהו במקום קדוש יאכל.
ו'. התודה ואיל נזיר וגומ' התודה היא קרבן שלמים שמביא עם המנחה שנא' וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו וגו' והיה מביא עם קרבן תודה ארבעים חלות מעשרים עשרון סלת העשרה עשרונים חמץ העשרה עשרונים אחרים מצה העשרה של חמץ עושה מהן עשר חלות והעשרה של מצה עושה מהן שלשים חלות שוות עשר חלות מאפה תנור, ועשר חלות רקיקין, ועשר חלות מורבכות שנאמ' על חלות לחם חמץ אחר שאמר חלות מצות ורקיקי מצות וסלת מורבכת. ומפי השמועה למדו שמשקל אלו הג' מינין כמשקל החמץ. ואיל נזיר, במלאת ימי נזרו מביא כבש אחד לעולה וכבשה אחת לחטאת ואיל אחד לשלמים והיה מביא עם האיל עשרים מצות מששה עשרונים ושני שלישי עשרון העשרה חלות העשרה רקיקין והכל מאפה תנור. קדשים קלים לומ' שאין מועלין בהם שחיטתן בכל מקום בעזרה לומ' שאין טעונין צפון. ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע מפני שכתו' בהן בשלמים סביב כמו בעולה, ולכך כל השלמים דמן טעון שתי מתנות שהן ארבע כמו העולה. ונאכלין בכל העיר שנאמ' ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור, ומקשי בגמ' וכי כל הני במקום טמא אכלי להו אלא טהור מכלל שהוא טמא ואי זה זה זה מחנה ישראל שהוא טהור מטומאת מצורע וטמא טומאת זב, וירושלם היא כנגד מחנה ישראל. לכל אדם לזרים. ליום ולילה עד חצות שנאמ' בתודה ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר. ואיל נזיר הוקש לחטאת ואשם. ובכל מקום שאומ' בתורה עד בקר מצותו עד שיעלה עמוד השחר וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה, ותניא תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר. המורם מהם מן התודה דהיינו חזה ושוק כשאר שלמים. וארבע חלות מארבע מינין שנא' והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'. ונאמ' בתרומת מעשר והיא א' מי' והרמותם ממנו תרומת ה' מה תרומת מעשר היא א' מי' כך א' מכל קרבן הוא א' מי' והחלוץ היו מ' ועשיריתם ד' חלות והמורם מאיל נזיר הוא הזרוע בשלה וחזה ושוק נמי כתי' גבי נזיר וחלת מצה אחת ורקיק אחד. כיוצא בהם נאכלים ליום ולילה אלא שאין נאכלין לבעלי' אלא לכהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם שנא' ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנותיך אתך.
ז'. שלמים קדשים קלים לומר שאין מועלין בהם ואשלמי יחיד קאי דאלו שלמי צבור כבר נשנו. שחיטתן בכל מקום בעזרה ואפי' בדרום שנאמ' ושחטו לפני אהל מועד מדקאמ' לפני ולא קאמ' פתח משמע כל מקום שהוא כנגד ההיכל מכל צד ומדכתי' קרא אחרינא ושחטו פתח אהל מועד דמשמע דבעינן פתח עשו שני פשפשין בכותל בית החליפות, כי האולם היה עודף על רוחב ההיכל ט"ו אמה לצפון וכן לדרום ובכותל של אותו עודף היו חלונות מבחוץ לגנוז שם סכינין ולכך קרוי האויר שכנגדו עד כותל מערבי של עזרה בית החליפות. ואותן הפשפשין היו מתירין כל בית החליפות לארכו ולרחבו כי היה פתחן בקרן זוית של אולם כדי שיהיה קצת נראה לצפון וקצת נראה למערב. וכך היו עושין בדרום ובהני פשפשין קרינן שפיר פתח אהל מועד וקסבר כי אולם קרוי אהל מועד ואלו הפשפשין לא היו משמשין ליציאה ולכניסה אלא להכשיר שחיטה בעלמא. ולהכשיר אחורי בית הכפרת היה שם לול קטן בכותל ההיכל. נמצאת כל העזרה מכל צד מוכשרת לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים. ועל זה הלול כתוב בדברי הימים לפרבר, ואמרינן מאי פרבר אמר רבה בר שילא כמאן דאמ' כלפי בר. לשני ימים ולילה אחד, שנאמר והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. ואינן נאכלין אלא ביום זבחיהם ובלילה ויום אחר עד הלילה. דתניא בבריתא יכול יהו נאכלין לאור שלישי ודין הוא זבחים נאכלין ליום ולילה אחד מה להלן לילה אחריהן אף כאן לילה אחריהן, ת"ל יאכל עד יום ביום אתה אוכל ואי אתה אוכל בלילה. לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם פירשנוהן למעלה.
ח'. הבכור ידוע. והמעשר מעש' בהמ'. והפסח ידוע. קדשים קלים פירשנוהן. ודמן טעון מתנה א' מפני שאין כתו' בהן סביב אלא כתיב בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח ומעשר ופסח אנו למדין מבכור כדאמרינן בגמ' תניא ר' יוסי הגלילי אומ' דמו לא נאמ' אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם למד על בכור מעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואמורין לגבי מזבח. כנגד היסוד דילפינן זריקה זריקה מעולה מה עולה טעונה יסוד אף אלו טעונין יסוד ועולה גופה שנא' אל יסוד מזבח העולה, והאי דלא עבדינן שתי מתנו' שהן ארבע משום דהוו עולה ושלמים ואשם שלשה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים. ואמר בלבד שיתן כנגד היסוד למעט דרום ומזרח. שנה באכילת' אע"פ שמתן דמם שוה משונים הם באכילתן, הבכור נאכל לכהנים שנא' ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה. וכבר ידעת כי חזה ושוק כמו שלמים דתנן המורם מהם כיוצא בהם והשלמי' נאכלים לכהנים לשני ימים ולילה אחד וכך הבכור נאכל לכהנים לשני ימים ולילה אחד ומעשר בהמה מקריבין ממנו האמורין והשאר אוכלין אותו בעליו ואין לכהנים בו חלק ולא חזה ושוק וזה שאומ' לכל אדם. ונאכלין בכל העיר בכל מאכל הן צלי הן מבושל. והגורס בכאן לכל אדם טועה הוא דהא קתני שנה באכילתן כי הבכור נאכל לכהנים והמעש' לכל אדם. לשני ימים ולילה אחד שהכתו' הקישן לחזה ושוק כמו שאמרנו. הפסח אינו נאכל אלא בלילה שנא' ואכלו את הבשר בלילה הזה. אינו נאכל אלא עד חצות מתני' ר' אלעזר בן עזריה היא דיליף ג"ש שנא' ואכלו את הבשר בלילה הזה ולהלן כתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות שנא' בחצות הלילה אף כאן עד חצות. אינו נאכל אלא למנויו שנא' במכסת נפשות. אינו נאכל אלא צלי שנאמ' צלי אש ומצות. ודע כי כל מה שאומר בזה הפרק ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות ושתי מתנות שהן ארבע. זהו למצוה מן המובחר אבל אם נתן מתנה אחת בלבד לכל קרבן מהם נתכפר שנאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל, בשפיכה אחת נתכפר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |